לזרום עם זה

זאת קומדיה מטומטמת מלאה בבחורות מדהימות ואיזה אהבל אחד באמצע. כלומר, קומדיה רומנטית של אדם סנדלר

יש סרטים שלא צריך לפרט עליהם – נתוני הפתיחה כבר אומרים לך כל מה שאתה צריך לדעת. למשל: קומדיה רומנטית עם אדם סנדלר. לפי ההגדרה הזאת אתם כבר יכולים להיות בטוחים שסנדלר יגלם את דמות האהבל-החביב המרוצה מעצמו שלו, שהוא יהיה מוקף בבחורות יפהפיות במידה בלתי סבירה, שהוא ישקר להן וירמה אותן אבל משום מה הן יישבו בקסמו ויסלחו לו על הכל, שהוא יקבל מכה אחת בביצים לפחות ושיהיה הרבה פרודוקט-פלייסמנט בוטה.

אז מה אפשר להוסיף על "לזרום עם זה" שאתם לא יודעים עדיין?

א. הבחורות: מצד אחד, ג'ניפר אניסטון, שנראית מצוין לגילה. מצד שני, ברוקלין דקר, שנראית מצוין לכל גיל. למעשה היא נראית כמו דוגמנית בגדי ים של ספורטס אילוסטרייטד, משום שזה בדיוק מה שהיא.

ב. רמת הטמטום: 11. הרבה קומדיות נשענות על מסכת שקרים שהולכת ומסתבכת, אבל לא להרבה סרטים יש רעיון כל כך לא דומה לשום דבר שהיה עשוי לקרות בעולם האמיתי אי פעם. אדם סנדלר, אתם מבינים, נוהג להשיג בחורות באמצעות העמדת פנים של אדם נשוי (איך זה עובד בדיוק?). אך אבוי, הכוסית התורנית שעליה הוא נדלק – שהוא היה יכול להיות אבא שלה עם כמה שנים עודף – לא מאמינה לו שהוא נשוי. לכן הידידה הטובה, ג'ניפר אניסטון, תעזור לו לזכות בליבה של הילדונת בכך שתעמיד פנים שהיא אשתו במשך כמה ימים – והיא תביא איתה גם את הילדים. תראו לי אמא שהיתה מסכימה ללמד את הילדים שלה לשקר כמו שצריך כדי לעזור לחבר להשיג זיון, ואני אתקשר לאגודה להגנת הילד. העמדת הפנים הזאת כל כך עלובה שאפילו דוגמניות של בגדי ים לא היו נופלות בה, וזה שבתחילת הסרט הקרבן מצהירה "אני יכולה להבחין כשאתה משקר" – זאת כבר התגרות מפורשת בצופים שהעזו להשאיר את המח דלוק.

ג. דמויות המשנה: בלי שום הצדקה עלילתית – ברצינות, יש איזה תירוץ קלוש אבל אני ממש לא זוכר מה הוא היה – נדחף לסרט גם איזה ניק סוורדסון בתפקיד חבר שמעמיד פנים שהוא סוחר כבשים גרמני או משהו. הוא מיותר לחלוטין ולא מצחיק – בקיצור, כנראה חבר של סנדלר שביקש יפה שיסדרו לו תפקיד בסרט בתור טובה. לעומת זאת ניקול קידמן דווקא מצחיקה כשהיא מגיעה לביקור. למה היא שם אני לא יודע, כי היא לא צריכה טובות מאדם סנדלר.

ד. שיעור הבדיחות המצחיקות: אחת לשש דקות בממוצע. לא מדהים, אבל ראיתי כבר גרועים הרבה יותר, גם מסנדלר עצמו.

(אני חוזה את העתיד: יפורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב, גיליון 433).