השמועות היו נכונות – לסימבה החדש אין הבעות פנים. כל האינטרנט חוגג על הבדיחה הזאת כבר שבוע והוא צודק. זאת לא בעיה בעיצוב הכללי של הסרט, שמנסה להיות "פוטוריאליסטי", אלא בעיה ספציפית של האריות, שלא ידועים בתור חיה עם הרבה מימיקה. חיות אחרות בסרט הפגינו רגשות בהצלחה גדולה יותר: טימון ופומבה, למשל, או הקרנף הקטן ברקע של "משתגע כבר מלך להיות" שאומנם מופיע לשנייה וחצי בשביל לעשות קולות רקע אבל רואים איך הוא שר מכל הלב. רק בשביל הקרנף היה שווה לראות את הסרט.
הבעיה היא ברעיון. "מלך האריות" נראה בסדר בהתחשב בנסיבות, והנסיבות הן שדיסני החליטו ש"מלך האריות" גרסת 2019 צריך להיראות כמו סרט טבע. אבל הם השתפנו ולא הלכו עם זה עד הסוף, אז קיבלנו סרט עם חיות ריאליסטיות ביותר ששרות ומספרות בדיחות. בגלל זה כל מה שנראה יותר מדי קריקטורי נעלם – מצבא הצבועים הנאציים של סקאר דרך ההולה של טימון ועד המבט הסקסי ההוא שנאלה דופקת לסימבה. כל אלה היו נראים זוועה בגרסה החדשה, שלא שואפת להיראות כמו גרסת תלת מימד של המקור אלא כמו צילומים של חיות אמיתיות. יש בה רגעים קסומים של טבע צבעוני ובוהק (גם אם לא מאה אחוז ריאליסטי) ויש בה רגעים שבהם האריות נראים כמו בובות כפפה עם פה שזז מדי פעם, וכל קשר למילים שנאמרות הוא מקרי בהחלט. באחת הסצנות הייתה כל כך מעט תנועה בפנים של החיות שכבר התחלתי לחשוד שהן מתקשרות בטלפתיה.
בכמה סצינות ראו שמישהו העז לקחת את הקונספט קצת יותר רחוק, עם רגעים נטולי אקשן שמציגים את חיי היומיום של חיה כלשהי, וברגעים כאלה אופי של סרט טבע כמעט נשמע הגיוני: גלגל החיים הופך ליחסי גומלין ואפשר לראות איך כולם קשורים ומשפיעים זה על זה. ואז יש בדיחת פלוצים.
התחושה העיקרית היא של היעדר פוקוס, ניסיון להוציא את המיטב מרעיון שעבד טוב בסקר שוק במקום להגשים חזון אמיתי. מרוב שהתאמצו להפוך את סימבה לחמוד שכחו להפוך את סקאר למפחיד או את רפיקי לחכם, ואחת הסצנות הכי חשובות בסרט פשוט נשארה בחוץ. למה? כי כנראה ששחזור של כל השירים היה יקר ומתיש מדי.
אחד מגורמי המשיכה של הסרט הוא השחקנים המפורסמים, והביצועים שלהם נעים בין "סבבה" ל"שכחתי שאתה פה". השחקנים-ילדים טובים מאוד, ג'יימס ארל ג'ונס עושה שוב את מה שהוא עשה בסרט המצויר, ודונלד גלובר וביונסה לא רעים בחלק הקטן שבו הם זכו להופיע. אבל רוב המשחק עדיין תלוי באנימציה, ושם העיקר הוא העיצוב ולא התנועה. אולי בגלל זה החיות הכי סימפטיות בסרט הן דווקא הדמויות השוליות, שאין להן דיאלוגים שנונים או דרמה שייקספירית שדורשת טווח הבעה רחב – גור הקרנפים, נניח, או החיות שמסתובבות בג'ונגל ליד טימון ופומבה. הכוכב האמיתי של הסרט הוא סת' רוגן, שהוא פומבה מושלם – אם מתעלמים מהעובדה שהוא לא יודע לשיר אפילו טיפה. דיסני כל כך התמכרו לשמות הגדולים שהם שכחו שאפשר ללהק שחקן אחר בשביל קטעי השירה.
למרות התלונה הנפוצה שכל הרימייקים האלה הם סתם שחזור אחד לאחד של המקור, זה לא באמת נכון. כל אחד מהם עשה שינויים גדולים בחומר המקור, לטובה או (בדרך כלל) לרעה. אבל הנבואה הגשימה את עצמה בסרט הזה, שמשחזר דיאלוגים שלמים ומעתיק יותר מדי פריימים מהניינטיז, רק בפלטת צבעים דהויה יותר. יש בסרט גם כמה שינויים לטובה או לפחות שינויים מעניינים, אבל ככלל, זה סרט די כושל שעובד רק כהקרנה פעילה ומחווה אוהבת למקור. כמו כן, באיזה עולם ליהקתם את ביונסה לסרט והיא לא שרה את "גלגל החיים"?! מה לא בסדר איתכם?
למי שחשב לעצמו שהדיבוב נורמלי
הדיבוב היה זוועה שלא ראיתי הרבה זמן.
השחקנים בגרסה העברית כאילו לא ראו את הסרט המקורי בכלל.
המדבבים של סקאר ושל סימבה הבוגר היו זוועה והם פשוט הרסו את הדמויות
הגעתי לגרסה העברית עם המשפחה והיום איתנו ילדים קטנים ככה שחשבנו שזה יהיה בסדר( בנוסף בתור ילד באופן נוסטלגי אני זוכר את הגרסה העברית בע"פ)
מה גם שבעיה נוספת הייתה הדיאלוגים שהיו גרועים, גם החסירו משפטים חשובים וגם משפטים שהיו נוסחו גרוע ואיבדו את הפואנטה.
תעשו לעצמכם טובה אל תשקלו אפילו את הגרסה העברית.
ראיתי את שתי הגרסאות
יתרונות הדיבוב העברית לעומת האנגלית:
*מופסה היה נשמע חזק ואמיתי יותר, במיוחד כשהוא מופיע בשמיים.
*רפיקי היה נשמע אמין יותר ומתאים לדמות. למשל כשהוא אומר "סימבה" בסצנה של הגחליליות, זה היה נשמע טוב יותר מהאנגלית.
*סימבה אשכרה אמר את צמד המילים "מלך האריות", ואו זה ממש גרם לי להתאהב.
חסרונות:
*סימבה נשמע כמו בת (גם כצעיר וגם כבוגר)
*משפטים נאמרו לעיתים באופן הזוי ולא הגיוני. כאילו לא עברו על זה שוב.
*הקול של טימון
יש לי המון תלונות על הסרט
אבל הדבר שהשאיר אותי שבוי כל השעה ומשהו הזו – בסאונדטרטק. אלוהים אדירים, איזה צמרמורות של נוסטלגיה בכל פעם שמנגינה (ואני לא מדבר על השירים) מוכרת התנגנה ברקע. ברגע שבו מופסה מספר לסימבה על האבות שמסתכלים עליהם מלמעלה, והחלק האחרון של The elephant graveyard התנגן, העיניים שלי אשכרה היו על סף לדמוע. הפסקול של הסרט הזה מצמרר אותי.
מעבר לזה – כן נהנתי, כן מזדהה עם הביקורת על החוסר ברגשות של החיות עצמם, חושב שמי שגדל על הסרט המקורי ימצא פה פחות פגמים בגלל הנוסטלגיה מאשר נערים שיצפו בו לראשונה ולא יבינו על מה המהומה.
יש כאלה?
מקווה מאוד שלא
יש,אבל מן הסתם מעטים
לא מזמן שמעתי לראשונה בחיי על מישהי שלא ראתה את הסרט הזה
איזה קטע ירד?
"ואחת הסצנות הכי חשובות בסרט פשוט נשארה בחוץ"
איזו?
מניח שאין פה משמעות לספוילרים ואפשר לכתוב חופשי
היא*, כן?
(ל"ת)
היא*, טעות שלי לא הסתכלתי מי כתב
למעוניינים:
בחודש הבא אני מעביר קורס בן 5 שיעורים (15 שניות כל שיעור) ובו אני מסביר איך ניתן לדעת מי כתב את הביקורת טרם קריאת הביקורת על סמך נושא/מושא הביקורת בלבד.
קורסים נוספים:
* למה בעיתון הארץ חושבים שביקורת טלויזיה זה דבר מיותר והחליטו לחבר את המדור לצינור הביוב הביתי של רוגל אלפר?
* טקסט שתורגם באמצעות גוגל טרנסלייט או הטור השבועי של שלמה ארצי ב-7 ימים?
* האם נזכה בימי חיינו לחזות בביקורת לא מפרגנת של יהודה סתיו לסרט של וודי אלן, ביקורת לא מפרגנת של אורי קליין לסרט של עמוס גיתאי, ביקורת לא מפרגנת של אבנר שביט לסרט צרפתי וביקורת לא מפרגנת של יאיר רוה לסרט של אבי נשר?
לפרטים נוספים והרשמה, השאירו פרטים ונציג יחזור אליכם.
להצלת כבודם האבוד של סיקור וביקורות הטלוויזיה ב-"הארץ"
אלפר והג'ורה שלו אכן מושכים את מירב תשומת הלב שם, אבל גילי איזיקוביץ', חן חדד וניב הדס* הם אנשים שכיף לקרוא את מה שהם כותבים על הנושא.
* ומדי פעם גם איתי שטרן – כן, ההוא שהיה כיף לרדת עליו בימים הפרה-היסטוריים של עין הדג הוא אחד מכתבי הקולנוע והטלוויזיה היותר מוצלחים של 'הארץ'. באמת.
מסכים לגבי ניב הדס
(אני נתקל בהארץ רק בסופ"ש אז פחות יודע לגבי השאר, אבל כן נתקל מדי פעם בטקסטים של שטרן ומתפלא שזה אותו אחד שלפני עשור היה כותב נח בתשע שגיאות כל שני וחמישי).
ומה שמדהים ועצוב בתהליך ההתבהמות של אלפר זה שהתהליך החל (הרי הוא לא תמיד היה כזה, במשך שנים אנשים העריצו אותו בגלל שהוא באמת כתב על טלויזיה) בדיוק כשהם נאלצו לוותר על הטור בשער האחורי של הג'ורה האחרת, בני ציפר. אם נצרף לאלפר את הג'ורה הנוספת, זאת ש"מבקרת מסעדות", זה כאילו שהאנשים בעיתון לאנשים חושבים אשכרה מודים שצריך לכתוב בהמי בכדי להישאר רלוונטיים.
עוקבת אחרי אלפר לסירוגין
הוא לא ממש כותב ביקורת טלויזיה אלא ביקורת חברתית/טור דיעה שמתיחס לאירועי השעה בטלויזיה. ככזה לא מפריע לי לקרוא אותו, אם לדייק אני לא בטוחה מתי קראתי אותו לאחרונה, ותמיד מפתיע אותי שאנשים כועסים כל כך. אני לא חושבת שהוא מתקרב לגועל של בני ציפור שלשניה אפילו התפטר מתפקידו בעקבות השיט שיצא לו מהמקלדת.
חן חדד ממש מצויינת גם כשאני לא מסכימה איתה, אני קצת מתבאסת כשהאחרים כותבים (אע"פ שגם הם אחלה)
ומה עם ביקורות סרטים?
האם יש כרגע מבקרי סרטים בעיתונות המודפסת שיש טעם לקרוא את הביקורות שלהם?
אני לא מבין למה
זו באמת סתם עצלנות
גם הבדיחה הכי זכורה בסרט ירדה
ממש חיכיתי לה.
ביקורת
הקדמה לקשר שלי למלך האריות המצויר ולתפיסת הקולנוע שלי שהשתנתה בעקבות כך. אתחיל בזה שאני מעריץ מושבע של מלך האריות ובמיוחד של הפסקול המדהים שלו. ראיתי את הסרט המקורי בילדותי כמו רבים מאיתנו, אבל אני חושב שהדבר הייחודי אצלי הוא שבסביבות גיל 18, ראיתי את הסרט שוב עם עצמי, וקיבלתי התקף נוסטלגיה מוזיקלי בסצנה הידועה שמופסה מת וההתקף הזה מכה בי עד היום. כמובן שזו לא רק המוזיקה, התאהבתי בסרט המקורי מכל הבחינות הוא בנוי טוב ובקיצור אני לא צריך להסביר…
נעבור לסרט של 2019 בגרסה האנגלית:
מוזיקה: האנס זימר השתמש באותם מוטיבים וטוב שכך, הוא הכניס שינויים לא מעטים שרק מי ששמע את הפסקול או התרכז במוזיקה יכול להבחין בהם. אני אהבתי את השינויים והביצועים הרבה יותר טובים מבחינה טכנית מהסרט המקורי. אין לי מילה אחת רעה להגיד על המוזיקה שליוותה את הסרט, היא מורגשת היטב ויש לה נוכחות ניכרת בלא מעט סצינות.
אנימציה: הסרט המקורי נראה כאילו נעשה בצייר לאחר צפייה בסרט הזה, כמובן שאין מה להשוות וזו השוואה חסרת טעם ועניין, אבל בקיצור כל הפאן הטכני של הנפשה, אפקטים, סביבה, רקע, שמיים דמויות עשוי היטב ומציאותי ככל שניתן. כל מי שאמר שזה נשיונל גיאו, הלוואי והם היו מצלמים את הטבע כמו בסרט הזה, אולי BBC יותר מתקרבים.
דמויות: שמעתי לא מעט על היעדר הבעות הפנים האנושיות. ואללה, זה לא הרגיש לי חסר ואני חושב שזה פשוט לא בר ביצוע עבור דמויות שנראות מציאותיות. עם זאת, ניסו כמה שיותר להכניס רגש לדמויות בתנועות גוף, עיניים, אוזניים וכו'. אפשר לחלוטין להיכנס לנעליים של כל דמות ולחוות את הרגשות שלה, והדיבוב עוזר בכך.
דיבוב ואופי של הדמויות:
סימבה הצעיר – חמוד ביותר, יש בו שמחת חיים והתלהבות תמידית.
נלה הצעירה – בסדר יחסית לזמן מסך הקצר שלה, מורגשת בעיקר בשיר משתגע כבר מלך…
רפיקי – לא אהבתי בכלל, לדעתי שינו לו את האופי לרעה והוא רציני יותר ואני לא מבין מה הטעם בכך. הוא כן ממלמל פה ושם בשפה זרה אבל אין לו את האנרגיות המטורפות שהיו לו בסרט המקורי, שלדעתי היא דמות ממש חשובה בסרט ומהווה מקור עיקרי לרוחניות בסרט. חבל.
סקאר – מדהים, מרגיש אמיתי יותר לגבי המועקה שלו והעוול שהוא חווה.
זאזו – לא התחברתי בכלל, הוא הרגיש לי דמות יותר סתמית בסרט הזה ומיותרת לגמרי, מה שלא הרגיש כך בסרט המקורי. היה אפשר לוותר עליו לדעתי ולהחליף אולי בדמות שונה וחדשה.
צבועים: הדיבוב של השלישייה מעולה, אבל לא התמקדו בהם כמו בסרט המקורי, אלא ללהקת הצבועים בשלמותה.
טימון ופומבה: מצחיק שאני כותב אותם כדמות אחת אבל הם באמת מרגישים ככה. כאן יש התעלות על הסרט המקורי בכל מה שקשור לשניים האלה.
סימבה הבוגר: אין לי יותר מדי מה להגיד, לי הרגיש כמו בסרט המקורי למרות שלא דובב ע"י אותו שחקן.
נלה הבוגרת: לביונסה יש קול עם נוכחות ותמיד שהוא מופיע מרגישים מיד שזו היא. היא מתחברת לדמות אם כי לפעמים נשמע מאולץ.
עלילה: זהה לחלוטין בתוספת מעט סצנות תחת שלטון סקאר.
רוחניות: מלך האריות לא קיים ללא הרוחניות האלוהית שבסרט. יש שם יישות נוכחת שמסדרת את הכל ורוצה שגלגל החיים ימשיך להתגלגל מבלי לשנות סדרי עולם. בסרט המקורי יש סצינה אדירה של העלים שעפים ברוח המהווים סימן לרפיקי שסימבה חי, זו סצנה שמסכמת את הרוחניות ולא מטילה ספק בכך. כאן עשו את זה יותר חומרי ונמרח, זה נחמד אבל משום מה פחות התחברתי. כל העניין של רוחניות בסרט החדש פחות סובב את רפיקי וחבל כי הוא סימן ההיכר. השיר "spirit" של ביונסה ניסה לפצות על כך אבל הוא מודרני ופופי מדי בשביל להתאים למעמד.
שירים: אהבתי הכל, הכי פחות את הביצוע של משתגע כבר ולגבי זה של סקאר, לא ממש אהבתי גם את המקורי אבל מי שכן אהב כנראה יתאכזב, אם כי הויזואליות שם מרשימה יחסית (טוב נו, לאורך כל הסרט).
סיכום: סרט מהנה, רווי אפקטים ושוטים בלתי נשכחים ועומצתיים. עם זאת, הסרט עתיר בצילומים "סתמיים" של חיות ואולי היה מוטב להמעיט בכך על מנת לא להאריך את הסרט מבלי התקדמות עלילתית כי יש אנשים שלא מתחברים לזה. העלילה זהה וכמובן מצוינת, הרגש קיים והייתי שמח לצפות בסרט שוב בתקווה לקבל עוד קו מחשבה.
ביונסה לא שרה את מעגל החיים? אז מי כן שר?
זה הדבר היחיד שנשמע ממש טוב מכל הרימייק המשונה הזה.
תודה על הביקורת.
הפרומואים, הביקורות והתגובות עד כה רק מורידים ומורידים ומורידים את השחק שלי לצפות בזה, גם כשיגיע יום אחד לוידאו, גם אם אקבל כרטיסים במתנה.
יחד עם זאת, מאוד מסקרנת אותי הטענה שחוזרת הכי הרבה, על חוסר אקספרסיביות של חתולים (נו, אריות, סיים סיים. *אחת ממשפחות היונקים הכי מודרניים בכל מקרה, אז כולם שם כמעט אותו הדבר*)
לחתולים (אריות) יש מנעד מאוד רחב של הבעות, אבל זו לא הפעם הראשונה שאני פוגשת את הטענה שקשה לקרוא אותם. אני חושבת שזה בניואנסים, וצריך מערכת יחסים אובססיבית עם חתולים כדי לזהות את הכוונות שלהם. מאוד קשה לחתולים להפתיע אותי באינטראקציה ישירה. אני תוהה האם מאחורי האנימציה עומד אובסס חתולים שיצר מנעד רגשות מושלם שרוב הקהל פיספס כי ניואנסים, או שאלו פשוט חתולים עומדים ולא מבטאים כלום. יש חתולאים משוגעים בקהל שיכולים להביע דעה בנושא? אולי בעתיד אצפה בסרט רק בשביל לחפש חיוך..
חתולאית מושבעת
ולא ראיתי את הסרט.
מתה על חתולים ומבינה אותם ממש טוב רוב הזמן. דווקא כלבים קשה לי להבין – הם כל הזמן נראים לי אומללים בזמן שאחרים טוענים שהם שמחים. אולי הם פשוט עצובים על זה שהם כלב – טוב, אהמ, לא משנה.
הבעות הפנים הן אולי לא מה שמביע הכל בעולם החתולים, אלא הרבה צלילים ומחוות, אבל בעיני יש לחתולות שלי רגעי חיוך ורגעי פרצוף מבולבל או זועם, וזה משהו שניתן להעתיק בהקצנה לסרט, וכשמוסיפים לו קולות, דיבור ומחוות זה אפילו יכול לעבוד.
בתיאוריה, אובייסלי.
אמאלה כמה פסיקים.
חתולים מצליחים להוציא הרבה אמוציות.
אני חושב שההבעות של חתולים קיימות אבל שונות מאלה של בני אדם
יש בהן משהו קיצוני ומוגזם יותר, לעומת מה שעברו הדמויות בסרט המקורי. כלומר, פחד של חתול והפחד של סימבה נראים מאוד שונה, ולו הסרט היה הולך לכיוון ההבעות הקיצוניות של חתולים הוא היה יוצא.. טוב, קצת קריקטורי – שזה בדיוק מה שהוא ניסה "להימנע" ממנו.
הבעות פנים של חתולים
זה משהו שרק חתולים וחתולאים יכולים לפרש בקלות*, ואני מניחה שיוצרי הסרט לא רצו להגביל את עצמם רק לקהל היעד הזה.
* עם כמה יוצאי דופן, כמו החתול הנוכחי שלי, שהוא לחלוטין דמות מקומיקס.
אם הייתי רוצה לראות סרט טבע, הייתי פותחת נשיונל גיאוגרפיק
בקיצור, אני לא אלך לצפות.
הטענות בדבר העדר מימיקה אצל אריות תמוהה בעיני
לאילו בעלי חיים אחרים מלבד קופים וקופי אדם יש בכלל מימיקה בפנים? לכלבים יש הבעות פנים? שלא לדבר על יונקים אחרים – עכברים, פרות, סוסים וכו'? המימיקה אצלם מתבטאת בתנועות גוף שונות (קימור של הגב, זווית הזנב, הזזת אוזניים וכו'), לא בעשיית פרצופים. לאריות יש מימיקה בדיוק כמו לכל יונק אחר, לא מבינה את הטענה הזאת.
(לא ראיתי את הסרט, אני לא רואה עיבודים לייב-אקשן של סרטים מצוירים באנימציה ואיור מושקעים. בעיני הציורים והאנימציה הם חלק גדול מהקסם ובלי זה אין לי הרבה סיבות לצפות בסרטים הללו.)
לא, לא הבנתי למה דווקא אריות
הטענה בביקורת (פסקה ראשונה) מכוונת ספיציפית ל*אריות*, השייכים למשפחת החתולים כמובן, כלומר שהבעיה היא ספיציפית בזה שהם אריות ולא בעל חיים אחר. יש פה הרבה שיח על האם לחתולים יש הבעות פנים או לא ואם אתה צריך להיות חובב חתולים מושבע כדי לזהות את זה או לא… ואני עומדת תמהה… על מה אנשים מדברים בכלל? איזה הבעות פנים יש לחיות (להוציא קופים וקופי אדם כאמור) בכלל? למה אנשים חושבים שקשה לזהות רגשות/תחושות/מצבים אצל בעל חיים ממשפחת החתולים יותר מאשר בעלי חיים כמו קרנף או חזיר יבלות? מה… מה?
כמובן, מסכימה עם התגובה שלך באופן כללי. נראה שאנחנו באותו ראש בעניין הזה.
כי הסרט הזה הוא על אריות והם הדמויות הראשיות
אם הסרט היה מלך ההיפופוטמים, היינו מתמקדים בעיקר בהיפופוטמים :)
היו תלונות מאוד דומות גם בסרט מלך הג'ונגל, אבל שם היה שחקן בן אדם שהגיב לחיות האחרות אז זה קצת פחות צרם. פה אין. בספר הג'ונגל רמת הריאליזם הזו היתה יותר חדשה. פה פחות.
נשארנו עם (בעיקר) אריות מצויירים היפר ריאליסטיים שמתנהגים מאוד לא ריאליסטי.
היפית, לא היפסטרית
(ל"ת)
אני ממש באיחור
ראיתי את הסרט פעמיים, אמנם אין הבעות פנים לדמויות, אבל בתכלס זה היה די קריפי אם .. כן היה להם. ראיתם את Cats? אוי… בחזרה לנושא, הסרט הרבה פחות טוב מהמקורי מן הסתם, אבל הוא מחזיק מעמד בתור סרט די טוב, וכרגע הוא במקום ה9 ברשימת הסרטים הרווחים ביותר, וואו השנה הזו ממש מוצלחת לדיסני, מה שלא אהבתי – בדיחות פלוצים, השיר של סקאר קצר מדי, כמה רגעים קרינג'ים, can you feel the love tonigtht? אבל זה קורה באור יום, אבל בסופו של דבר ג'ון פאברו עשה עבודה מעולה ויצר סרט טוב.