במקור: Minority Report
במאי: סטיבן שפילברג
תסריט: סקוט פרנק, ג'ון כהן
על פי סיפור של פיליפ ק. דיק
שחקנים: טום קרוז, קולין
פארל, סמנתה מורטון, מקס פון
סידוב, לויס סמית
דג שוחה במרק עגבניות דז'ה וו, העברי האומלל, בלונים ומטריה עונה או ז'אנר? פילוסופיה זו רשות, קיץ זו לא חכמה. גבינה צהובה.
(מי כתב את השטויות האלה?)
הגיע הזמן שנכיר בעובדות: לא הרבה ישתנה בשנת 2054. העולם, בגדול, יישאר פחות או יותר כמו שהוא היום. מישהו מן הסתם יציב את רגלו על מאדים בשלב כלשהו בדרך, אבל זה לא באמת ישנה את החיים שלכם ושלי. כן, התחבורה היא יעילה יותר, ונעה במאונך כמו גם במאוזן, וכן, במקום טלויזיה יש בכל בית מקרן הולוגרמות – אבל חוץ מזה, הכל די אותו הדבר. קחו את וושינגטון הבירה, למשל: הבית הלבן הוא אותו בית, הקונגרס אותו קונגרס. הבתים של העשירון העליון נהיו גבוהים יותר ומשוכללים יותר, אבל משכנות העוני נראים פחות או יותר כפי שנראו 50 שנה קודם לכן. אז אוקיי, אמנם מספר מקרי הרצח לשנה בעיר ירד באופן חד למדי מ-397 (בשנת 1996) ל-0 (בשנת 2048), ואני מניח שזה שיפור, אבל הם בטח עדיין לא פתרו את בעיית מזג האויר, ולהסתובב בעיר הזאת בקיץ עדיין דומה לשחיה במרק עגבניות לוהט.
הרגע קיבלתי תחושת דז'ה וו. מוזר. איפה הייתי?
אה, כן. אז העתיד הוא לא מקום מושלם שבו כולם חיים באושר, או לחלופין, שלטון טרור אפל שמדכא את רוח האדם – העתיד הוא בדיוק כמו עכשיו, רק קצת אחר כך, וזה מה שהופך את 'מיינוריטי ריפורט' (אם נתעלם לרגע מהשם העברי האומלל) לחזון העתיד האמין ביותר שראיתי מאז – ובכן, אולי מאז ומעולם. וזה גם עוזר שהסרט לא נראה כמו סיור מודרך בין האטרקציות של וושינגטון, 2054: הוא לא מתעכב כדי להראות לנו את החידושים ולהשוויץ בפעלולים מגניבים. הפעלולים ישנם שם, ובשפע – העיר העתידנית מתוארת בפירוט מדהים – אבל הם לא השחקנים הראשיים, רק ניצבים. כמו כל סרט מדע בידיוני טוב, 'מיינוריטי' הוא קודם כל סרט מצוין בתחומו (במקרה הזה – סרט מתח פתלתל ומשובח), ורק אחר כך סרט מד"ב. העיר מפורטת לא רק מבחינת הטכנולוגיה, אלא גם מבחינת האנשים שחיים בה: אפילו כמה ניצבים שמופיעים לשניות ספורות מספיקים להעביר עלילת משנה קטנה ונהדרת.
נראה שהחידוש היחיד שבאמת שינה את חייהם של תושבי וושינגטון הוא המערכת למניעת פשעים. זה הולך ככה: יש כמה אנשים – 'טרומים' הוא הביטוי, על פי התרגום בגוף הסרט – שרואים את העתיד. למעשה לא את כל העתיד, אלא רק קטעים מסוימים ממנו, ובאופן ספציפי יותר – מעשי רצח. כמובן, אף אחד ממעשי הרצח האלה לא באמת מתרחש, כיוון שיחידה משטרתית מובחרת, בפיקודו של השוטר ג'ון אנדרטון (טום קרוז, כמובן) יוצאת מיד עם הוודע הרצח העתידי כדי למנוע אותו ולעצור (ולהעניש) את הרוצח עוד לפני שהוא הופך לרוצח. נשמע לא צודק? תגידו את זה לנרצח המועד. המערכת, כמו מערכת התגובות של טל, היא מושלמת. הטרומים אינם טועים לעולם, ובזכותם לא התרחש אף רצח בשש השנים האחרונות.
עד שיום אחד אנדרטון צופה במקרה רצח עתידי שהוקלט ממוחם של הטרומים, ורואה את עצמו יורה למוות באחד, ליאו קרואו. אנדרטון הוא אזרח שומר חוק, ובוודאי שאין לו שום כוונה לירות באדם שעליו מעולם לא שמע (למרות שאחרי שהשתתף בשטות 'ונילה סקיי' זה יהיה די מובן מצד טום קרוז אם הוא ירגיש דחף לירות באנשים ששם משפחתם הוא קרואו) – אבל הטרומים אינם טועים לעולם, וחבריו של אנדרטון ליחידה, נאמנים למשימתם, משתדלים לתפוס את אנדרטון לפני שיעשה את מה שאין לו שום סיבה לעשות.
אז הוא בורח.
וכאן מתחילה בעיה קטנה. כי הוא בורח באופן מרהיב, מלהיב ולגמרי לא שייך לסרט הזה. פתאום, למשך שתיים או שלוש סצינות במהלך הסרט, נכנסת באנדרטון רוחו של איתן האנט, הסוכן החשאי מ'משימה בלתי אפשרית' שיכול לבצע פעלולים מדהימים, להיות תלוי בגבהים מסחררים בלי להניד עפעף, ונוטה לפתור בעיות בדרכים אלימות (כלומר: ללכת מכות), מה שלא נראה מתאים לאופי שלו ביתר הסרט. קטעי האקשן הלא מציאותיים האלה נראים כאילו הם שייכים לסרט אחר לגמרי, והסרט היה מסתדר טוב גם בלעדיהם – ולראיה, בסצינת המרדף הכי טובה בסרט אין אנשים עפים באויר, אין פיצוצים, אין מכוניות מהירות ואף אחד אפילו לא רץ בה. מה שכן, יש בה בלונים ומטריה.
האקשן הזה היה כנראה הכרחי כדי להכניס את 'מיינוריטי ריפורט' לקטגורית שובר הקופות הקייצי, אבל בקלות אפשר היה לסווג אותו גם כסרט-איכות פילוסופי ברמת 'בלייד ראנר' (המבוסס גם הוא על סיפור של פיליפ ק. דיק). אנדרטון לא נקרא על שם פילוסוף, לא חושב בקול רם, והוא עסוק מדי בלברוח מרשויות החוק ולנסות להוכיח את חפותו-לעתיד מכדי שיהיה לו זמן לעצור ולדון בהשלכות הפסיכולוגיות של מעשיו או בלולאות-זמן – אבל זה לא אומר שהסרט לא מעלה מספיק שאלות פילוסופיות כדי למלא סמסטר שלם בשנה א'. אבל הדיון הפילוסופי הוא רשות בלבד. הוא לא יפריע למי שרק בא לראות סרט בכיף.
להגיד ש'מיינוריטי ריפורט' הוא הסרט הטוב של הקיץ זאת חכמה קטנה מאוד – התחרות לא היתה קשה. אבל 'מיינוריטי' הוא גם סרט מצוין בזכות עצמו, מעל למגבלות של עונה או ז'אנר. הדבר היחיד שמונע ממני להצטרף לאלה שכבר עכשיו קוראים "יצירת מופת!" הוא אותם קטעי אקשן קצת מיותרים, והעובדה שלקראת הסוף הסרט נכנע, למרות הכל לקלישאות במידה מסוימת. אבל כל זה לא צריך להפריע לכם להנות. אחרי כל השנים האלה, שפילברג הוא עדיין המלך.
ואני רוצה לציין בשביל הפרוטוקול, שלא אמרתי "גבינה צהובה".
מדהים, הסרט.
חסרים לי מספיק ביטויים כדי לתאר עד כמה הוא טוב. מרשים, מהם, מרתק, מעורר-מחשבה אלו הם רק חלק מהמ"מים שיש לי על הסרט.
מה שכן, בניגוע לדעת הדג, היתה חסרה לי בסרט החברה. אנשים שאינם קשורים ישירות לעלילה. מה אנחנו יודעים על איך אנשים חיים שם? מעט מאוד. אנחנו יודעים שהפרסומות מתוחכמות יותר.
מדהים, הסרט.
מסכים. אכן סרט מדהים, ואחד הטובים שראיתי השנה.
מה שכן, בניגוד למנהגי נדמה לי שהביקורת של מר פיש קצת החמיצה את העיקר בסרט – אני חשבתי שהמימד הפילוסופי שם הוא העיקר. יכול להיות שההערה לעיל נובעת מקנאה – גם אני כתבתי ביקורת, והיא לא פורסמה. אולי בגלל שהיא היתה רצינית מדי, אבל לסרט הזה זה נראה לי מתאים.
והרי דעתי, בקיצוץ רוב תיאור העלילה:
בששת השנים האחרונות לא נרצח אדם אחד באיזור עיר הבירה וושינגטון, כתוצאה מפעולותיה של יחידת טרומפשע המשטרתית, המפעילה את המערכת ועוצרת וכולאת פושעים בטרם יבצעו את זממם.
את היחידה מנהיג ג'ון אנדרטון (טום קרוז), שבנו נרצח בטרם הפעלת המערכת: הוא לא ייתן שגורל דומה יקרה לאחרים. אבל יום אחד, המערכת מדווחת שעתיד להתבצע רצח תוך כמה ימים, וג'ון הוא הרוצח. עכשיו הוא בבעיה: המערכת לא טועה אף פעם. אבל הוא לא רוצח: אין לו סיבה לרצוח מישהו שאפילו לא מוכר לו, והוא גם לא הטיפוס.
אולי המערכת בכל-זאת טועה?
אבל אם כן, אולי היא גם טעתה בעבר, ואולי חלק מן הכלואים חפים מפשע?
אבל אולי זה לא משנה. האם, לו נניח שהמערכת טועה פעם-פעמיים בשנה, האם לא כדאי להקריב את הטעויות הסטטיסטיות כדי לשמור על החברה? העובדות, הרי, מדברות בעד עצמן: לא היה רצח אחד מזה שנים. לא כדאי לשלם במספר חד-ספרתי של חפים מפשע כדי להציל אלפים?
'דו"ח מיוחד' (או, כמו שהיה ראוי לתרגמו, 'דעת מיעוט') עוסק בגורלו של ג'ון, הגיבור המרכזי של הסרט, אבל הוא הולך הרבה מעבר לזה: חלק ניכר מהסרט עוסק ישירות בשאלת האינטרס הציבורי מול האינטרס הפרטי: האם, ועד כמה, חברה מוכנה להקריב את זכויות הפרט כדי לשמור על עצמה, ומה מידת הצדק בזה. מוצדק או לא מוצדק להתיז, אולי, כמה שבבים כדי לחטוב עצים? האם כדאי, כדי לא לפגוע בחופש הבחירה, לשלם בחיי אדם? האם אתם מוכנים, כדי להציל חיי אדם, לקבל דיקטטורה-למעשה? איך מאזנים בין הערכים?
דרך הסיפור של ג'ון, וסיפורם של מרכיבי המערכת חוזת-הפשעים, 'דו"ח מיוחד' מעמת את הצופים עם הדילמות האלו. וזו לא בחירה קלה: מצד אחד, אף אחד מאיתנו לא היה רוצה שיעצרו אותו ויאחסנו היכןשהוא, ומצד שני, האם אין זה מוצדק להפעיל כל אמצעי כדי למנוע רציחות? רובנו, כמו שאתם ודאי יודעים, לא ירצח אף פעם. הפגיעה בחופש הפרט היא לגבי אחרים, לא לגבינו.
כמו אצל ג'ון: רק אחרי שהמערכת נטפלה אליו, הוא חושב על תקלה. אבל עדיין, אולי היא צודקת: אולי מוצדק שהיא נטפלה אליו אבל הוא לא יודע? והסטטיסטיקה, כאמור, מדברת בעד עצמה.
הסרט עושה עבודה מצויינת ביחס לדילמה הזאת. אף שהוא מתרחש בעתיד, זה סרט מתח מהסוג הישן – כמעט אין הרוגים, והמתח נבנה בצורה בלעדית על השאלה מה יקרה לגיבור, ואיך: למרות שכמה פרטים בעלילה הצלחתי לנחש מראש, הרי שהעלילה מקבלת תפניות ופיתולים מפתיעים באמת; בכל מקום שמשהו נראה ברור מראש, הוא לא בהכרח ככה. מוסכמות וקלישאות נעדרות במידה רבה. ו,כאמור, מעבר לסיפור האישי הסרט גם מכה בצופה עם דילמה מוסרית המוצגת בצורה מורכבת, ללא השטחה ופתרון קסמים ברור.
חלק מכם אולי ראה את AI, סרטו המד"בי הקודם של ספילברג; ההשוואה היא כמעט בלתי נמנעת, שכן שני הסרטים של אותו במאי מבוססים על סיפורים של אותו סופר מד"ב, שניהם מבקשים להעלות דילמות מוסריות כאלה ואחרות, העתיד בשניהם לאו-דווקא מזהיר, ושניהם, מבחינת מבנה סרט, מחולקים בצורה דומה אבל ההבדל גדול: היכן ש-AI היה, לטעמי, סרט מרתק אף כי מבולבל קצת ומעצבן בכמה נקודות, 'דו"ח מיוחד' הוא סרט מגובש מאוד, בעל עלילה הגיונית בהרבה, מסודרת יותר – וגם מעוצב הרבה יותר טוב. ברוב המובנים, גם מבחינה עלילתית וגם מבחינת עיצוב "העתיד", נראה כאילו ספילברג עשה חזרה ב-AI, ואז בדק את התוצאה, שיפץ במקומות הנדרשים, קיצץ כאלף אחוזים מן הקיטש, שכלל – והוציא למסכים סרט הרבה יותר טוב. וכיוון ש"הרבה יותר" היא הגדרה יחסית, אדייק ואומר: סרט ממש ממש טוב. לא רק מרתק, לא רק מעניין: טוב. מאוד.
לא רק העלילה מחזיקה את הסרט; גם השחקנים, והעיצוב. טום קרוז משחק נהדר. אני מציין את זה, כי לא החזקתי ממנו עד עכשיו במיוחד; אבל כאן – מצויין; העלילה מצויינת, כאמור, אבל משחקו של הבחור גם מוסיף לה הרבה מאוד; גם שחקנים אחרים (בייחוד התרשמתי מלואיס סמית', המשחקת את ד"ר איריס היינמן, ממציאת המערכת) משחקים היטב.
העיצוב מדהים: בצילום ובפעלולי מחשב ספילברג יוצר עולם שנראה אמיתי וסביר לגמרי. אווירת ניכור שוררת בכל, ומועברת בצורה עדינה מאוד: אורות וצללים יוצרים את הרושם המבוקש. כמות הבוהק בסצנה אחת יכלה לפרנס בקלות סרט שלם, וזה עובד: בלי לומר הרבה, אור וצבע הסצנות יוצרים מצב-רוח וגישה. וזה – בעיני – מבריק.
העתיד ב'דו"ח מיוחד' נראה לי הרבה יותר משכנע מב-AI, או בכל סרט מד"ב אחר שראיתי בזמן האחרון. הוא גם נראה כמו מקום בטוח מאוד, מעניין מאוד – ושממש לא בטוח שהייתי רוצה לגור בו. העתיד שספילברג יצר בסרט ממש הפחיד אותי; "האח הגדול" עם כוונות טובות, ויותר מזה – הישגים מצויינים. באמת שהתקשיתי לומר אם הייתי מוכן לשלם את המחיר; הרבה זמן שסרט לא הצליח להציק לי סצורה כזו, או לגרום לי לחשוב ממש.
זה לא שהסרט מושלם: יש בו כמה נקודות מעצבנות. יש הרבה יותר מדי פרסומת לא-סמויה – מכוניות, שעונים, בגדים ואני לא יודע מה עוד, כולם מקבלים את גרסת 2054, ובצורה בולטת. יש גם כמה חורים קטנים – לא משמעותיים בעיני, אבל בכל-זאת – בעלילה קצת (ממש קצת!)קיטש מיותר – , וסצנה אחת שמזכירה בצורה חשודה את סצנת מפעל הברזל מ"מתקפת המשובטים" או ממשחקי ארקייד לדורותיהם, והיה עדיף בעיני שהיא לא תופיע בכלל. יש לי קצת בעיה גם עם משהו קטן בסיום, משהו שסוגר את הסוף יותר מדי ועושה אותו קצת צבוע.
יש בסרט גם כמה קטעים מגעילים או לא נעימים לצפיה; מי שעלול, למשל, לסבול מבחילה למחזה מרדף אחר גלגל עין המתגלגל לו במסדרון, מוטב לו שיביא זאת בחשבון מראש. ויש בסרט עוד כמה קטעים מגעילים.
אבל ככלל, הסרט מומלץ ביותר: הוא נראה טוב, הוא מרתק, והוא מטריד. בנוסף, המערכת שלנו חוזה שתיהנו, והמערכת לא טועה אף פעם. ואפילו אם היא טועה נקודתית פה ושם, זה עדיף על מצב בו אין חיזוי. לא?
לשם ההגינות, אני בהחלט חושב שרד עשה עבודה יותר טובה ממני כשהניח את האצבע על הדרך בה ספילברג רואה את המציאות של שנת 2054.
Supertoys last all summer long, סיפורו של בראיין אלדיס, עליו התבסס הסרט AI, נכתב ע"י בראיין אלדיס.
אבל פרט לזה – אהבתי.
אוי ואבוי, צודק
זה באמת אולדיס.
התנצלותי.
אבל פרט לזה, אהבתי.
וגם אותי טום קרוז הרשים לראשונה כאן. בטרם ראיתי די חששתי שהוא יהרוס את הסרט, אך לא כך היא.
טום קרוז בכלל לא הפתיע
אותי. כשהוא עובד מול הבמאי הנכון, הוא מוציא משחק מצוין.
אפשר היה לראות את זה כבר ב 1986 ב"צבע הכסף" המעולה של סקורסזה, וגם ב"איש הגשם", שם המשחק שלו התעלה על זה של דסטין הופמן שהסתפק בלעשות מניירות של אוטיסט. את המניירות הוא עשה מצוין, הופמן, אבל האוסקר הפרטי שלי הלך דווקא לקרוז.
מדהימה, ההתאמה.
לו הייתי כותב ביקורת לסרט הזה הייתי חותם בשתי ידיים על זו של טווידלדי. היא מתארת בדיוק מוחלט את דעתץי על הסרט, כולל ההשוואה ל- AI וכולל שתי הסצנות הבעייתיות (במפעל המכוניות ובסוף). אתה קורא את המחשבות שלי?
לגבי המשחק של טום קרוז:
אני חייב למחות: את מה שאמרת כבר אמרו אחרי "איש הגשם" – גם שם כולם הופתעו מהמשחק שלו. מכיוון שבאותו סרט היה דגש גדול על אימפרוביזציה וחופש לשחקנים, זה גם מעיד עליו כשחקן.
למה תמיד
כשמופיעות פרסומות בסרט ישר חושבים שזאת נעשה רק בשביל הפרסומת, רק בשביל להרוויח כסף? (עייך ערך "להתחיל מחדש") אני די בטוח שרוב החברות האלה עדיין יהיו קיימות עוד 50 שנה, זה רק מוסיף לריאליזם.
ואפילו אם החברות משלמות על זה כסף, אני בטוח שהצורך הסיפורי הכניס אותן לסרט.
אני ממש לא חושב ששפילברג צריך תוספת כסף ממפרסמים בשביל לעשות סרט. הוא יכול לקבל כמה שהוא רוצה.
ונשאלת השאלה
אז למה לא ליצור מותגים פיקטיביים? טרנטינו וקווין סמית' עושים את בלי בעיה למרות (ואולי בגלל) התקציב הנמוך יחסית של הסרטים שלהם.
האמממ.... כי זה מוסיף לריאליזם?
אני יודע שזה רק אני
אבל הייתי קונה (משחק מילים לא מכוון) את האווירה בסרט גם עם מותגים לא אמיתיים. כל אחד יכול להמציא כמובן מותג, הסוד הוא לגרום לאנשים להאמין שהמותג הזה קיים. זה אמנם פחות פשוט מלהשיג חסות מחברה מוכרת ולהציג אותה כמצליחה גם בעתיד, אבל לדעתי זה רק מוסיף לאמינות של הסרט אם לא מנסים לשכנע אותי שלקסוס היא יצרנית המכוניות העיקרית עוד 50 שנה.
נכון
אפשר היה להמציא שורה של חברות פיקטיביות כדי לפרסם אותן במהלך הסרט – אבל בשביל מה? היה לי אמין הרבה יותר לראות פרסומות לחברות אמיתיות, שאין סיבה להניח שלא יהיו קיימות בעוד 50 שנה. ויותר מזה, בניגוד למקרים מסוימים של "פרסומות סמויות", כאן הפרסום לא הפריע לי בכלל, אלא להיפך – הוא תורם הרבה לריאליסטיות של העיר העתידנית. זה טבעי ומובן מאליו שהערים יהיו מלאות בפרסומות, וזה היה נראה חשוד מאוד אם לא היו כאלה. הפרסומות בסרט הזה לא נראו כמו משהו שיוצרי הסרט ניסו לדחוף בכח לרקע כדי לעשות עוד כמה גרושים, אלא כמו חלק בלתי נפרד וחשוב מהעולם של הסרט.
מדהים, הסרט.
אכן תיארת את הסרט ואת הדילמות העולות ממנו יפה. העניין הוא שאני יצאתי ממנו בתחושה שהוא העלה כל כך הרבה שאלות חשובות מבחינת מדעי החברה והתיימר לעסוק בהן אך בפועל כל מה שיצא היה שמאלץ הוליוודי די צפוי וחבל. אני מניחה שאם לא היה מדובר ב-ה-שפילברג, אלא בבמאי קטן ואנונימי יותר, העיסוק בפילוסופיות היה עמוק יותר ורציני יותר מעבר לשובר קופות קיצי.
אני גם לא מקבלת את ההשוואה לבלייד ראנר שהיה מהפכני לזמנו. כיום, ז'אנר המלחמה האמריקאי מתמקד בעתיד. לא עוד מגדלים לוהטים, ספינות טובעות, סרטן ואיידס קורעי לב או חייזרים רציניים יותר ופחות. אמריקה חוששת מהעתיד הלא ידוע. כך היה גם במאטריקס וכך מנסים לעשות גם ב"דו"ח מיוחד". לצופה, קשה מאוד להתחדש מבחינה רעיונית וכל שנותר הוא להסתפק בגימיקים.
ז'אנר המלחמה האמריקאי
(לא שהבנתי מה זה בדיוק – רק סרטי מלחמה? גם סרטי אסונות?)מתמקד בעבר הרבה יותר מבעתיד.
להציל את טוראי ראיין, בלק הוק דאון, חיילים היינו, Windtalkers, אולי לא עלינו גם פ"ה…
יש, לדעתי, יותר סרטים הוליוודיים מן השנים האחרונות העוסקים בעבר מאשר בעתיד.
ז'אנר המלחמה האמריקאי
פרט ללעיסה חוזרת של וויאטנם, התכוונתי שהז'אנר מתמקד בעתיד ולא בהווה.
ז'אנר המלחמה האמריקאי
לא. מבין הסרטים שצצו לי לראש, אחד הוא על ויאטנאם. יש יותר על מלחה"ע II (אה, בדיוק נזכרתי ב"הקו האדום". עוד אחד לרשימה. המנדולינה של קפטן קורלי זה סרט אמריקאי? "שלושה מלכים", זה חדש מספיק?). מאז ימי "פלאטון" ו"full metal Jacket" האמריקאים מצאו לעצמם עניינים נוספים לעסוק בהם.אני עדיין מחכה להוכחה לטענה שסרטי אפוקליפסה\\מלחמה עתידיים נפוצים יותר היום מאשר, נגיד, בשנות השישים, ויותר מאשר סרטים "הסטוריים" כיום.
ז'אנר המלחמה האמריקאי
אצלי נוצר הרושם שסרטים בסגנון היום השלישי, ארמגדון ושאר ממשיכי מכסחי השדים ושליחות קטלנית, הפכו נפוצים יותר מאשר סקירה מלחמתית הסטורית או התמודדות עם קטסטרופה עכשווית.
אולי אני טועה.
מדהים, הסרט.
אם לא הבנתם השנה 2054 בעצם מתייחסת למוטיב העיקרי בסרט:
שאומרת השחקנית הנהדרת, Jessica Capshaw, כלומר אנחנו (דור העתיד) יכולים כרגע לשנות..
לא שאני מסכים איתו אבל לפי דעתי זה חלק מהמסרים של הסרט…
אז השנה היא 2054 כדי שזה יהיה קרוב מספיק שנגיד אנחנו נחיה שם, אם זה היה 2200 אז זה לא היה נוגע אלינו…
רק נראה לי
או שהביקורת מספיילרת את ונילה סקיי?
לא ראיתי, כך שאני לא בטוח.
קמרון קרואו
הוא הבמאי של ונילה סקיי.
ספוילר? תחליט בעצמך.
ראיתי את AI בפעם הראשונה, לפני שבוע. ואתמול את הד"וח.
אין זו השוואה, בין שני הסרטים – רק נקודה קטנה – בשניהם היתה לי את התחושה המיוחדת הזו, שברגע מסוים הסרט מצליח להעביר את החוויה של ספר מדע-בדיוני. תחושה נדירה ביותר. ואולי מיוחדת לשני הסרטים הללו.
מה, אין לינק?
לינק:
כתבה מספר 600
ואם כבר הזכרת את קמרון קרואו -
יש לו קמאו (הופעת אורח) בסרט
(ומי שרוצה לנסות לזהות לבד, שידלג)
*
*
*
*
*
*
*
*
הוא האיש שקורא את העיתון ברכבת התחתית שכתוב בו על אנדרטון, ואח"כ מציץ על אנדרטון מעל העיתון.
נשבע לכם שזיהיתי לבד (ואח"כ אמרו לי שזה כתוב באינטרנט)
ועוד קמאו מ'ונילה':
מאחוריו יושבת קמרון דיאז.
מעניין...
ראיתי את הסרט אמש ושמתי לב להגחה קטנה של מרדית' מונרו, הלא היא אנדי מקפי מ"דוסון קריק", בסמוך לתחילת הסרט בפרסומת לחברה ("דמיינו לעצמכם עולם ללא רצח…"). היו שם כמה אנשים שכולים כביכול, שאמרו "איבדתי את אשתי/אחי/אבי/נמלת המחמד שלי". היא הייתה אחת מהם.
אבל לשני הקמאואים היותר מעניינים האלה לא שמתי לב.
אבל זה אני…
אני לא ממש יודע מי זאת מרדית',
והאין זה אולי רומז שזאת לא היתה הופעת קמאו, אלא סתם הופעה רגילה?
מה שמאוד אהבתי בסרט,
זה את האנושיות של אנדרטון. מה שאני אגיד זה לא ספוילר, אבל אם לא ראיתם את הסרט – אולי עדיף לא לקרוא. זה אחד מהסרטים הבודדים שאני מוכנה להודות שצריך לראות אותם בלי לדעת כלום על הסרט.
בכל אופן, אנדרטון הוא אמנם ראש הצוות, אבל הוא לחלוטין לא מושלם – הוא שבור ממות בנו, הוא לא יכול להתמודד עם זה, והוא משתמש בסמים. למרות זאת, הוא מוצג כדמות חיובית. זה מאוד נדיר באפיון דמות, ועוד כזו של גיבור הסרט.
בניגוד למה שרד חושב, אני דווקא כן סבורה שבאנדרטון יש נטיות לאלימות. כשהעו"ד ההוא מגיע (בתחילת הסרט) לבדוק את המערכת, אנדרטון, שמתעצבן, מנופף בידיו ואגב כך מעיף לעזאזל את תמונות זירת הרצח מהמחשב שלו. הוא חונך כדי לפתור דברים באלימות – כל הצוות שלו לא נכנס לבתים בעדינות. הם כולם תופסים אנשים, מחזיקים אותם בכוח ואין להם בעיה לשבור חלונות. אז איך זה שפתאום אנדרטון שונה? הוא לא.
) כשהוא פוגש את קרואו וסבור שהוא זה שרצח את בנו – הוא מייד מתנפל עליו ומנסה להורגו. (צפירת הרגעה. סוף 
).
מעבר לכך, אנדרטון מלא תסכולים על בנו שנהרג (כנראה). הוא צריך להוציא את זה על משהו, על מישהו ועובדה ש(זהירות! פה
כנ"ל לגבי המרדפים. לא יודעת מה לגבי רד, אבל אם אחרי היו רודפים, ובטח אם הייתי יודעת מה עושים למי שתופסים – הייתי מחשיבה את זה כעניין של חיים ומוות, ומוכנה לסכן את עצמי (בין אם קפיצה ממכוניות, ובין אם "שטויות אקשן" אחרות) כדי לא להתפס, ולהיות חופשיה ולכן – מסוגלת להוכיח את חפותי.
אבל רד פיש, כיאה לנציג הדגים, תופס אחרת את כל הסיטואציה ומסביר בזאת למה דגים שכיחים הרבה יותר בתפריט של מסעדות מאשר ג'ירפות.
אם הוא נתפס,
הגורל שמצפה לו גרוע ממוות.
(לא, אני לא מתכוון לנגינה של הסוהר, בהכרח, אלא על בילוי הנצח שם במעין-מאסר.)
הוא שאמרתי.
אלא שלדג זה לא נראה כמו משהו שמצריך בריחה בכל מחיר. הוא חושב שאנדרטון צריך להושיט ידיו (או ראשו) כשה לטבח, כדי שחס וחלילה לא יכניסו לו (לדג, עכשיו) כמה סצינות בריחה נועזות לסרט, המסכן.
בריחה נועזת זה יופי,
אבל מה שאנדרטון עושה הוא, במושגים מעשיים, בלתי אפשרי. לא במציאות. זה לא נראה כמו משהו שאדם אמיתי, כזה שלא יודע שהוא נמצא בסרט, היה עושה, לפחות לא כל עוד אין איום *מיידי* על חייו.
אנחנו סובבים במעגלים.
כן היה איום מיידי על חייו.
ה''היול הזה''
זה בטח משהו כמו ה"כיפוי" ב"תלת-רגליים", או אולי איזה משהו שמרוקן את המוח ממחשבות.
ואני רוצה להוסיף על טענת הלונג, שהיה מדובר שם בסיכון חיים מיידי: מי אמר שהיה קטע כביש מאוזן לפניו? אולי הדרך היתה מסתיימת חצי דקה לאחר מכן?
על מה הוויכוח?
תתעוררו זה סרט דימיוני ולכן הסצנות שלו דמיוניות.
לגבי ניסיונות ההקבלה למציאות אז הדבר הכי קרוב זה המירדפים שמראים בארה"ב אחרי מכוניות של גנבים או פושעים למיניהם שברוב המיקרים ניגמרים בהתנגשות של הרכב או התהפכות שלו, לברוח מהרכב בריצה זה אופציה קצת יותר נדירה שנגמרת ברוב המיקרים בתפיסת הפושע אחרי כמה מטרים.
לא ברור לי עד כמה עקבת אחרי הסרט,
ואני מודע לכך שיתכן שהעלילה לא ברורה לחלוטין, אבל לא מאשימים אותו שם בגניבת טלויזיה. מאידך, יתכן שאני הייתי קצת לא מרוכז, ויתכן שפשוט ראיתי מזמן. אולי צפיה נוספת תיישר את ההדור.
אני מכיר את הסרט בעל פה.
אני פשוט דיברתי על שיטת הכליאה לכל הפשעים.ועדיין קשה להאמין שעל קדם פשע יושבים לנצח.
אם ככה,
אשמח לשמוע איפה אמרו בסרט ששיטת הכליאה הזו מיועדת לכל הפשעים.
איפה אמרו שהיא מיועדת לפריקריימרים בלבד?
מצטערת, זו התחכמות. לא נימוק.
הסרט לא מתייחס בכלל לפשעים רגילים. הוא מתעסק רק בכל מה שמסביב לרצח ומחלקת הפריקוגים. למשל, יחידת המשטרה אליה משתייך ג'ון אנדרטון עוסקת רק במניעת רצח ובכל הבניין בו הוא עובד אין רמז למחלקות משטרה "רגילות". בית הכלא האמור, אליו הוא לוקח לסיור את הבלש – שוב, במסגרת הסברים על יחידת הפריקוגים – מיועד גם הוא אך ורק לרוצחים שנתפסו על ידי היחידה (תזכור שאם היה מדובר בשיטת ענישה רגילה עבור כולם, לא היה צורך להציג אותה לבלש – מן הסתם הוא היה מכיר היטב את הנוהל). היול מוצג בו כסוף הדרך עבור הקורבן, ומצריך שימוש ביחידות משטרה גדולות כדי לבצע אותו. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא שבית הכלא מיועד אך ורק עבור רוצחים שנתפסו.
מה גם שאם זכור לי נכון (
חמור לסרט מגיע מיד), בכתוביות של סוף הסרט, כשמספרים מה קרה לאחר ששוחררו אנשים שעברו היול, התוצאות המוזכרות מתייחסות רק להשפעה של זה על מקרי הרצח. לא על שום פשע אחר.
לגבי סצינות הפעולה
למרות שאני מסכים שהן ממש לא מרגישות חלק משאר הסרט, לי אישית הן פחות הפריעו ולא הוציאו אותי מהאווירה של הסרט, כיון שראיתי כבר את כולן בטריילרים. כך שאת תחושת ה-"וואווווווווווו" והאדרנלין כבר חוויתי בבית, וכשראיתי אותן בסרט דווקא חשבתי "been there, done that"" ואפילו קצת התאכזבתי. מהבחינה הזו הטעות הכי גדולה בפרסום של הסרט בארץ היא השימוש המטעה בסלוגן "סרט הפעולה הטוב של השנה" (או משהו כזה).
הוא סרט פעולה?
כן.
הוא הסרט הטוב ביותר של השנה?
כן.
מה עוד צריך?
הוא סרט פעולה?
צודק במאה אחוז, רק מה, שלפי ההגיון הזה היו יכולים לפרסם את הסרט גם כסרט הרומנטי הטוב של השנה (מה, הסצינות בין ג'ון לאישתו לא היו יותר טובות מכל הקיטש הרומנטי במתקפת השיבוטות וספיידרמן?).
בסרט שאני ראיתי לא היה
ולו שמץ של רומנטיקה. לא מעט אהבה, נכון, אבל רומנטיקה? ההפך הגמור. גם הסצינות הללו היו קרות כמו שאר הסרט.
וכן, זה סרט פעולה.
הוא סרט פעולה?
לא.
יש בו כמה סצינות פעולה, אבל מעטות, ותופסות חלק קטן מאוד ממשך הסרט. העיקר בסרט הוא העלילה, לא הפעולה. אם הייתי מגיע כדי לראות סרט פעולה, הייתי מתאכזב.
מסכים עם רד
קטעי הפעולה היו ברקע הסרט ולא החלק המרכזי שלו,ולכן זה לא סרט פעולה.
אבל אני לא חושב שהן עשויות בטעם רע.
הן בכלל לא היו רעות
(מלבד סצינת מפעל המכוניות, שאני מוכן להשבע שהמצלמה רעדה בה ללא הפסק), אבל הן לא מספיקות לקרוא לדו"ח סרט פעולה. סרט המד"ב הטוב של השנה? בהחלט. סרט המתח הטוב של השנה? אכן. סרט הדרמה הטוב של השנה? אני יכול להבין את זה (אם כי הוא בהחלט לא קומדיה, למרות הצחוקים שאלו מאחורי החניקו כשדוקטור הילמן נישקה את אנדרטון). אבל סרט פעולה? זה עושה עוול לסרט.
צודק ב100% אחוז
דבר ראשון ששמתי לב לפני הסרט זה האורך – 146 דקות. בהחלט לא מעט עבור סרט המבוסס על סיפור קצר. בקטעי הבריחה של אדנרסון (
אל תקראו את זה באמת… בעיקר בין שהוא מגלה שהוא ירצח ועד שהוא מגיע לגברת שהמציאה את הכל… נגמר אפשר לקרוא סוף 
) הרגשתי כאילו סתם מנסים לדחוף קטע filler עתיר-פעלולים בסרט עם רעיון עמוק ומרתק בהרבה מ"סתם בריחה עתידנית".
אגב, ב"איך עשו את" של הסרט ששודר ביום חמישי בערוץ 2 הזכירו את הכיוונים העתידיים של חדירה לפרטיות ואת המאמץ הרב שהשקיע ס/ש בניסיון ליצור עתיד אמין ככל שניתן…. אפילו אורי גלר היה שם (ב"איך עשו את" לא בסרט).
אה, לא, לא, לא.
לא אתה בעצמך.
מובן שבסרט אני מעדיף את השאלות פתוחות. אבל רק כדי שאחר כך, עכשיו למשל, יהיה אפשר לדון בהן. אז תודה על שהברת לי מה תפקידו של המדע הבדיוני, אבל מה דעתך?
ומה התהליך שמוסבר היטב בסרט? כנראה פיספסתי. (אני מתייחס רק לחלק בו "מסבירים לנו איך נוצרו החוזים").
בעיונת.
את דעתי המלאה שיטחתי במקום אחר. הגליון האחרון של כתב העת של האגודה הישראלית למד"ב, שלצערי עדיין לא נשלח למנוייו.
אם אשפוך הכל כאן, מה ישאר לשם?
אבל מה זה מעניין מה אני חושב שהתשובות הן, אם זה מה שאתה שואל? הסרט לא עוסק בתשובות – הוא עוסק בשאלות.
בעיונת.
אני לא מנוי, כך שכנראה לא אזכה לקרוא את דבריך לעולמי עד.
הסרט, כמו כל סרט מוצלח, פחות מעניין מהשאלות שהוא מציג. לא מעוניין להשתתף בדיון על כך? כרצונך. אבל להגדיר כזה דיון כ"לא לגטימי" – ועוד מהסיבה שלעניות דעתי היא בדיוק זו שהופכת אותו לכל כך רצוי ומתבקש ("הסרט לא עוסק בתשובות – הוא עוסק בשאלות") – זה נראה לי קצת מוזר.
לא הבנתי אותך.
הסבר, בבקשה.
כן, בהחלט.
לצרכי השאלות שהעלילה מעלה לא עקרונית העלילה עצמה, ולצרכי העלילה שמעניינת כשלעצמה, לא עקרוניות השאלות העולות ממנה. אם זה מה שהתכוונת, אני מסכים.
הסרט מתפקד עצמאית בשתי הרמות הללו, והשילוב הנהדר שבינהן הוא שמעלה את הסרט לגבהים נדירים.
אך בנוגע למה יתליחו או לא לשכנע אותך – זה כבר באמת לא עקרוני. אני לא מאמין שאסטרולוגיה עובדת, ואני לא מאמין שמישהו אי פעם יצליח לשכנע אותי אחרת. -אבל- אם יעלה סרט וידבר על אסטרולוג-אמת שמנסה למנוע את רצח קנדי, אני אהיה מוכן לקבל את מערכת המוסכמות שהוא מציב בפני, ולהאמין באסטרולוגיה לשעתיים, לצרכי ההנאה מהסרט.
יופי, אז באופן כללי אנחנו ->
מסכימים.
אני בכל זאת חושב שבתוך ההגיון הפנימי של הסרט *כמו שאני מבין אותו* זה לא עובד – אבל זה לא מפריע, מורידים את המתג הזה במוח שמפריע להנאה.
אי אפשר למנוע את הנסיבות.
את האזהרה על רציחות שאינן מתוכננות מראש הטרומים (תרגום טוב, דוקא. למה לא להשתמש בו?) רואים זמן קצר לפני ביצוע הרצח, וליחידה יש בקושי זמן להגיע למקום ולמנוע את הרצח עצמו.
מלבד זאת – הם רואים רק את מעשי הרצח עצמם, לא את כל הרקע שלהם. הם לא יכולים לדעת בדיוק מהן הנסיבות שגרמו לרצח.
אפרופו זמן קצר
איך זה באמת, שבמהלך כל השנים הללו, לא התפלק להם אפילו מקרה רצח אחד? האם לא הגיוני שפעם אחת הם לא יספיקו להגיע בזמן לרצח?
(כמובן שזה היה הופך את כל הסרט ללא-רלוונטי, כי אז המערכת לא היתה מושלמת מלכתחילה ולא היתה שום כוונה להפוך אותה לכלל-ארצית)
הם מיומנים מאוד,
וככל שהזמן עובר – מיומנים אף יותר, יש להם את כל הכלים והאמצעים שאי פעם ירצו (למשל: הזנקת מסוק חדיש בלי בירוקרטיה מיותרת, או הדברים האלה על הגב שמאפשרים להם "לעוף"), הם עברו מספיק אימונים כדי לדעת לאתר את מקום הרצח מספיק מהר והם עובדים כצוות (למשל, כמו שראינו בתחילת הסרט: אחד השוטרים נשאר בחמ"ל, ואנדרטון ביקש ממנו להעלות משהו על המחשב ולבדוק אותו כדי שיוכל לזהות בודאות את מקום הרצח).
יכול להיות שדווקא
המקרה הזה התפלק להם.
ויכול להיות שכן התרחשו מקרי רצח, אבל הם או טוייחו, או אף אחד לא עלה עליהם.
כמו למשל….
.
.
.
.
.
.
.
אן ליבלי.
מערכת שמונעת רק 99%
מהרציחות היא אולי לא מושלמת, אבל עדיין כדאית.
הם אומרים שבשש השנים האחרונות לא התרחש אף רצח, לא שלא התרחש אף רצח מאז כינון המערכת. יכול להיות שבהתחלה, לפני שצברו ניסיון, הם באמת לא הצליחו לפעמים למנוע את הרציחות. ואולי הם פשוט טובים בזה.
הדיאלוגים
הדיאלוגים בהם מוסבר איך פועלת המערכת עדיפים בהרבה על מונולוגים של "חשיבה בקול רם" כמו שהיה בבלייד ראנר.
לי היה את הרושם שהסיבה העיקרית שבגללה הכניסו את דמות הסוכן הפדרלי לסרט היא כדי שיוכלו להסביר לו ולנו איך פועלת המערכת.
היי!
הכינוי הזה תפוס. תודה.
זה לא שהיחידה עוצרת את הרציחות
זו העובדה שהרוצחים הפוטנציאלים יודעים שהם יתפסו מיד שעוצרת את הרציחות.
וכן, עולה שאלה- מה עם מישהו שתכנן רצח, ובשלב מסוים החליט לרדת מזה? האם הטרומים חוזים את הרצח, ואז לא יקרה כלום, או שהם חוזים את הכוונה, ואז יהיילו אדם באמת חף מפשע?
מי אמר שהוא לא עבר?...
משום מה?
דפקא העכבישים?
החלק הכי תלוש בסרט, לדעתי.
דפקא העכבישים?
אמרתי (טוב, כתבתי) שהעכבישים היו חמודים. לא אמרתי שהם תורמים משהו לעלילה. בכל זאת, זה בחלק ה"סיק סטיק" של הסרט.
תלוש תלוש, אבל סצינה נהדרת.
דפקא העכבישים?
העכבישים היו אחראים לסצינה הטובה ביותר בסרט: בה המצלמה מרחפת מעל לבתים ומתעדת את תגובות הדיירים לעכבישים. פשוט מדהים איך ששפילברג עשה אותה.(מחווה לדוקטור ז'יוואגו).
מרוב מחוות לא רואים את הסרט?
הנה מה שהיה ליאיר רווה להגיד בנושא, בתוך טור שסבל ממינון יתר של המילה "הומאז"':
"[הסרט] מתפקד כמעין קטלוג של סרטי וספרי בלשים וגם של מיתוסים ואמונות…"
תודה, אבל אם הייתי רוצה קטלוג הייתי הולך לאיקאה.
טיילר, שתוק.
סיק סטיק
תאוריה: הסיק-סטיק משתק את הקורבן על ידי כך שהוא מעביר זרם חשמלי שמכווץ בבת אחת את שרירי הגוף שלו. מכיוון שגם הקיבה מתכווצת בכלל זה, אחת התוצאות היא הקאה.
היו קטעים מגעילים בסרט? כן, אבל לא הרבה. תראה שוב את 'זכרון גורלי' ותיזכר מה זה סרט עם גועל לשם הגועל ולא משום סיבה אחרת. ראיתי בזמן האחרון הרבה סרטים שהיו מגעילים יותר.
(אגב, עיניים באמת יכולות להתגלגל ככה? תמיד חשבתי שהן… צמיגיות יותר, ומוצקות פחות).
לך תסמוך על בירוקטיות.
סיק סטיק
כן, רעיון טוב. אני באמת רוצה אמצעי לשתק את היריב שאם אני מחזיק אותו בזווית לא נכונה, הוא יקיא לי על הפרצוף. יאמי.
הסיק סטיק
היה רעיון גאוני- הנה נשק לא קטלני אולטימטיבי לשוטרים. תראו לי מבוקש אחד שמתנגד, שלא לדבר בורח, מיד אחרי שהוא הקיא.
וקטעים מגעילים? אם עיניים מגעילות אותך. אותי הן כן, אבל במסגרת המחווה לקובריק ולבלייד ראנר שספילברג עשה (שכוללות הרבה עיניים), ומכיוון שאחרי הכל, כן מדובר בחברה שמתבבסת על סריקות רשתית בכל מקום, השימוש בעיניים היה באמת במקום.
אא"פ שהעיניים המתגלגלות היה באמת קצת סותר ביולוגית, במיוחד מכיוון שעיניים הם לא עגולות- יש להן הרבה עצבים שמשתלשלים מאחורה.
והקטע עם הסנדוויץ? נקמה גאונית של המנתח. כל כך מדויק.
העיניים המתגלגלות
העיניים המתגלגלות היו אתנחתא קומית.
עוד משהו
לא ראיתי שום דימיון ל'האלמנט החמישי'. מה הקשר?
נו, באמת.
הדימיון לאלמנט
אגאתה קצת דומה ללילו.
והמכוניות העפות של האלמנט קורקעו במיינוריטי.
הפינגווין טען
שהתסריט, לא העיצוב, של חלק מסוים בסרט זהה לאלמנט החמישי. אבל אולי הוא בכלל התבלבל עם סרט אחר.
לא התבלבלתי
פירטתי כבר את הסיבות לטענה הזו בתגובות קודמות. לא טענתי שהקטעים (כולל תסריט ועיצוב) זהים אלא שהם נראים מוכרים באופן מעורר חשד. השתמשתי בהגזמה כדי להדגיש כמה העניין הפריע לי.
ואני כמובן לא מסכים איתו
זה נאמר ב
לילו? דווקא יותר לסטיץ'.
הערת אגב.
לא זכור לי שמישהו התלונן כאן על זה שהסרט קר. אבל אולי לא קראתי טוב.
מאידך, עברתי לא מזמן ב-Rottentomatoes וקראתי ביקורות שליליות על הסרט. תהיתי איך מישהו יכול לחשוב שזה סרט רע. נושא שחזר שוב ושוב בביקורות השליליות זה שהסרט קר. יופי! אני רוצה סרטים קרים! תנו לי עוד ועוד מהם!
וכמובן, אחת מנקודות האפילה היחידות בסרט היא הדקות המסיימות, שבהן הסרט כבר לא קר. בלאעכס.
הבעיה המוסרית היא שכדי שהמערכת
תמשיך לפעול, וכדי שתושבי העיר וושינגטון ימשיכו לחיות ללא פחד מרוצחים, יש צורך להעניש שלושה אנשים שלא עשו רע לאף אחד, ולגזול מהם את חייהם.
וזה מחיר שחברה מוסרית אסור שתשלם. העובדה שהחברה בסרט לא מנידה עפעף, (וקרוב לוודאי שכך היתה מגיבה גם החברה האמריקאית של היום, לו היתה הטכנולוגיה הזו אפשרית), הופכת את סיום הסרט לסיום האפשרי היחידי. שפילברג בפירוש נוקט עמדה מוסרית, ולי אין עם זה כל בעיה.
הבעיה המוסרית היא שכדי שהמערכת
אם הסיפור היה קורה/יקרה באמת בארה"ב, הסוף יהיה שונה – מערכת הענישה תישאר על כנה.
האמריקאים לכל אורך ההיסטוריה שלהם בחרו את האופציה המעשית על פני האופציה המוסרית.
זה בדוק?
זה סופי?
זה מגובה בהחלטת ועדת המוסר של הכנסת?
כי לי הצלת חיים של מאות אנשים במחיר חייהם של שלושה אנשים נשמע כמו החלטה די מוסרית.
האם אתה היית מוכן לשלם
את המחיר הזה באופן אישי? ואם היו עושים את זה למישהו מאד קרוב אליך, או קרובה אליך? חיים/לא חיים תמידיים במין לימבו שכזה? לצוף כל חייך בבריכה במצב לא הכרתי? לא נראה לי שהיית שש לשלם את המחיר הזה. גם לא נראה לי שהיית מוכן לנדב את אחד מיקיריך לצורך הענין גם אם היו אומרים לך שאותו אדם הוא היחיד בעולם שמסוגל לבצע את זה.
אני, בכל אופן, לא הייתי מוכן לנדב את עצמי או מישהו מהקרובים לי לצורך עניין שכזה, ואני אפילו לא מרגיש רע עם זה.
ואם אני לא מוכן שיעשו את זה לי או למי מהקרובים לי, אני גם לא מוכן שיעשו את זה לאנשים זרים שלא עשו דבר רע בחייהם.
וכן, חופש הפרט עולה על הרבה מאד זכויות אחרות.
בדיוק נזכרתי, שאת השאלה
שלך אפשר גם להפוך: האם היית מוכן להירצח, או שמישהו ממשפחתך יירצח, כדי שלא ייפגע חופש הפרט של מישהו אחר, כדי שמישהו אחר לא ישלם את המחיר באופן אישי?
וכבונוס, הנה דיון קצר ועתיק בשאלה דומה: "סיעה של בני אדם שאמרו להם גויים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו אנו הורגים אתכם יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל, ואם יחדוהו להן [כלומר, ביקשו אחד ספציפי, ולא סתם "אחד") כשבע בן בכרי נותנין ואל יהרגו כולם, אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ אבל הוא מבפנים והן מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגים יתנו להם ואל יהרגו כולם".
(בראשית רבה (דפוס וילנא) פרשה צ"ד )
מישהו צריך הסבר?
האמת היא שאי אפשר להפוך
את השאלה. הפיכת השאלה בנוסח שהיצגת היא מאד מאד דמגוגית.
כמובן שלא הייתי מוכן שמישהו שאני מכיר ירצח, ולא משנה מה הסיבה בכלל.
אלא שכאשר מדברים על רציחות עתידיות פוטנציאליות, מדברים בעצם על משהו מופשט.
כאן מדובר על 3 אנשים מאד ברורים וניכוסם לטובת הכלל.
וזה לא מוסרי איך שלא תסתכל על זה. (והמשל הקטן שהבאת כבונוס לא ממש גרם לי להעריך את חז"ל יתר על המידה, אם אכן זה מבית מדרשם).
הרי לפי אותו היגיון כדאי כבר היום לשלול מכולם, אבל כולם, את רשיונות הנהיגה שלהם וכך ימנעו אחוזי תאונות הדרכים המתרחשות פה בקצב גובר והולך. אין מכוניות, אין תאונות, אין הרוגים ופצועים.(וכאן מדובר רק על ניכוס רשיונות נהיגה ומכוניות, לא אנשים).
אפשר גם להפסיק את התעופה האזרחית ברחבי העולם. אנשים אמנם לא יטיילו יותר בתאילנד ובדרום אמריקה, אבל מה זה לעומת האסונות האוויריים הפוטנציאליים שנמנע.
שאני אמשיך?
לא דמגוגי. פרקטי.
מי יחליט על ביטול השיטה או המשכתה? לא אני ולא אתה. מישהו במזדרונות השלטון – הממשלה, הנשיא, השר לענייני בטחון הפנים – הוא זה שיחליט, כמו שהאנשים האלה מחליטים בעניינים חשובים רבים שמשפיעים על כלל הציבור. במקרים רבים – במלחמה, למשל – נבחרי ציבור למעשה מקבלים החלטות שיעלו בחיי אדם. המטרה היא לעשות מה שטוב לציבור, כלומר, הם עשויים לקבל החלטה שתהרוג מספר אנשים, אבל בטווח הרחוק יותר תציל את חייהם של אנשים רבים יותר. שיקולים כמו "אם זה היה קורה לאחותך" לא צריכים להיות מעורבים. בתור נשיא ארה"ב, האם היית מסכים להפוך את המדינה למקום נטול-רצח, במחיר גזילת חרותם של שלושה אנשים? זהו מחיר נורא, אבל בהתחשב במה שאתה מקבל בתמורה, זה גם מחיר מציאה. ראשי מדינות עשו, עושים ויעשו דברים גרועים הרבה יותר.
בהתחשב בכך שחלק מהרוצחים
הפוטנציאליים הללו עמדו לבצע פשע של תשוקה, בלהט הרגע, והם אינם רוצחים של "ממש" (כאלה המתכננים רצח לפרטי פרטיו, בין אם באופן מקצועי ובין אם כדי להשיג אינטרס מסוים), הרי שאני מרגיש אי נוחות מסוימת. אבל, לא במידה כזו שאני לא הייתי תומך בכך לו היה הדבר בידי.
וזה בניגוד למקרה הטרומים, שם הייתי מתנגד לזה בקולי קולות רמים.
באשר לסוג האחר של הרוצחים הפוטנציאליים: עם זה אין לי בעיה.
קרא שוב את המדרש.
ממה שאתה מזכיר, ברור לחלוטין שלא הבנת ממנו כלום.
( אגב, לא הבאתי אותו כחיזוק לטענה, כי הוא לא מחזק אותה).
נו, אז תסביר. (או תקרא לשלמקו)
שלמקו!!!
ואני חשבתי שאתה לא אוהב כפיות.
שלמקו הוא כפית???
לשלמקו יש כפית.
ומזלג. אבל סכין הוא קצת בעייתי, כי נירוסטה לא ניתנת להשחזה בקלות.
הסבר המדרש: עליך לזכור שמדובר בתקופה בה יהודים ישבו ביית מדרש, או עבדו בפאלחה 0אם כי בבבל הם בעיקר ישבו בבית מדרש ובחנויות), והגויים היו מתנהגים אליהם כהתנהג בריון אל החנון הממושקף השכונתי. כאשר חבורה של גויים הייתה באה ואומרת לחבורה של יהודים כי הם יהרגו אותם, הם היו הורגים אותם. זוהי סכנת חיים ברורה ומיידית.
עכשיו, אם הגויים היו באים ואומרים "תביאו לנו מישהו להרוג או שנהרוג את כולכם" (כי באותה תקופה, הרג יהודים היה תחביב לגיטימי לחלוטין), אז אסור לבחור מישהו שימות בשביל שכולם ישרדו, כי "מי אומר שדמך סמוק יותר מדמו של אחר"- אם אתה בוחר מישהו למות במקומך, זה זהה לחלוטין לכך שתקח את הסכין ותתקע אותה בו בעצמך, רצח גמור. במקרה כזה, עדיף שכולם יומתו ע"י מישהו אחר מאשר שדמן של אדם אחד יהיה על ידיהם.
לעומת זאת, אם הגויים אומרים לקבוצה של יותר משני אנשים לתת להם אדם אחד ספציפי או שהם יהרגו את כולם: לכאורה זה בדיוק כמו המקרה הקודם. אבל יש הבדל משמעותי אחד: במקרה הזה, אין את הבחירה של מי ימות. כאן הבחירה כבר נעשתה. במקרה כזה, זה חייו של אדם אחד, ספציפי, מול חיי יותר מאדם אחד. ובמקרה הזה, עדיף שימות אחד ולא ימותו כולם.
ערך החיים הוא ערך מאד חשוב. אין טעם בכך שימותו יותר אנשים ממה שצריך (או ממה שאי אפשר למנוע). רק דבר אחד חשוב יותר ממניעת מוות לא הכרחי- והוא העובדה שלך, כאדם, אין זכות לבחור מי ימות (כמדומני, אין לך אפילו זכות לבחור שאתה תמות, אבל זה כבר לא בטוח). הבחירה לא בידך.
(לכל הרוחות, למדתי את זה לבגרות לפני פחות מארבע שנים. הייתי מצפה לזכור יותר)
הבעיה המוסרית היא שכדי שהמערכת
כן, וחבורה של סתם אנשים מהרחוב תחליט אם להשליך לכלא או להרוג את הנאשם
הבעיה המוסרית היא שכדי שהמערכת
כן, קוראים לזה דמוקרטיה.
הבעיה המוסרית היא שכדי שהמערכת
ואני חשבתי שדמוקרטיה זה שלטון הרוב
...שמורכב מאנשי רחוב פשוטים
ואם הרוב יחליט שכל מי
שיש לו שיער ג'ינג'י יזרק לכלא למאסר עולם?
יש גם בדמוקרטיות משהו שנקרא דיקטטורה של הרוב. הסרט מדגים את זה מאד יפה.
ורק להזכירך שגם היטלר נבחר ע"י הרוב.
ואם הרוב יחליט שכל מי
דמוקרטיה היא עניין של איזונים. וכן, אם הרוב יחליט אז זה כנראה יקרה. השאלה היא האם בתיקים פליליים מורכבים צריכים להחליט אנשים חסרי השכלה משפטית.
כמו בבחירת מנהיג מדיני
דמוקרטיה זה לא שלטון הרוב.
זה שלטון ההגינות.
יש שני חלקים בדמוקרטיה: שלטון הרוב וזכויות המיעוט ושניהם חשובים.
למידע נוסף:
http://www.google.co.il/search?q=%22%D7%A9%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F+%D7%94%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA%22&hl=iw&lr=&ie=UTF-8&oe=UTF-8&filter=0
דוגמה מקרית?
קראתי בילדותי ספר בשם "קארו דבש עושה שלום" שניסה לתאר מעין משל לנאציזם (משהו על ראש עיר מטורף החליט לשלול את הזכויות מכל הג'ינג'ים). פשטני למדי, אבל לא רע כספר ילדים.
למה אתה מסתבך?
לא יותר פשוט לפרוץ לבנאדם הביתה?
לא יותר פשוט לגשת לארכיון כמוהו יש גם היום, "אלבומי תמונות" חינמיים על הרשת?
דווקא יש פיתרון
הצוותים באים למקום הרצח. אם זה רצח מתוכנן, זאת אומרת הרוצח הוא ממש רוצח, שמים אותו במאסר.
אם זה רצח רגש, עושים שיחה עם הפושע ואז משחררים אותו. ככה אף אחד לא נרצח וחפים מפשע לא יושבים במאסר.
הסבר?
בהקלטת החזיון התקבלו שתי תוצאות שונות. לכן, ברגע שלאמאר החליט על הדרך שבו יתבצע הרצח, הטרומים קבלו חזיונות של שתי הרציחות במקביל: התאומים קבלו חזיון של הרצח הראשון, ואילו אגאתה קבלה חזיון של הרצח השני.
הלו, פה זה לא מטריקס
אנדרטון, אנדרטון !
אנדרסון זה קיאנו ריבס…
סליחה על ההתפרצות.
יפה!!!
זה היה יותר יפה ויותר מיסתורי אם השם על הכדור היה יוצא הקוזו אקמוטו הנ"ל , אבל אז למשטרה היתה דרך לתפוס אותו!
לאוו דווקא.
יכול להיות שאי אפשר לסרוק את העיניים בחזיונות של הטרומים, והם נאלצים להשוות את הפנים, של הרוצח, אם רואים אותן בחיזיון, למאגר תמונות ממשלתי כלשהו, ומשם מוציאים את השם שנצרב על הכדור.
אם לא רואים את הפנים, או שהפנים לא מופיעות במאגר, צורבים ג'ון דואו.
לשם שינוי, גם אני מסכים
על פי רוב התחזיות, עד שנת 2054 יאזלו, או בכל מקרה יתמעטו במידה משמעותית עתודות הנפט בעולם. נוסיף לכך את העובדה שהמכוניות בסרט לא נראו פולטות גזים.
לא משנה מה מקור האנרגיה,
הוא עדיין חייב לאזול מדי פעם (לא נראה לי שהממשלה, כל ממשלה, תוותר על הכנסות כל כך נדיבות ממיסוי שוק כזה), כלומר צריך למלא אותו מדי פעם.
ומשום מה נראה לי לא הגיוני שמכונית תצא ממפעל כשהיא מתודלקת/ טעונה/ עם כור גרעיני פעיל/ וכו'.
לא משנה מה מקור האנרגיה,
למה לא? שלושה מחשבים ניידים חדשים שקיבלתי, יצאו ישר מהקופסא הראשונית עם סוללה די טעונה. כנ"ל די הרבה טלפונים סלולריים.
הן בטח עובדות על מים.
מה? לא שמעתם? ג'נרל מוטורס השלימה את הפיתוח של המכונית שעובדת על מים בכך שהיא מפרידה את המימן ושורפת אותו בצורה נקייה.
אז כל מה שצריך זה מיכל בגודל סביר, למלא אותו מהברז ולהרכיב אותו לתוך המכונית כבר בתהליך הבנייה.
הן בטח עובדות על מים.
רק זה חסר לנו בארץ שהיא זבת חלב ודבש אבל לא זבת מים.
נקווה שיהיה אפשרי לתדלק עם מי ים, לפחות האנשים בעתיד יהיו יותר שזופים.
אפשר
אבל זה סותם את הקרבורטור.
זה הוסבר בסרט:
העו"ד הזה, שנשלח כדי לבחון את היחידה ואת הבעיות האתיות שהיא מעוררת (לפני הפיכתה לארצית), שאל את אנדרטון בדיוק את אותה השאלה: איך זה יכול להיות שהם רוצחים אנשים שעוד לא ביצעו פשע. אנדרטון, אם זכור לך, גלגל כדור שהעו"ד תפס ברגע האחרון ומנע ממנו ליפול על הרצפה, ואז אנדרטון שאל: "אבל למה תפסת את הכדור?".
העו"ד ענה: "כי הוא עמד ליפול".
אנדרטון: "אבל הוא לא נפל. תפסת אותו. אז איך אתה יודע שהוא היה נופל?"
ככה זה – יש משהו שנועד לקרות. זה מה שהטרומים חוזים. ואז אנדרטון וחבריו ליחידה באים ומשנים את הנסיבות, אם כי בצורה לא אלגנטית במיוחד. בעצם, הם לא משנים את הנסיבות שהובילו לרצח. הם מתערבים רק בתכניותיו של הרוצח.
אם אתה רוצה, אפשר לנסח את זה אחרת: הטרומים לא חוזים מקרי רצח שיתרחשו, הם חוזים מקרי רצח ש*אמורים* להתרחש בעתיד.
הגדרה כזו (מפה:
) יכולה לפתור – במידה מסוימת – את הבעייתיות ברצח שאנדרטון אמור לבצע: נכון, קרואו הוא לא הרוצח האמיתי, אבל הרצון של אנדרטון להרוג את רוצח בנו כל כך חזק, עד שמרגע שקרואו משכנע את עצמו, ולו לשניה, שהוא הרוצח, הרי שהוא הופך, שלא במודע, ל"מטרה חיה" שתגשים את הפנטזיות של אנדרטון.
אגב, גם מאוד אהבתי איך שהסרט "הכניס" לסרטי מתח/פשע אחרים, בכל הקשור לרוצחי ילדים: העו"ד ואחד משוטרי טרום-פשע נכנסים לחדר בו קרואו נהרג אך לפני רגע, ורואים את כל התמונות של הילדים מפוזרות על המיטה – זו סצינה שכיחה בסרטי "רוצח מסתובב חופשי ועל הבלש המיוסר לתפוס אותו". אבל מה, בא העו"ד הנ"ל (שבכלל היה גם כומר ועוד אלף ואחד דברים), ומסביר לשוטר הטרום-פשע שזה מה שמכונה "אורגיית רציחות". השוטר מהנהן בהבנה.
"וכמה כאלה באמת מתרחשות לדעתך?", מקשה העו"ד. השוטר לא יודע לענות.
"אף אחת".
נקודה נוספת לזכות הריאליסטיות של הסרט, וגם סוף
ים.
זה הסבר מתוסבך לחלוטין
שמתעלם לחלוטין מלולאות זמן, ולכן אני לא אוהב אותו.
יש עובדה חשובה שעדיין לא
התייחסתם אלייה.
ג'ון לא היה אמור להיכנס למקדש של הטרומיים. הוא לא היה אמור לבוא במגע עם אגת'ה. אולי במגע הזה משהו השפיע עלייה? או אולי במגע הזה החיזיון שהיא הראתה השפיע עליו שבקו-זמן אחר היה מביא אותו לרצוח את קרואו?
אפשרות סבירה?
זו המצאה.
הסיפור שונה מהסרט בלא מעט עובדות. כבר בתחילת הסיפור יש ציטוט של אנדרטון אומר "אני מזדקן. מזדקן, משמין ומקריח", כשהוא רואה את וויטוור נכנס לחדרו. זה ממשיך בעובדה שהטרומים שם הם במצב קטטוני מוחלט, והגוף שלהם מנוון לחתולין. גם השמות של חלק מהדמויות שונה – לטרומים ולאשתו של ג'ון יש שמות אחרים בסיפור.
בנוסף הוספו לסרט עלילות משנה כמו עניין הבן של אנדרטון, מנתח העיניים, מתכננת התוכנית (נדמה לי שבספר ג'ון הקים את היחידה 30 שנה לפני ה"הווה"), ועוד.
הסיפור עצמו מומלץ לקריאה והוא גם תורם לדעתי להבנה של כמה קטעים מהסרט.
...
הטרומים לא חוזים רציחות. הם חוזים משהו שמתפרש כרצח על ידי בני אדם.
האפשרות הזו עלתה בדעתי,
אבל אני לא מצליח להזכר בסימוכין לה מהסרט. כנראה שאני "אאלץ" לראות את הסרט שוב ואז לענות לך.
בסרט אומרים בפרוש שהטרומים חוזים רק רציחות,וזה קורה בגלל האופי המיוחד של פשע מסוג לקיחת חיים.
הטרומים פשוט חוזים
מעניין.
הרעיון שהטרומים לא מזהים רק רצון להרוג (מישהו מסויים) אלא גם רצון להיהרג (ע"י מישהו מסוים).
אמרו את זה בסרט.
הטרומיים לא חוזים כוונות הם רק רואים את מה שהולך לקרות.
כמה להאמין לזה? כמה שאתם רוצים…
יכול להיות גם
שאגאתה היא ה"צומת המרכזית" שמקשרת בין הטרומים למחשבים; שני האחרים רואים את העתיד, אבל לא יכולים להעביר אותו למערכת. הם מעבירים את מה שהם רואים לאגאתה, ואגאתה מעבירה אותו הלאה.
פופוליסטי?
"פופוליסטי" רומז לכך שהשם מתחנף לרצון הציבור, והתחנפות נובעת ממחשבה. נראה לך שמישהו שהיה *חושב* על העניין במידה כלשהי, רואה את הסרט או קורא את התקציר, היה יכול להגיע למסקנה ש'דו"ח מיוחד' הוא השם המתאים ביותר?
כן
המטרה של מפיצי הסרט, כשהם קובעים את שמו, היא למשוך כמה שיותר צופים אל הסרט. בהנחה שאנשים נמשכים אל מה שמוצא חן בעיניהם, השם הזה הוא לחלוטין פופוליסטי.
בסך הכל, שמות כמו "דו"ח מיעוט", או "דעת מיעוט", שלא לדבר על "מיעוטים", היו דוחים קהל יותר מאשר מקרבים אותו לסרט. היו נוצרות קונוטציות של המיעוט הערבי בארץ, או של משהו מתוחכם ואליטיסטי. "דו"ח מיוחד" יוצר רושם (או לפחות מנסה) של משהו מגניב שכזה, בלי יותר מידי אינטליגנציה. בקיצור, כמו שהציבור אוהב. או במילים אחרות – פופוליזם.
חוצמקה שדו''ח מיעוטים היה
כבר תפוס ע"י ועדת אור.
'דו''ח מיוחד' הוא מגניב?!
'דו"ח מיוחד' הוא מושך?!
תשמע, אם דיווחים למס הכנסה, תיוקים, כוסות תה, דפי זהב ומרים בן פורת זה מה שעושה לך את זה, אני יכול להבין למה השם 'דו"ח מיוחד' ימשוך אותך. ורק אם.
אם היו משנים את השם ל'המרדף הלוהט' או 'בנבכי העתיד המסתורי' או 'הכוסית עם הקרחת והשוטר הקשוח', זה היה שם פופוליסטי. אבל 'דו"ח מיוחד'? מושך מישהו?
להיפך
אנשים שטובעים כל היום בדו"חות לא מיוחדים בכלל, ישמחו מסרט ששמו 'דו"ח מיוחד'. לא?
אני לא חושבת שהתאומים לא יכלו
להעביר את מה שקלטו ישירות למחשב, הרי הם מחוברים באותה צורה. אבל בהחלט הוסבר בסרט שאגאתה היא מין "צומת מרכזית" והם מקושרים אליה ברמת הקליטה. היא המחוננת והחזקה ביותר, ואני מניחה שיחד הם פשוט סגרו סוג של מעגל חשמלי, רק על-חושי.
ומה
קודם כל, בגדול נהניתי מהסרט. הלכנו בחמישי אחה"צ בקרית אונו (הידוע בכינויו "הקולנוע החביב עלי ועוד עם חניה חופשית"), ויצאנו במצב רוח טוב למדי, היישר אל המילקשייק במקדונלד'ס.
אבל… זה לא היה גדול מהחיים. וזה בטח לא היה הסרט הטוב ביותר של הקיץ. היה משהו מאוד פושר בקטעים מסויימים בו, וגם אני מסכים, שרוחו של ה"מאטריקס" ריחפה מעל פני הסרט.
מאוד לא מצאה חן בעיני העובדה, שהסרט מתרחש מאוד באדישות לכל עניין "מניעת-הפשע-מראש". קיבלנו סצינה אחת מזה בפתיחה, וזהו. ואני לתומי חשבתי שבזה הסרט עוסק. התברר, לעומת זאת, שזהו עוד (אבל ממש עוד) סרט, שעוסק בסוכן משטרתי שמופלל בפשע שהוא לא עשה. לא נמאס להוליווד כבר?
לעומת זאת, הקטע עם העכבישים היה באמת גדול מהחיים, ובטח עוד יופיע אצלי בסיוט או שניים. והאקשן דווקא מאוד מצא חן בעיני. ובכלל, Fun movie. לא הכי הגיוני בעולם, אבל שיהיה.
ראיתי לפני כמה חודשים ב-DVD את "The Impostor", שגם כן מבוסס על סיפור של פיליפ ק. דיק, ואני מוכרח לציין שנהניתי ממנו יותר. אומנם לא היו שמות גדולים, ובטח רק שביבים מהתקציב, אבל הסרט היה יותר הגיוני, ועולם המד"ב שהוא התרחש בו שכנע אותי הרבה יותר. It had character, and charactetr goes a long way. ל"מיינוריטי ריפורט" היה חסר קצת מזה, לטעמי.
עניין העין
ואם אתה רוצה אזכור נוסף של המיתולוגיה היוונית, אולי תראה בכך פאראפרזה על יאסון שנכנס לעיר הולדתו (לא זוכר את שמה) כשהוא בעל סנדל אחד בלבד.
איתקה
עין אחת, ללא ספק.
ועכשיו, מי מכין לוגו של "עין האנדרטון"?
יכול להיות יכול להיות
שפילברג לטעמי איבד את זה. פעם הוא ידע לאזן מזויין את הסרטים שלו (ET, שודדי התיבה) אבל היום אני כבר לא מבין מה הוא רוצה, והבימוי שלו מוזר לאללה.
ומה
לך תראה את TimeCop אם כבר
וואו, איזה סרט
(קראתי את הביקורת, אהבתי את איך שהיא עשויה, עדיין לא קראתי את התגובות, אבל אני מוכרח להגיב על הביקורת עצמה קודם כל)
ראשית, אני מוכרח לציין שזה אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי מזה זמן רב. סרט מעולה שיש בו הכל: מתח, אקשן, תסריט מהודק, אלמנטים של הפתעה. סרט מצויין.
שנית, אני לא חושב שהאקשן פוגם בסרט. אנדרטון בורח מאנשים שרוצים להביא אותו למצב של "כמו-מוות", הגיוני שהוא יעשה דברים בלתי הגיוניים בעליל. והוא שוטר, אגב, הוא סוכן מיוחד שמתמחה במרדף אחרי פושעים עתידיים. הוא אמור להיות מעין סופר-שוטר שכזה.
לגבי ההשוואה ל- AI. בעוד את AI לא ממש אהבתי, כי היה נדמה כאילו הוא בנוי מסצינות-סצינות, שלא ממש קשורות זו לזו, ובכל פעם הלך הסרט לכיוון שונה לגמרי מזה שבו הוא היה בו קודם, הרי שבמיינוריטי ריפורט, הסרט מהודק יותר, מושלם יותר.
לסיכום, סרט ענק, ברשימת הגדולים שלי. מומלץ.
הסצינות היחידות
שבהן ג'ון מתגלה כ"סופר-שוטר" הן אותן הסצינות שהפריעו לי. בשאר הסרט, אין שום דבר שרומז על כך שהוא סופר-משהו, או שעבר הכשרה מיוחדת שמאפשרת לו לעשות דברים שבני תמותה רגילים לא היו עושים. הוא שוטר, ושוטר טוב – אבל בן-אדם.
אני מסכים. קטעי הסופר-שוטר היו
קצת מוגזמים.
אני חושב על מה אני הייתי עושה במקומו… עם כל הציוד שהם לוקחים איתם לכל משימה אני לא אפחד בכלל לקפוץ ממכונית אחת לשנייה או לתוך בניין. סך הכל אני אחטיא, ב-Jet Pack נשאר קצת דלק לעשות תיקוני טעות. אבל ככה סתם, בלי שום עזרים, זה בהחלט מפחיד ואני לא חושב שיש הרבה בני-תמותה שהיו מסתכנים בזה.
סאב טקסט (סנל''לים)
אגב, איך באמת קרואו מת אחרי שעת ה-ש', אבל בדיוק באותה דרך?
משהו פה לא מסתדר לי…
ושוב -
מה עם רצח לא-אלים? יש אלימות בבליעת רעל?
לא נראה לי
שהם היו עולים על דבר כזה. בעיקר אם המוות הוא ללא סבל.
מצד שני, נראה לי גם שקראת יותר מדי ספרים של אגאת'ה (כריסטי). רעל הוא לא כזה כלי רצח נפוץ.
במצב כזה, הוא יהיה...
אומר מי?
אמרו את זה בסרט, כמדומני
המערכת חוזה רק מקרי רצח.
דרך אגב,
בסיפור המקורי מוזכר שהטרומים חוזים דברים נוספים פרט למקרי רצח – העלמות מס ועוד פשעים אחרים.
ועוד יותר מזה, גם בסרט עצמו אנחנו רואים שלטרומים יש תפיסה שונה משלנו לגבי הזמן (לראיה השאלה של אגאת'ה "זה עכשיו? זה קורה עכשיו?") שמתבטאת בין היתר בסצינה הנהדרת בקניון (שכמובן אין לה שום קשר למקרי רצח).
לא בטוח
אף פעם לא בטחתי במוכרי בלונים. לך תדע מה הוא זומם.
העלמות מס?
עכשיו, לזה אני קורה דו"ח מיוחד.
כליאה. לא אסירה
נכון
זה אכן לא משנה
אם הרצח מתוכנן או לא. זה משנה רק לכמות הזמן שנותרה עד לביצוע הפשע. אם הוא מתוכנן – יש הרבה זמן לעצור את זה. אם לא – אין.
אלא אם כן לא הבנתי את השאלה שלך.
נו בסדר
אבל הם מקבלים את הזמן שיש עד לרצח בכל מקרה.
אני לא סבור שזה מדוייק.
מדובר בפלאי המוח האנושי. לפעמים הם רואים קודם, לפעמים הם רואים אחר-כך. אני מאמין שהמשך ההתראה המוקדמת אינו משהו שניתן לחזות מראש.
כן, לזה התכוונתי
זה לא שהם מקבלים כדור אדום ואז יודעים שזה עוד עשר דקות, או שהם מקבלים כדור חום ואז יודעים שזה עוד 35 שעות. זה בטח משתנה בכל מקרה. אז מה זה משנה אם זה מתוכנן מראש או לא? הרי אפילו לא מעורבת בזה איזושהי עבודה בלשית.
מי אמר שזה משנה?
מתי אמרו שזה משנה?
למה זה חשוב לעלילה של הסרט?
נו אבל הם גם ככה מקבלים
את הזמן המדויק עד לרצח. או שבעצם הטרומים תמיד חוזים רצח מתוכנן ככה וככה שעות לפני שהוא קורה, ורצח לא מתוכנן ככה וככה שעות לפני שהוא קורה, וזה תמיד אותו דבר?
הם כן מתייחסים לזמן.
דני אומר שהטרומיים מסוגלים לחזות רצח עד 4 ימים לפני שהוא קורה.
אני חושב שההבדל בכדורים הוא "כדור אדום" בשביל רצחים של זעם ותשוקה ו"כדור חום" בשביל רצחים מתוכננים מראש.
במקרה של כדור חום הם בטח מקבלים את החיזיון 2,3 או 4 ימים לפני שהוא מתקיים. במקרה של כדור אדום כנראה שאין להם לרוב יותר מחצי שעה לעלות על מקום הרצח.
לגבי שיטת הכליאה
אמנם לא שמתי לב שבסרט נאמר ששיטת הכליאה שקיימת בימינו עדיין פעילה, אבל בהנחה שזה נכון , אפשר להתייחס להילוי בתור עונש מוות. ומאחר שרק אנשים שהושאמו ברצח עתידי זוכים לעונש כזה, אפשר להסיק שבעתיד הקיים בסרט כל מי שרוצח נדון לעונש מוות.
לא מענישים את האנשים??
לא באמת??
זה משהו שהיית מאחל לעצמך? אי-מודעות? חוסר יכולת לזוז? לתקשר עם הקרובים אליך? לראות סרטים בקולנוע? אפילו לאסירים ב"אוז" יש אפשרות לצפות בתוכנית האהובה עליהם בטלוויזיה.
אפשרות לצפות בתוכנית האהובה,
וכפי שהזכיר הרופא בסרט, גם אפשרות "להאנס על ידי בריון שקורא לך ננסי" (ציטוט מהזיכרון).
אני חושב שאם הייתה לי אפשרות לבחור בין כלא מקובל והיול, הייתי בוחר ללא ספק לרצות את מאסרי בחוסר מודעות. מה יכול להיות יותר פשוט מזה? פשוט להרדם ולהתעורר בסוף תקופת המאסר. בלי השיעמום וחוסר הנוחות שבכלא ובלי הצורך למרר על מר גורלי. רק הקפצה כמה שנים קדימה.
כמובן שגם לשיטה הזאת יש פגמים: לא להיות מסוגל להפגש עם יקיריך, לא להתעדכן בשינויים בעולם החיצוני, לקבל פלאשבקים מנגינת אוגב מעצבנת… אבל בסך הכל נראה לי בהחלט עדיף להפסיד כמה דקות של אושר בתמורה לויתור על כמה שנים של סבל.
אבל בוא נחזור לסרט: תחשוב על זה, בתחילת הפיתוח של כזה פרוייקט יומרני אף אחד לא היה מצפה שהשיטה אכן תיפעל. לכן צריך מקום להחזיק את החשודים בהשהיה כמה שבועות עד שיוכח שהשיטה פגומה והחשודים אכן חפים מפשע (או לחלופין, שתוכח שלמותה והרוצחים יועברו למוסדות מקובלים). ההיול היא שיטה מושלמת למצב זה: היא גם איננה מאפשרת לחשודים להסתובב ברחובות (למקרה שהם אכן רוצחים אמיתיים) אבל גם לא מסתכנת בהכנסת אנשים חפים מפשע למוסדות ענישה העלולים להשפיע עליהם לרעה.
זו היתה כוונתי ב"לא מענישים באמת".
אבל
א. זה לא היה כמה שבועות, זה היה כמה שנים.
ב. אני בכלל לא בטוח שמדובר במצב של חוסר מודעות. יתכן בהחלט שאתה ער לחלוטין כל הזמן הזה, שומע את נגינת העוגב המטריפה הזאת (עובדה שה"משגיח" שם אומר, אומנם בציניות, שהאסירים אוהבים את זה או איזו הערה דומה אחרת) ופשוט לא יכול לעשות כלום. אבל כלום.
ג. אני באמת לא יודע אם הייתי מעדיף כלא רגיל על היול, שניהם גרועים באותה מידה, אבל זה לא שנתנו לאנשים שהוילו אפשרות לבחור. פשוט היילו אותם מייד כשלכדו אותם (ואם אני זוכר נכון את הבעת האימה של הרוצח הראשון שנלכד בסרט, כנראה שזה באמת משהו גרוע נורא)
עוד בעיה בכליאה
שיטת הכליאה המוצגת בסרט, מתייחסת אל פעולת הכליאה רק כאל עונש.
לעומת זאת אני רוצה להאמין ששיטת הכליאה הקיימת היום נועדה לא רק לענישה אלא גם לשיקום האסיר. לכן יש דברים כמו שיחרור על תנאי וניקוי שליש.
בשיטת הכליאה הקיימת בסרט לא קיים אלמנט השיקום. אלא אם כן מכניסים להם למוח מיקצועות חדשים ונחוצים כמו ב"איש ההרס".
ניכוי.
בולטימור.
זה מה שהרופא עיניים אומר.
נקודה שקצת התפספסה לטעמי
בדיון הפילוסופי,
דו"ח מיוחד (או "דעת מיעוט") לעקשנים שביניכם, עוסק לא רק בטובת הכלל לעומת חופש הפרט, אלא גם בזכות הבחירה של היחיד.
כמו ב"התפוז המכני" (היי! עוד הומאז לקובריק, איך לא ראינו את זה קודם?), דו"ח מיוחד בוחן את אפשריותה של ההכרעה המוסרית בסיטואציה שכביכול נגזרת מראש.
בעוד שקובריק מציג ובוחן את הנושא ברמת הפרט (האינדיבידואל הנבחר שאמור לשקף על שארית החברה, ע"ע, טום ג'ונס, האדם הממוצע), ספילברג מאיר את הנושא מהזווית החברתית, כשהוא מעמת את גיבורו עם מערכת חברתית-פוליטית.
אהבתי את ההשוואה למאטריקס.
יש אכן דמיון: סרט שבהשוואה למוצרים הוליוודיים ממוצעים הוא *ענק* אבל בהשוואה ל'מה שהוא היה יכול להיות מבחינת עומק מחשבתי' הוא בסדר ותו לא. אני מניח שבאתי עם ציפיות טיפה יותר נמוכות משלך ולכן נהניתי יותר, אפילו הרבה יותר.
מצד שני, גם ממאטריקס נהניתי מאוד בצפייה ראשונה (אח"כ זה נחלש)