אפתח את הביקורת הזאת דווקא עם השורה התחתונה שלה – "מנאייכ" היא אחת הסדרות הטובות ביותר שהופקו בישראל אי פעם. מבחינתי, היא בטופ 5 בוודאות ואולי אף גבוה מכך. אבל כאן מגיעה הבעיה בלכתוב עליה: ובכן, אין יותר מדי מעבר לזה. אין ל"מנאייכ" איזשהו גימיק, וקשה לומר שהיא מהווה מהפכה כלשהי, לא מבחינה אומנותית ולא מבחינת המסר שלה. היא פשוט סתם סדרה עשויה בצורה מדהימה.
אם בכל זאת צריך לחפש איזשהו "קטע" עם הסדרה שאפשר לרכב עליו, כנראה מדובר בהיותה "הסדרה ההיא עם שלום אסייג בתפקיד דרמטי". אני אישית אכן מהמאמינים שקומדיה היא כנראה הרמה הכי גבוהה של משחק, ומכאן שמי שמעולה כשחקן קומי, יהיה מעולה גם כשחקן דרמטי, רוב הפעמים. ולכן מה ששלום אסייג עושה פה כל כך מדהים – כי הרי בואו, זה שלום אסייג. הוא לא קומיקאי טוב. לפחות לא בעיניי.
"מנאייכ" מוכיחה שייתכן שאסייג פשוט כבר 30 שנה במקצוע הלא נכון, כי המשחק שלו בתפקיד חוקר מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) איזי בכר פשוט מדהים, ולרגע לא מזכיר שום דמות עבר ושום מניירה של שלום אסייג ה"מצחיק".
קשה לומר שאיזי הוא דמות עמוקה ורבת רבדים – מתחילים לצפות בסדרה בציפייה לראות את הבלוף מאחורי הדמות הזו: הרי לא יכול להיות שמישהו הגיע מהמשטרה למח"ש מתוך אמונה אמיתית בזה שצדק צריך להיעשות עם מי שעובר על החוק, כפי שכל הסובבים את איזי טוענים עליו (בקטע ביקורתי, דווקא). אבל עם הזמן לא רק שהבלוף לא מתגלה, הוא באמת לא קיים. איזי באמת מאמין במה שהוא עושה.
מצד שני, בניגוד לדמויות אידיאליסטיות אחרות, זה לא הופך אותו למטומטם. הוא מקצוען אמיתי שאת העקרונות שלו הוא מקדם דווקא מתוך היכרות עם המערכת, כנראה כי הוא שוטר לשעבר, והדיסוננס הזה של אידיאליזם שאיכשהו חי בשלום לצד הכרה צינית במצב הקיים פשוט עובד, ואסייג מצליח להציג אותו בצורה מושלמת. מצד אחד הוא מבטא היטב את האנרגיה והמקצוענות של הדמות ובכך הופך אותה לכזאת שכיף לעקוב אחריה; ומצד שני עושה את כל זה עם איזה מבט עצוב בעיניים, שלפעמים אומר הרבה יותר מרוב המילים שיוצאות לו מהפה ומבהיר שלדמות הזאת יש עבר לא קל, והופך את הדמות לכזאת שקל להזדהות איתה. המדגם קטן, אז עדיין מוקדם לכנות את אסייג "שחקן ענק" – אבל זאת בהחלט הופעה ענקית.
"הזדהות" ו"אנושיות" הן אולי לא המילים הראשונות שתחשבו שייאמרו על סדרה שעוסקת בשחיתות משטרתית, אבל תכלס זה מה שיש כאן. אני לא יודע בדיוק למה, אבל גם מעבר לעלילות המתח והתפניות הבלשיות שלה, מצאתי את עצמי מתעניין ומאוחר יותר חוזר אל "מנאייכ" גם בשביל הדמויות, שכתובות בצורה כל כך טובה שהיא גורמת להרגשה שיש שם עולם שלם גם מחוץ ומעבר לעלילה המשטרתית.
זה מתחיל בדברים כמו הדיאלוגים שבאופן נדיר לסדרות בנות ימינו (ובמיוחד הפקות ענק ישראליות שלעיתים מדברות בעברית "אמריקאית", כנראה כדי להקל את המכירה לקונים בחו"ל) נשמעים כמו שאנשים ישראלים רגילים מדברים – כשיש פאתוס, זה ברגעים מהחיים שמתאים בהם פאתוס; וכשהדמויות עוקצניות ומצחיקות הן לא עושות את זה כדי לבדר את הצופים, אלא את עצמן ואת הסובבים אותן. זה מתבטא גם בדברים קטנים יותר – סתם, דוגמה שרירותית: חילופי מילים קצרים שבהם מוזכרת העובדה שבנו של איזי נמצא כרגע עם הפלוגה שלו בעזה וטוחן 21. הבן הזה לא מופיע בסדרה בשום שלב ולא מוזכר בשום שלב לפני או אחרי הסצנה הזאת, אבל רגעים כאלה – והסדרה מלאה בהם, גם בהקשר של דמויות הרבה פחות מרכזיות – מבהירים שיש כאן חיים שלמים שמושפעים מהעלילה העיקרית של הסדרה, והיו קיימים הרבה לפני שהעלילה הזו התחילה, וגורמים לכל העסק להרגיש, אם אעז לומר זאת, כמעט אינטימי. לפחות עבורי.
והאנשים שבסדרה הם רבים – הקאסט מאוד נרחב, ולמרבה המזל לא רק אסייג זורח כאן. מספר 2 של הסדרה הוא עמוס תמם בתפקיד ניצב משנה ברק הראל, חברו הטוב ובן טיפוחו של איזי מימיו במשטרה, שחקירתו בחשד לניהול ארגון פשע בתוך המשטרה מהווה את עיקר עלילת הסדרה, שעושה גם הוא עבודה נהדרת בתור הסוג-של-אנטגוניסט של הסדרה ומשחק בצורה חכמה ומורכבת עם הטייפקאסט החתיך והכריזמטי שמזוהה עמו. לירז חממי, בתור השוטרת טל בן הרוש, שותפה לחקירה שנכפית בעל כורחה על איזי, היא עוד מצטיינת. היא מצד אחד מקצועית כמו איזי אם לא יותר, מצד שני הרבה יותר אנרגטית ופרועה ממנו, ומצד שלישי ממש לא איזה אשת ברזל חסרת אנושיות, ויש לה שיט משלה להתמודד איתו. כל אחת מ"הפרסונות" האלה מורכבת לגילום בפני עצמה, אבל חממי עושה את כולן מצוין, לפעמים באותה סצנה.
שאר הדמויות, חייבים לומר, הרבה יותר חד ממדיות, אבל במקרה של חלקן זה בדיוק הקטע – ובסופו של דבר כולם בלי יוצא מן הכלל ניצלים על ידי, ניחשתם נכון, ביצוע מוצלח. ראויים לציון קצר מיה דגן, שפשוט תענוג לראות בתור הבוסית המעצבנת והעוקצנית של איזי, ודורון בן דוד בתפקיד קצין בילוש מושחת בצורה קיצונית, שנותן את הופעת ה"אני כל כך שונא את הדמות הזאת ועדיין מחכה שהיא תופיע על המסך" הכי חזקה שאני זוכר מאז ג'ופרי ב"משחקי הכס".
ריבוי הדמויות היה עשוי לעורר בעיות ב"בשר" של הסדרה, אבל גם כאן אני שמח להודיע שאין בעיות, אלא להפך. התסריטאי רועי עידן טווה כאן סיפור באמת נהדר, שמצד אחד הוא מסועף ומורכב, מלא בתפניות וסודות שמתגלים, ומצד שני לרגע לא הופך למסובך ומבולגן מדי רק לשם הסיבוך. הסדרה לא מאבדת פוקוס, תמיד ברור מי הנפשות הפועלות ומה תפקידן בכוח, אין טוויסטים שמגיעים משום מקום מבלי שנבנו היטב קודם לכן, ואין הפתעות שהן לא תוצאה של מלאכת מחשבת של כתיבה שעושה את הדברים בדיוק כפי שצריך לעשות אותם. מעבר אולי לבוטות שבה הסדרה צורחת על עד כמה המערכת – המשטרה, הפרקליטות ומוסדות מדינה אחרים – מושחתת, אין לה כ"כ גימיקים. אפילו העשייה הטכנית שלה – צילום, פסקול, עריכה, הבימוי של אלון זינגמן – מאוד מינימליסטית, אפורה כמעט, בלי טריקים או יצירתיות יתרה. אני יכול להבין אנשים שבעיניהם זה יהיה חיסרון בפני עצמו, אבל לי זה לא הפריע – כנראה כי זה מאוד הולם סדרה על אנשים מקצועיים באווירה מאוד מערכתית: אם זה טוב ועושה את העבודה, למה להתעקש בכוח על יותר?
אם אתעקש על למצוא פגמים, זה כנראה יהיה משהו שקשור לדמויות הנשיות בסדרה. קשה להסביר את זה בלי להיכנס לטריטוריה מספיילרת, אבל ככלל אומר שהדמויות הנשיות לא ממש יוצאות טוב מהסדרה הזאת – לא מבחינת ההתנהגות שלהן (כלומר, כמה הן דמויות מעוררות אמפטיה כבנות אדם) ולא מבחינת תפקידן בעלילה, אולי חוץ מטל בן הרוש שכבר צוינה קודם, והיא יוצאת דופן בקטע הזה. זאת ביקורת שכבר הופנתה כלפי הסדרה בעבר, ואני די מסכים איתה, אם כי בניגוד לאחרים אני לא חושב שזה נובע מאיזושהי אג'נדה מכוונת אלא נטו מזה שרועי עידן – שכמו שכבר ציינתי, אחראי לכתיבה המדהימה של הסדרה – כנראה פשוט אינו מקומץ הכותבים הגברים שיודעים לכתוב דמויות נשיות בצורה טובה. בהקשר של היחס לנשים ישנו גם קו עלילה מאוד בעייתי שנוכח באחד הפרקים, שכבר עורר סערה קטנה בשידורו המקורי. לדעתי האישית הסדרה דווקא יוצאת סבבה מהעניין הזה משום שהפרובלמטיות הזאת בדיוק זוכה להתייחסות אמיתית בגוף הסדרה – אבל אני לחלוטין מבין אנשים שיגידו שזה לא מספיק, ושהפרובלמטיות הזאת פשוט לא הייתה צריכה להיות שם מלכתחילה.
כמו שפתחתי, השורה התחתונה היא שבעונתה הראשונה, "מנאייכ" הגיעה לשיאים שעבורי היו משמעותיים הרבה יותר מסדרות ישראליות אחרות, ואפילו מהרנסנס של כאן. נותר רק לקוות שהעונה השנייה לא תשנה את המצב. זאת בעיקר, כאמור, סדרה מאוד מאוד סולידית. בארצות הברית זאת כנראה הייתה סתם עוד סדרת משטרה בלי יותר מדי משהו שיבדל אותה מהקהל, אבל וואלה, אצלנו גם להיות פשוט ממש מהוקצע וסולידי, גם בלי יותר מדי רוח וצלצולים, שם אותך ברמה אחרת, וטוב שגם סדרות כאלה יש לנו.
יפה
הוצאת לי את המילים מהפה. כבר תקופה שאני מנסה להמליץ לאנשים לראות אותה וכל מה שיוצא לי מהפה זה: "היא ממש ממש סבבה!". אני מרגיש שזה לא בדיוק עושה חסד עם הסדרה, חווית הצפייה בה (כמובן דרך פילטר הישראליות וכל זה, מה לעשות) היא הרבה יותר מהנה ומעניינת מ"סדרה סבבה", אבל אני לא יכול להצביע על דבר אחד שהסדרה עושה מעבר לזה.
הצלחת לתפוס את הסדרה בצורה נכונה לדעתי.
תפסת את הרוב נכון. שיהיה לנו בהצלחה היום בערב
(ל"ת)
איזה קו עלילה עשה סערה קטנה? אני לא זוכר משהו בסגנון. באופן כללי אני גם לא חושב שהגברים בסדרה יוצאים טוב כל כך.
בכל מקרה, באמת סדרה מעולה. לא ממש צפיתי בסדרות משטרה לפניה, ודי נרתעתי מהז'אנר באופן כללי. אז זה שהיא תפסה אותי ככה בעיה היה הפתעה נעימה. ממש מצפה לעונה השנייה.
קו עלילה בפרק הפלאשבק "הודים".
על עלילת השווא לניצול מיני נגד שאול כץ.
הסערה כללה כתבות נגד קו העלילה באינטרנט ותגובות של רועי עידן (שאמר בערך מה שאמרת, שאף אחד לא יוצא טוב) אבל לא משהו גדול מזה.
לא ראיתי את בסדרה. אבל בביקורת היה כתוב ששלום אסייג, שלום אסייג(!) נותן הופעה טובה. אז הלכתי לראות פרק. וואלה. צודקים
שכחת לציין שזו אחת הסדרות הישראליות שהכי השקיעו בפסקול שלה. פסקול מהטובים שהיו פה בארץ וכמובן מסכים עם כל שאר הדברים שכתבת אחת הסדרות הטובות שעשו בישראל ואני חושב שאפילו ביחס לסדרות בינלאומיות היא לא נופלת בהרבה
ביקורת מדויקת מאוד לתחושותיי מהסדרה…
הבן של איזי מופיע בסצנת הפלאשבק עם הרצח של המאהבת של ברק, הוא ואיזי צופים יחד בראיון של ברק והוא בדיוק בגיל הנכון… זה רק כדי לחזק את הטענה שלך, כמובן, שיש ממש דמות של הבן של איזי ואשתו, שהוא בקרבי ובן כך וכך, בדיוק כמו שהבת של איזי ואשתו קיימת והיא כבר בת 20 ומשהו ונשאלת השאלה מתי היא תתחתן וכו… וזה שהם בקושי מופיעים לא מפחית מהעובדה שברור לנו שיש שם ממש דמויות. וזה חשוב, כי בסאבטקסט, ברור לנו שאולי ברק עשה קפיצה נחשונית מנער יתום ועבריין, בוגר מוסדות הרווחה, לקצין משטרה מצטיין- אבל גם איזי התקדם חברתית באמצעות המשטרה, והוא מצפה שהעתיד של הילדים שלו יהיה אפילו מוצלח יותר- למשל, אשתו והוא מצפים מהבת שלהם להתחתן מאוחר יותר מהם ("מה פתאום, היא עוד קטנה," לעומת "היא כבר צריכה להתחתן, נכון?" שאשתו של דודו אומרת).
אה, כן, יש לסדרה קטעים שוביניסטיים, או מיזוגניים, איך שתרצו לסווג. אולי אני מחליקה לסדרה כי אהבתי אותה נורא, אבל זה השתלב מעולה בעולם המיזוגני והמחוספס בו הסדרה מתקיימת. כי היא אותנטית להחריד. גם העלילה שמבוססת כמעט אחד לאחד על מקרה אמיתי (במקומות מסוימים הסדרה עידנה את המופרכות האמיתית), גם הטיפוסים שמופיעים בה- פגשתי כאלה.
ספציפית קו העלילה של תלונות הניצול המיני הבדויות- הוא בעייתי נורא ואהבתי אותו נורא. גם את העקרונות שלי אפשר לשבור, מסתבר. יש לציין שהשוטרת- חיילת מוצגת כקורבן מוחלט לכל אורכו.
אם תהיה ביקורת מתגלגלת על העונה השניה יהיה כיף :)
(ל"ת)
ככל הנראה לא תהיה
אבל הביקורת הזאת נוצרה גם כדי שיהיה מקום נחמד לדיונים על העונה השנייה.
סורי, ליחיד בצוות הכותבים של האתר שצופה בסדרה באופן קבוע יש תקופת מבחנים + מילואים. אחרת בדוק הייתי עושה את זה.
(ל"ת)
התגלית של הסדרה הזו עבורי
היתה לירז חממי שהיא פשוט מדהימה. אין לי מושג אם אני לא ראיתי אותה בעוד דברים כי פספסתי או כי לא מלהקים אותה מספיק, ואני נותנת גם לא מעט קרדיט לכתיבה (היא דמות מאוד מאוד עגולה שלא שוםכת את כל המידע האישי ועדיין אפשר ללמוד עליה הרבה)
זו לא רק הסדרה הזו/הכתיבה, מאוחר יותר ראיתי אותב גם בסרט של הישראלים בארוחת שישי בלוס אנג׳לס וגם שם היא הבריקה מעל כולם (וגם שם כולם היו טובים)
היא פשוט מעולה
לצערי מנאייכ לא פתוחה לצפיה בחו״ל בשום קונסטלציה.
גם לא דרך האפליקציה של כאן?
(ל"ת)
לא, הם חסמו צפיה מחול בכל האופציות
לא הצלחתי להבין למה, כי הם לא מכרו את התכנים שלהם לאף אחד (כלומר הוא לא זמין בשומקום, אולי הם מכרו וזה יושב במחסן של מישהו אי שם)
גם לא יוטיוב?
(ל"ת)
מה הבעייה בקו העלילה המדובר?
מישהו מוכן להסביר מדוע הוא בעייתי?
זה בגלל שהמתלוננת מתגלה כשקרנית בשירותו של מישהו שמנסה לפגוע בשאול כץ?
כלומר תחת הסטנדרטים של מי טו אסור היום להגיד, אפילו לא באמנות או בדמיון, שמתלוננת יכולה לשקר? שקיימות שתלונות שווא? על אף שדברים כאלה אכן קרו וקורים לפעמים?
קורים.
יש שיגידו שלא בשיעור מספיק ברמה שמספיק לשים על זה זרקור, בטח כשהנזק מהזרקור הזה גדול מהתועלת.
עדיין קורה, וגם אם זה לא היה קורה אז מותר ליוצר להכניס את זה לסדרה שלו כחלק מהעלילה
כמה מורים לכימיה הופכים לסוחרי סמים רצחניים? וינס גיליגן בחר לעשות על זה סדרה וזאת זכותו.
כן אני מבין את ההבדל, אבל זה שזה לא קורה הרבה לא אומר שאסור ליוצר להוסיף דברים שלדעתו תורמים לסדרה שלו, גם אם זה יכול ליצור תחושות שליליות בצופים.
לדעתי "שקרנית" זה פחות התיאור. בסך הכול היא עצמה לא מרושעת בשום צורה. יותר קורבן חסר דעה עצמאית שנסחטת ומתומרנת על ידי גבר אחר. איזי כועס על דודו גם על עצם הניצול של חיילת חובה בת 19. הטענה המרכזית היא שקו העלילה פוגע במאבק נגד פגיעות מיניות. טענה משנית גורסת שהייצוג הנשי שם הוא חלק מרצף של ייצוגים מבזים כלפי נשים בסדרה.
שוב, אני שבויה של הסדרה, אין לי יכולת להתמודד עם הטענות האלה מלבד "אבל אני אוהבת את הסדרה ולא תגידו שום מילה רעה עליה". הושחתתי סופית.
עוד פרט חשוב על הסדרה שעוד לא עליתי עליו- הבמאי הוא אלון זינגמן, הבמאי של שטיסל.
נכון, הוא לא הבריק בכל דבר שעשה, שמעתי ביקורות די שליליות על כיפת ברזל למשל, אבל מנאייכ לגמרי מרגישה כמו "שטיסל בשוטרים מושחתים".
ואני אסביר. הקסם של העשייה של שטיסל, בעיניי וככל שחשבתי על זה, היה בניית העולם המפורט באמצעות ניואנסים קטנים, ללא אקספוזיציות מאולצות, קצב טוב רוב הזמן והמון אהבת אדם כלפי כל הדמויות ואיזו התלהבות מהעוצמות השונות של הדמויות, גם בעולם אפור ויומיומי כמו שכונת גאולה או משטרת ישראל, שאני נתקלתי בו רק בספרי פנטזיה.
נכון, בסוף העולם עצמו תלוי בכותבים שהוא עובד איתם. אורי אלון ויהונתן אינדורסקי כותבים אחרת מאוד מרועי עידן ומדגישים דברים אחרים, אבל התשוקה לבניית העולם ואהבת האדם חזקות מאוד בשתי היצירות.