אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול

"מלחמת הכוכבים", בשעה וחצי, מבוצע על ידי ינשופים
שם רשמי
אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול
שם לועזי
Legend of the Guardians: The Owls of Ga'Hoole

אי שם חי צעיר בעל חלומות, בן למשפחה פשוטה. יום אחד מצא אותו חולמני את עצמו במרכזו של מאבק מול האימפריה המרושעת, שבה שלט טיפוס מפחיד שפניו מכוסות תמיד בקסדה מאיימת. כדי להילחם בהם, יצא הצעיר לחפש את חברי אותו מסדר אגדי של לוחמים, שבימים עברו – כך מספרים – שמרו על הטוב והצדק. לאחר שמצא אותם, הוא למד בעזרתו של אחד מהם (שמתחת לחזות הקטנה והמזוקנת שלו הסתתר לוחם דגול) להפוך לחבר המסדר בעצמו. וכולם היו ינשופים.

יש לי הרגשה רעה בקשר לזה.

אז, כן, במקרה שתהיתם, העלילה של "אגדה עם כנפיים" היא הקלישאתית והממוחזרת ביותר האפשרית. זו פחות או יותר הגירסה המיונשפת של "מלחמת הכוכבים". אפילו המשפט "השתמש בכח, לוק" מופיע שם: הגירסה הינשופית היא "הקשב לזפק שלך". ברצינות.

קהל היעד של הסרט הזה לא ראו את "מלחמת הכוכבים", וגם לא מכירים רבים מאלף הפרצופים האחרים של הגיבור. קלישאתיות לא מטרידה אותם, ולכן אין סיבה שהם לא ייהנו מהסיפור, שלא היה מסופר בגירסאות שונות מאות פעמים אם הוא לא היה סיפור טוב. שום דבר (אבל שום דבר) לא מקורי כאן, אף אחת מהדמויות לא זכירה במיוחד או מעניינת במיוחד, אבל שום דבר גם לא רע מאוד. זה סרט סביר; הנקודה היחידה שבה הוא מתבלט היא העובדה שהוא נראה מדהים.

הסרט אמנם שייך, עקרונית, לז'אנר החיות המדברות בקולות של סלבז, אבל מבין הסרטים האלה הוא הכי דומה ל"תזיזו ת'רגליים". גם בגלל העלילה הרצינית יחסית – הינשופים מעבירים מעט זמן יחסית בהרצת קטעים ובדיחות, ואף פעם לא פוצחים בריקוד לצלילי ליידי גאגא – וגם מבחינת העיצוב והאנימציה. הינשופים ריאליסטיים כמעט לגמרי, אפשר להבחין לא רק בכל נוצה שלהם אלא בכל שרך בכל נוצה, וגם היערות, השמים והנופים שבהם הם מתעופפים הם כמעט פוטו-ריאליסטיים – ויפהפיים.

את הסרט ביים, כביכול, זאק סניידר. בדרך כלל אני סקפטי כשבמאים ידועים פתאום מביימים סרטי אנימציה – ועוד עושים את זה כבדרך אגב, כאילו היה להם שבוע פנוי בין סרט אחד לאחר. בימוי אנימציה הוא עבודה שונה מאוד מבימוי סרט מצולם, וזה שאתה יודע לביים לא אומר שאתה יודע לביים אנימציה. אני תמיד חושד שהשם המפורסם נמצא שם בעיקר לקישוט, ושהתפקיד העיקרי שלו היה לעבור באולפן מדי פעם, ללחוץ ידיים ולטפוח על השכם לאנשים, כשאת עיקר העבודה האמיתית עשה במאי אנימציה כלשהו שהקרדיט נשלל ממנו. יכול מאוד להיות שזה המצב גם כאן, אבל אי אפשר להכחיש ש"אגדה עם כנפיים" נראה כמו סרט של זאק סניידר. וזה אומר שהוא נראה טוב. סצינות מסוימות נראות כמו הגירסה הינשופית ל-"300": ינשופים עם קסדות מתכת (כן, אני לא יודע איך זה עובד בדיוק) נושאים נאומים חוצבי להבות על רקע שמיים אדומים. ואז הם שולפים מקור וטפרים ונלחמים זה בזה, בדרך כלל בהילוך איטי.

וכאן צריך להגיד גם: הסרט מוקרן בתלת מימד מוצדק. כל כך הרבה סרטי תלת-מימד נעים בין הסתמי למכוער, שאפשר היה לשכוח שאפשר להשתמש בו גם באופן מוצלח. "אגדה עם כנפיים" הוא כרגע, אם אני לא טועה, הסרט שעושה את השימוש השני-הכי-טוב שראיתי בתלת מימד (אחרי "אווטאר", כמובן). הגרפיקה המפורטת, והעובדה שכל הגיבורים מעופפים, נותנת לסרט הרבה הזדמנויות לעורר ורטיגו ולפלוש לחלל האולם. לשם שינוי, התלת-מימד כאן שווה את ההפרש במחיר הכרטיס.

הסרט מזכיר את "300" גם מבחינות מחמיאות פחות. גם זה מסוג הדברים שלא יטרידו אף אחד מהקהל היעד של הסרט, אבל הסרט מריח כמו פאשיזם. טיפה מרוכך יותר מזה של "300" – כאן, אלה שרוצים להיפטר מהחלשים הם הרעים – ועדיין: הגיבור נחטף אל מחנה חינוך מחדש של ה"רעים", שמאמנים קבוצות של ינשופים צעירים כדי להפוך אותם ללוחמים עבור האינטרסים שלהם. משם הוא בורח אל העץ של השומרים, ה"טובים" שגם הם מאמנים קבוצות של ינשופים צעירים להפוך ללוחמים עבור האינטרסים שלהם. מה ההבדל הגדול בינהם? למה אלה טובים ואלה רעים, חוץ מזה שאצל הרעים תמיד לילה?

כרגיל, הסרט יעורר הרבה ויכוחים בשאלה האם הוא מתאים לילדים. הוא אלים, גם אם האלימות היא בין ינשופים ונטולת דם, וכולל חטיפת ילדים, שטיפת מח, טוהר הגזע, ועוד דברים לא נעימים. וכרגיל, הויכוחים האלה יעניינו בעיקר מבוגרים. זה לא סרט לכל ילד, אבל אני חושב שהייתי מתלהב ממנו, בגיל הנכון.