חטאתי, פשעתי, התעצלתי. בזבזתי זמן מול סרטונים של ג'ון אוליבר באינטרנט במקום ללכת לראות איזה סרט. הלכתי לישון מוקדם כי הייתי ממש עייף. בכל מקרה, לא כתבתי על מה שהייתי צריך. סרטים זניחים לחלוטין זכו לביקורת מלאה וארוכה, רק משום שמישהו שילם לי עליה, בעוד כמה מהסרטים החשובים, המדוברים והמשמעותיים ביותר שיצאו בשנה האחרונה הסתפקו בדף סרט מיותם. ועל כך אני מתנצל. אלה הם חטאי-אי-העשייה הגדולים ביותר שלי השנה. סליחה.
בית לחם
בתחרות על האופיר שעבר אני תמכתי בסרט שלא התחרה: "מי מפחד מהזאב הרע". אבל זה לא אומר שלא הייתי מרוצה מהזוכה. "בית לחם" הוא סרט מעולה. הבעיה של רבים מ"סרטי הסכסוך" היא שהם טועים לחשוב שעצם העיסוק בנושא החשוב הוא מספיק, וזה פוטר אותם מעבודה קשה של בניית דמויות, סיפור, תסריט ובניית מתח. "בית לחם" לא עושה לעצמו שום הנחות: זה "סרט סכסוך" בכך שהוא מתרחש משני צידי גדר ההפרדה, אבל הוא גם מותחן מצוין עם דמויות מלאות, תסריט שנראה – לפחות לי – אמין מאוד, ובאמצע גם סצינת אקשן כל כך אינטנסיבית שזה פשוט לא ייאמן שזאת העבודה הראשונה של הבמאי, יובל אדלר. לא המלצתי על הסרט הזה מספיק. הוא הסתדר די טוב בלעדי, אבל בכל זאת. אם יש לכם צ'אנס לראות את "בית לחם", תראו.
12 שנים של עבדות
יש לי בעיה עם סרטי אוסקר. לאו דווקא סרטים שזוכים בפרס הגדול באוסקר, אלא סרטים שמהרגע הראשון ברור שלשם הם מכוונים, ושאף פעם לא מדברים עליהם בלי לדבר על האוסקר. זה מה שקרה עם "נאום המלך", וזה מה שקרה גם עם "12 שנים של עבדות": על הסיכויים של הסרטים האלה באוסקר שמעתי לפני שידעתי משהו אחר עליהם, וכמובן, הרבה לפני שראיתי אותם. אז כן, "12 שנים" היה סרט שהיה מקועקע עליו "אוסקר" מהרגע הראשון, והוא אכן זכה בו. וזה קצת עצבן אותי. לא כי זה סרט גרוע -הוא לא – אלא כי נראה שלאף סרט אחר לא באמת היה סיכוי, אפילו אם הסרט הזה הוא הדבר הכי קרוב שראינו במילניום הזה למהפכה קולנועית (אני מדבר על "כח משיכה", אגב).
אז איך "12 שנים", באמת? חזק, טוב, אכזרי, ישיר, משוחק מצוין ורק קצת נותן הרגשה של שיעור היסטוריה. הוא מוצלח, אם כי הוא לא הסרט הכי טוב שראיתי השנה, וקשה לי להבין את כל המבקרים האמריקאיים שזעקו "קלאסיקה!!!", אלא אם כן הנושא החשוב עיוור אותם.
חלום אמריקאי
עוד אחד מסרטי האוסקר שעליהם לא כתבתי. מסיבות כאלה ואחרות לא הספקתי לראות אותו כשהוא יצא, ולפני שהספקתי להגיד "כריסטיאן בייל שינה באופן דראסטי את משקלו לצורך התפקיד" כבר עברו כמה שבועות, ו"American Hustle" ושמו העברי האידיוטי כבר היו די חדשות של אתמול. אילו הייתי כותב עליו, הייתי אומר שאני קצת מאוכזב. אחרי שכמעט השתכנעתי שדייויד או. ראסל הוא קוסם, שיכול להפוך את העלילה הנדושה ביותר ("אופטימיות היא שם המשחק") לסרט נפלא, עכשיו הוא לקח מין סיפור מסובך של רמאויות ורמאויות נגד, וחבורה של שחקנים נפלאים, והפך אותו לעיסה בצבע בז'. כן, השחקנים נהדרים, אין ויכוח כאן, אבל כל הדמויות שגילמו היו בין דוחות למעצבנות. כולם רימו אחד את השני, כולם היו מגעילים למדי, אני לא בטוח שלגמרי הצלחתי להבין מי עבד על מי בסופו של דבר – והאמת שזה גם לא נורא היה אכפת לי. הסרט היה מסובך, הוא היה ארוך, הוא היה – האם מותר לי לומר? – קצת משעמם. אבל כן, ג'ניפר לורנס וזה.
הכל אבוד
אולי הבעיה של "הכל אבוד" היתה עיתוי. הסרט הזה מתרחש כולו בלב ים, ומשתתף בו שחקן אחד בלבד – רוברט רדפורד. בתחילת הסרט היאכטה שלו נפגעת, וכל יתר הסרט מתאר את ניסיונותיו המתמשכים, ההולכים והופכים נואשים יותר ויותר, לא למות. הבעיה היא שהסרט הזה הגיע זמן קצר אחרי "כח משיכה", שהעלילה שלו היא, בתכלס, די אותו הדבר, רק עם סנדרה בולוק ויותר חלליות. אחרי שראית הישרדות בחלל, הישרדות בים כבר לא נשמעת כמו כזה שוס. אבל באמת ש"הכל אבוד" לא נופל בהרבה מ"כח משיכה". המתח, הבדידות, הייאוש ההולך וגובר וההרגשה שהכל, יא, אבוד, הפכו אותו לאינטנסיבי ממש כמו ההרפתקה בחלל ההיא, ובמקרה הזה באמת לא ידעתי אם הוא הולך לצאת מזה. הייתי צריך לספר לכם על "הכל אבוד" מוקדם יותר, אבל אחרי שבועות בודדים על כמה מסכים בארץ, הוא אבד, ורוב האנשים אפילו לא שמו לב שהוא הגיע.
סיפור משפחתי
סיפורים משפחתיים קטנים ומקסימים מגיעים לארץ הרבה, בעיקר לבתי הקולנוע המתמחים בסרטים לזקנים. אבל "סיפור משפחתי" של הירוקאזו קורידה ("איש אינו יודע") באמת היה סיפור משפחתי קטן ומקסים. מעבר לאבחנה הכה מלומדת הזאת, קשה לי לומר עליו הרבה דברים שלא יהיו מובנים מאליהם – וזאת כנראה הסיבה המרכזית לכך שלא הצלחתי להשלים ביקורת. אבל כן, הילדים מקסימים ושתי המשפחות היפניות השונות משורטטות יפה ויש רגעים מצחיקים ובכלל, זה מסוג הסרטים שעליהם כותבים "מחמם לב". ומתכוונים לזה.
יסמין הכחולה
בתור אחד שעושה חיים קשים לוודי אלן, וטוען כל הזמן שבהחלט מותר לו להפסיק עם מסורת הסרט-אחד-בשנה שלו וכולנו רק נרוויח מזה, ההגינות מחייבת שכשאלן עושה לשם שינוי משהו טוב, אני אתן לו קרדיט על זה. זה לא קורה הרבה: אפילו את "חצות בפריז", שמשום מה כולם אהבו, אני די שנאתי. אבל "יסמין הכחולה" הוא משהו טוב. יש בו אמנם כמה בעיות וודי-אלניות אופייניות, אבל השורה התחתונה בהחלט חיובית – בעיקר בגלל דמות אחת, יסמין. אין מה לדבר על "חזרה לכושר" או "קאמבק" של וודי אלן, כי הוא הרי הספיק מאז לשחרר כבר עוד סרט, והוא היה מיותר לגמרי. אז אולי כל הפרחים מגיעים רק לקייט בלאנשט.
לוסי
איך? איך לא ראיתי את "לוסי"?! בניגוד לרבים מהסרטים האחרים ברשימה, הסרט הזה לא זכה בשום אוסקר וגם לא יזכה, ולמעשה לפי כל התגובות ששמעתי זה סרט דבילי ביותר – אבל זה בדיוק העניין. הסרט הזה, שמושתת כולו על פיסת הטריוויה הידועה והמבולשטת לחלוטין "כולנו למעשה משתמשים רק ב-10% מהמח שלנו", נשמע מטומטם באופן כל כך מרהיב. סרטים סתם לא חכמים יוצאים מאה בכל שנה, ואין הרבה כיף לנטפק טעויות קטנות ולא מעניינות. אבל ההיא שמשתמשת, מי היה מאמין, ביותר מ-10% מהמח שלה! וזה נותן לה כוחות על! עם מורגן פרימן שמסביר את כל זה! נשמע בדיוק כמו מנה עסיסית של דביליות שהייתי שמח לנעוץ בה שיניים. אבל לא ראיתי את הסרט. במקום זה ראיתי את "המועדון של ג'ימי". והוא אפילו לא היה גרוע במיוחד.
גט
אז זאת מסורת, הא? לדלג בכל שנה על הסרט הישראלי הכי טוב והכי מדובר והכי זוכה פרס אופיר והנציג שלנו לאוסקר? טוב, "גט" רק לא מזמן יצא לאקרנים, אבל עם כל המילים שנשפכו עליו, אני מרגיש שכבר אין לי המון מה להוסיף. מה שקראתם במקומות אחרים הוא פחות או יותר נכון. כן, השחקנים מצוינים וכן, הבימוי והצילום שמוצאים יצירתיות במגבלה של הסרט – שכמעט כולו מתרחש בחדר אחד – מעניינים. והוא עוסק בנושא חשוב מאוד, כמובן. לפרוטוקול אני רוצה לציין שבניגוד לאחרים, אני לא חושב שהסרט הזה הוא יצירת מופת. גם אם רובו מוצלח, "גט" נסחף קצת עם החשיבות של עצמו ושוכח שצריך גם, אתם יודעים, הדברים האלה שכתבתי על "בית לחם". הסיום המחופף של התסריט, שמשום מה כל ביקורת שקראתי מתעלמת ממנו או מתרצת אותו, אמור למנוע כל התייחסות אליו כ"יצירת מופת". מקסימום יצירת מופ. אבל מי אני שאדבר נגד האלילים החדשים של הקולנוע הישראלי. בהצלחה באוסקר וכל זה.
אל תהיה כל כך מתנצל, לא הכול אבוד
אחרי משהו כמו 12 שנים של עבדות בכתיבת ביקורות קולנוע באתר, מותר לך להרגיש שלא כל סרט הוא כזה חלום אמריקאי שחייבים לפרסם ביקורת עליו.
חוץ מזה, לגיטימי שלא מספיקים הכול – ולא רק בגלל סיבות גדולות כמו מילואים בבית לחם או איזה סיפור משפחתי פתאומי, אלא גם בגלל סיבות קטנות כמו חתונה של איזו דודה לוסי. אם בחורות בחנויות אופנה בקניון יכולות לבזבז שעות על גבי שעות בלהגג עם חברות על השאלות הרות הגורל "מה דעתך על המכנס הזה" או "יסמין, הכחולה מתאימה לי?" – מותר לך לפספס כמה ביקורות על סרטים עם באזז בגלל הסחות דעת. אני לא חושב שבגלל זה הגולשים פה יתנו לך גט.
חוץ מזה, על סרטים חשובים ומשפיעים באמת תמיד אפשר לפרסם ביקורות גם הרבה אחרי שהיו בקולנוע, כך שאף פעם אל תרגיש שהכול אבוד.
וואו, עבדת ממש קשה בשביל יסמין הכחולה :)
(ל"ת)
בשנותיי הצעירות והפגיעות יותר נתן לי אבי עצה, שמאז אני הופך בה שוב ושוב במוחי:
"בן, אם אתה לא מוכן להשקיע בתגובות מתחכמות וחסרות כל תועלת מעשית באינטרנט, אל תכתוב אותן בכלל".
אבי נתן לי עצה אחרת
הוא אמר לי:"בני, כשאתה בקזינו, תמיד תלך רק לבלאק-ג'ק ולא לשום משחק אחר".
למה הכוונה בסיום המחופף של גט?
אני הרגשתי שהסוף הוא החלק החלש היחיד של הסרט, כי הוא נמרח יותר מדי ומפספס כמה נקודות מצוינות להסתיים. מה הרגשת שהיה מחופף שם?
לגבי "גט" - כל מילה (של דורון) בסלע.
יש הבדל בין סרט "חשוב" לבין סרט טוב.
הנושא של הסרט – "חשוב".
המגבלה האמנותית של צילום סרט שלם בחדר אחד – "חשובה".
אבל מה עם הסרט עצמו? העלילה מאוד לא קוהרנטית, אפיון הדמויות לוקה בחסר… הסרט לא עומד באתגר המרכזי של סרט שמצולם בחדר אחד – להצליח, למרות הלוקיישן המוגבל, לספר את כל הסיפור שמתרחש גם מחוץ לדלתות החדר.
לא נראה לי
שהוא רצה לספר את מה שקורה מחוץ לחדר. המטרה הייתה כזו – להציג את הסיפור של ויויאן אמסלם בבית הדין הרבני. מה שקרה לפני, אחרי, בחוץ או בפנים אין לדעת, אלא רק את מה שמסופר עליה או על ידי אחרים בבית הדין. ד"א, זה לא מדוייק, כי אם ראית שבעה ולקחת לך אשה אתה יודע במדוייק מה הייתה הבעיה שלה עם אלישע או מדוע היא רוצה ממנו גט. למען האמת, אני חושב שהסרט מעניין יותר אם לא יודעים את הסיבה ומחכים לסופו. אפיון דמויות לוקה בחסר? עלילה חלשה? לא הרגשתי את זה בכלל… לא זוכר סרט שהייתי כ"כ מרותק אליו בזמן האחרון האמת. יש בו הרבה מעבר לחשיבות.. גם עומק, גם הנאה, גם רגש.. עם התחושות של הצופה האחר לא ניתן להתווכח.
אני רק לגבי לוסי: אל תראה
כן, זה רע באופן ספקטקולרי, כן, זה מטומטם מעבר לכל מה שדמיינת כשראית את הטריילר, אבל באמת שחבל על תאי המוח שלך. בניגוד למה שטוען הסרט – אנחנו די משתמשים בכולם.
"נשמע מטומטם באופן כל כך מרהיב"
אוהב אותך דורון
ון קטן אם אפשר.
רד, הכתבה על תעשיית הקולנוע ה"הוליוודי" ברוסיה תפורסם גם כאן?
אני בספק. היית רוצה?
(ל"ת)
אני באופן אישי כן. לא יכול להעיד לגבי אחרים.
(ל"ת)
אפשר לינק לכתבה המדוברת ? סקרנתם אותי מאוד
(ל"ת)
פז'לוסטה.
http://e.walla.co.il/?w=/270/2790367
הנימה של הכתבה לגבי הקולנוע הישראלי מוזרה לי
הקולנוע פה בפריחה פנומנלית, לא? ולא מעט פעמים טעם הקהל והמבקרים משתלב. לא כבר עשינו את הקטע של למשוך אנשים על ידי הפקת סרטים טובים יותר, וזה עבד?
איך אפשר לאהוב את הכל אבוד
כח משיכה הוא כן סרט שגורם לך להרגיש בחלל, כן סרט שמצליח לגרום לך להיעלם מהעולם לשעה וחצי ולהיות במתח מטורף שם בין החלליות, אבל בעוד בכוח משיכה יש רגש, עצמה ונראה לי הכי חשוב, עניין, "הכל אבוד" הוא סרט שרוצה בכוח שלא נתעניין בו. אולי אני שטחי, אולי, אבל עצם העובדה שהסצינות המעניינות שבסרט שמציבות אותו בסכנה הן באורך 6 שניות והסצינות שבהם הוא רק אוכל או שותה הן באורך 10 דקות, רק מראה שמדובר בסרט מקושקש ויומרני להחריד. היה אפשר לעשות את זה טוב, כמו שעשו ב"לוק", אבל אני לא זוכר שסבלתי בקולנוע כמו ב"הכל אבוד". בעצם, אולי ברובוטריקים 4.
דרך אגב, אני חושב שהסוף של גט הוא אכן סוף מדהים. יכול להיות שהרבה לא הבינו אותו כי הוא מאוד לא מפורש והוא גם הופך את הסרט לסוג של מיני טלנובלה, אבל הוא נותן לסרט נפח שמעבר ל"היא רוצה את הגט רק בשביל הכבוד".
(כותרת)
(הבעת עמדה מנומקת ביותר על כך שהכל אבוד הוא יצירת מופת בעוד שלוק סרט בינוני במקרה הטוב)
ובעברית:
הכל אבוד לא רוצה שבכוח לא נתעניין בו. הוא פשוט מספר את הסיפור של האדם הזה בסיטואציה הזאת כמו שהיא. נכון, הוא לא רץ מרתון כמו כוח משיכה ולא מראה צדדים של הדמות ככל שהסרט מתמשך כמו לוק כי הסרט הוא לא על איזה שהוא אדם ספציפי והמאבק שלו כתור אדם ספציפי. הסכנה של רדפורד בסרט היא לא "כריש" או "גל" או "רסיסים מהחלל" או "אובדן חמצן" או "תינוק" או "בטון" או כל דבר אחר. הבעיה שלו היא להתחיל להתמודד עם הבעיות החדשות שנחתו עליו. אז הוא שרד את ההצפה? הסרט שואל – טוב זה החלק הקל. מה הוא עושה עכשיו. איך הוא מתקן. איך הוא משפר עמדות לקראת הקטסטרופה הבאה שהים הולך להנחית עליו.
על מה הסרט, בעצם? על התמודדות. על הרצון לשרוד. אין כאן איזה מסר (דחוף לגרון לטעמי, אבל אולי אחרים מצאו אותו כמו שאמרת "מרגש") לגבי לידה מחדש – יש כאן מסע הישרדות נוראי. רדפורד לא בוכה על כלביו המתים, או חבריו שנפלו לים או על הרוע האנושי או על היהירות. הוא פשוט מנסה לשרוד.
ולמשך שעה וארבעים, על מסך גדול ( כי אין לי מושג אם זה עובד במסך קטן) זה מדהים. ומרתק. אין בו הרגש שאתה טוען שיש בכוח משיכה, אבל יש בו הרבה מעבר לכך – התבוננות, השלמה וניסיון התמודדות. בלי מילים. עם המון כוח רצון.
הכל אבוד נהדר.
[ אם אני כבר פה – הפינה החוזרת השנתית הזאת נהדרת.]
אני זוכר גם הרבה רעש של ים.
כנראה שלא היה בכלל/כמעט פסקול. שזה מעולה.
כנראה שזה עבד טוב יותר על מסך גדול (כמו כוח משיכה).
קשה לקנות את זה
מבחינת מה שאתה אומר, שהסרט מנסה להיות כמה שיותר מינימליסטי ולהשאר מרתק, זה בהחלט מעניין. אבל אותי לפחות זה ממש לא החזיק. אוקיי, אז בעיה גוררת בעיה והכל מסתבך… איך אני אמור להתחבר לדמות שאין לי מושג לגבי שום דבר עליה? איך אפשר בכללי להיות מרותק לסרט כל כך מונוטוני וחסר תוכן ענייני… יכול להיות שזה עניין של טעם, אולי אני פשוט יותר. כח משיכה ולוק נותרו בעיני פי מליון יותר טובים ממנו.
לא בטוח איך "הכל אבוד" מינימליסטי
כלומר, יחסית לכוח משיכה? בטח. אבל הוא הרבה יותר פעיל מלוק, למשל. הוא לא נכנס למקומות שהופכות אותו לגרנדיוזי, אבל הוא בטח לא "איש יושב בחדר ומדבר לעצמו".
לא יודע לענות לגבי "איך להתחבר לדמות שאין לי מושג לגביה". אני חושב שאין כאן עניין של התחברות אלא של ציפייה לראות מה יקרה. אתה לא רצית שהוא יזכה באושר בסרט או יקבל את הקידום – בסך הכל שהוא ישרוד. נראה לי שזאת רמת התחברות די בסיסית, אבל אולי אתה צודק.
אסכים שזה עניין של טעם, בסופו של דבר.
הסוף, לדעתי, לא מעורפל בכלל.
הנה כאן. ספוילרים גם ל"כח משיכה".
מה המסר?
אם תוותר, תצליח. נו, עדיין דומה ל"כוח משיכה" ;) ?
רגש בכוח משיכה? עם המשחק של בולוק?
הדבר האחרון שאפשר להגיד על כוח משיכה שהדמויות היו הצד החזק שלו. אני אישית (ועוד הרבה אנשים) השתעממתי כי אי אין שמץ חיבור לסנדרה בולוק. הניסיון ליצור משהוא עם הילדה שלה היה כל-כך מאולץ והרגיש כאילו דחפו אותו לתסריט ברגע האחרון והוא עדיין ניכשל לחלוטין ליצר אמפתיה. סרט מרהיב אבל סה"כ בלוקבאסטר של אפקטים ולא יותר מזה.
בהכל אבוד לעומת זאת הכל בנוי על הרגשות המאופקים של רדפורד בהופעה נהדרת. הוא אומר אולי 10 מילים בכל הסרט כך שכל המשחק בנוי על הבעות פניו. המרחק בינו לבין דמות הקלקר של בולוק הוא תהומי. אין מה להשוות. זה סרט הרבה יותר חזק וריאליסטי.
זה הכל תיאורים
אפשר להגיד על כל הופעה שהיא "שמאלצית", "מאולצת", "לא אמינה", וכו', אך אלו רק תיאורים והם במקרה הזה לפחות מוגבלים על פי מה שרוב האתר חושב. זה כמובן לא ממש נכון. כמו שכבר אמרתי, הבעות הפנים של רדפורד לא מרגשות אותי, המחסור במילים די משעמם אותי, הקצב די הרדים ובכללי, סרט שמתרחש כולו על ים אפשר היה לעשות הרבה יותר טוב.
אבל מה הבעיה שלי עם כל הסיפור? שזה נראה שאנשים מנסים בכוח לאהוב את הסרט הזה. לעזאזל, אני ספרתי על השעון, ישנם סצינות של דקה עד 5 דקות שבהן רואים אותו אוכל, שותה, מתאמץ, בונה, עולה ויורד, אך הסצנות שבהן קורה משהו, המבול, המעבר לספינה אחרת, הספינה שעוברת, הכריש, הן לא יותר משניה. זה בכוונה? LESS IS MORE? אוקיי.. אז תהנו לראות את רדפורד אוכל, חוויה מרתקת.
כח משיכה, בעיני, עם או בלי הילדה וסיפורה, הוא סרט מרגש (זה אפילו לא קשור לשום סיפור עליה, המעבר בין דמות חלשה וחסרת ביטחון לדמות "גדולה מהחיים" ריגש אותי, קיטשי יהיה ככל שיהיה) ועצם העובדה שהוא מצליח להיות מותח ברמה שבאמת אי אפשר לנשום עם שחקנית אחת, זה באמת הישג קולנועי.
התיאור הזה של הסרט לא נכון.
אם ספרת על השעון, השעון שלך לא בסדר. אם הסרט היה איטי לטעמך – לגיטימי, אבל לומר שיש "5 דקות של רוברט רדפורד אוכל ואז שניה אחת של סערה" זה, עובדתית ומתמטית, לא נכון ולא קרוב להיות נכון.
רוצה להצטרף
לדעה ש "הכל אבוד" הוא מדהים, חוויה קולנועית מהחזקות שאני זוכר. אכן, הוא אינו מתאים למחפשי האקשן-ריגושים-פיצוצים-גניחות אימה של סנדרה בולוק.
בכך רמזתי על עמדתי כי "כח משיכה" הוא פלא טכני אך זבל קולנועי.
מוזמנים לקטול אותי בכיף.
למה שנתדרדר לרמה שלך? לרדת על סרט זה סבבה, לרדת על מי שאהב אותו (או לא אהב) זה לא.
(ל"ת)
אאוץ'
אבל למה ככה? מילה רעה לא אמרתי על אוהבי "כח משיכה", רק שהם מחפשים כנראה משהו אחר. ולקטול אותי- את דעתי כמובן, לא משהו אישי
האם האם
באבדוק
?Ham
"באבאדוק" הוא סרט שהוקרן בארץ אך ורק בפסטיבל ירושלים, ושם ראיתי אותו. הדרך היחידה לכתוב עליו ביקורת היתה אחרי שכבר אי אפשר היה לראות אותו. זאת עדיין היתה יכולה להיות ביקורת מעניינת, אבל אני לא חושב שזאת הית אחת הביקורות ש*חשוב* שאכתוב.
אני אשמח לקרוא אותה.
זה קצת לא פייר, כי אצלנו הוא כן מוקרן לקראת סוף החודש, אבל מאוד הייתי שמחה לקרוא ביקורת עליו כי הוא נראה מאוד מעניין.
ביקורת על הסרט הכי מפחיד שראית בחייך היא לא חשובה?
עשית רושם בתגובה היחידה הזאת שכתבת שזה סרט שדורש ביקורת
בשם
אני נעלב בשם צמד הבמאים הכה אהוב עלי על הביקןרת שלא הייתה לבתוך לואין דיוויס…
שיט! סליחה.
(ל"ת)
בקרוב כתבת המשך?
כל הסרטים ששכחת להתנצל על כך שלא פרסמת עליהם ביקורת.
ואז כמובן התנצלות על כך שהוא לא פרסם אותם בכתבה הראשונית מלכתחילה
מכל הרשימה ראיתי רק שניים.
"12 שנים" לא צריך את ההמלצות שלי, אבל "הכל אבוד" בהחלט כן. חוויה. יאוש טוטאלי באמצע האוקיינוס, ומרגישים את זה טוב. "חיי פיי" למבוגרים ולמתקדמים, משודרג. סרט כמעט אילם, והחוסר במלל לא מורגש.
וכל פעם שאני רואה שחקנים מבוגרים שמוכנים לעשות שטויות ולהכנס למים ולהרטב וכאלה, זה נחמד.
המלצות???
הי אין לי מושג איפה עוד לבקש אבל יש המלצות טובות ליום כיפורים של סרטים שרוב הסיכויים לא שמעתי עליהם אבל שווים צפייה אני אשמח לשמוע כדי להשלים את החסר ,ראיתי את רוב הסרטים כאן כך שגם סרט מינימליסטי כמו הכל אבוד נחשב בעייני לראוי.
'מרי ומקס', 'בושה ו'רעב'
אם אין לך בעיה עם סרטים מדכאים.
תודה ראיתי אותם , במיוחד את מרי ומקס שהוא סרט נהדר ושימוש מעולה באנימציית סטופ מושן
קיבלת
הטבח, הגנב אשתו והמאהב
התחלה חדשה
3 אידיוטים
איש עם מצלמת קולנוע
מתחת לפני השטח (קוסטריצה)
תקרית באוקס-בו
פריקים (Freaks)
שואה (דרך כיפית ומהנה להעביר את יום הכיפורים!)
כנפיים (Wings, 1927)
Blancanieves/שלגיה הספרדי (2012)
כייס (Pickpocket)
אודישן (טאקאשי מייקה,99)
Berberian Sound Studio
Murder Party
In A World…
It's Such a Beautiful Day (דון הרצפלד)
The Tale of The Fox ( אנימציה ישנה מאוד)
Salaam Cinema
Wolf Children
החיים ע"פ אגפא
מרטי
הזר (אורסון וולס)
בלאקפיש
עניין של חיים ומוות/מדרגות לגן עדן
ראש מחק
Smashed
כלבתי טוליפ
אוונטי פופולו
10 (קירסטמי)
(נראה לי שזה מספיק.)
מצטער על חוסר הפירוט על כל סרט
הכנות לחג כזה.
שמעתי/ראיתי לא מעט סרטים מהרשימה ,בכלל רשימה טובה(פריקים הוא סרט אדיר) אני ינסה לראות כמה סרטים מהרשימה אבל כרגע מחפש גם סרטים לראות עם חברים שבכללי יותר עמך מאשר חובבי קולנוע , אבל שוב תודה על הרשימה את הטבח הגנב והאישה לא ראיתי
הרשה לי להוסיף הסתייגות זהירה
עבור אותם קוראים תמימים שלא יודעים שמדובר פה גם בסרטים נסיוניים/ אילמים/ דוקומנטריים בני תשע שעות/ בני שמונים פלוס ששרבבת לכאן באגביות.
אלה סרטים שאם כבר רואים, צריך לדעת בעיניים פקוחות לקראת מה אתה הולך. לא בטוח שמדובר בכוס התה של אחרי המפסקת של רוב הקוראים פה, ובטח שקשה לי להאמין שהם ישתלבו באיזשהו מרתון צפייה הגיוני, ביום כיפור או בכלל.
חלק בהחלט.
אבל חלק גם סרטים שסתם לא יצא להם מזל להתפרסם מספיק והם אולי לא מגה-מיינסטרים אבל הם לא קשים לעיכול – smashed, התחלה חדשה, כלבתי טוליפ וילדי זאב הם סרטים נגישים מאוד.
אבל כן, הרשימה בכוונה נטתה יותר ל"מיטיבי לכת" בגלל שזה מה שהבנתי שדדמאוס רוצה.
( ולמרות שאני יודע שיש אנשים שזה קשה להם, אני מתרעם על המחשבה שסרט בן 80 יכול להיות פחות מרתק מסרט בן שנה. כמובן שיש סרטים גרועים מהתקופה הזאת, אבל יש גם אוצרות נהדרים שמשתווים לכל מה שמייצרים בימינו [ואם קוראים פה מבקרי סייט אנד סאונד- אז גם ההיפך])
מסכים לגביי השורה של סרטים שיצאו לפני שנים יכולים להשתוות לסרט שיוצא רק עכשיו ככה אני מרגיש לגבי הסרט הנץ ממלטה שמבחינתי לא התיישן רק שרוב מי שאני מכיר משתעמם מהסרט הזה .
חשבתי שאני קצת מבין בקולנוע
ואז ראיתי את הרשימה הזאת.
תודה.
The Prestige (הסרט שהכי נהניתי ממנו ב 5 שנים האחרונות)
Memento (כי ככה)
Nebraska (כי זה סרט חכם ומרגש)
Frenzy (כי הוא בין הפחות מוכרים של היצ'קוק, אבל הוא פשוט מעולה. ואין על הבגדים שהדמויות לובשות)
ואם מתחשק לך לעשות בינג' לסידרת טלוויזיה מעולה. אז Fargo. מעבר לעובדה שזו סידרה שעשויה היטב, עם משחק מעולה, וכל הרפליקות הנדרשות כדי לענג את הצופה. היא פשוט מעוררת מחשבה.
שבוע שעבר הייתי במרתון פרגו בקולנוע,
ארוע מיוחד שעשו לרגל הפצת הדיוידי והבלוריי.
אני לא יכולה להגיד שאני ממליצה על מרתון שלם. זה אמנם אפשרי (עשינו את זה בלילה אחד), אבל זה הופך את כל העלילה למן גוש אחד שקשה להפריד.
הייתי אומרת שדווקא לסידרה כמו פרגו כדאי לתת יותר זמן לשקוע.
יכול להיות שאת צודקת
אבל שלפחות יתחיל :-)
אסור שבנאדם שמתעניין בטלוויזיה ובקולנוע יסתובב בעולם בלי לראות את העונה הראשונה של הסידרה הזו.
אגב, מישהו יודע באמת אם מתוכננת עונה שנייה?
(ל"ת)
כן
תהיה עונה שנייה.
מה לא אהבת בסוף? אני חשבתי שהוא מעולה, לא רואה אותו כמחופף.
אפשר עם ספוילרים כמובן.
קיוויתי קצת למצוא פה את "בתוך לואין דיוויס"
לא קרה :-(
Same here
סליחה על הרפטטיביות, אבל זה אכן סרט נפלא שעל קוראי עין הדג לגלות ולראות בהקדם האפשרי. ״בתוך לואין דיוויס״ בין הטובים שיצאו השנה בקולנוע (אם לא *האהוב עליי ביותר* השנה, באמת מתלבט).
אל תתלבט. *האהוב עליך ביותר*. מילה של משיח
בזאת נפתחה רשמית
העצומה לטובת ביקורת על "בתוך לואין דיוויס".
העם רוצה ביקורת, צדק חברתי וקוטג' במחירים הגיוניים.
קוטג'?
חשבתי שעכשיו מתלוננים על המילקי.
לעזאזל
צודק.
קשה להישאר מעודכן בימים טרופים כלכלית אלו.
אם אין קוטג', שיאכלו מילקי.
(ל"ת)
אל תראה את לוסי. שעה וחצי מהחיים שלא יחזרו. אפשר להריח פרחים במקום.
מה שכן – אני לא חושב שמישהי יכלה להחזיק את הסרט הזה מלבד מיס ג'והנסון.
כל השאר יחד מחק לי 70 אחוז מה10 אחוז שאני כן משתמש בהם.
וההמלצה הכי חשובה- ג'ון אוליבר
עשו מרתונים של ג'ון אוליבר
הוא הדבר הכי מצחיק/מבריק/חמוד/גאוני/חשוב
שיצא לי לראות בשנה האחרונה.
הוא והגומות שלו כל כך מקסימים. אין ספק שהוא סמל מין ואם הוא לא היה נשוי לחיילת אמרקאית (שהשתחררה לא מכבר מהצבא) אין ספק שהוא היה מוכתר לרווק מבוקש ולוהט.
ובנוסף קטעים מהתוכנית מועלים לערוץ היוטיוב שלה
ככה שלא צריך לעבור דרך כל מיני אתרים אמריקאים שחוסמים צפיה מעבר לים.
הלוואי שכולם היו ככה.
https://www.youtube.com/user/LastWeekTonight/
אני בטוח שהרבה יחלקו עלי בקשר ל"הכל אבוד"
אני באמת חושב שבסרט הזה הכל היה אבוד.
אני מצטער (אפילו שכבר אחרי כיפור) בשביל כל אלה שחושבים שזה נורא "אומנותי" לעשות סרט דומם, בלי כמעט אף מילה על רוברט רדפורד נופל מהיאכטה, אוכל מפחית שימורים, מתקן את התורן – שעמום אחד גדול. זה ללא ספק הסרט הכי גרוע שראיתי השנה (שמעתי שלוסי גם יכול להתחרות על התואר אבל לא ראיתי את הסרט) ובהחלט אחד הגרועים שראיתי בחיים שלי (להוציא רכבת הקרח שמשום מה גם קיבל ביקורות נלהבות… לא ברור מאיזו סיבה)
רכבת הקרח הרבה יותר אינטיליגנטי מלוסי
לפילוסופיה שם יש הגיון כלשהו והסימבוליזם קצת יותר הגיוני גם אם הוא אידיוטי.
לוסי זו בעיה, החצי הראשון של הסרט יפה מספיק כדי להצדיק צפיה. אבל משם זה נהיה ממש גרוע העלילה מלאה חורים, האקשן בינוני והסוף ממש רע.
לא מדדתי להם איי קיו,
אבל גם רכבת הקרח מתהדר בסוף רע לתפארת – שברמה מסוימת הרבה יותר מרגיז משל לוסי, בגלל שהסרט מראש לוקח את עצמו (ואת העולם שהוא בונה בהרבה מאמץ) הרבה יותר ברצינות. וגם העלילה די מחוררת.
בלוסי דווקא האקשן ממש אחלה, והויזואליזציה גם. העלילה – נו, זה בכל זאת סרט להצגה יומית, לא מעבר לזה.
אפשר להתחיל בלעשות אותם
עם סקרלט ג'והנסן קודם?
סוף סוף
מישהו שחושב כמוני, רק חבל שעל הדרך לכלכת על רכבת הקרח, סרט מד"ב כל כך מקורי ומהנה..
אבל מסכים עם כולם פה שיש יותר מידי חורים בעלילה ויותר מידי סצנות מוזרות ולא שלמות. משום מה, למרות ששמתי לב לאלפי החורים שהיו בו, זה לא הפריע לי.
תיקון ציטוט:
"הסיום המחופף של התסריט, שמשום מה כל ביקורת שקראתי מתעלמת ממנו או מתרצת אותו, אמור למנוע כל התייחסות אליו כ"יצירת מופת". מקסימום יצירת מופאט."
אני לא באמת חושב שמופאט רע. זה סתם התבקש בעיני רוחי.
יסמין הכחולה הוא בעיניי אחד הסרטים המוצלחים ביותר של וודי אלן בשנים האחרונות. אבל מעבר לזה, אני לא מסוגלת להתגבר על ההופעה המטורפת, משגעת, מרהיבה, עוצרת נשימה ופסיכוטית של קייט בלאנשט. שמישהו יחזיק אותי