ביקורת: קראטה קיד – הגדולים מכולם

"קראטה קיד: הגדולים מכולם" הוא סרט קראטה קיד נהדר, אולי בין הטובים ביותר בסדרה (לא שהרף פה כזה גבוה) – ואז מחליף אותו סרט אחר.

נתחיל מההתחלה, וההתחלה היא "קראטה קיד 2", מסתבר. בסצנת פלאשבק מהסרט השני, ההוא שמתרחש באוקינאווה, מיסטר מיאגי מספר לתלמידו דניאל לרוסו על השורשים של מיאגי-דו קראטה. זו סצנה אמיתית מהסרט השני, אלא שבאופן חסר בושה, "הגדולים מכולם" ממשיך אותה באמצעות קריינות חדשה של מיסטר מיאגי (אני מפחד לשאול באיזה אופן זה נעשה) שמספר לדניאל ולצופים כיצד אחד מאבות אבותיו נסחף לסין ולמד שם קונג-פו – ובכך למעשה נוצר קשר הדוק בין הקראטה של רוב סרטי קראטה קיד, לקונג-פו של הסרט "קראטה קיד" מ-2010 (להלן: "הסרט ההוא עם ג'יידן"). מטומטם אבל בסדר.

ועכשיו דממה, כי לבמה נכנס לי פונג (בן וונג. "להיות סיני אמריקאי", צפוי גם להיות ב"משחקי הרעב: זריחה על האסיף". אתם תראו, הוא עוד יהיה כוכב): נער בן 16 שלומד קונג פו בבייג'ין, אצל לא אחר מאשר מיסטר האן (ג'קי צ'אן) מהסרט ההוא עם ג'יידן – כעת סנסיי בבית ספר משלו לקונג פו, ובאופן כללי אדם הרבה יותר נינוח, מצחיקול ופחות ציניקן נוקשה משהיה לפני 15 שנה – מה שגורם לי לתהות מדוע התעקשו שזו אותה דמות, אם הוא לא מתנהג כמו אותה דמות ואין סיבה עלילתית שזו תהיה אותה דמות. הם היו חייבים שחקן סיני מבוגר כלשהו שיודע גם אנגלית וגם אומנויות לחימה, וקי הוי קוואן היה עסוק?

על כל פנים לי פונג, התלמיד הכוכב, עצוב. למה הוא עצוב? את זה מגלים בהמשך הסרט אבל הסיבה לגיטימית, זה לא סתם כי "גיל ההתבגרות". אבל עכשיו הוא צפוי להיות יותר עצוב כי אימו הרופאה (מינג-נה ון, פא מולאן בשבילכם), האחיינית של מיסטר האן, קיבלה עבודה חדשה בבית חולים בניו-יורק ויאללה זמן לעזוב את כל הקונג-פו שמונג-פו הזה, צריך לארוז, כי זה לא סרט קראטה קיד אמיתי אם הוא לא נפתח בילד לאֵם חד-הורית שעובר למקום חדש.

ושם בניו-יורק מתיידד לי עם מִיה (סיידי סטנלי, קים פוסיבול מהלייב אקשן של "קים פוסיבול". מסתבר שהיה לייב אקשן של "קים פוסיבול"), נערה מפיצרייה מקומית בבעלות אביה (ג'ושוע ג'קסון בתפקיד יותר גדול משהטריילרים גרמו לנו להאמין), מתאגרף לשעבר שפרש לאחר שמיה נולדה.

וכפי שציינתי בפסקת הפתיחה, מצאתי את עצמי נהנה מכל מה שקורה פה, בעיקר כי מערכות היחסים בין לי ומיה ובין לי וג'ושוע ג'קסון, סליחה נו לדמות קוראים ויקטור, היא בכנות מקסימה ומלבבת. "הגדולים מכולם" לוקח את הזמן ונותן עומק לכל אחד מהשלושה, והדינמיקה ביניהם חיננית להפליא. ובדיוק כשהייתי משוכנע לאיזה כיוון הסרט יתקדם, הוא מבצע פנייה חדה שמאלה ויורק על תבנית סרטי "קראטה קיד" הישנה והמוכרת – וזה דבר טוב. המהלך המפתיע הזה ריתק אותי למסך, ולמשך לא מעט דקות ראיתי כיצד סרט "קראטה קיד" עושה את ההפך ממה שעשו קודמיו, והתמסרתי לרעיון.

אבל הייתה בעיה, והבעיה היא שראיתי את הטריילר, ראיתי את הפוסטר, קראתי את תקציר העלילה וידעתי שאין שום סיכוי שבעולם ש"הגדולים מכולם" ידבוק בקו החדש והמעניין הזה – וצדקתי. האכזבה עצמה לא איחרה להגיע משום שהסרט יחסית קצר (94 דקות), ולאחר כארבעים דקות של סרט קראטה קיד שונה-אך-מוצלח, הגיע סרט אחר-אך-מוּכּר שאני חושד שלא אמור היה להיות במקור; סרט שתופר לתוך הסיפור הזה של לי, ויקטור ומיה גם את מיסטר האן שמגיע מבייג'ין ואת דניאל לרוסו (ראלף מאצ'יו) בהופעה קולנועית ראשונה מאז "קראטה קיד 3". אמרתי "תופר"? התכוונתי משדך. סליחה, אמרתי "משדך"? התכוונתי מדביק עם מכבש כביש, כי האופן שבו מיסטר האן ודניאל לרוסו מצטרפים לסרט נעשה באופן כה גס שהייתי מרחיק ממנו ילדים.

ולא שיש לי חלילה בעיה עם מיסטר האן או דניאל לרוסו, אבל לא רק שאין להם מקום בסיפור הזה, הם דוחקים לצד את ויקטור ומיה שבסיפור שלהם הושקעתי. יתרה מכך, שני הסנסיי לא באמת תורמים לסרט משהו חיוני מלבד כמה שנינויות מארווליות־שכאלה כשהם מתעקשים כל אחד ללמד את לי בשיטה אחרת – והדיאלוגים האלה נמשכים כמעט לכל אורך הסרט. "הגדולים מכולם" הבטיח להיות סרט על נער שלומד גם קראטה וגם קונג-פו, ונקרע בין שני העולמות. אלא שבפועל לי רק לומד כמה טריקים של קראטה כדי להשתתף ולנצח בתחרות מקומית (כן, חזרנו לתבנית הישנה. זה מפתיע מישהו?) מבלי להבדיל מה פה בעצם קונג-פו ומה בעצם קראטה, ומדוע ההבדל הזה משנה משהו.

ניכר לכל בר דעת שמסתובבת לה אי שם טיוטה ראשונה של התסריט שבה השילוב הוא בכלל בין קראטה לאִגרוף ולא בין קראטה לקונג-פו (שזה מקסים לאור ההיסטוריה של הזיכיון הזה עם סדרת סרטי "רוקי"), ושוויקטור למעשה אמור היה לקבל על עצמו את התפקיד שמיסטר האן ודניאל לרוסו חטפו ממנו בכוח – ואצטער לנצח שלא נזכה לראות את הגרסה הזו של הסרט. זה לא אומר שהמחצית השנייה של הסרט נוראית, אלא שהיא פשוט עוד "קראטה קיד", לטוב ולרע, עם המִקצבים המוכרים בעלילה ובלי שום סיכון. מעבר לכך ניכר שהסרט נערך ונחתך בגסות כי מהרגע שמתחילה מסכת האימונים של לי, "הגדולים מכולם" הופך קצת פחות לסרט וקצת יותר למונטאז' אימונים אחד ארוך, עם כמות רבה מדי של סצנות שחוששות להימשך ליותר מ-30 שניות.

לטובתו אציין שבדומה לקליפורניה של הסרט הראשון, אוקינאווה בסרט השני ובייג'ין בסרט ההוא עם ג'יידן (זמן טוב לציין, אגב, שדמותו של ג'יידן לא מוזכרת בסרט החדש בכלל) – "הגדולים מכולם" מעניק לעיר החדשה שאליה עבר גיבורנו הרבה אופי, והוא מנצל את הסביבה הניו-יורקית עד תום, מה שמתבטא גם בטורניר הקראטה עצמו שהוא פחות רשמי ויותר מחתרתי – כזה שמתרחש על גגות ובתחנות רכבת תחתית; ואומנם הניו-יורקיות הזו מעט קלישאתית לפרקים (איטלקים עדיין מקללים בפיצריות?), אבל היא מעניקה לסרט חותמת ויזואלית ייחודית ביחס לסרטים האחרים, מה שמשעשע לאור העובדה שהסרט בכלל צולם במונטריאול.

מילה טובה נוספת גם לילדי הקראטה, לי והיריב הדושבאג התורן קונור דיי (אראמיס נייט, קארים מ"מיס מארוול") שהם ממש, אבל ממש, טובים בקטע הזה של אומנויות לחימה – ובזכותם יש לסרט כמה מכוריאוגרפיות הקראטה המוצלחות בזיכיון. מנגד, באופן מפתיע אבל לא-כזה-מפתיע כשנזכרים בן כמה הוא, דווקא את ג'קי צ'אן הסרט לא מנצל כל כך, ולמעשה באחת משתי הסצנות שבהן רואים את דמותו נלחמת אני כמעט בטוח שמדובר בכפיל (ואילו הסצנה האחרת לא דורשת יכולות מרשימות במיוחד). וחבל כי בסרט ההוא עם ג'יידן הפגין ג'קי צ'אן יכולות קונג-פו מרשימות. אני כמובן לא דורש משחקן בן 71 לקפוץ על קירות כמו הנסיך הפרסי אבל אולי כן היה מקום להרים טלפון לקי הוי קואן.

על כל פנים, באופן אירוני לשמו, "הגדולים מכולם" יכול היה להיות אחד מסרטי הקראטה קיד הגדולים מכולם, אולם בין אם בגלל התערבות אולפנים ובין אם כי מישהו בצוות הכתיבה האמין שזו אכן הגרסה הטובה ביותר לסיפור הזה (וקשה לי להאמין), קיבלנו סרט רגיל של "קראטה קיד" עם ניצוצות פה ושם לפוטנציאל להיות משהו מעבר לכך. מי שמכירים ומורגלים לתבנית כנראה לא יצאו מאוכזבים. מי שקיוו למשהו חדש ורענן, יכולים לעצור אחרי 40 דקות.