ביקורת: לוגאן

סרט הפרידה של וולברין הוא סרט גיבור-העל הכי לא "סרט-גיבורי-על" שיש, ואחד הטובים שבהם

‎"‎לוגאן" הוא סרט שהוא כמעט כל דבר פרט לסרט גיבורי על. הוא מערבון ‏קלאסי, מערבון רוויזיוניסטי, סוג-של רימייק ל"הילדים של מחר", משהו שמזכיר לרגעים את ‏‏"מיס סאנשיין הקטנה", סרט מסע, סרט עם אלימות שלא נראתה כמותה בסרטי מיינסטרים אמריקאיים, דיון ‏אמוני ודתי מהמתוחכמים שנעשו, וכולל כמות קללות שלא הייתה מביישת את גאי ריצ'י. מצד שני, כל סימן היכר של סרט גיבורי על נעדר ממנו: האיום הגלובלי שנפתר ברגע האחרון, החליפות ‏האייקוניות, אלפי הדמויות שחולפות כרפרור למעריצים שרופים, הפאנצ'ליינים, סצנות אחרי -הכתוביות עם דמויות מסרטים אחרים שרומזות על יקום קולנועי חדש – אין ב"לוגאן" אף אחד ‏מהדברים האלה.

אולי זה כי לוגאן הוא כבר לא גיבור על. לוגאן, בעברו האקס-מן וולברין, מוטאנט בעל כוחות ריפוי, ‏שלד אדמנטיום וטפרים, הוא בימים אלה נהג מונית אלכוהוליסט זקן. והו וואו, כמה שהוא זקן. ראינו ‏גיבורי על "מתים", ראינו גיבורי על כרותי איברים, אבל אף פעם לא ראינו אחד מגיבורי העל ‏האהובים כל כך… זקן. זאת חוויה ייחודית שגורמת לך לתהות לאן הזמן עבר, האם יו ג'קמן כל כך ‏זקן, והאם זה אומר שבעצם אתה כל כך זקן (והתשובות הן: לבית נופש בחופי פלורידה, לא – זאת ‏מחלקת איפור מצוינת, וכן, אתה ממש זקן). הזקנה שלו מעוררת גיחוך – השיא שלו נמצא מאחוריו והוא לא יודע להילחם כמו בעבר. סרט גיבורי על קיצי וכיפי לא נראה באופק עם הפתיחה ‏הזאת. ‏

‏ ומה הוא רוצה כבר בימינו, לוגאן? שיעזבו אותו בשקט. די, נגמרו ימי האקס-מן והגבורה ‏שלו. הוא רוצה לקנות יאכטה ולחיות בים את ימיו האחרונים. ואיפה כל חבריו האקס-מן בכל הסיפור ‏הזה? שאלה טובה. רובם בולטים בהיעדרם מהסרט הזה. חוץ מלוגאן יש בעצם עוד שני מוטנטים בסביבה – פרופסור אקסוויר, זקן אפילו יותר מלוגאן, שנזקק לכדורים וזריקות על מנת להרגיע את הכוחות שלו ‏שיוצאים משליטה, וקאליבן, רדאר-מוטאנטים מהלך עם רגישות לשמש. השלישייה הזאת ‏משתכנת בסביבת הגבול ארה"ב-מקסיקו, שם הם מנסים לשמור על אקסוויר מלגלות את עצמו ‏לעולם בזכות כוחותיו שהולכים ויוצאים משליטה. ‏אבל אז, כפי שקרה לאקדוחנים בודדים רבים לפניו, אישה מסתורית מבקשת את עזרתו של לוגאן, עזרה שהוא מסרב לתת כי הוא כבר לא עושה את הדברים ‏האלה. ובכל זאת מפה לשם, אנשים מתים, דברים מתפוצצים, טפרים נשלפים ומספר האיברים של אנשים יורד פלאים במהלך ‏הסרט. ‏

לוגאן הוא סרט "למבוגרים" והוא עושה כמיטב יכולתו להצדיק את הדירוג הזה – אלימות, קללות, ‏עוד אלימות, עוד קללות ואיזה שוט של חצי שנייה של עירום כי אם כבר הסרט מדורג ‏R‏ אז יאללה ‏למה לא. אבל הוא גם סרט למבוגרים בצורה רצינית יותר: במקום סיפור כיפי וקליל על הצלת ‏העולם שרק מפלס את הדרך אל סצנת האקשן הבאה, הסרט לא מפחד לדון בנושאי כבדי ראש ‏כמו היחס של אלוקים ליצוריו. ‏זה בא לידי ביטוי גם במשחק. המשחק ב"לוגאן" הוא ברמה אחת מעל מה שאנחנו רגילים לו ‏בסרטי גיבורי על מצד כל המשתתפים, כאשר יו ג'קמן ופטריק סטוארט נותנים הופעות שייכנסו ‏לפנתיאון הופעות הקומיקס הטובות ביותר. וולברין ופרופסור אקסבייר מעולם לא היו טובים יותר ‏‏(יסלח לי מקאבוי), מעניינים יותר ואנושיים יותר. ההפיכה שלהם לפגיעים וזקנים הוציאה מהם מחוות ורגשות שלא נראו בסרט גיבורי על הרבה זמן.

אבל זה ש"לוגאן" הוא לא סרט גיבורי-על סטנדרטי לא אומר שהוא יצירת מופת. "לוגאן" הוא סרט ‏טוב ומהנה עם דמויות טובות ואקשן מדמם – אבל לאנשים שאין להם קשר רגשי לדמות של וולברין ‏הסרט לא מציע סיבה חדשה להיקשר אליו. בתור אדם שתמיד קצת הסתכל בתמיהה על ‏ההתלהבות מהדמות של וולברין, הסרט לא שבר לי את הלב כמו שהוא שבר לאנשים שמעריצים ‏אותו. החוויה של לראות את הגיבורים שלכם זקנים ושבורים היא חוויה רגשית מטלטלת וחזקה ‏שחוויתי בעוצמה נמוכה יותר כי הזאבון הקנדי לא היה אף פעם בראש רשימת גיבורי העל ‏האהובים עליי.

‏ גם מעבר לחוסר הקשר הרגשי, הסוף של הסרט לא ברמה של מה שבא לפניו. "לוגאן" סרט ארוך, ‏שלוקח את הזמן בצורה נינוחה על מנת להעמיק את הקשר בין הדמויות שלו, וטוב שעשה כך. ‏אבל כשהוא מגיע למערכה האחרונה, הוא לפתע מגלה שנגמר לו הזמן ומתחיל לעשות כל מיני ‏דברים לא ברורים בנפנוף ידיים לא מאוד משכנע על מנת להגיע לסצנות האקשן והרגש הרצויות, ‏גם במחיר ההיגיון. תמיד נהוג לומר שצריך לכבות את המוח לפני שנכנסים לסרט, אבל זה ‏קצת מציק שצריך לכבות אותו באמצע הסרט, עכשיו כשזה כבר לא נוח לתסריט שעד עכשיו ‏דווקא נהנה מהמוח הפועל שלך. ‏

וזה בסדר – לא צריך להיות יצירת מופת כשאתה כל כך חריג בנוף שלך ועדיין טוב מאוד במה ‏שאתה עושה. מה שזה אומר זה שלאט לאט, בלי ששמנו לב, חברת סרטי-הקומיקס ‏הטובה ביותר נהייתה פוקס. טוב, מושלמים הם בהחלט לא – ורצוי לזכור להם את חרפת "ארבעת המופלאים" – אבל "לוגאן" ‏ו"דדפול" היו שניהם משבי רוח מרעננים לעומת הקלאסטרפאק המתעצם שהוא היקום הקולנועי של DC, ‏או הנוסחתיות של היקום הקולנועי של מארוול. בעוד האולפנים האחרים בקושי לוקחים סיכונים, פוקס הימרו ושברו את העקרון הראשון של סרטי בלוקבאסטר – "תשמרו על ‏זה ‏PG-13‎‏", ובעקבות זאת עושים סרטים שמשתמשים בחופש שמאפשר להם דירוג R כדי ללכת על גישות מרעננות. כאלה שגם אם אתה לא מתלהב מהם (ואני לא עפתי על הומור הקקי-פיפי של "דדפול"), אי אפשר ‏שלא להעריך את זה שהם לפחות עושים משהו שונה. פוקס! אלו שעשו את ארבעת המופלאים! ‏שלושתם! או וולברין הראשון! או השני! מי היה מאמין. ‏