להרוג את ביל – פרק 1

שם רשמי
להרוג את ביל - פרק 1
שם לועזי
Kill Bill: Vol. 1
סרט מס' 1 בסדרת להרוג את ביל

במקור: Kill Bill: Vol. 1
תסריט ובימוי: קוונטין טרנטינו
שחקנים: אומה ת'ורמן, לוסי
ליו, ויויקה א. פוקס, דריל

האנה, סוני צ'יבה, צ'יאקי
קוריאמה, ג'ולי דרייפוס

3.
ויהי בימי ראשית הקיץ, ותלך נערה יפת תואר וטובת מראה אל בילעם בן הבליעל, והנערה היתה אומה הנאווה, והאיש – אדונה. ותשטח בקשתה לפניו: "אם נא נשאתי חן לפניך, שלח אותי מעימך". ויקשיח ליבו, כי היתה הנערה חביבה עליו עד מאוד, וצר היה ליבו באחר. ויסית בילעם את חברותיה של הנערה כנגדה לאמור: "כל אשר עימה – היאורה תשליכוהו, ואיש מהם לא תחיון". וייעשה לנערה נס, ותינצל.
ויהי ערב ויהי בוקר, ויעברו שנותיה של אומה "הכלה" והיא נרדמת. ויהי מקץ יום אחד, ותקיץ משנתה וייעור בה חרון אפה. ותחפוץ לשלוח בבילעם עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים.

2.
נקמה: תבשיל
המוגש במיטבו
קר כיום חורף

4.
מונעת על ידי הרצון לנקמה, יוצאת "הכלה" לצוד את מי שהיו חברותיה האלוהיות (ארגון לוחמות הצפעים יהפכך ודאית לתנצב"ה). כתחילתו של מסע הנקמה היא בוחרת בראש היאקוזה, או-רן אישיאי (לוסי ליו), שאינה מתרגשת, ומשלחת בארנבונת הפתיה את שומרי ראשה. שלא תחשבו שרק פה מתחיל האקשן. הוא מתחיל עוד הרבה לפני כן. או שמא מאוחר יותר? כרגיל אצל טרנטינו, העריכה משוגעת לגמרי וקו העלילה וסיפורי הרקע הנלווים לו מסופרים במקום ובזמן הנראים לטרנטינו כהולמים.

6.
הגימיקים הטרנטינואים כוללים ריפרור לסרטים ישנים שיהיו למרבית צופי הקולנוע המודרניים בחזקת נעלם מוחלט, או ציטוטם – החל בחליפה הצהובה של "הכלה" וכלה בלחן ששורקת נחש-ההרים-הקליפורני (דריל האנה, שלמרות הופעות רבות בקולנוע, לעד תיזכר בזכות תפקידה ב-'ספלאש' וכפאריס מ'בלייד ראנר'). נראה כי טרנטינו בוחר לחיות את חייו בקולנוע, ולא במציאות. זהו פוסט מודרניזם במיטבו, אולם עבור הקהל הנבער שאינו מודע למקורות היצירה הקולנועית העשירה ממנה שואב טרנטינו, הדבר נתפס כלא יותר מגימיק, מעין נרטיב ששואף למשמעות ומסיים את חייו במדמנה.

7.
"אז הפשפוש בעבר יוצר הרבה אלימות ברוס-ליאית, מה שזה לא יהיה?"
"לא. בסרטים של ברוס לי המצלמה היתה נייחת, כדי להראות אותו במלוא תפארתו – מרביץ לאנשים ומעיף אותם לכל עבר. ב'להרוג את ביל', לעומת זאת, מה שעף לכל עבר הם בעיקר איברים קטועים. הו, וזה מלווה בדם משפריץ".
"איכס!"
"הממ, כן. יש איזשהו ניסיון להפוך את האלימות הזו ללא ריאליסטית – הדם מימי מדי, והוא משפריץ חזק מדי. ובכלל, טרנטינו מקפיד להחליף סגנונות תוך כדי סרט, אז אחד מהקטעים מרובי הדם הוא באנימציה, והשני פשוט מצולם בשחור לבן. לי אישית זה לא עזר, ולפעמים התפתלתי בכיסא באי נוחות, אבל היו אחרים שפשוט צחקו מזה".
"רגע, רגע – מחליף סגנונות? אנימציה… שחור לבן… מה הקטע?"
"מין קטע כזה. רוב הזמן המעבר בין הסגנונות השונים חלק למדי ולא צורם, ובכל מקרה, יש בזה יופי מסוים. נכון, זה מין מיש-מש עצום, אבל יש לזה את החן שלו. הסרט לא נראה כמו סתם סלט מקושקש, אלא נוצר מזה משהו אחר, שלם יותר".
"וואלה?"
"וואלה"

5.
כנסו לקרוא! קיל ביל זה הסרט הכי טוב ביקום!!! טוב, אז לא הכי טוב בעולם אבל כל השחקנים בו הכי מגניבים והכי טובים! יש את הילדה היפנית הזאת, גו-גו שהיא חמודה נורא ומשתדלת להיות נורא ילדה יפנית חמודה כי היא שמה פרחים ורודים ולבבות ורודים על הסכינים שלה אבל בעצם היא נורא מסוכנת והכי מופרעת מכולם ביחד, אפילו שאין לה הרבה זמן בסרט והיו יכולים לתת לה תפקיד יותר גדול!! ולוסי ליו שאותה אני אוהבת מאז היא היתה לינג באלי מקביל היא הבוס שלה וגם היא נורא טובה ומהממת וסופסוף יש לה סרט שמראה כמה היא טובה ומגניבה, לא כמו סרטים אחרים שלה שבהם היא סתם. אבל אפילו היא לא מגניבה ושחקנית טובה כמו אומה ת'ורמן, שהיא הכי הכי הרבה שולתת!!!1 ובשבילה המציאו את המילה הזאת! היא שחקנית כל כך טובה וכל כך מדהימה וכל מה שהיא עושה נראה כל כך אמיתי, ואפילו שהיא בעצם רוצחת קל לרחם עליה כי בעצם היא בנאדם טוב ומהמם והיו לה חיים עצובים.

8.
רוח סתווית קרירה מביאה עימה כינורות יבבניים ועצבות ענוגה. צופים שפלי מבט אמנם לא מעירים כי בסרט הזה כבר היינו, אך בקול ענות חלושה מודים כי אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ציפו הם לסרט של טרנטינו, ושכחו כי לא שררה נטל הוא על עצמו, כי אם עבדות, עת התחייב הוא לספק להם את מנת הבידור שלהם. יתר על כן, סרטיו הקודמים עוררו ציפייה למשפטי מפתח שכיף לצטט עם החבר'ה, אך זו כמוה ככדור שלג המתגלגל במדרון ומתנפץ ותוכו חלול. אולם טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ, וראוי לתת ל'להרוג את ביל' הזדמנות, אף אם חסרים בו אותם משפטי מפתח, שהרי לא עליהם לבדם ייבנה סרט (ואני אף שמחתי, כי אותם משפטים שאנשים חוזרים ומצטטים בשמחה כה רבה מסרטים קודמים של טרנטינו אינם כוס התה שלי). ראוי לזכור כי זהו רק חלקו הראשון של הסרט, ועל כן סופו אינו רק סוף כי אם גם התחלה חדשה.

9.
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה: עוד רגע לעינינו יעלה הבוקר, וסוד חדש-ישן לפתע יתגלה (כל מידע נוסף ימיט אסון!). באופן כללי, הכל עוד לא פתור – השמים כחולים אבל מה עם השאר? ולמה לא, למה לא עכשיו, מה שבטח יבוא מחר?
בשבריר שניה מתרסקות עיניך ואתה נהיה אבוד לרגע, עם חץ בתוך הלב הולך ללילה השחור. אז מה, בבית השני העלילה תזרום הרבה יותר מהר משבבית הראשון מהירה?

10.
2 מגניבה!
אך אינה חובה
כי בסוף הסרט הפאזל כמעט הושלם, לא נותרו פיסות
ורק הנקמה נותרה בין הכיסאות
הציפייה היא פחות לסיפור, יותר לויזואליות של הנקמה
או כמו שאומרים: עד ההרג הבא.
לדעתי טוב שהסרט חצוי
יותר מדי אלימות אינה דבר רצוי
חבל להגיע לקהות חושים
(או לרגישים – מיני מיחושים)
ביציאה מהאולם ריחפה בי הרגשה מהורהרת
"זה בדיוק מה שציפיתי מזה הסרט!".

1.
התכוננו לסיפור שאינו דומה לדבר שאי פעם שמעתם – סיפור חסר רחמים, חסר חמלה, נטול סליחה. הסרט שיעשה לכם את הקיץ! אומה ת'ורמן תגרום לכם להתאהב בה מחדש, בהרפתקה שתשנה את חייה לנצח!