אחרי שפיקסאר שברו להמשכים, אחרי שג'יבלי התפרקו, אחרי שאארדמן הוציאו כמה תוצרים שהיו… בואו נגיד, פחות ממעולים, ואחרי שגם קרטון סאלון לאחר "המפרנסת" העלו את השאלה האם האולפן שווה רק תחת טום מור או גם בלעדיו, נשאר, בעצם, אולפן אנימציה אחד שהשם שלו לבדו הוא ערובה לאיכות – לייקה. למרות החשש הגדול מאוד אחרי טריילר שגרם ל"מיסטר לינק" להיראות כמו קומדיה טיפשית שפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר, אני שמח לדווח שהסרט החדש של האולפן לא שובר את הרצף. איזה כיף.
"מיסטר לינק" הוא סיפורו של סיר ליונל פרוסט (יו ג'קמן), הרפתקן מחפש יצורי פלא שלמרות שכבר נתקל בהם כמה וכמה פעמים, אף פעם לא סיפק הוכחות לקיומם ולכן נמנעת ממנו הכניסה למועדון היוקרתי של הרפתקני בריטניה. כל זה משתנה כאשר הוא מקבל מכתב שמאשר את הימצאו של הססקוואץ', אותה חיה מיתית, אי שם ביערות ארצות הברית. שם, הוא מוצא שמי שכתב לו את המכתב הוא לא אחר מאשר אותו ססקוואץ' בעצמו – יצור מדבר, אינטליגנטי, בודד וחסר שם (זאק גליפיאנקיס). היצור מבקש ממנו להביא אותו אל רחוקי המשפחה שלו, הייטים, שחיים להם הרחק בהרי ההימלאיה, ובתמורה הוא יספק הוכחות מוצקות לקיומו שיגרמו לכך ששמו של פרוסט יהדהד בהיסטוריה בכלל, ובמועדון ההרפתקנים שדחה אותו כל השנים בפרט. במסעם הם יחצו אוקיינוסים, יפגשו עם אדלינה פורטנייט (זואי סלדנה), אלמנתו של חוקר שברשותו היתה מפה עם מקומם של אותם היטיי, וירדפו על ידי פושע (טימותי אוליפנט, במה שנשמע כמו חיקוי מאוד מוצלח של ניקולס קייג') שנשכר על ידי ראש המועדון היוקרתי (סטיבן פריי) על מנת להכשיל את פרוסט.
אם זה נשמע פשוט, זה בגלל שזה המצב. הסרט לא מתהדר בטוויסטים, פיתולי עלילה שומטי לסתות או רבדים סמויים עם מסרים מורכבים. "מיסטר לינק" הוא פשוט והפשטות הולמת אותו כי היא נותנת לו את הזמן לעשות שני דברים: להתהדר ביופי הבלתי סביר של הסרט הזה, וליהנות מהדמויות – והרי אלה, מלכתחילה, תמיד היו נקודות החוזק של האולפן הזה. אבל גם מעבר לזה, פשטות היא לא חסרון. למרות שנראה שבעידן שלנו הכל צריך להיות זריז, קליפי ומתוחכם יש געגועים, מדי פעם, למשהו רגוע ושלו יותר ואם יש ז'אנר שיכול ליהנות בתקופתנו מפשטות – הרי זה סרטי ילדים. בעוד ששלל סרטים אחרים דוחפים את סרטי הילדים למחוזות המטא, המודע מדי לעצמו, הפארודי והמתחכם, נחמד לצלול לתוך הרפתקה תמימה על צמד יצורים שמחפשים את עצמם בעולם הזה. הסוף ידוע מראש? כנראה. אבל הדרך לשם מרהיבה.
"מיסטר לינק" מוכיח שוב את הנחיצות של אנימטורים שמתעקשים על סטופ מושן גם בימינו. אומנם אין שום דבר גדול או מיוחד בסרט, אבל זה בכל סרט שכדאי לראות על מסך גדול כדי להתפעל ממלאכת האנימציה המדהימה שנעשית שם ולזכור, פעם בכמה זמן, שהשם ישמור, זה הכל (טוב, הרוב) בובות. בובות שמישהו היה צריך לעצב, להלביש, להזיז פריים אחר פריים כדי לגרום להכל להיראות כל כך חלק שבקלות אפשר לחשוב שאלה לא בובות בכלל. וכן, מה שאמרתי עכשיו תקף, אני מניח, לכל סרט של אולפן האנימציה לייקה. מה שאני אומר זה שזה סרט מאוד יפה.
המעלה השנייה של הסרט היא הדמויות שלו. אחרי ש"קובו" לא תמיד הבריק במקצה הזה (ופיצה על כך בבניית עולם מדהימה, מוזיקה מרשימה והיותו יפה באופן עוצר נשימה), "מיסטר לינק" הוא כולו עבודה ברמה גבוהה, בייחוד בגזרת עבודת הקול של השחקנים. ג'קמן, גליפיאנקיס וסלדנה יוצרים דמויות עם רגשות, רצונות ומטרות, שהבדיחות הטיפשיות שהטריילר הבטיח והפחיד את כולנו איתן הן עניין שולי ומשני בסרט שהוא הרבה יותר אפי והרבה יותר אכפת לו מהרגש של הדמויות. ובכל זאת, כשהסרט מצחיק זה גם עובד לו – על כל בדיחת "חה חה המכנסיים שלו נקרעו כי הוא שמן" יש שתי בדיחות "מהר, אל תתנו לאנשים שאנחנו לא רוצים שיהיו פה לברוח!".
אני לא בטוח מה עשינו שמגיע לנו כל הטוב הזה, אבל "מיסטר לינק" נוחת באמצע טרילוגית סרטי אנימציה מופלאים של שנת 2019. עם "הדרקון הראשון שלי: העולם הנסתר" שכבר יצא, ו"סרט לגו 2" שיוצא עוד רגע, להורים שמחפשים בילוי טוב עם הילדים יש שלוש אפשרויות שונות אחת מהשניה וטובות כל אחת בדרכה. "הדרקון הראשון שלי" הוא פנטזיה עם אנימציית ה-CGI הסטנדרטית יותר, "סרט לגו 2" הוא קומדיה-מחזמר מטורפת, חכמה ומלאה ברגעים שיעברו לילדים מעל הראש באנימציה שנראית בין סטופ-מושן ל-CGI (פשוט כי ככה עיצבו אותה) ו"מיסטר לינק" הוא סרט הרפתקאות בטעם של פעם באנימציה שמתעלה בקלות על כל אנימצית תלת שהיא. איזה כיף שמישהו עדיין עושה את זה. איזה כיף שלייקה קיימים.
חבר'ה, איפה מפרסמים הודעות אוף טופיק? המון תודה.
(ל"ת)
דוחק"ו או קצרצרים.
(ל"ת)
צריך לדבר על השם המחריד בעברית
שהתקבל ממש לאחרונה, עד לא מזמן היה באתר רק השם באנגלית.
מה הקטע? אין אף מר לינק בסרט, וגם המפיצים יודעים את זה, לכן השימוש ב"מיסטר" ולא ב"מר".
ארה"ב דווקא ידועה בטירוף סביב ענייני אבולוציה, שם הדיבייט בנושאים כמו אבולוציה קצת יותר חריף (לפחות בתקשורת) ודווקא כאן הופכים את השם למשהו אחר?
אני חושבת שעל השם הנורא הזה שאין קשר בינו לבין שם הסרט או תוכן הסרט (ע"פ הביקורת, לא ראיתי) ממש לא מגיע לקולנוע קהל לסרט הזה.
ושוב, לא ראיתי את הסרט, אבל אני מופתעת מהביקורת כי משתמע ממנה כאילו לייקה תמיד עושים סרטי ילדים (ושקובו לא הבריק, לא מבינה איך אבל זה כניראה סובייקטיבי).
מראש היה נראה שהחולייה החסרה (סורי, מסרבת להשתמש בשם האינפנטילי) מטורגט כסרט ילדים, וזה סבבה שהוא כזה, ואולי לייקה הגיעו למסקנה שלעשות כסף זו מטרה טובה. הכל טוב. אבל אם יש משהו שלייקה לא עשו עד היום, אלו סרטי ילדים. הסרטים שלהם תמיד מורכבים, מפחידים ועלילתית לא ממש מתאימים לילדים, לפחות לא בגיל שאנימציה היא הקטע.
לדמות של הססקואץ' קוראים מיסטר לינק בסרט
אולי המשמעות הכפולה הולכת לאיבוד אבל השם לגטימי (והשם במיסטר במקום מר שומר על הקצב מהמקור).
אוקיי
בביקורת הוא מוזכר כחסר שם, והאמנתי. יתכן תאורטית שפונים אליו כ'מר לינק', ואני יכולה לקבל אתה שימוש בלינק (אע"פ שגם למילה הזו יש תרגום) אבל מיסטר? באמת?
למה לדבב סרט אם עומדים להשתמש במילים וביטויים לועזיים לאורכו?
מיסטר זו מילה לועזית, אבל נראה לי שמספיק אנשים מכירים אותה
לא יכול להתחייב אבל אני מניח שאפילו כילד קטן הייתי מבין מה זה.
כמו שסופרמן לא דורש תירגום אני חושב שגם פה אפשר להשאר עם המקור, בייחוד כשזה מקל על המדבבים.
כשפוגשים אותו הוא חסר שם. השם "מיסטר לינק" מוענק לו על ידי דמותו של ג'קמן.
(ל"ת)
לייקה עושים סרטי ילדים.
היחיד שלא הייתי מוכן להראות לילדים בגיל הרך הוא "קורליין", וגם הוא רחוק מלהיות לא-סרט לילדים.
זה שהסרטים מורכבים לא הופך אותם ללא סרטים לילדים. זה שיש בסרט סצנות מפחידות לא הופך אותם ללא סרטים לילדים. אם "דמבו" (מפחיד), "פינוקיו" (מבעית) ו"שלגיה" הם סרטי ילדים, אז גם סרטי לייקה, לחלוטין.
כמו כן – אוהב מאוד את "קובו", הדמויות בו הן החלק החלש.
לא רק בישראל
על פי imdb הדמות אכן נקרת mr.link
https://www.imdb.com/title/tt6348138/?ref_=nv_sr_1?ref_=nv_sr_1
ושם הסרט זהה לשם בישראל בעוד כמה מדינות:
https://www.imdb.com/title/tt6348138/releaseinfo?ref_=tt_dt_dt#akas
שאלה להורים כאן
מאיזה גיל התחלתם / אתם ממליצים לקחת את הילדים לקולנוע?
בצירוף מקרים (או שלא?)
ואחרי הרבה התלבטויות בנושא, זה היה הסרט הראשון שלקחנו את הילדה אליו בקולנוע. היא הייתה בת 3.5 (3.41, נו) והיא נהנתה ממש אם כי לאו דווקא הבינה את כל הסרט, שתקה או הבינה את הקונספט. תגובתה בסוף הסרט הייתה: "עוד אחד!".
הייתה פה תגובה של מישהי שלקחה את הילדה שלה גם בגיל 2.5 . אני מניח שזה מאוד משתנה מילד לילד.
אני לקחתי ב3 ו8 חודשים
אבל תבדוק טוב לפני שאתה לוקח, שאין איזה סצנות לא מתאימות או מפחידות. כי הסרט הראשון ייקבע מתי תהיה הפעם הבאה שתלכו ביחד.
חברים שלי לקחו לסרט עם סצנות בעייתיות יצאו באמצע הסרט ולא חזרו לקולנוע עד היום ( בערך שנה)
ילדים בקולנוע
הגדול ראה את 'פו הדב ופיל נפיל' ביום הולדתו הרביעי
האמצעי ראה את 'קונג פו פנדה' הראשון בערך בגיל 3 ו-9 חודשים
הקטן ראה את 'מוצאים את דורי' בערך בגיל 3 וחצי
מזהה מגמה?
רצוי לבדוק, עם סרט בבית, שלילד יש את הסבלנות לשבת ולראות סרט מלא לפני שלוקחים אותו לקולנוע.
אחרי זה רצוי לבדוק שבסרט אליו הולכים אין סצנות שעלולות להיות מפחידות בתנאי החושך של הקולנוע.
צריך לקחת בחשבון שלפעמים יש הפתעות לא מתוכננות. אותו ילדון שפתח את הקרירה של צופה בקולנוע עם 'קונג פו פנדה', ללא בעיות, העיר אותנו, בגיל 5+, באמצע הלילה בגלל סיוטים מ'פלונטר' (tangled).
תודה לכם :)
(ל"ת)
לא הורה
אבל האם סיוטים בלילה אוטומטית אומר שהסרט מפחיד מידי ואסור בשום פנים ואופן להראות אותו לילד? לא נשמע לי סביר.
מה פתאום.
שנים היו לי סיוטים מסצינת הגילוי של השופט דום מרוג'ר ראביט.
כנ"ל
וזו אכן אחת הסיבות להמנע מלהראות אותו לילדים
השנייה היא שזה לחלוטין לא סרט לילדים.
במבי
לעומת זאת זה לחלוטין סרט לילדים שאני לא ממליצה לאף ילד לראות…
גם לא הורה
אבל בוא נגיד, לא הייתי לוקחת את הילדים שלי לסרט שהייתי חושדת מראש שהוא עלול לייצר אצלם סיוטים. יש מספיק דברים מפחידים בחיים שעלולים לגרום לסיוטים, אין צורך ליצור מצבים כאלו באופן מלאכותי.
סיוטים מסרטים
לא התכוונתי שלא לקחת ילד לסרט,
כל שהתכוונתי זה שצריך להיות מוכנים שילדים עלולים להגיב שונה ממה שהיינו חושבים. לא הייתי מנחש שדווקא הסרט ההוא (פלונטר) יגרום לבן 5 סיוטים.
הבן הגדול סבל מסיוטים וגמגום חלקי לתקופה קצרה כי בביקור בגן חיות האריה התחיל לשאוג כשהיינו בקרבת החצר שלו. האם בגלל זה להמנע מביקור בגני חיות (כנראה שכן, אבל מסיבות אחרות)?
וואו זה באמת פסיכי להיות הורה
אי אפשר אף פעם לדעת…
טוב, אחרי שהייתי הנודניקית הקטנונית והסקפטית
סופסוף ראיתי את הסרט עצמו, ובגדול, הוא נפלא.
לסרטי לייקה באופן גורף יש נטיה לפנות למבוגרים. כניראה שגם לילדים (היה פה דיון עם עדויות הורים על כך שהסרטים מתאימים לילדים), אבל בניגוד לסרטי דיסני או פיקסאר, סרטי לייקה לא קורצים למבוגרים בבדיחה או שתיים, אלא מכילים מוטיבים, רמזים ורעיונות שמראש לא מיועדים לילדים.
ואולי בסרט הזה הדבר בולט יותר מאשר כל סרט אחר שלהם.
סיר ליונל פרוסט הוא מצחיק וספלסטיקי ולגמרי הומור לילדים ומבוגרים גם יחד. אחרי האקספוזיציה אנחנו נכנסים למשרד שלו, ושם, במקום סופר-אולטרא בולט מצויות 2 מערכות שלד (שחוזרות מספר פעמים במהלך הסרט, כך שזה מכוון). אחת של אוסתרלופיתקוס אפרנסיס (לוסי) והשניה אחד ההומינידים ממשפחת הפרנתרופוס (לא יודעת איזה, אבל נראה נכון מדעית)
קצת אחר כך, אותו פרוסט מגיע למועדון ההרפתקנים הבריטים ומפציר בהם לתת לו להשתלב ולתמוך בחיפושיו אחר החוליה החסרה. כשזה מגיע אחרי 2 שלדים כל כך מובהקים, ברור שזה לא סרט שהולך לעצבן אבולוציוניסטים, או לעוות את המדע, אלא סרט שמתכוון לעשות משהו אחר. בכלל, לאור שני השלדים הנ"ל, שאלת החוליה החסרה מקבלת כיוון אחר, כי אלו החוליות שהיו חסרות כשדובר לראשונה על אבולוצית האדם. משם החל להווצר נרטיב חדש אצל מתנגדי אבולוציה, שטוענים שאכן, נמצא משהו שהוא קוף זקוף, אבל זה לא בדיוק האמצע בין אדם לשימפנזה או בין אפרנסיס לספיאנס, והנה חסרה לנו חוליה וסימן שהכל לא נכון. בעבר נתקלתי בהתיחסות לסוג הדיון הזה כgod of the gaps, איזושהי התעקשות להאחז בישן ולסרב לקבל מסקנות מדעיות כי עדיין קיים חור קטנטן בתאוריה שלא סוגר הרמטית 100% מהדברים אלא רק 95%. לא הספקתי לתהות לאורך זמן האם זה הנרטיב בסרט, משום שמנהל המועדון (הנבל של הסרט) זועף על כל החידושים שמנסים לפגוע בסדר הקיים, נשים, חוליות חסרות, תרבויות חדשות. וכך קיבלתי תשובה לא לגמרי מעודנת, הנרטיב של הסרט עוסק בפחד מהשונה ומהחדש, ועל האיום על הסדר הקיים והחשש מהאיום הזה, וכמה רחוק קבוצות שונות יסכימו ללכת כדי להמנע מקבלת השינויים והחידושים, גם כשהם עומדים מולם ולוחצים להם את היד בנימוס.
סר ליונל פרוסט עצמו צמח בתוך החברה הישנה ומאוד רוצה להתקבל אליה, אבל הוא מביא תפיסה שיש בה גם הרבה חדש, ובלי שהפכו אותו לדמות חביבה במיוחד, הוא כן מגלם גם תפיסות חדשות יותר, כמו למשל השאיפה להשתמש בטכנולוגיה או לדבר במקום להלחם. למשל, הוא מנסה לצלם את מושאי המחקר שלו וללמוד אותם, בזמן שרוב אנשי המועדון יותר בקטע של לצוד את מושאי המחקר שלהם ולתלות על הקיר.
הסרט עושה יותר מכל הנ"ל, הוא מבקר את הרעיון של החברה הישנה שמסרבת להשתנות, ולא פונה רק אל התרבות המערבית בביקורת הזו. ואז הוא נותן חיזוקים קלים באמצעות ריפרור עדין ליחס לנשים או לסובלנות בין מגדרית.
עלילתית, זהו סרט מסע עם הומור חמוד ושכבה של רפרנסים יותר מדעיים/חנוניים נהדרים. הוא נחמד, קולח ונמשך שעה וחצי בעולם של סרטים ארוכים מידי. השימוש ברעיונות אבולוציוניים וגם בעיוות שלהם (מר לינק ובני דודיו הייטים הם בדיוניים לחלוטין) נעשה בצורה די מעודנת וחכמה.