ממנטו

1. אני עומד בכניסה לדירה. היד שלי עוד סוגרת את הדלת מאחורי בזמן ששותפי לדירה שואל איך היה. אני ממלמל משהו לא מחייב ונכנס לחדר שלי. אני מרגיש נוזל חם על השפתיים, אני נוגע בו ומגלה שזה דם. יש לי חתך בשפה התחתונה. האזור כולו קצת כואב לי. אני מחפש חתיכת טישו בכיס כדי לנגב את הדם, ובמקום זה מוצא כרטיס קולנוע שקרעו ממנו את ספח הביקורת. לסרט קוראים 'ממנטו'. אני מחפש את שם הסרט בעיתון. הביקורת נמצאת בדף שחלק ממנו קרוע – עוד פעם השותף שלי והשטויות שלו. משאריות העיתון שנותרו אני מגלה שזה סרט של כריס נולאן, על מישהו ללא זיכרון לטווח קצר. מישהו שחי לפי תמונות, פתקים ודברים שהוא רושם על גופו. רעיון מוזר לסרט. אבל האמת שגם לי רשום משהו על היד. "כביסה 638". זה הכתב שלי, וזה נכתב בעט הפיילוט הורוד שאני נצמד אליו מסיבות לא מובנות. אבל מה זה לעזאזל כביסה 638? ואיפה לעזאזל כל שאר הבגדים שלי?

2. המון אנשים עולים במדרגות. גם אני עולה, אבל קצת יותר לאט, והאנשים מאחור דוחפים אותי. מעל לראש שלי יש שלט עליו כתוב "יציאה", ומאחורי מישהי אומרת לחברה שלה שהיא לא הבינה כלום. החברה עונה לה שהיא מטומטמת, שזה סרט גדול, ממש יצירת מופת, ושזה אפילו הזכיר לה את 'החוש השישי' ו'החשוד המיידי' בזה שבסוף אתה צריך להסתכל על כל הסרט שוב מנקודת מבט אחרת. החברה שלה עונה לה שבסרט הזה זה קרה כל חמש דקות, ושזה נורא מייגע. אני מקשיב להן ולא מבין כלום. לפני עולים במדרגות בחורה אחת והחבר שלה. אני שואל את הבחורה איפה אני. החבר שלה מסתובב אלי ונותן לי אגרוף. פתח לי את השפה התחתונה, המניאק. מה כבר עשיתי לו? אני יוצא מהדלת בקצה המסדרון, ומוצא את עצמי מחוץ לבית קולנוע. אני הולך הביתה.

3. אני יושב בקולנוע, חושך מסביב, ועל המסך אני רואה את 'המטריקס'. רגע, זה לא 'מטריקס' – זאת באמת קארי-אן מוס, והגמד המרושע ששיחק את סייפר, אבל עכשיו יש לו שפם, ולה יש פנס בעין. היא בטח שכחה לתת את הקפיצה-בהילוך-איטי שלה, או משהו. יש גם בחור בלונדיני עם קעקועים על כל הגוף, אבל זה לא דה נירו, וזה לא 'פסגת הפחד'. מה זה משנה בעצם, אחלה סרט בכל מקרה. אני שואל את הבחורה שיושבת לידי איזה סרט זה. והחבר שלה מתרגז עלי ואומר לי שאם אני אטריד אותה שוב הוא יפוצץ אותי במכות. לחוץ פחד הבן אדם הזה.

4. אני יושב בקולנוע, חושך מסביב, ועל המסך יש סרט, שנראה כאילו העורך שלו לקח ספיד. קופצים אחורה וקדימה בזמן כל הזמן. מישהו מחפש מי הרג את אישתו. כנראה שהוא כבר מצא אותו אבל אולי לא. התסריט משובח וגם המשחק, אבל הסרט מכריח אותך לשמור על ריכוז כל הזמן וזה נורא מעייף. אני שונא להתחיל לראות סרט מהאמצע. לידי יושבת בחורה, דווקא די יפה. אני לא ממש בטוח אם היא איתי או לא. אני מסתכל עליה. "איך הסרט? נהנית?" היא נצמדת אל הבחור שיושב מהצד השני שלה. חרא. היא איתו. כבר התחלתי לקוות. "תגידי, מה הפסדתי?" אני שואל אותה. החבר שלה נותן בי מבט מאיים, והזקנה מאחורי אומרת לי להיות בשקט כי היא צריכה להתרכז. כנראה הסרט מסובך. לא ברור מי הטוב ומי הרע. הסיפור הולך אחורה כל הזמן, מזכיר לי פרק אחד ב'סיינפלד', זה עם החתונה בהודו. כל הפרק הלך אחורה. זה אותו דבר, בערך, רק שכאילו איילין וג'ורג' נלחמים אחד בשני וסיינפלד זוכר רק את הרגע הנוכחי. חוץ מזה לג'ורג' אין שפם. רגע, זה לא זה מ'מטריקס'?

5. הקופאית שואלת אותי מה אני רוצה, ולי יש פתק ביד: חתיכת עיתון עם כיתוב בעט ורוד. כתוב עליו שממנטו כבר הגיע. על השלט האלקטרוני שמעל לקופאית רשומים כמה שמות של סרטים – 'ממנטו' הוא אחד מהם. אני מסתכל על האנשים סביבי. אף אחד מהם לא נראה כאילו הוא איתי, אז אני קונה כרטיס אחד.

6. אני עומד לצאת מהחדר שלי ונתקל בערמת בגדים מלוכלכים. כנראה שמתי אותה בפתח החדר כדי להזכיר לעצמי לדאוג לעשות כביסה. אני ממלא את המכונה ורושם על היד "כביסה", אחרת אני אשכח להוציא ולתלות אותה, ואתקע שוב עם ערמת בגדים עם ריח של עובש. כשאני מחזיר את העט לכיס נופלים ממנו שני פתקים: על אחד רשום הטלפון של רד פיש, והמשפט "לשאול את רד לאיזה סרט ללכת". על הפתק השני, שהוא חתיכת עיתון, כתוב "ממנטו כבר הגיע". השותף שלי מגיע פתאום ומודיע לי שצריך לשלם ארנונה. קיבלנו כבר מכתב מהעירייה שהם עומדים לפתוח נגדנו בהליכים משפטיים. השותף שלי אומר שהחלק שאני צריך לשלם הוא 638 שקלים, ושאני אזכור להביא לו מחר. אני רושם את זה על היד, שלא אשכח. חרא, הקטע הזה עם הארנונה. אנחנו תמיד שוכחים לשלם. השותף שלי מאחל לי הנאה בסרט. סרט? אני הולך לסרט? טוב שהראש שלי מחובר לי לכתפיים, אחרת הייתי משאיר את כל הגוף שלי מאחור.

7. אני מדבר בטלפון עם רד פיש. אני יודע שזה הוא כי הוא מדבר נורא מהר. הוא אומר לי ללכת לראות איזה סרט סיני. אני מסתכל בעיתון ובוחר סרט אחר באופן אקראי: "מה עם 'ממנטו'?" אני שואל. אבל רד אומר שכבר הגיעה אליו ביקורת על ממנטו. אני רושם לי את זה על חתיכה מהעיתון, קורע אותה ושם בכיס. נו טוב, נלך לראות סרט סיני.

שחקנים: גאי פירס, ג'ו פנטוליאנו,
קארי-אן מוס, סטפן טובולובסקי

תסריט: כריסטופר נולאן, ג'ונתן נולאן
במאי: כריסטופר נולאן
במקור: Memento