אל תשטו באהבה

במקור: Love's Labour's Lost
תסריט ובימוי: קנת בראנה
מבוסס על מחזה מאת וויליאם
שייקספיר

שחקנים: קנת בראנה, אליסיה
סילברסטון, נטשה מקלהון,

אלסנדרו נבולה, נתן ליין

יום אחד, לפני הרבה שנים, קם קנת בראנה ואמר לעולם:

בראנה: עולם, אני הולך לעשות סרטים על פי מחזות של שיקספייר.
עולם: וואלה?
בראנה: כן. ואני אעשה אותם באורך מלא – את 'המלט', לדוגמא, אני אעשה באורך ארבע שעות, ככה שהקהל יסבול. ואני אעשה כמה סרטים שאני רוצה, כי לשיקספייר לא צריך לשלם תמלוגים, ואני גם אשחק בכולם! (צחוק מרושע).
עולם: תגיד לי, אתה פסיכי? את 'טימון איש אתונה' אתה תהפוך לסרט? הרי אף אחד לא מכיר את המחזה הזה. חוץ מזה, בסופו של דבר הקהל ישתעמם לראות עוד ועוד סרטי שיקספיר.
בראנה: אהה…. אבל פה באה לידי ביטוי התוכנית המחוכמת שלי. אני אעשה כל סרט בסגנון תקופתי שונה.
עולם: גם כן מתוחכמת. גם את 'רומיאו ויוליה', 'טיטוס' ו'חלום ליל קיץ' עשו בסגנונות תקופתיים שונים.
בראנה: כן, אבל אני היחיד שיהפוך את שיקספייר למיוזיקל.

מחזות של שיקספייר תמיד נתפסו בעיני כדבר תרבותי להפליא. השפה הגבוהה, הקצב והדיאלוגים. הוי, איזה כיף. לכן כשראיתי את כל שחקני 'אל תשטו באהבה' מופיעים על הבמה ושרים "אין עסקים כמו עסקי השעשועים", אני מודה שהצטמררתי. אני אמנם מת על מיוזיקלס (רגע של עברית: להבדיל ממחזות זמר, בהם שרים כל הזמן, במיוזיקלס השירים מגיעים מדי פעם כדי להדגיש את רגשותיו של הגיבור). אבל בראנה הצליח לערבב שני דברים טובים ולהרוס את שניהם.

חבר טוב הלומד ספרות אנגלית הסביר לי, לאחר שהתלוננתי בפניו על הסרט הנורא הזה, שדווקא את המחזה הזה כתב וויל שייקספיר קשישא עבור מסיבת חג המולד של לשכת עורכי הדין, ודווקא המחזה הזה מאוד מודע לעובדה שהוא באמת מחזה (לדוגמה, הדמויות מדברות לפעמים אל הקהל), ונחשב בתקופה ההיא לגס מאוד מבחינת בדיחות. גם השירים מאוד רלוונטיים, מאחר וגם במחזה המקורי היו הרבה שירים. ובכלל, כל הרעיון של בראנה – לערבב את המחזה הזה עם שירי מיוזיקלס משנות ה30- וה40- – זה דווקא רעיון גדול, שמראה עד כמה בראנה מבין בשיקספייר ויכול לתת לו משמעות חדשה גם בימים אלו.

בלאאאחחחחח. פאקאקט. לא עובד.

הסיפור הוא די פשוט: המלך ושלושת חבריו מחליטים להקדיש את עצמם במשך שלוש השנים הבאות רק ללימוד. כלומר, אין כניסה לנשים (גם יום צום פעם בשבוע כלול בנדר הזה, אבל הוא לא מפריע להשתלשלות העלילה יותר מדי).
חמש דקות אחר כך, בתו של מלך צרפת (אליסיה סילברסטון) מגיעה עם שלוש המלוות שלה לביקור. עוד חצי דקה לאחר מכן, ארבעת הבחורים שלנו מאוהבים מעל הראש. אבל אבוי, הם נדרו נדר. מה עושים?

הבחורים מתחילים להסתיר זה מזה את העובדה שהם מאוהבים. בקטע הזה הייתה אמורה לבוא מין קומדיית טעויות: הבחורים מחליטים שאם הבחורות ישנו מחוץ לארמון זה בסדר דווקא, ואז הם מחליטים כולם להתחפש בנשף שהם יערכו כך שהבחורות לא יזהו אותם, והם ישלחו כל אחד לבחורתו מתנה על פיה הוא יזהה אותה. אבל הבחורות מחליפות את מתנות החברים ביניהן, כך שכל בחור בוחר בבחורה הלא נכונה (תגידו "בחור בוחר בבחורה" מהר שלוש פעמים). הקטע מגיע לשיא במעין ריקוד תחפושות סמי-ארוטי שיוצא די מביך (אליסיה סילברסטון בבגד גוף זה לא מראה מרנין, לא אכפת לי מה תגידו). בקטע המדובר, כאמור, הבחורות לובשות מסיכות כדי שלא יזהו אותן. נסו, ילדים, לגלות: מי מבין הארבע היא אליסיה? רמז: זו לא אחת מהדוגמניות הגבוהות והדקיקות.

בינתיים מתרחש סיפור משנה בו משתתף נתן ליין כליצן, הנתפס עם בחורה בארמון בניגוד להוראות המלך. הוא משוחרר מהכלא על ידי קצין הביטחון של המלך (דמות גרוטסקית להחריד, עם מבטא ספרדי כל כך מזויף שהוא כבר לא פוליטקלי קורקט), בתמורה לכך שיעביר לאותה בחורה מכתב מקצין הביטחון המאוהב בה. באותה הזדמנות הליצן מקבל עוד מכתב מבראנה, שאמור להגיע לאחת מבנות הלוויה של הנסיכה. מובן שעקב טעות – המכתבים מוחלפים, אבל אין לזה שום השפעה על הסרט, מה שהופך את כל העניין לאפיזודה חולפת וכמעט לא מורגשת, וזאת למרות שהיא נבנתה לאורך זמן רב (למה יש לי תחושה שצריך להאשים בכך את בראנה ולא את וויל?).

האתנחתאות הקומיות לא ממש מוצלחות, ובכלל, הסרט צולע. התפאורה עלובה למדי: הכל שטוח ו"אולפני", על מנת ליצור תחושה של מיוזיקלס ישנים. הסרט מסתיים במעין מהדורת חדשות, המספרת לנו מה קרה לגיבורינו מאז שנפרדו. אין סוף ממשי לסרט, רק מעין קולאז' של התרחשויות. ממש מעצבן.

אבל הבעיה העיקרית של הסרט היא שבראנה החליט לקצוץ קטעים גדולים מהמחזה (אם כי הוא כמובן לא קיצץ שום שורה של הדמות שלו), ולתקוע במקומם שירים נוסטלגיים, בדרך כלל בלי כל קשר לעלילה, דבר שהורס בפשטות את הקצב של הסרט.

ואם בבעיות אנו עוסקים: נטשה מקלהון (היפיפייה מ'רונין') לא יודעת לשיר, אליסיה סילברסטון לא יודעת לשחק שיקספייר, נתן ליין כנראה לא יודע להצחיק, ואף אחד מהם לא יודע לרקוד.

בקיצור, אם אתם אוהבים את שיקספייר, המנעו. אם אתם אוהבים את בראנה, המנעו.
אם אתם דוקא בקטע של לראות את אליסיה סילברסטון בבגד גוף צמוד, זהו הסרט בשבילכם.