הדבר הכי גרוע ב"מנצ'סטר ליד הים" זה השם שלו. והפעם, זה אפילו לא אשמת המתרגמים. מה זה השם הזה? הוא נשמע כמו דוקומנטרי על עיירת דיג שאילי הון מאיימים להפוך אותה למגרש חנייה ליאכטות הפרטיות שלהם. השם הזה לא מצליח להעביר דבר מההומור הציני, כאב הלב או הכנות של הסרט, בנוסף לכך שהוא לא באמת סרט על העיר מנצ'סטר-ליד-הים (שהיא עיר אמיתית לחלוטין, עם המקף והכול), כך שאין שום סיבה אמיתית לקרוא לסרט בשם הכל כך לא מושך הזה. אם מישהו שואל אותך אם אתה רוצה לראות את "מנצ'סטר ליד הים", יש סיכוי טוב שתגיד " לא תודה, אני חושב שאני אשאר בבית ואראה רכבת נורווגית נוסעת במשך 7 שעות ברצף". אולי הוא לא גורם למבוכה, כמו תרגומים מביכים לשמות סרטים טובים, אבל זאת בדיוק הבעיה: הוא לא גורם לכלום. התגובה הרגשית לשם של הסרט הזה היא תנומה קלה על המקלדת.
אבל אם אתם מצליחים להתגבר על השם שלו, ואין לכם אלרגיה לסרטי אינדי אמריקאים, לכו לסרט הזה – כי הוא הדרגה הכי גבוהה שסרטי אינדי אמריקאים מגיעים אליה: קורע מצחוק אבל קורע לב, עם הופעות מוצלחות של כלל הקאסט, בימוי מוקפד, שימוש מדויק במוזיקה וסאונד, צילום נהדר, ועריכה מוצלחת שמסיימת שנייה לפני שכבר הבנתם את הקטע.
הסרט מספר את סיפורו של לי צ'נדלר, בוסטונאי טיפוסי עם מינימום נימוסים, מקסימום תגרות באר לא נחוצות ותפקיד גברי ולא מכלכל. המצב הנפשי שבו הוא נמצא נע בין "שקט" ל"מחטיף לך אגרוף בלי שום סיבה", וטוב לו ככה. גם כשמישהי מפלרטטת איתו, הוא מסתכל עליה בשקט עד שהיא מתייאשת והולכת. לי צ'נדלר, בכלליות, הוא לא טיפוס מאוד חביב. יום אחד, במהלך העבודה הוא מקבל שיחת טלפון. אנחנו לא יודעים מי ומה, אבל אנחנו יודעים שזה דחוף מספיק להוציא אותו מהשלווה שלו, ולנסוע מהר ככל שיוכל מבוסטון אל עיירה קטנה. אבל כשהוא מגיע למקום, הוא מגלה שהוא איחר את המועד – אחיו הגדול מת.
תיאור העלילה הקצר של הסרט כפי שאפשר לקרוא בעיתונות הוא משהו בסגנון של "לאחר מותו של אחיו, לי צ'נדלר מקבל את האפוטרופסות על האחיין שלו", אבל הסרט ממש לא ממהר להגיע לחלק הזה. הוא מתעכב על סידורי הלוויה, פלאשבקים שמראים לנו את מערכת היחסים של שני האחים ושל החיים של לי בעברו, וגם סתם סצנות של לי והאחיין שלו מסתובבים מפה לשם, לרוב בחוסר רצון של אחד מהם. אז אם הציפייה שלכם מהסרט הוא למעין גרסת אינדי של "ביג דדי", או כל אותם סרטים של מישהו שלפתע נתקע עם ילד שאותו ילמד לאהוב, כדאי לתאם ציפיות: אין בסרט סצנות שבהם האחיין שלו צועק עליו "אתה פשוט לא קולט אותי!", או רגע דרמטי שבו האימא שלו באה לקחת אותו והוא נלחם על הזכות להמשיך לגדל את הילד בנאום מרגש בבית המשפט. הקלישאות, ברובן, נשארות מחוץ לסרט, ובמקומן יש שתי דמויות של גברים שמתמודדים עם אובדן ואחד עם השני. מדי פעם הם מסתדרים, מדי פעם הם רבים, אבל אי אפשר לסדר את מערכת היחסים שלהם על איזה גרף נוסחתי. כמו בני אדם אמיתיים, הם פשוט חיים אחד עם השני.
את דמותו של לי מגלם קייסי אפלק, שלמרות הכישרון העצום שכולם מסכימים שיש לו, תמיד נתקע בתודעה כשחקן משנה: הוא ההוא שהיה בסרט ההוא עם הזה, הוא האח-של האפלק האחר, ואפילו כש"ההתנקשות בגס'י ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד" בכיכובו הניב לו מועמדות לאוסקר, זה היה כשחקן משנה, למרות היותו בלי ספק השחקן הראשי בסרט ההוא. אז גם כאן, קייסי אפלק מדהים. בשלב הזה, זאת לא אמורה להיות הפתעה, ובכל זאת יש תחושה שזאת הפעם הראשונה שבה קייסי אפלק ממש לוקח את המושכות לידיים שלו ומכריח אותנו לשים לב אליו. מעבר לכך שהוא שחקן נהדר שנכנס לדמות שלו טוב – הוא לופת אותך בצוואר, ממגנט אותך אליו, מצחיק אותך, מעציב אותך ומכריח אותך להסכים שהוא הכוכב האמיתי של הסרט הזה. לא שזה מספיק בשביל לצאת ממסגרת "האח של באטמן", אבל אולי ייצא לו מזה אוסקר, לפחות. גם לוקס הדג'ס, מישל ויליאמס ושאר שחקני המשנה מספקים הופעות טובות עד טובות מאוד, אבל "מנצ'סטר" הוא המופע של קייסי. ותכלס, מגיע לו.
הבעיה היחידה של הסרט עצמו שלא קשורה לשמו היא כנראה הסיום שלו: מכיוון שלסרט אין עלילה טיפוסית לעקוב אחריה, והדמויות עצמן מניעות את העלילה שחוקרת את מערכת היחסים שלהן, יש תחושה שהסרט לא בדיוק נגמר, אלא נעצר. סרטים שמסתיימים במשיכת כתפיים נשארים בזכרון פחות מכאלה שמסתיימים עם פאנץ' רגשי – ול"מנצ'סטר" יש שלל פאנצ'ים רגשיים, שהוא פשוט החליט לפזר במהלך הסרט ולאו דווקא בסופו. הסיום הזה, לדעתי, מונע מ"מנצ'סטר" להיות ממש יצירת מופת לדורות אלא רק אחד הסרטים הטובים של השנה, וחווית צפייה נהדרת. אין מה לעשות, מדי פעם צריך להסתפק במועט.
לא מסכים לגבי השם
לדעתי זה מצליח להעביר משהו מלנכולי, רחוק וקצת קסום איכשהו, גם בלי שאנחנו יודעים עליו כלום
לפחות זה לא עד כדי כך נוראי עד שצריך להקדיש לזה שתי פסקאות
שמח לראות שסוף סוף גם סרטי פחות בלוקבאסטריים
ומיינסטרימים מופיעים כאן בדרך כלל. ביחד עם "איש האולר" זה כבר נהיה ממש מגמה, שמבחינתי היא מאד חיובית. אנסה לצפות בסרט בהקדם.
ראינו עכשיו בקולנוע - טוב אבל לא מספיק מגובש לטעמי
אני מאד אוהבת סרטי אינדי קטנים כאלה, ריאליסטים. והיו בסרט הזה כמה סצינות מרגשות מאד. והשחקנים טובים מאד, קייסי אפלק ממש מצוין. שווה צפייה.
אבל, הקצב של הסרט לא טוב לדעתי. אולי זה בגלל העריכה, הסגנון של הקאטים והקפיצות הבלתי קוהרנטיות בין העבר להווה. אני מבינה את הרציונל היצירתי שעומד מאחורי זה; זה הולך יד ביד עם ההצפה של הזכרונות וחוסר הנוחות הכללית. אבל זה פגע בסרט. לדעתי העריכה התאמצה קצת יותר מדי להיות מיוחדת.
ולגבי "שימוש מדויק במוזיקה וסאונד" – ממש, אבל ממש לא מסכימה. ההפך הגמור. זו עריכת פס קול הכי גרועה שראיתי ושמעתי כל השנה*. וזה די הפריע לי במהלך הצפייה (ובוודאי תרם להרגשה שלי שהקצב של הסרט לא טוב). אף יצירה או שיר כמעט לא התאימה לסיטואציה, במיוחד השימוש במוסיקה קלאסית היה מעיק ולא שייך. ואני אומרת את זה בתור מי שאוהבת מוסיקה קלאסית. בחיי, אני מתה על אלה פיצ'ג'רלד, אבל אפילו השיר שלה לא התאים. והמקהלה הכנסייתית, מה נסגר. במקום הריאליזם העדין דחפו לנו את הקלישאה לגרון. ויותר מפעם אחת. כל הפומפוזיות הזו לא שייכת לסרט הזה. זה סרט שהיה צריך פסקול מקורי, תפור למידותיו.
אז כן, שווה צפייה, בהחלט. אבל לא אחיד ברמתו.
כמו כן עשה לי חשק לראות שוב את "מישהו לסמוך עליו", או לחפש סרטים אחרים של קנת' לונרגן.
הערת השוליים...
( * מאז "ג'וי", של שנה שעברה. פס הקול של "ג'וי" היה הכי מחורבן שנתקלתי).
אז לא ראית את יחידת המתאבדים, הא?
(ל"ת)
+1 לעניין הפסקול
בחירה תמוהה מאוד של קטעים מוסיקלים, לפעמים אובר דרמטיות או סתמיות.
גם העריכה הפתיעה לרעה לפחות בשני מקרים (שכנראה היו בולטים מספיק כדי שאזכור אותם גם עכשיו).
עם זאת, סרט שנוגע ומעורר מחשבה.
הי, הנסיעה ברכבת דווקא סבבה! למה סתם ללכלך?
תודה על הלינק…
מעולה
למה תמיד לחטט במגרעות לא קיימות.
סרט מעולה עם סוף ממשי. לי ממש לא התגבר ויש דברים כאלה במציאות.
כמו רומן טוב מאד
הסיפור שמסופר בסרט מלא פרטים והתרחשויות, כמו בספר מוסרט. התגובה של הגיבור הראשי היא מאד מציאותית ומובנת עם העבר שלו. הרגעים של הומור משחררים ,לרגע, את העצב והדמעות שהסיפור מעורר אצל הצופה . קטעי המוסיקה, הקלאסית והאחרת לגמרי במקום, לטעמי. הצבע והנופים מתאימים לאווירה .על המשחק כבר נאמרו כל הסופרלטיבים. אני שמחה מאד שראיתי את הסרט
הסרט מאנצ'סטר ליד הים
כגודל הציפיות, בעיני אכזבה.חלקו הגדול של הסרט עוסק בסידורי קבורה של האח החביב והאהוב וחלקו האחר בטרגדיה שחווה גיבור הסרט. כתוצאה מכך הוא כמובן עובר תהפוכות ולבטים לגבי המשך חייו. הסרט קצת ארוך ומייגע.לא תמיד קל לעקוב אחר הדמויות העוברות כל הזמן מהווה לעבר וחוזר חלילה.מאנצ'סטר הקודרת, עם סופות השלג וללא טיפת שמש, אינה מוסיפה דבר להנאה מהסרט. קרן האור היחידה בסרט הוא הים גם בקצפו ובזעפו.סרט כמעט נטול תקווה ואין בו אפילו מידה של הומור כדי לרככו. מה שכן יש בו הן קללות וניבולי פה שהם בעצם צורת הביטוי האופיינית לדמויות ממעמד הפועלים
ברצינות?
תגידי לי שלא הבנתי את המשפט האחרון שלך כמו שצריך.
אחד הטובים
אני לא אוהב להשתמש במילים מפוצצות כמו 'יצירת מופת' אז אסתפק בכך שמדובר בסרט שהוא יצירת אמנות – ובואו נודה שכבר לא רואים הרבה כאלה.
סרט של אנדרסטייטמנט, שמצליח לבנות עולמות – עולמות רגשיים וביוגרפיים של הדמויות, עולמות פיזיים של המקומות – בלי להראות אותם במפורש. עלילה שנגללת לאט לאט במינונים מדויקים של כאב וצחוק, ובלי להיסחף לקלישאות לרגע. פס קול אקלקטי ומצוין. תסריט משובח. משחק מעולה. ובימוי – הו איזה בימוי.
ההערה היחידה היא שלא מומלץ לראות אותו מיד לפני אירוע חברתי כי אתם עלולים למצוא את עצמכם בפינה מבודדת עם כוס יין, בוהים בחלל במלנכוליה, במקום לפטפט עם אנשים.
הוד והדר
מסכים לכל מילה של איתמר.שתקתי שעתיים אחרי יצירת המופת.קולנוע במיטבו.משחק ועריכה מהטובים.ואפלק מתעלה לרמות של ברנדו וג'ימס דין.
סרט מרגש
סרט נהדר, חכם, עדין. כמו ספר טוב. משחק נהדר של קייסי אפלק.
ותודה על הסרט של הרכבת. 7 שעות יפהפיות
סרט חזק. נוגע. משאיר את חותמו. צובט
(ל"ת)
תביאי לו סטירה ותגידי שישמור את הידיים שלו לעצמו. קריפ.
(ל"ת)
בראבו!
אחת התגובות המצחיקות ביותר שקראתי בזמן האחרון.
לא הייתי בטוחה על מי אתה מדבר
על הסרט או על קייסי אפלק עצמו…
פס קול מדהים
במיוחד האדג'יו של אלבינוני (מנוגן בסצנה של השריפה- אם אני זוכרת נכון…)
אמין.
נכון, המוזיקה לעיתים גורעת. כן, יש חוסר מועט בעלילה דינמית. אבל באמת שאני לא יכול לחשוב על סרט שיצא לאחרונה שעשה עבודה כה כנה בהצגת אנשים פגומי טראומה.
את קייסי אפלק לא ממש אהבתי לפני-כן להוציא ההתנקשות בג'סי ג'יימס, אבל הוא היה פשוט מופתי כאן.
מישל וויליאמס היא מישל וויליאמס.
התלונה היחידה שלי היא על התרגום הזוועתי שתרגם אגודלים כבהנות, "congenital" כגדוש. אני מניח שהיו עוד כמה דברים אבל לא עקבתי יותר מדי אחרי התרגום למעט הצצות בעת בליסת פופקורן נמרצת יתרה של היושבים מאחוריי.
אני מעט אמביוולנטי כלפי הסרט
מחד גיסא, קשה לומר שסבלתי לאורך הסרט. בדרך כלל אני צופה מאוד ביקורתי בסרטים ומרבה להתלונן, והפעם גם כשהיה ברור שהסרט נע לכיוונים מאכזבים מבחינתי זה לא עורר בי דחף להתלונן אלא זרמתי, אולי בגלל שזה קרה כבר בהתחלה ולא היה איזה שינוי כיוון באמצע הסרט.
הסרט מאוד ריאליסטי ואמין, קשה למצוא נקודות שבהן אפשר לומר שהדמויות מתנהלות בצורה לא הגיונית. הדבר הלא הגיוני בסרט זה צירוף האסונות שנופל על הדמויות המרכזיות, אבל צריך להסתכל אליו כאל נתון חיצוני. אבל זו גם חולשתו של הסרט, למעט כמה רגעים בודדים הריאליזם הזה לא באמת מעורר עניין רב יותר מקורותיו של השכן שלך אתמול בבוקר בדרך למכולת.
אולי בכל זאת הנער בן ה-16 היה דמות קצת שטוחה ממה שהיית מצפה מנער טיפוסי בן גילו.
נכון אומרים על שחקנים טובים שהם מצליחים להפוך את כל השחקנים שחולקים איתם את המסך לטובים יותר?
אז הנה דוגמא למקרה ההפוך: לוקאס הדג'ס, הנער בן ה16, הוא כל כך גרוע, שכל סצנה שהוא נמצא בה הופכת לבלתי נסבלת. אני לא מדבר רק על חוסר היכולת המוחלט שלו לשמור על מבטא אחיד, אני פשוט לא יכול לראות בו שום דבר מעבר לילד שמאד מנסה להוכיח שיש לו רגשות אבל לא מצליח.
הוא היה די מוצלח בmoonrise kingdon, סרט שדרש ממנו בדיוק את ההתנהגות הרובוטית והלא-ריאליסטית בעליל הזאת, אבל בסרט שמנסה להיות ריאליסטי (ומצליח בכל שאר התחומים!), הוא פשוט נכשל. הדבר היחיד שהוא תורם לסרט היה שבשלב מסויים אנחנו מגלים שאחת החברות של הדמות שלו בסרט היא סוזי מmoonrise kingdom, וזה יוצר מן מפגש מחזור מאד מוזר.
היו סצנות שבהן ממש ריחמתי על קייסי אפלק שהוא היה צריך לשתף פעולה עם ההופעה הנוראית הזאת. עצם העובדה שהוא מועמד על זה לאוסקר זה פשוט תעלומה ברמה של "crash הוא הסרט הטוב ביותר של 2005" בשבילי.
יש שתי סצנות בסרט שמעלות אותו מעל הסביר (באופן מקרי, בשתיהן את את לוקאס פאקינג הדג'ס): סיקוונס ארוך מאד בסביבות האמצע, מי שראה את הסרט יודע על מה אני מדבר, שבו קייסי אפלק פשוט זורח; וסצנה לקראת הסוף של קייסי עם מישל וויליאמס שבה שניהם מצליחים להעביר סצנה משכנעת ומרגשת.
באיזו סצנה אפלק פשוט זורח? ומסכים לגבי הסצנה השניה
(ל"ת)
ואו איזה סרט עצוב
לגמרי
(ל"ת)