כפרת עוונות: הביקורות שלא נכתבו, 2015‏

לרגל יום כיפור: התנצלות על הביקורות על הסרטים החשובים, הטובים והמעניינים שהייתי צריך לכתוב השנה, אבל לא כתבתי

אנשים עדיין שואלים אותי מדי פעם מה חשבתי על "עולם היורה". אוקיי, אני מודה, זה די מוזר ‏שעל הסרט המצליח של השנה ואחד הסרטים המצליחים ביותר אי פעם לא התפרסמה ביקורת ‏באתר. אם כי, למען האמת, הדעה שלי על "עולם היורה" לא נורא מעניינת או מיוחדת; אין איזה ‏סוד גדול מאחורי ההיעדרות הזאת. פשוט – גם השנה, כמו בכל שנה, לא כתבתי ביקורות על כל ‏הסרטים שראוי שיהיו עליהן ביקורות. לעולם אל תמדדו את חשיבותו של סרט לפי השאלה האם יש או אין לו ביקורת ב"עין הדג", כי נו באמת, על "הנסיך" יש פה ביקורת, ועל "עולם היורה" לא. מגוחך. יש סרטים שפשוט לא ‏ראיתי, ויש אחרים שראיתי אבל לא הצלחתי לכתוב עליהם בזמן שהם עוד היו בבתי הקולנוע ועיניינו מישהו. ‏השנה, נדמה לי, המצב היה דווקא טוב יחסית: כשעברתי על רשימת סרטי השנה לא מצאתי הרבה ‏סיבות לתפוס את הראש ולקפוץ מגשר. ובכל זאת, יש כמה חורים גדולים ברשימה. אז, סליחה.‏

עולם היורה

אוקיי, אוקיי, הנה דעתי המפורטת על "עולם היורה": הוא כיף. יש בו סצינות אקשן דינוזאוריות ‏מוצלחות. יש בו מחוות מגניבות לסרט המקורי. הוא גם מאוד טפשי, כמובן, ויש בו רגעים תסריטאיים ‏שהם בין שגויים לביזאריים (כמו סצינת המוות האכזרית להדהים של דמות אקראית למדי), אבל בסך ‏הכל, זה היה אחד הדברים היותר מהנים שהיו בקולנוע הקיץ. זהו. אין קונספירציה, אני לא קרוב משפחה של הבמאי ואף אחד לא קנה את שתיקתי בנוגע לסרט. פשוט, מסיבות ‏אלו ואחרות שאני לא זוכר, לא הצלחתי לפרסם עליו ביקורת מיד כשהוא יצא, וקצת אחר-כך – כבר ‏לא נראה שיש טעם: את כל מה שהיה לי לומר על הסרט כבר אמרו אחרים. התובנה המעניינת ‏ביותר שלי עליו היתה ההקבלה בין האופן שבו הסרט מתייחס לפארקי שעשועים, אלה של פעם ‏לעומת אלה של היום, לבין ההתפתחות של הסרטים הוליוודיים, ובפרט, אלה מתקופת "פארק ‏היורה" לעומת אלה של עידן "עולם היורה". אבל גם זה לא היה מקורי במיוחד ויכולתם לקרוא את ‏זה בהרבה ביקורות אחרות. חוץ מזה, אם מישהו היה מודיע לי מראש שזה הולך להיות הסרט הכי ‏מצליח אבר, אולי הייתי משתדל יותר.‏

את לי לילה

אני ישן בלילה טוב עם הפספוס של "עולם היורה", אבל "את לי לילה" היא השמטה שבאמת מציקה ‏לי. כי זה סרט שהייתי צריך לספר לכם עליו. כשיוצא סרט ישראלי ממש מצוין, וכזה שקצת נזנח – ‏לא באשמתו, פשוט הוא יצא אחרי כמה להיטים ישראליים גדולים שגנבו לו את תשומת הלב – זה ‏מתפקידי לדאוג שכמה שיותר אנשים ילכו לראות אותו, וזאת פאדיחה אם אני לא עושה את זה. אז ‏במקרה שפספסתם: "את לי לילה", הסרט הראשון של אסף קורמן, הוא לא רק הסרט הישראלי הכי ‏טוב שראיתי השנה – זה קצת מעליב להתייחס אליו בתוך הגן הסגור של הסרטים הישראליים, ‏כאילו שמדובר בחינוך מיוחד. הוא מתעלה על תיאור העלילה היבשושי שלו (אישה אחת מגדלת ‏את אחותה הפגועה מוחית) בעלילה קטנה וקומפקטית, בימוי מצוין, והכי חשוב, וואו, איזה משחק. ‏אנשים שסובלים מפיגור, אוטיזם, סכיזופרניה ושאר ברגים לא מהודקים במח הם אמנם קלישאת אוסקרים, אבל תאמינו לי, אם דאנה איבגי היתה לוקחת את האוסקר לא הייתי משמיע צפצוף של מחאה. הסרט הזה גרם להרבה אנשים לשאול מי זאת השחקנית הזאת והאם היא באמת, נו, כזאת. אחרי שרואים אותה ככה, קשה מאוד לדמיין אותה אחרת. אבל השחקנית הזאת היא בכלל דאנה ‏איבגי. ולא שללירון בן שלוש חסר. ‏

הולכת רחוק

בערך כנ"ל: אמנם לא סרט ישראלי, אבל סרט שמאוד אהבתי, ולא סיפרתי על זה למספיק אנשים. ‏וגם כאן, זה סיפור קטנצ'יק: ב"Wild" (אני לא מת על השם הישראלי) ריס וויתרספון יוצאת לטיול ארוך, ונזכרת בחיים שהובילו אותה אליו. אבל ‏הסרט הזה מכניס אתכם לנעליים שלה – בחלקים שבהם יש לה נעליים – באופן נדיר. הוא ערוך כמו רצף אסוציאציות. אנשים שמדברים על "‏Into the Wild‏" בתור סרט מסע ושינוי חיים אולטימטיבי ‏צריכים לראות את הסרט הזה כדי לראות איך עושים את זה באמת, ועם דמות ראשית הרבה ‏פחות פוצית. זה שריס ווית'רספון הפסידה את האוסקר לג'וליאן מור ב"סרט שאתם לא זוכרים ‏שבכלל יצא" זה חבל. העובדה שהסרט הזה לא קיבל את האוסקר על עריכה היא בדיחה.‏

הנסיך הקטן

זה לא סרט שאהבתי במיוחד, אבל זה סרט שהיה יכול להיות מאוד מעניין לדבר עליו. הנה העניין: ‏הסרט הזה יפהפה. הוא למעשה מתייחס לספר "הנסיך הקטן" כהשראה בלבד, ובונה סביבו עלילה ‏שלמה שונה לחלוטין. הוא משלב כמה סגנונות אנימציה, ומבצע את כולם נהדר. ובמשך הצפיה ‏בסרט, הוא גם שכנע אותי להאמין בו. אבל… אם משקיעים בסרט אפילו קצת מחשבה מעבר לכך, ‏מגלים ש"בעייתי" היא מילה עדינה עבורו. זה סרט ילדים, שהמסר הגלוי והברור שלו הוא שמוות זה סבבה ‏והתאבדות זה אחלה. ממש ככה. חלק מזה היה גם בספר המקורי – והיה וואחד בעייתי כבר שם – ‏אבל הסרט מדגיש ומכפיל את העסק. ואם זה לא מספיק, בתור סרט ילדים הוא גם קודר רצח, ‏וכולל דברים שעלולים, אני חושש, להרגיז מאוד מאוד גם את מעריצי הספר. יש הרבה דרכים ‏שבהן זה סרט נורא, ועדיין, הוא ממש יפה, ונורא תמים וחמוד באופן האינפנטילי במידה מסוכנת שלו. זה סרט הילדים שאני הכי ממליץ לראות בלי ילדים.‏

אני לא מאמין, אני רובוט?!‏

היתה לנו הקרנת עין הדג של הסרט הזה (והיה כיף!), אבל בעצם, לא יצא לי לדבר עליו באריכות. ‏‏"אני לא מאמין, אני רובוט?!" הוא סרט שאני שמח שהוא קיים: עוד הוכחה שאפשר לעשות סרטים ‏ישראליים שייראו שונה (במקרה הזה, מאוד מאוד שונה) מהשטאנץ הישראלי האפור, ויעסקו ‏בנושאים מאוד לא "ישראליים". יש בו רובוטים, ובדיחות על רובוטים, ורפרנסים לאנימה ולאלף ‏ואחד סרטי מדע בידיוני. הוא כיפי ויש בו בדיחות טובות,. וצחי גראד מלך. וזאת סיבה מספיקה ‏לראות אותו. ‏ מצד שני, אני לא יכול שלא להתרגז קצת על כך שהסרט הזה לא טוב יותר. העבודה ‏על האפקטים בסרט הזה היא מסובכת ולקחה שנים; חבל שלא הושקעה רמת עבודה דומה ‏בתסריט. זה סרט שכל כך מרוצה מעצם העובדה שהוא קומדית מד"ב ישראלית עם רובוטים שהוא ‏לא עוצר לשאול איזה מין סרט (קומדיה, מד"ב, ישראלי, עם רובוטים) הוא, ומה הוא מנסה להגיד ‏בזה: העלילה היא מין משהו כללי ודי גנרי, אבל עם רובוטים. שלא תטעו, הוא ממש נחמד. ‏אבל הוא היה יכול להיות נחמד יותר.‏

סיפורים פרועים

שישה סרטים קצרים, רובם בהחלט טובים, שלא ממש הבנתי את ההתלהבות רבתי סביבם.‏

הסרטים שלא ראיתי

פספסתי את "צ'אפי", ועל פי מה ששמעתי, לא ממש הפסדתי הרבה – מבחינת הסרט, אבל נשמע ‏כאילו ביקורת משעשעת דווקא היתה יכולה לצאת מזה. עדיין לא ראיתי את "סיפור על אהבה ‏וחושך", שנשמע לי בהתחלה כמו סרט שמתעניינים בו רק כי נטלי פורטמן, אבל עכשיו פתאום אנשים אומרים שהוא באמת טוב אז אולי אני אצטרך להשלים אותו. לא צפיתי ב"פיקסלים" וטוב לי. לא ראיתי את ‏‏"‏Straight Outta Compton‏" כי אני לא אוהב ביוגרפיות מוזיקליות ולא מתעניין בהיפ-הופ. אז אתם ‏אומרים שהוא מצוין? אחלה, יופי לכם.‏‏ וגם גמר חתימה טובה והכל.