במאי: אריק ברביג
תסריט: מייקל וייס, ג'ניפר פלאקט, מארק לוין
שחקנים: ברנדן פרייז'ר, ג'וש האצ'רסון, אניטה בריאם
יש אנשים שמאמינים לכל מה שהם קוראים בספרים. אני, למשל, הייתי משוכנע שכל מה שכתוב ב'מלכוד 22' זו אמת לאמיתה, ואז התברר שאני צודק וזו לא דוגמה טובה בכלל. אבל אם יש אנשים שקנו את השטויות של 'צופן דה וינצ'י', אני מניח שאני לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי להוכיח את הטענה שלי.
כך או כך, לפרופסור טרוור אנדרסון (ברנדון פרייז'ר, 'המומיה' 1-3) זה דווקא משתלם. בעקבות 'מסע אל מרכז כדור הארץ' של ז'ול וורן וכמה הערות בכתב יד שהשאיר אחיו בתוך הספר (לא לימדו את החוצפן שאסור לקשקש בספרים), הוא יוצא לאיסלנד, מלווה באחיין שלו, אוסף מדריכת טיולים איסלנדית נאת-מראה (כי לכו תקראו את כל השלטים עם השמות הארוכים האלה) ולוכד את עצמו בטעות בתוך מערה. לאחר כמה נפילות ארוכות הוא מגלה שכל מה שכתוב בספר של ז'ול וורן לגבי מרכז כדור הארץ – נכון לחלוטין. הוא מוצא את עצמו בחממה תת-קרקעית, עשירה בצמחיה ויצורים פרה-היסטוריים. הריגוש העילאי לנוכח התגלית המרתקת מופרע רק כשטרוור מגלה שיש לו כמה עשרות שעות לצאת מהמקום הזה, לפני שהטמפרטורות עולות והוא הופך לשישליק.
'מסע אל מרכז כדור הארץ' הוא סרט הרפתקאות לכל המשפחה. שלושת גיבוריו עוברים שורה של סכנות מסמרות-שיער (לפחות עבור החלקים של המשפחה שמתרגשים בקלות, ויש להם שיער) בדרכם אל העולם החיצון – דגים טורפים, צמחים טורפים ודינוזאורים ידידותיים ולועסי-עשב (סתם, גם הם טורפים). ובניגוד לרוב הסרטים לכל המשפחה שיצאו לאחרונה, הוא סרט מאוד, מאוד מטופש. ספרו של ז'ול וורן לא היה פאר הדיוק המדעי, אבל הוא לפחות ניסה. בעולם (התלת-מימדי, אבל נדבר על זה עוד רגע) של 'מסע אל בטן האדמה', טלפונים סלולריים מתחילים לעבוד באופן קסום במרחק של קילומטרים מתחת לפני האדמה, ועוד לאחר שהם הוטבעו במים. אבנים מרחפות באוויר 'בזכות שדה מגנטי'. ובכלל, אני עדיין מחכה שיסבירו לי איך כל העולם התת-קרקעי הזה שורד כשהוא מתחמם מפעם לפעם לטמפרטורת טוסטר.
אבל הסרט מצליח להציל את עצמו. בין בריחה מסכנת-חיים אחת לשניה (ולפעמים גם באמצע הבריחה עצמה), מנסה 'מסע אל בטן האדמה' בדיחה אחת אחרי השניה. לפעמים הן צפויות (למשל, כשטרוור נבהל מנפילה ענקית שמתבררת כקפיצה של סנטימטרים בודדים), אבל ברוב המכריע של המקרים המשפטים שדמויות הסרט ממלמלות לעצמן מאוד משעשעים (למשל, הקטע בו טרוור והאחיין בן ה- 13 שלו רבים על מדריכת הטיולים שלהם). זה הופך את כל הסרט להרבה יותר קליל וכיפי, גם אם המוח שלי כל הזמן ניסה לאותת לי שהוא לא קונה את השטויות שמנסים להראות לו אפילו לרגע.
ובכל זאת, אני לא אעמיד פנים שהלכתי לסרט בשביל הבדיחות, ואפילו לא בשביל הדינוזאורים. את 'מסע אל בטן האדמה', כמו לא מעט מהאנשים שיראו אותו באחד מבתי הקולנוע של "יס פלאנט", ראיתי בשביל התלת-מימד.
'מסע אל בטן האדמה' הוא סרט התלת-מימד הראשון שמוקרן בארץ בתלת-מימד דיגיטלי כלומר, בצבע מלא (בלי משקפיים אדומים-כחולים מכוערים, אלא סתם משקפיים מכוערים) ועל מסך רגיל (כלומר, לא איימקס). הוא גם משווק כסרט ה"חי" הראשון בתלת-מימד אמיתי ובאורך מלא (ויש כאן מספיק הסתייגויות כדי לגרום לטענה הזאת להיות נכונה). בפעם האחרונה שראיתי סרט תלת-מימדי מצולם עשרים הדקות התלת-מימדיות של 'הארי פוטר ומסדר עוף החול' באיימקס – זה לא היה מרשים במיוחד. לתמונה על המסך היה אמנם עומק, אבל כל אחת ואחת מהדמויות היתה שטוחה לחלוטין. התוצאה הסופית היתה מעין תאטרון ביזארי של בובות-קרטון.
'מסע אל בטן האדמה' הוא כבר סיפור אחר לגמרי. זה לא שהטכנולוגיה מושלמת: תנועות מהירות מדי וחפצים שנמצאים קרוב מדי לשוליים של המסך נופלים קורבן לטשטוש-יתר. אבל האנימציה הממוחשבת הממוצעת למדי שלו הפכה, ברגע שהיא נופחה לשלושה מימדים, למרשימה הרבה יותר. בכלל, נראה שהמבנה של הסרט כולו מפלה לטובת הצופים בעלי המשקפיים המטופשות. הסרט לא מפספס אף הזדמנות להטיח דברים בכיוון הצופים (דגים טורפים, יו-יו, ריר של דינוזאור), והסביבה עמוסת המנהרות של הסרט מספקת המון הזדמנויות לומר "יו! איזה מגניב! תלת מימד!". בדו-מימד כפי שהסרט מוקרן בכל קולנוע שהוא לא "יס פלאנט" – הסרט אולי עדיין מצחיק וכיפי, אבל יש לי תחושה שחלקים גדולים ממנו מספקים לצופה הזדמנות להגיד "יו! איזה מגניב זה היה יכול להיות בתלת-מימד!".
אז אולי הייתי נהנה מהסרט קצת פחות בגרסתו הרגילה, אבל בגרסתו התלת-מימדית, 'מסע אל בטן האדמה' הוא בהחלט סרט שהייתי לוקח אליו את כל המשפחה. אבא שלי היה מתלונן על כמות השטויות שיש בסרט ("רוחות וולקניות? נו, איזה בולשיט!"), ואחותי הקטנה היתה נגעלת מהקטע עם הריר של הדינוזאור, אבל בשורה התחתונה, הם היו נהנים.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- ההיסטוריה של ה-3D חלק א'
- ההיסטוריה של ה-3D חלק ב'
- פורמטי הקרנה – מורה נבוכים
- הארי פוטר ומסדר עוף החול
- הספר של ז'ון ורן – הטקסט המלא
סרט גרוע, לא משנה בכמה מימדים.
הוא לא רק, כמו ש-BS אמר, מטומטם ברמות מטורפות (והוא מתחיל להיות כזה עוד לפני הירידה אל מתחת לפני האדמה. אתם יודעים שאם אתם נמצאים בסערת ברקים וברק מנסה להכות בכם בגלל החפץ המתכתי בעל האנטנה שאתם מחזיקים ברוב טפשותכם, אתם יכולים לברוח ממנו אם תרוצו מספיק מהר?) אלא גם סתמי לגמרי, במקרה הטוב, מכל בחינה אחרת. הפעלולים הם לא ממוצעים – הם גרועים. בדו-מימד הם בטח ביזיוניים לגמרי. הבדיחות, ככה, נו. רבע חיוך פעם בחצי שעה. והשימוש בתלת-מימד – כמעט אך ורק כדי לזרוק דברים על הקהל – הוא עצלני. בטח אפשר לעשות עם זה דברים מעניינים יותר. מיותר.
דעתי די באמצע.
אין שום סיבה ללכת לראות את הסרט שלא בגרסתו התלת – מימדית, זה קודם כל. דבר שני, כן, הטיפשות של הסרט הזה זועקת למסך, אבל התלת מימד די מפצה על זה. זה סרט שכנראה שילדים יאהבו ("יואו – תלת מימד!") אבל כל השאר, אמממ.
דעתי די באמצע.
הסרט הזה כמה שהוא מטופש לפרקים עדיין עולה בכמה רמות על אינדיאנה ג'ונס החדש שהיה לא מטופש לפרקים. אז כן, יש למה לראות אותו.
איזה סרט רע
למרות שחלק קטן מהבדיחות נחמדות והתלת-מימד, שבניגוד לכותב הביקורת אני חושב שיש מעט מדי ממנו, נראה מגניב בהתחלה, העלילה הטפשית להחריד הורסת כל חלקה טובה והדמויות השטחיות שמגולמות על ידי שחקנים אפאתיים (פרייז'ר בהופעתו הגרועה ביותר) הופכת את הסרט ללא-שווה-צפייה-בקולנוע-למרות-התלת-מימד. כמובן שבלי התלת מימד, הוא לא שווה אפילו צפייה טלוויזיונית.
לא ללכת.
"למשל, הייתי משוכנע שכל מה שכתוב ב'מלכוד 22' זו אמת לאמיתה, ואז התברר שאני צודק וזו לא דוגמה טובה בכלל."
"מסמר שיער, לחלקים של המשפחה שמתרגשים בקלות, ושיש להם שיער".
הביקורת הכי מצחיקה שקראתי כאן מימיי…
מצטרף בזאת !!!
הביקורת באמת מאוד מצחיקה, אבל האנשים פה כל כך מוכשרים, שקשה לומר אם היא הכי מצחיקה
המשקפיים האלה, הולכים עם משקפי ראיה?
הולכים גם עם משקפי טיסה
המשקפיים האלה, הולכים עם משקפי ראיה?
כן,לי לא היה בעיה.
ואני נהנתי מכל רגע בסרט,אבל זה לא הרגיש כמו סרט,זה הרגיש כמו מתקן בלונה פארק,שווה כל שקל :)
אני לא מבין מה הטעם בלשאול שוב שאלה שכבר שאלת לפני 5 דקות
ואפילו קיבלת עליה תשובה.
כתבה מספר 4535
הייתי בטוח מדובר על טכנולוגיה אחרת.
הטכנולוגיה שונה, התשובה זהה
נדמה לי שאת משקפי האיימקס יותר קל להרכיב מעל משקפי ראיה, כי הם גדולים יותר. אבל בשני המקרים זה אפשרי.
משום מה בראשי משקפי הכחול אדום
אמורות להיות יותר קלות בשימוש עם משקפי ראייה, בהתחשב בכך שזה ממש לו-טק. אבל בטח אתה בכלל מדבר על טכנולוגיה אחרת, נכון?
משהו על המשקפיים
בלי פואנטה, סתם מין ~חומר למחשבה~ כזה.
למשקפי התלת-מימד שמחלקים ביס פלאנט יש ידיות עבות, כאלה שבעצם חוסמות את ה-peripheral vision. זה גורם לך להתרכז רק במסך, כי בלתי אפשרי להסתכל הצידה בלי לסובב את הראש. התוצאה היא שאני הרגשתי בסרט "מבודד" יותר מבסרט רגיל, כאילו אני רואה אותו לבד ולא באולם מלא אנשים. יש לזה השפעות חיוביות (קשה יותר לסבול מהסחות דעת מאנשים מעצבנים באולם), אבל גם שליליות (כשאתם הולכים לסרט עם חבר/ה, אתם רוצים להרגיש בנוכחותו/ה, אחרת מה הטעם?).
תחזיקו ידיים.
משהו על המשקפיים
אמנם לא יצא לי לראות עדיין סרט עם המשקפיים האלה, אבל לפי דעתי הבידוד מהסביבה הוא מצוין. גם אם אני הולך עם חבר/ה לסרט, מבחינתי אין שם אף אחד במהלך הסרט, אלא רק בסופו (או בהפסקה, אם יש כזו). אני הולך לסרט כדי לראות את הסרט. אם מישהו בא איתי, זה מאפשר לי לדבר על הסרט כשהוא נגמר, זה הכל.
קצת הגזימו עם הבידוד מהסביבה
זה אולי ימנע חלק קטן מההפרעות, אבל המשקפיים לא הפריעו לי לראות הבהובים של טלפונים או לשמוע אנשים מדברים.
רע, רע, רע.
סרט מטופש, בדיחות צפויות ולא מצחיקות שראינו כבר עשרות פעמים, אפקטים בינוניים להחריד, משחק מיותר. ועוד כאבו לי העיניים בגלל המשקפיים הארוריים האלה.
תחסכו מכם את הזבלון הזה, כאב לי הלב על הכסף שביזבזו ההורים שלי בגלל הכרטיס. ג'יזס, אם ככה נראה העתיד, אז זה מדכא להלאה.
ושמישהו בבקשה יענה לי סוף סוף לשאלה ששאלתי כבר בעבר: למה הסרט הדבילי הזה פאקינג לא הוקרן על כל המסך?
אל תדאג:
בעוד מספר שנים מישהו יעשה סרט יפה שישתמש בתלת מימד בצורה מושכלת, ואז כולנו נשמח לראותו. ומעט שנים אחר כך כבר לא נתלהב מזה בכלל.
זה כמו שבסרטים משנות ה<<לפני כמה זמן>> סתם שמו אנשים בחולצות אדומות כי היה אפשר להראות אותן בצבע.
השחקן של הילד בסרט הוא מעולה.
כלומר, לא ראיתי את הסרט, אבל ראיתי סרט אחר שלו, בשם 'מנהטן הקטנה', שזו קומדיה רומנטית רגילה, אבל עם ילדים (כמו 'באגסי מאלון', רק מציאותי יותר). סרט הילדים הכי ריאליסטי שראיתי, וגם לאחד מסרטי הניו יורק היחידים שלא הופכים אותה לגן עדן עלי אדמות, אבל עדיין גורמים לה להיות מה שהיא, העיר הכי יפה בעולם. וג'וש האטצ'רסון (הילד) היה שם מעולה (ומתוק ברמות וול-י), זה גרם לי לסלוח לו שהוא עושה קומדיות PG לכל המשפחה.
הוא כיכב גם ב'ממלכת טראביתיה' ו'זאתורה'
ובשניהם היה די מוצלח, אבל לא במידה יוצאת דופן, אם זכור לי נכון.
הוא משחק בסדר + הוא משחק בסרטים טובים בד''כ.
לדעתי אין את זה לעוד הרבה ילדים אחרים.
לי היה מוזר שהוא משחק עם ברנדון פריז'ר
שניהם שחקנים לא רעים בכלל (בסדר +) אבל משום מה הנוכחות שלהם מפריעה לי.
זה הילד המקסים מ'טראביתיה'?
וואו, הוא גדל מהר.
הוא גם שיחק במשחקי הרעב
כפיטה
ביקורת משעשעת +
שימוש מצויין בהומור דגי (עם עין ומוטיבים אדומים).
לאורה אוותר על הסרט,
היו שלום ותודה על ה… אהם..
הביקורת.
הבעיה הכי גדולה בסרט היא שהוא מוצג עם תרגום.
באמת?
דווקא בסרט הזה הכתוביות היו ממש בסדר, אפילו טרחו להעביר גם אותן לתלת מימד, ומיקמו אותן בתחתית המסך בצורה נורמלית, לעומת, למשל, הכתוביות בקטעי האיימקס של האביר האפל, שתקועות משום מה באמצע המסך ומפריעות לעין.
אני מסכימה איתך שעדיף לוותר על הכתוביות לחלוטין בשביל מלוא עוצמת התלת-מימד (היפיפה, דרך אגב), אבל בהתחשב בכך שהמון אנשים (רוב האנשים?) חייבים אותן, אני בהחלט חושבת שהן מותאמות בצורה מקסימלית לסרט, ובוא רק נגיד תודה שזה רק כתוביות, ושלא החליטו להפיץ אותו בדיבוב בלבד, טפו טפו (עיין ערך "פגוש את הרובינסונים", לדוגמא).
באמת?
באיימקס הכתוביות היו באמצע המסך? כשצפיתי ב"אביר האפל" הן היו ממש ממש למטה כל הסרט (מה שהיה קצת מוזר בהתחלה, אבל התרגלתי די מהר).
אוקיי אז כנראה שהם טיפלו בזה
הייתי בהקרנה הראשונה של זה, והמון התלוננו על הכתוביות. בהתחשב בכך שהן מוקרנות בנפרד מאשר הסרט עצמו, יכול להיות שלהבא מיקמו אותן טוב יותר.
שאלה
המשקפיים עשו לכם כאב ראש או שזה רק אני?
אם כן מישהו יודע את הסיבה המדעית לכך? [אם יש כאזת].
ואם יש , אז איך אפשר לפתור את זה בפעם הבאה.
תודה
גם לי יש כזה כאב, מעל האף, בין העיניים. גם לכם?
וזה רק אני שרואה מכל דבר שלושה כשאני מסיר את המשקפיים?
ריר של דינוזאור? אנחנו צריכים להחליף את ''זורקים'' ב-''יורקים''?
סרט מטופש אבל לא הייתי פוסל אותו לגמרי
ליתר דיוק, אני חושב שבתור סרט תלת מימד הוא סביר. אולי זאת ההתלהבות הראשונית אבל אני דווקא חשבתי שזה די נחמד "לזרוק דברים על הקהל". לפחות זה גרם לי למצמץ מה שאף סרט דו מימדי לא עשה.
עם זאת, בתור סרט "סטנדרטי" בעל שני מימדים הוא איום. לא הייתי ממליץ למישהו לראות את הסרט בפורמט רגיל בשום אופן. שילוב של סרטי הרפתקאות הולמרקי עם פרסומת לקורנפלס.
שאלה – בעקבות ההסבר על התלת מימד שנתן מישהו (לא זוכר אם פה), על העומק שכביכול מתקבל כתוצאה מהבדלים בין העיניים, ניסיתי לפרקים לעצום את אחת העיניים ובאמת ראיתי את הסרט בשני מימדים. אבל שמתי לב שהרקע נראה קצת מטושטש. האם זה רק נדמה לי או נעשה בכוונה כדי ליצור את האפקט.
תלת מימד
כולם מדברים על זה שנותנים בסרט משקפי תלת מימד אז הלכתי לסרט ולא נתנו לי.
למה?
הסרט גם מופץ בגרסא דו מימדת.
אם חשבתם שהסרט גרוע בתלת-מימד
הייתם צריכים לראות אותו בדו-מימד, במסך של 14 אינצ', ממרחק חמישה מטר והטיית ראש של 30 מעלות, כשברקע הקפטן מודיע שיש להדק את החגורות.
ואם זה לא מספיק, אחר כך שמו את "מאמא מיה".
כל טיסות אל-על לת''א
שאורכן מעל 3 שעות, כמדומני, מציגות את הסרטים האלה.
בטיסות אל ומארה"ב יש פרקים של רוק 30 והאוס. עדיף.
איזה טמטום
אני התחלתי לראות את הסרט, למרות שעל ההתחלה סבלתי קשות מהטמטום, בשלב מסוים פשוט הפסקתי לראות את הסרט, הוא מעליב את האינטילגנציה.
דמויות שטוחות בלי שום אופי, בדיחות כושלות והרבה אפקטים,
הרבה אפקטים זה רע?