ביקורת: לוקה

הסרט החדש של פיקסאר הוא לא "נשמה". הוא יותר טוב.

רגע לפני סוף 2020 הגיע למסכים הביתיים בארה"ב "נשמה", הסרט החדש מבית פיקסאר. כל סרט של האולפן שאיננו המשכון מעורר מיד את תשומת לב הציבור, אבל באחד הזה היה משהו שונה. הוא שווק בתור "הסרט הבוגר ביותר של האולפן" והציג, לצד משחקי בניית העולם האהובים על פיקסאר, גם דמויות אנושיות רגילות שחיות חיים עירוניים רגילים למדי. זה השילוב שהפך את "הקול בראש" לכזו הצלחה, ובשביל לא מעט מבקרים וצופים זה עבד גם ב"נשמה". 

בערך חצי שנה אחריו מגיע לקולנוע "לוקה", ששנת הקורונה כפתה עליו תפקיד לא נחשק בעליל – נו, הסרט השני של פיקסאר שיוצא השנה. כמו "נשמה", גם "לוקה" קיבל בארה"ב הפצה ביתית ישירות לדיסני פלוס, רק שכאן אין לו פסטיבלים יוקרתיים או ציפיות אוסקר שיפצו על זה. מרגיש כאילו דיסני לא מאוד התאמצו לעורר באזז לקראתו (חוץ ממרצנ'דייז, כמובן – הם בהחלט התארגנו בזמן על כל המוצרים הנלווים). כל זה הביא אותי, קהל היעד הברור של הסרט כמעריצת פיקסאר, להגיע אל ההקרנה שלו בלי יותר מדי ציפיות – ולגלות שבעצם בעיניי זה סרט יותר טוב ויותר שלם מ"נשמה".

פיקסאר כבר ידועים בחיבה שלהם לסרטים "לכל המשפחה" שמכוונים יותר לאחים הגדולים או להורים מאשר לזאטוטים, וכולנו כבר התרגלנו לדבר ביציאה מהסרט על כמה בכינו. זה לגמרי לא המקרה ב"לוקה". זה כנראה סרט הילדים הכי מובהק שהאולפן עשה מאז, נניח, "מוצאים את דורי". הגיבורים שלו בני 13-14 אבל יכולים באותה המידה להיות בני 8-10, הם יוצאים להרפתקה חמודה ומצחיקה, אין "נבל בהפתעה" והסיפור לא אפי במופגן. זו מעשייה מצומצמת בגודלה אבל משמעותית בעוצמתה הרגשית, כמו ספר ילדים קלאסי ואהוב, או כמו סרט של אולפני ג'יבלי. עוד נגיע לזה. 

"לוקה" מתחיל כמו "בן הים הקטן" – לוקה (ג'ייקוב טרמבלי, "חדר", "פלא") הוא בן למשפחת מפלצות תת-ימיות שחולם לגלות מה יש מעל לקו המים. הוא מתעניין בחפצים אנושיים, תחביב שמפגיש אותו עם אלברטו (ג'ק דילן גרייזר, "שהאזאם!", "זה"), ילד קצת יותר מבוגר והרבה פחות מחונך. אלברטו חושף בפניו את העובדה שברגע שמוציאים מפלצת ים מהמים היא נראית ממש כמו "מפלצת יבשה", וביחד הם מתאבססים על חייהם של בני האדם וספציפית על ההמצאה המופלאה שהיא וספה. בכל זאת, אנחנו באיטליה של שנות ה-50 או ה-60, כולם רוצים וספות. 

שני החברים מגיעים לעיירת הנמל הסמוכה ונסיבות כאלה ואחרות מאלצות אותם להישאר שם במסווה של ילדים אנושיים. הם מתיידדים עם ילדה אנושית בשם ג'וליה, שמגיעה לעיירה כל שנה כדי לבלות את הקיץ עם אביה. ג'וליה משתתפת בכל שנה בתחרות טריאתלון מקומית שמיועדת לקבוצות של שלושה ומפסידה כל שנה כי היא מאיישת את כל התפקידים בעצמה. עכשיו, כמה נוח, יש לה שני חברים חדשים, ועם מספיק אימונים אולי שלישיית האאוטסיידרים תצליח להביס את מלך המירוץ – ביריון שחצן וסליזי בשם ארקולה.

לוקה ואלברטו לא יודעים כמעט שום דבר על מנהגיהם ודרכיהם של האנשים, כך שזה מילולית סיפור על דג מחוץ למים, אבל זה גם סיפור על חברות בגילאים שבהם אתה הכי קל לעיצוב ולהשפעה. הרבה מהכוח של הסרט נובע מהדינמיקה של השלישייה הזו. לוקה הוא ילד שרוצה לחוות ולדעת עוד ועוד, אבל כל צד במשולש החברות הזה מושך לכיוון אחר – הרפתקאות וחוכמת רחוב מול לימודים "מסודרים", ספרים ומדע. וכן, זה גם סרט על "קבלת האחר", תמה שכבר הפכה לקלישאה בסרט ילדים, ועדיין "לוקה" עושה את זה יותר טוב מרוב המתחרים שלו בז'אנר. 

"לוקה" הוא סרט הביכורים של אנריקו קאסרוזה, יוצר יליד ג'נובה, איטליה. הוא לקח חלק בכל מיני הפקות קודמות של פיקסאר, אבל היצירה המשמעותית שלו לפני זו הייתה "לה לונה", סרט קצר ומקסים שהוקרן לפני "אמיצה" בבתי הקולנוע. קאסרוזה הביא לסרטו הראשון עיצוב דמויות ייחודי שמזכיר את אולפני ארדמן, רפרנסים לסרטים של פליני, נוסטלגיה אוהבת לילדות האיטלקית הפרטית שלו והשפעה ברורה של הייאו מיאזאקי וסטודיו ג'יבלי. בפיקסאר אף פעם לא טרחו להסתיר את ההערכה וההשפעה שלהם לג'יבלי (כאילו, טוטורו אשכרה מופיע ב"צעצוע של סיפור 3"), אבל כאן הצל של ג'יבלי נוכח בכל אספקט, מהטון דרך אופי הסיפור ועד לאסתטיקה. שווה להישאר לקרדיטים כדי לראות את הדמויות מצוירות בסגנון דו מימדי שנראה לגמרי כמו סקיצות של מיאזאקי עצמו. 

מעריצים של אולפני ג'יבלי ימצאו כאן את אותה חמימות מנחמת ואת אותה אהבת אדם, את התחושה הקסומה והכמעט נאיבית שמסתירה רובד נוסף של עומק ומלנכוליה. ההרפתקה של לוקה פאגורו היא לא רק כיף וצחוקים, הוא מגיע אליה בגלל מחסור רגשי עמוק ובכל רגע נתון הוא עלול למצוא את עצמו בסכנת חיים. זה כמובן מצחיק לראות ילד-דג מנסה להסתיר מכולם שיש לו קשקשים כשהוא נרטב, אבל זה פחות מצחיק כשמבינים שככה החיים של לוקה ואלברטו יראו כל עוד יבחרו להישאר בין בני האדם. 

אם בת הים הקטנה הייתה צריכה להתחתן עם נסיך וללמוד להשתמש במזלג כדי להיות בת אדם, הילדים האלה חיים בעולם שבו מפלצות ים הן "האחר". הן יכולות להסתיר את זה די טוב, אבל הן תמיד יצטרכו לחשוב פעם ופעמיים לפני שיחשפו את מי שהן באמת. בקיצור, זה יופי של סרט לראות עם הילדים בחודש הגאווה.