ביקורת: מורעל

זה לא מורעל, זה דבש
שם רשמי
מורעל
שם לועזי
Malignant

סרטי אימה לא פעם אוהבים להעביר לצופים מסר. משהו כמו "תאהבו את החיים" (סדרת "המסור"), "על פשעים משלמים" ("אני יודע מה עשית בקיץ האחרון"), "אל תשחקו אותה אלוהים" ("פרנקשטיין"), "איכסה זרים" ("דרקולה"), או, כמו במקרה המאוד מוזר של "מורעל" (תרגום שלא אומר כלום על הסרט, אגב – אף אחד בו לא מורעל בשום נקודה): "מדי פעם שווה לצלוח 80 דקות של סרט בשביל להגיע לרמה אחרת של טירוף". אם הייתם שואלים את הסרט הוא בטח היה אומר משהו על חשיבות המשפחה, אבל המסר האמיתי שצריך לצאת ממנו מהסרט הוא אותה אימרה של סטיב רוג'רס על יתרונות הסבלנות. 

עכשיו, יצא רושם לפיו "מורעל" הוא סרט בסדר ואז מגיעה החצי שעה האחרונה ואז הוא נוסק ואני רוצה להגיד שבניגוד לרושם, "מורעל" הוא סרט מעניין כבר מההתחלה. לא מרתק או מטורף, אבל כזה שמציג דמות ראשית כתובה היטב (וגם אחלה דמויות משנה), תעלומה שמתקדמת בקצב מספיק מהיר ויופי של ויזואליה. 

הסיפור הוא כזה: אחרי פתיח שבו דמות מסתורית בשם גבריאל עושה בלגן במוסד רפואי עלום שם כלשהו, אנחנו עוקבים אחרי מדיסון (אנאבל וואליס), אישה בהריון עם בעל מכה ולפני שאתם מספיקים להגיד "אווו" או "אוי", אל תדאגו: בקרוב הוא לא יהיה איתנו. 

וכך, לאחר שמדיסון ובעלה מותקפים בביתם, בהתקפה שמקפחת את חיי השמוק וגם את חיי העובר, רציחות אלימות נוספות מתחילות להתרחש שקשורות, איך לא, למדיסון – וגם לגבריאל המסתורי מהפתיח. האם מדיסון תספיק להבין מה קורה ולהציל את עצמה ואת הקרובים אליה? התשובה מרהיבה. 

ג'יימס ואן הוא אחד מהשמות העולים בז'אנר האימה, עם שתיים מסדרות האימה הגדולות של האלף החדש שנוצרו בעקבותיו – "לזמן את הרוע" על שלל המשכיו וסרטי הספינאוף שלו ו"המסור" על שלל מלכודתיו. לאחרונה נראה שהוא עוזב את הז'אנר לטובת "הליגה של הגדולים" עם עצירות ב"מהיר ועצבני 7" ו"אקוומן", אבל "מורעל" מראה שליבו עדיין בסיפורי אימה מטורפים עם טוויסטים מופרכים, דימויים מבעיתים ותסריט שמשקיע בדמויות כדי שניקשר אליהן יותר. 

ב"מורעל" ואן חותר לתת-ז'אנר ספציפי יותר בסרטי האימה והוא ז'אנר ה"אוקיי בסדר הבנתי הבנתי רגע רגע מה מההההההההה???": סרטי אימה שנמצאים על אש קטנה עד שמסתבר שבסיר הסתתרה כל הזמן הזה לא פסטה, אלא מפלצת ספגטי רצחנית שגם הייתה אמא שלכם כל הזמן הזה. 

יש לזה יתרונות וחסרונות: היתרון הוא הרגע הנוכחי, שבו כולם עדיין לא ממש תופסים מה קורה שם, והשמועה עוברת מפה לאוזן ו"וואו אתם חייבים לראות" והסרט צובר באזז. החיסרון הוא הרגע שאחריו, שבו "מורעל" יצטרך לענות על השאלה "האם הסרט עובד אחרי שיודעים מה הולך לקרות". התשובה היא "הו כן", כי הטוויסט של "מורעל" הוא עליית מדרגה שלא רק מסבירה את מאורעות הסרט עד כה, אלא גם מאפשרת לו לעלות רמה לטירוף מזן אחר לחלוטין שמצדיק את הקפיצה של ואן לסרטי האקשן – סצנות אקשן ברוטליות, מדממות, מטורפות ומטמטמות בכמה שהן כיפיות. 

כל זה יוצר סרט שהוא כיף נורא לכל אורכו ובייחוד בסוף. לא "הדבר הבא בתחום האימה" ובתקווה לא הזיכיון הבא (לסרט הזה יש סוף, ואין שום צורך להתחיל עוד סדרת סרטים שמתמקדת בדמות שראינו עוצרת לקשור את השרוכים ברחוב בשלב כלשהו) אלא פשוט סרט אימה כיפי להעביר איתו את הזמן בהנאה. מה צריך חוץ מזה?