מואנה? כן, בואי שבי. מצטער, אני רגע מסיים להכניס פה את המטופל הקודם… כן. סבבה. יכולה רגע להגיד לי את המספר זהות שלך? הממ. הממ. כן, סבבה. אני רואה. טוב, מואנה, אין דרך קלה להגיד לך את זה – יש לך סיקוולייטיס. מצטער, הַמְשֵכֶת.
עכשיו, להרבה סרטים טובים יש המשכת, אבל אני חושש שהמקרה שלפנינו הוא מקרה של המשכת די רצינית. אם תסתכלי נגיד כאן בצילום של העלילה, תראי שזה ממש העתק של העלילה מהפעם הקודמת. לרוב אנחנו מצפים לראות איזה גידול או שינוי בעלילה, אבל נראה שריבוי תאי אולפנים פשוט הרגו את המקוריות שהייתה לך, וממש הקפידו שכל ביט בעלילה יתיישב בדיוק על ביט מהסרט הקודם. הנה, תסתכלי: מואנה יוצאת לים במטרה להגיע לנקודה מסתורית בשביל להציל את האי שלה מאיום כלשהו לא ממש מוחשי.
בגדול, אפשר לטפל במקרה כזה של חוסר מקוריות. יש כל מיני דרכים להקל על הסימפטומים, ואני כן רואה שלקחת תוספי דמויות כבר זמן מה. אבל אם נבחן אותם לעומק, הם לא מביאים תוצאות מאוד משמעותיות. הם נשארים מאוד לא מפותחים, כאשר אנחנו היינו רוצים בשלב הזה שיהיה להם יותר מאפיון חד ממדי של "המתלהב", "הממציאה המטרחנת", "הזקן הנרגן" ו"האחות הקטנה המעצבנת". המממ. אני מסתכל פה בבדיקות ו… תקשיבי, האחות הקטנה הזאת ממש מעצבנת. אני רואה פה גם שהיא לא מאוד חיונית, תגידי, שקלת לעשות אולי ניתוח להסרת אחות?
לא משנה, אני רואה גם שהחלפת לאחרונה את גלולות הלחנת השירים שלך. כן, אני רואה שהפסקת לקחת למ"מ, והתחלת לקחת… אני לא מזהה את זה, אבל אני מבין שזה מהמפעל שעשה את המחזמר הלא רשמי של ברידג'רטון. תראי, אני לא יודע איזה רופא חתם לך על השינוי הזה, אבל אני לא חושב שזה מוביל לתוצאות שציפינו לראות. יש כאן חיקוי לשיר מהסרט הקודם, ניסיון לאיזה שיר דיסקו, ניסיון לשיר עבודה משותפת… הם מה שאנחנו קוראים לו בעגה הרפואית "רל"ב" -" רעיונות לא בשלים". די ברור שאם היית נשארת עם למ"מ אלה היו ממש להיטים, אבל כרגע אני מודה שכבר שכחתי מקיומם בזמן שדיברנו עליהם.
תראי, אני חייב לשאול, אבל אולי את לקחת ויטמנים פרו-תוכנית טלוויזיה? אהההה, אני מבין. אוי, זה מסביר מלא דברים. מסביר מלא. כן, מה שאת רואה זה שהויטמנים של תוכנית הטלוויזיה הגיבו באופן מוזר מאוד לפאניקה של ריבוי תאי אולפנים, והם פשוט הפכו לסרט, אבל שמרו על המבנה הכרומוזומלי של תוכנית הטלוויזיה. ככה למשל פה את מבלה עם האחות הקטנה שמתלוננת על מתנה ואז הדבר הבא שקורה זה שאת לוקחת אותה לראות ספינה למרות שאין שום קשר בין שתי הסצנות. אז כשזה היו ויטמנים טהורים של טלוויזיה היה איזה רגע שכנראה הוביל לזה, אבל כל המבנה נערך מחדש. כמובן שעדיין בולט שזה בא מתוכניות טלוויזיה – גם כי איכות האנימציה קצת פחות טובה, וגם כי הסרט מרגיש מאוד מחולק לפרקים. כן. תראי, צריך להיזהר כשיש לך ריבוי תאי אולפנים במקרים האלה. אני רואה גם שלך יש תאי דיסני, שהם בכלל לא כל כך יודעים מה לעשות עם תוכניות טלוויזיה. מקצרים, מאריכים. בלגן שלם.
כן. אני ממשיך לעבור על הבדיקות… לא הכל רע, את עדיין דמות מאוד סימפטית שילדות יכולות להזדהות איתה, ואני חושב שאם הייתי ילד שלא ממש יודע לקרוא טבלאות רפואיות הייתי אומר שאת נראית ממש בריאה ומגניבה. והחזיר והתרנגול עדיין דמויות חביבות למדי. גם הקוקו… קאקאמורה הזה די מגניב. מה? רמות המגלומאווי? תראי, כרופא אני תמיד קצת נזהר מדוויין ג'ונסוניות. יש רופאים שממליצים עליו בלי אבחנה וזה לדעתי יתגלה במחקר עתידי כטיפול עם תופעות לוואי פשוט לא נעימות. אני מסתכל על הרמות האלה וזה מרגיש שמה שהיה בעבר עוד סביר נהיה ממש בלתי נסבל, אבל, אני חושב שבנושא הזה את יכולה גם לפנות לחוות דעת נוספת.
זהו. כן. תראי, המשכת זה ממש לא סוף החיים. אפילו להיפך, הייתי אומר. אני אביא לך מרשם, ותוכלי ללכת עם זה לקופות והם יפצו אותך במלא כסף. את יכולה להמשיך כרגיל כנראה, התסמין העיקרי של זה הוא בעיקר צביטה בלב.
אם את יכולה כשאת יוצאת לקרוא למטופל הבא… מופאסה?
אז הקול בראש 2 עדיף אני מבין.
(ל"ת)
עדיף לא לפרנס את דיסני
(ל"ת)
סברינה קרפנטר חייבת להם את הקריירה שלה, אם כבר.
אבל אל תהיי כמו מאגי – את מואנה 2 עוד לא ראיתי אבל הקול בראש 2 היה לא רע בכלל ורק קצת מעצבן.
ממש לא. תקעו אותה בחוזה דרקוני והכריחו אותה לעשות מוזיקה לילדים שהיא לא רוצה
רק כשהשתחררה מהם עשתה את המוזיקה שלה ונהייתה הזמרת הכי מפורסמת בעולם (גם מיילי סיירוס פרחה כזמרת רק אחרי שהשתחררה מדיס י. אבל אין לה את היכולות הווקאליות והכתיבה המופלאה של סברינה).
אגב סברינה יכלה להיות גלינדה מושלמת
כן אבל היא לא הייתה פורצת בלעדיהם.
מה שכן, הכי מפורסמת בעולם בזכות קיץ מוצלח אחד? מעט הפרזת. ואני אומר את זה עם כל האהבה.
מעולם לא שמעתי עליה
(ל"ת)
לא מבינה למה לבקר סרט כזה בכזאת נוקשות
אם הוא בסוך נועד לתקוע את הילדים בזמן החגים כמה שעות בקולנוע. והילדים חולים על זה וממש לא אכפת להם שהסרט לא מקורי. אנחנו פשוט לא קהל היעד . זה כמו שאתן לילד לבקר את טאר. אפ יש סרטי המשך שמותר להם להיות לא מקוריים אלו סרטי אנימציה לילדים שיוצאים בול בחופש
כי למרות שהילדות שלי נהנו מאוד
יש לי עניין אמיתי במה נכנס להן כחלק מדיאטת הקולנוע שלהן ומה לא, ויש לי עניין לקמץ כמה שיותר בג'אנק פוד חסר ערך לחלוטין.
כי סרטים של דיסני הם לא היו ככה בעבר ...
אני רואה את הסרט היום ב19
לכן אני לא הולך לקרוא את הביקורת עד אחרי הסרט
מבחינה הסטורית יהונתן קצת הפך להיות ביקורתי עם השנים אז אולי הוא מגזים.
אבל מסרט של דיסני מצפים שהוא יהיה באמת לכל המשפחה ולא לילדים עד גיל 10
ובשנים האחרונות הסרטים של דיסני (לא פיקסאר למרות שגם הם בבעיה) היה יותר לכיוון גאנק לילדים קטנים להעביר שעתיעם ופחות לכיוון גם למבוגרים(עולם מוזר, משאלה, ריה והדרגון)
רגע רגע רגע
אני נהייתי יותר ביקורתי עם השנים?
אין לי מושג כבר מה התדמית שלי אם זה המצב.
תראה יכול להיות שאני לא מכיר אותך מספיק שנים
אז אולי תמיד היית ביקורתי
אבל
אתה קטלת את נשמה(ולא סתם אהבת יחסית פחות)
אתה לא אהבת את הקול בראש שאמנם מרגיש לי שההילה שלו נחלשה ועדיין הוא נחשב אחד הסרטים הטובים של פיקסאר
נראה לי שהסלידה שלך ממארוול התחילה שהם עדיין היו קונזצוס(איך כותבים את המילה הזו?)
אהבת את לוקה (לזכותך)
אני לא זוכר האמת מה אמרת על אדומה אש ועל אנקאנטו
יש עוד דוגמאות אני בטוח גם מחוץ לעולם של האנמיציה אבל אני לא זוכר
חוץ מזה שגם ממה שאתה אומר אני לא רואה מגמה ברורה
כאילו, התחלת ב-2015, עוד רגע עשר – אם אני יותר ביקורתי מאז – מתי לא הייתי, לכאורה, ביקורתי?
אתה צודק אני אדייק קצת
ב2015 עוד חשבתי שזה גליץ
אבל במחשבה בדיעבד הוספתי את זה
באותו זמן לא אהבת את הקול בראש אבל זה לא היה משהו קבוע שאתה יותר ביקורתי לסרטים(לדעתי )
מאז 2020-21 אני חושב שאת מבקר יותר בחריפות סרטים ובמיוחד ילדים / נוער
אולי התבגרת ולכן אתה פחות אוהב ואולי אני יותר שם לב לביקורות על סרטים כאלו כי זה מה שאני יותר מחבב
אתה רוצה שאני אעבור על ביקורות שלך לסרטים ואחפש? אולי שיהיה לי זמן אעשה זאת אם תרצה
לא, לא, אין שום סיכוי שאני מספיק חשוב בשביל שתבזבז על זה את הזמן
סתם, איך שהבנתי את התדמית שלי הייתה שתמיד באתי ממקום יותר סקפטי, ולא שזה משהו מאז 2020.
חחח סבבה
אני זוכר אותך בכללי פחות ביקורתי
זה לא אומר שאתה אהבת ממש כל דבר ועכשיו לא כמובן
רק נראה לי שהפכת קשוח יותר
אולי תמיד היית וזה אני שיותר שם לב
אני לא יודע
מה שבטוח אתה יחסית ביקורתי ולכן אולי אוהב את הסרט היום ב19 פלאנט ראשון מי שרוצה לומר שלום (כן תחפשו בוב בקהל מה אכפת לכם)
תראה, אם זה הרושם זה הרושם
אני כן חושב שיש לא מעט סרטים גם בשנות העשרים שמיועדים לילדים והשתפכתי עליהם – עם הייפ שמכיר בהם או בלי: לוקה, לא רעים בכלל, החתול של שרק 2, רוז הרובוטית.
יכול להיות שאני קצת יותר נכנס בסרטים שאני פחות מתחבר אליהם, זה כן.
אתה לא אהבת את הקול בראש 1, רם לא אהב את הקול בראש 2,
אם נעמה לא תאהב את חלום הפקות אני עוזב את עין הדג. (סתם, לא.)
למרות שזו בדיחה, הקול בראש 2 לא היה כזה אהוב כמו הראשון (:
(ל"ת)
מחוץ לעין הדג הוא לגמרי קונצנזוס.
(ל"ת)
שניהם אהובים אין ספק גם אני אהבתי אותו אבל השני פחות
גם על ידי *
אבל גם בכלל
אפילו בחיפוש קליל בימדב
הראשון 8.1 לעומת 7.6 עם הרבה פחות מצביעים
ומטריק 90 פלוס לעומת 76
ברור שהראשון הכי טוב ומרגש אבל השני ממש לא מיותר כמו שעשו ממנו פה.
(ל"ת)
אישית אני חןשב שהשני אחלה
אבל אני כן מסכים שהוא כמו הראשון אבל פחות טוב
באתר אולי הביקורת הייתה קשוחה
אבל נראה לי בתגובות היה יותר רגוע כלפי הסרט
לא?
כן.
(ל"ת)
אני, למען האמת, ברגע זה הרבה יותר אוהב את השני מאת הראשון
מצד שני, את הראשון מאוד אהבתי בצפיות הראשונות, אבל מצפייה לצפייה דעתי עליו השתנתה לרעה.
יותר ויותר שמתי לב לכמה הסרט לא הגיוני בגרוש ואפילו לא מנסה, יותר ויותר שמתי לב כמה העיצוב של הסרט כל כך סתמי ולא מרשים בכלל (ואנחנו מדברים על סרט שלם בתוך נפש של ילדה, היו יכולים לגמרי להתפרע) ויותר ויותר שמתי לב כמה המסר העמוק הוא שטחי ולא ממש נכון (עצבות היא משהו שקיים בחיים וצריך להשלים איתו, אבל זה לא שזה איזה משהו חשוב שצריך לעבור ושעוזר לך אחר כך להתמודד עם הבעיות. לרוב כשאדם עצוב, העצבות עצמה לא נותנת לו שום דבר פרט לתחושה רעה ומדכאת).
אבל כל זה קרה רק אחרי כמה וכמה צפיות, בעוד שהסרט השני עוד לא הגיע לזה משום שצפיתי בו פעמיים בלבד.
אז יכול להיות שבעתיד אני אשנא בטירוף את הקול בראש 2, אבל כרגע אני בנקודת הזמן בה אני יכול להגיד שאני פחות סובל בהקול בראש 2 מבהקול בראש 1.
המסר של הראשון הוא ״אם תביע עצב במקום להחצין כעס, בוז וחששות גם תקבל עזרה״ - לו רק המציאות תמיד הייתה ככה...
אבל היינו פה – רגש לא אמור להיות הגיוני ושום בחירה תסריטאית שהם היו יכולים לעשות לא הייתה מדייקת לעולם דברים כל-כך מעורפלים.
סורי, אבל מסרט כזה אני מצפה שבני האדם יתנהגו כמו, נו, אתה יודע, בני אדם
וסורי, בני האדם בסרט מתנהגים לחלוטין כמו חייזרים או רובוטים או השד יודע מה.
קשה לשים לב לזה בצפייה ראשונה, כי אנחנו מרוכזים במה שקורה בתוך הראש, אבל אחרי מספר צפיות מתחילים לשים לב לזה.
סצינת ארוחת הערב (זו עם הרגשות של ההורים) הייתה נראית הזויה ומגוחכת ברמות מטורפות אם לא היינו רואים מה קורה בתוך הראשים שלהם. זו לא מריבה משפחתית, זה דמויות שמתנהגות בצורה חסרת כל היגיון רק כי זה מתאים למה שאנחנו רוצים להציג בתוך הראש שלהם.
יש גם סצינה בה ריילי מתחילה להתגלש על מעקה מדרגות בשמחה ואז פתאום נעצרת ונראית מדוכאת לחלוטין לאיזה כמה רגעים ואז לאחר מכן שוב חוזרת להתגלש בשמחה ובששון כאילו כלום הרגע לא קרה. אנשים לא מתנהגים ככה, סורי.
הסרט בא לתת לנו הסבר ל״מה קורה בתוך הראש של האנשים״, אבל בפועל הוא מתאים את ההתנהגות שלהם למה שבא לו לספר על הראש, כשהתוצאה היא לא ״מה עובר לאנשים בראש״ אלא ״מה עובר לחייזרים עם התנהגויות שאנחנו כלל לא מכירים ולא מסוגלים להבין בראש״.
העולם שבפנים הוא עולם שהיוצרים המציאו ולכן הם יכולים לפעול בו כרצונם, אבל העולם שבחוץ הוא העולם שלנו וככזה הוא צריך להתאים לעולם שלנו ולא להפוך לחסר כל היגיון רק כדי להתאים לעלילה שבפנים.
תראה, אין לי מושג כמה פעמים ראית את הסרט, אבל אני ראיתי את הסרט די הרבה פעמים כדי לשים לב לבעיות הללו שבצפיות הראשונות לא שמתי לב אליהן.
יכול להיות שאם הייתי רואה את הסרט פחות פעמים אז גם הייתי יכול יותר לאהוב אותו, אבל זה לא נקודה לזכות הסרט.
סרט טוב הוא כזה שגם אחרי צפיות רבות אתה ממשיך לאהוב ולהעריץ.
צפיתי בו ממש לא מעט.
ואת סצנת המעקה בפירוש הסברתי בביקורת של דורון על הסרט ולמה היא לגמרי ולחלוטין אמינה התנהגותית ורגשית, אתה מוזמן לחפש ולקרוא.
נמאס לי כבר מהדוגמה הזו עם המעקה
אני לא יודע אם אתה הורה, אבל אצל ילדים מעבר קיצוני בין מצבי רוח נפוץ מאד. אצלי בבית זה יכול לקרות כמה פעמים כל שבוע. סצנה כמעט זהה (עם מגלשה ולא גדר) קרתה לי עם הבת שלי. אפשר לומר שבגילאים כמו של ריילי בסרט זה קורה פחות – וזה ודאי נכון – אבל מפה ועד להגיד "זה חייזרים" המרחק עצום כמו עד כוכב הלכת של החייזרים האלה.
אני לא הורה אבל לי אישית זה קרה גם בגיל הנעורים.
(ל"ת)
למיטב הבנתי, אם כי הייתי נערה בכיתה י' אז,
המסר היה שאם היא תדחיק את העצבות שלה,
היא לא תוכל לקבל פיוס ונחמה מהסביבה שלה.
החוויה הפכה ל"טובה" כי היא קיבלה עזרה מהחברות שלה ומההורים שלה, אז, בזיכרון ההוא.
כל העניין הוא שהעצב המודחק שהיא לא מרשה לעצמה להרגיש במהלך הסרט, הופך לכעס וסלידה מוחצנים, וזה נכון ברובו (אם כי הסרט פשטני אז הם לא הכניסו את הילדים שפשוט מתנתקים במצבים כאלה, שהם לא מרגישים בטוחים לבטא רגשות שליליים). אפילו לבריחה אופרטיבית מהבית כי היא לא מצליחה לעבד את הרגשות והחוויות אבל חייבת להפסיק איכשהו את הכאב והבדידות שהיא מרגישה.
לבטא את העצב יוביל לעזרה מהסביבה, לנחמה ולהתבגרות. לבקש עזרה מההורים שלה בעיבוד ותיווך של הרגשות, יוביל לנחמה והתבגרות, ולא שיגידו לה "אל תהיי עצובה" ויתנערו מהעבודה שלהם כהורים.
אין ספק שעבורי הסרט זכור כפחות ופחות מלהיב ככל שהשנים עוברות, אבל נראה לי שזה גם תגובת נגד להייפ. מעט סרטי ילדים עומדים בהייפ לאורך השנים (מולאן לנצח) ובטח אם לא צפיתי בהם כילדה ממש ונוספו זיכרונות ילדות נלווים.
**כמובן, לא לחשוב שיישמתי את המסר לאורך התיכון גם אם הבנתי מה הסרט רצה להגיד…
הקול בראש (וכן רטטוי) נחשבים לסרטי פיקסאר הטובים ביותר בכל הזמנים.
ואת זה לא רק אני אומר, את זה גם הקונצנזוס אומר, והמורשת של הסרט הראשון לא תוחרב רק בגלל הסרט השני, שלא היה רע בכלל למעט הפרוגרסיביות המיותרת. מי שלא אוהב אותו בעין הדג כולל מי ממנהלי עין הדג זכותו לדעה אבל הוא לא ישפיע על הקונצנזוס הכלל-עולמי.
wall e במבט לאחור הכי מעניין
(ל"ת)
וולי היה נוראי, אכזבה ענקית אחרי רטטוי.
סרט מטיפני מדי וכן גזור ומודבק מדי מסרטי מד״ב ישנים. בלמעלה היה לפחות את המונטאז׳ קורע הלב בהתחלה ו… זהו בעצם. אחר כך פיקסאר עברו לסרטי המשך עד ליהלום המנצנץ שהוא הקול בראש אבל לפני שהוספק להיות מוכרז רנסאנס פיקסארי חדש הם הרסו לעצמם עם הדינוזאור הטוב (למה לקרוא לסרט הדינוזאור הטוב? האם זאת רמיזה לדינוזאור של דיסני שהיה רע? שניהם גרועים.)
וול אי זה פשוט סיפור רומיאו ויוליה ,
הקטע הסביבתי שם הרבה פחות משמעותי ממה שעושים ממנו, בטח שלא הליבה של הסרט .
קצת מזכיר את עולם מוזר שהוא מאד סרט על קשר בין דורי, טראומה משפחתית( כמובן) ,גישות חינוכיות וכו, אבל משום מה אנשים בוחרים ךהתייחס אליו קודם כל כסרט אקולוגי.
בכל אופן היהלום המנצנץ האמיתי של שנות העשרה הוא בכלל קוקו ולא הקול בראש.
פייר, אוהבת יותר את אמיצה המושלם ובית ספר למפלצות המטריף מאשר הקול בראש הסאחי למדי
במבה ושוגי וקוקו ולוקה ופוף-פוף וחארטה.
וולי זה לא סיפור רומיאו ויוליה כי רומיאו ויוליה זה סיפור אהבה טראגי על אהבה בין בני בני זוג שנולדו למשפחות יריבות. האם וולי ואיווה גם הם נוצרו למפעלי רובוטים יריבים ואני פשוט פספסתי? (והאם גם מאהבתו המרושעת לשעבר של פרופסור פארנסוורת׳ מפיוצ׳רמה מעורבת בעניין? כי סרט כזה הייתי רואה.) והחלק האקולוגי ועוד איך נדחף בגרון, שאם לא כן לא הייתי מפרסם תגובות על זה, אבל אני כן. ג׳ף גארלין שעד אז היה ידוע מ״שינוי יעשה לך טוב״ של מישל גונדרי ושריל קרואו וכמובן מתרגיע עם לארי דייויד הפך את עצמו באותה תקופה לשחקן להשכרה של ערוץ דיסני. (והוא היה שם דווקא לא רע בכלל אבל בחייאתק.)
למה להגיב באופן מגעיל ובוטה?
מה קשור במבה ושוגי?
חששתי שאנשים לא יבינו את האזכור הזה…
לא מגעיל ולא בוטה, מדובר באזכור למערכון הקלאסי הבא – https://music.youtube.com/watch?v=6bgV5xiW6xU&si=CS8_4wbd_FAJpiuY
כןןןןןןןןןןןןןןןןן??????............ בערך.....
יש להם ערכים מנוגדים. וולי לא כזה ממוקד מטרה אפילו בתחילת הסרט הוא עושה את המשימה שלו בדרך אגב ואין לו בוס על הראש, איב היא ההפך הגמור יש לה בוסים על הראש (לפחות היא חושבת שיש לה) והיא לוקחת את הפקודות שלה מאוד ברצינות.
ועכשיו הבנתי שהרובוטים בסרט הזה מתנהגים יותר כמו מתבגרים ופחות כמו רובוטים וכל העניין הזה הוא פשוט מטאפורה לא משהו על יחסי עבודה….. אוי נו, לפחות רוז הרובוטית תיקן את זה ושם רובוטית אמיתית (יחסית לסרט ילדים) בתור הדמות הראשית גם משהו.
בשורה התחתונה, כל הסרט הזה לא עובד לי.
הוא ניסיוני מדי, לא מנסה לתקשר עם הקהל מוקדם מספיק, לא עושה שימוש מוצלח במיוחד בגימיק האילם, אין בו דמות אחת שאני יכול להזדהות איתה, והמסר הבריאותני גזעני ודוחה.
גזעני נגד בני אדם? נסיוני מדי איך?
אני בערך מבין את הכוונה אבל לא עד הסוף.
אוטו-גזעני נגד תושבי ארצות הברית.
ומציג את כולם כסובלים מהשמנת יתר חולנית ומכורים לג'אנק. אפילו שלישיית בלוויל כבר יותר עדין. ולמה ניסיוני מדי? כי אחרי האנושיות, החום ואהבת האדם של רטטוי לקבל סרט כזה… (למה אין גם רטטוי 2 באמת?)
חשבתי שזה על כל תרבות המערב לא רק ארה"ב
עדיין גזעני מהפרספקטיבה הזאתי אבל יותר מכליל. בנוסף ידוע שיש לי את הבעיה הזאת בסרטים לא לילדים כמו היא ו…….סרטים של מישהו ששמו מתחיל ב מ (חוץ מהסרט שמוכיח שאני צודק וזאת אפילו לא הסיבה שאני אוהב אותו) מה דעתך על אלו בהשוואה לסרט הזה?
בנוגע לניסיוני מדיי, אני לא יודע לא הרגשתי אובדן של אנושיות במעבר לסרט שקט (בניגוד לסיפור רפאים למשל) אם כבר הם אנושיים מדיי (כפי שהזכרתי למעלה). אנחנו רואים מספיק פרטים על החיים של איב ווולאי כדי להזדהות איתם ולהבין את אורח חייהם (בניגוד לאנשים על הספינה שמה אני מסכים איתך).
לא חושב שיש טעם להשוואה בין החינוכיות של פיקסאר לסיוטיות של מקדונה.
וכבר אמרתי פה מה אני חושב על השימוש בביטויים 'אמריקאי' ו'מערבי'. ייתכן שהייתי הרבה יותר סובלני כלפי WALL-E אילולא יצא בשנת 2008. ייתכן ואפילו הייתי ממש, ממש אוהב אותו; אבל אחרי רטטוי, זה פשוט יותר מדי mood whiplash.
fair enough (ביחוד על היציאה ב 2008)
אבל בנוגע לשוני בין סרטי מ.מ לסרטים של פיקסאר אני לא הייתי כל כך בטוח. מ.מ כן מנסה לחנך בסרטים שלו (שהם לא שבעה פסיכופטים) על פילוסופיה ושירה אבל בכל זאת זה ניסיון לחנך. ויש מקרים בהם פיקסאר הולכים לפי הגיון של סיוט (הסרט למעלה למשל, אפילו כילד חשבתי שהוא די מניפולטיבי וחשבתי שהן היו חמודות, במבט לאחור , זה פחות חמוד ממה שחשבתי). ככה ששני סוגי הסרטים לא כל כך שונים בשיטות שיכנוע שלהם.
הפגנת ידע והפלת שמות זה לא בדיוק חינוך.
זאת אומרת זה גם קצת, אבל זה בעיקר הבמאי/תסריטאי שרוצה להראות כמה הוא חכם ונעלה על אחרים כי הוא מכיר את כל הדברים האלה. גם צ׳ארלי קאופמן עושה את זה המון.
טוב אם היו שופטים את הסרטים של פיקסאר ע"פ מידת הכנות עם הקהל
אז הסרטים הכי טובים היו….. אלו של דן סקנלון…. תן לזה לשקוע לרגע (אגב אני מאוד אוהב את שניהם, אבל לא נראה שהם המעודפים ע"י רוב הציבור או שלי למען האמת).
נ"ב: בלי קשר לאהבת סרטים של פיקסאר או לא תנו לי להמליץ על מבקרת הסרטים dr. wigs שלא משנה אם אתם מסכימים איתה או לא, הביקורות שלה מצחיקות נורא ונותנות דרך נחמדה להסתכל על תרגילי תסריטאות בצורה אחרת. הביקורות הכי טובות הן של למעלה,פלונטר וראלף ההורס (לינק לערוץ שלה בבקשה לא למחוק)
הוא עושה סרטים מהנים כאלה אבל לא יצירות מופת.
(ל"ת)
זאת הנקודה שלי
(ל"ת)
מקבל אתה יותר נכנס במה שאתה לא אוהב
יש פחות ״סרט סבבה״
🙂
יש תכנונים לפריקוול של מופאסה או שזו סתם בדיחה על מלך האריות?!
אם לא ידעת על זה מצבך עוד טוב.
(ל"ת)
דווקא לדעתי האחות ממש חמודה ואין בסרט מספיק ממנה
מסכים שהיא לא חיונית לעלילה, אבל הפיתרון לזה היה צריך להיות להפוך אותה לחיונית לעלילה ולא למחוק אותה מהסרט.
האמת...
לא ממש אהבתי את השירים של לין מנואל מירנדה במואנה מהרגע הראשון. השיר של הקוקוסים הטריף אותי, כל מה שאני יכולתי לחשוב עליו בזמן שהוא מתנגן זה כמה כנר על הגג עשה את השיר הזה יותר טוב. עכשיו הוא פחות מפריע לי אבל יכול להיות שמואנה וביחוד אנקנטו הורדיו את הסטנדרטים שלי לרצפה. שאר השירים במואנה סבבה-סבבה מינוס, הם כיפים לרגע וקליטים אבל לא ממש טובים. ככה שלהיות יותר גרוע מזה….. זו רמה של מתחת לתחתית החבית.
אבל לא היה שום שיר בקטע של הקוקוסים בסרט הראשון
או שלא הבנתי אותך נכון וב״קוקוסים״ לא התכוונת לקאקאמורה אלא למשהו אחר.
הכוונה אולי ל
Where You Are
?
אה, יכול להיות, יש שם באמת בית על קוקוסים
ואני מניח שבהשוואה לכנר על הגג הכוונה הייתה לשיר ״מסורת״, אם כי מדובר לחלוטין בשני שירים שונים ונפרדים שחולקים ביניהם נקודות דמיון (שיר פתיחה שמציג עיירה / כפר) אבל כל אחד פונה לכיוון אחר לגמרי (״מצוין פה אצלנו ואין שום סיבה לעזוב״ במואנה ו״הכל בחיים שלנו בנוי על מסורת״ בכנר על הגג), כך שקצת מוזר בעיני להשוות בין השירים.
באותה המידה אפשר גם להוסיף להשוואה את ״בל״ מהיפה והחיה ועוד שירי פתיחה רבים של מיוזיקלים.
״מצוין פה אצלנו ואין שום סיבה לעזוב״ ו ״הכל בחיים שלנו בנוי על מסורת״ לא כאלו שונים
ביחוד שהבית(ים) שהזכרתי מראה שלושה שימושים לקוקוסים. השירים האלו לא רק מתארים מקום הם מתארים חברה את היתרונות והחסרונות שלה וזאת נקודות הדמיון שאני משווה.
עכשיו ששמעתי אותם שוב פעם אין בניהם הרבה הבדל באיכות או בתפקיד ההבדל העיקרי הוא מודעות עצמית. שניהם מעבירים ביקורת על החברה שמוצגת רק שכנר על הגג עושה את זה בקריצה וצחוק ומואנה… פשוט אומר את זה לקהל באופן ישיר (הסבתא). גם במבנה נראה שכנר על הגג יותר מודע שהקטע הזה הוא אקספוזיציה ולכן הוא בקושי מנסה להיות שיר הרוב זה קריינות לקהל, מוהנה לעומת זאת מרגיש כמו קריינות עם לחן ששמו ב 2x ושכחו להחזיר למהירות רגילה, ולי זה היה וחפר וקצת מעצבן (זה לא עזר שכל השירים באנקנטו הרגישו כך)
אם זה לא היה מספיק ברור טוד בצללים דיבר על הבעיה הזאת גם (וזה השיר האהוב עלי אבל זה עדיין תקף)
וואי זה דווקא אחד השירים האהובים עליי מהסרט הראשון
אבל זה לקח עד הצפיייה העשרים בערך
(היתה תקופה שזה היה האהוב על הבת שלי בקורונה)
הוא שיר ממש נחמד על מסורת וכן מתכתב עם כנר על הגג
אבל דווקא יש בו בהחלט גם מודעות עצמית והומור
יש מודעות עצמית ויש...
לקדוח את המסר של הסרט לקהל (ככל הנראה עם אגוז קוקוס). אני רואה שהם כיוונו למודעות עצמית, אבל לדעתי השיר פשטני מדי, ברור מדיי וצפוף מדיי כדי שאני אהנה ממנו, עכשיו אני בסדר איתו אבל הוא עדיין קצת צורם לי באוזן.
קללת נסיכות דיסני
למה הקריירה של נסיכות דיסני תמיד כזאת עולב? ובנסיכות אני מתכוונת כמובן לקול הקטיפתי שנמצא מאחוריהן. אאולי'אי קרוואלהו חוזרת למואנה 2, שזה בעצם התפקיד המשמעותי הראשון שלה מאז מואנה 1. וכך היא ממשיכה מסורת ארוכת שנים של נסיכות עלומות . מנדי מור בפלונטר, קריסטן בל בפרוזן (איך היא לא קיבלה תפקיד בסרט של דיסי או משהו?),אניקה נוני רוז שהיא טיאנה, איירין בדארד מפוקהונטס (הנסיכה ששרה הכי יפה בעצם). היחידה ששברה את הקללה ונהייתה סופרסטארית בעולם הלייב אקשן של דיסני היא המדבבת של מולאן. מינג-נה ון המופלאה שהצליחה לחבור ליקומים הכי שווים. מארוול, סטאר וורס.
לא הייתי מרחם על קרסטן בל
לה הייתה קריירה משמעותית לפני ואחרי אנה.
וכן למנדי מור.
למונה מור… פחות.
זה היה יכול להיות מגניב אם הנסיכה שמונה מור מדבבת הייתה הנסיכה שמנדי מור שיחקה במקור
אבל במציאות אלו שתי נסיכות דיסני שונות (מונה מור דיבבה את אלזה, למי שלא יודע).
אגב, בעלה של מונה מור, ערן מור, הוא גם מדבב וגם לו יצא לדבב אדם עם כוחות זהים לאלה של אלזה, ואני מדבר כמובן על ג׳ק פרוסט משומרי האגדות.
מה שמצחיק הוא שיש הרבה אנשים שניסו לשדך בין שתי הדמויות בסרטוני מעריצים.
אבל זה בסדר, יצא לערן ומונה מור גם לדבב ביחד זוג נשוי ״על אמת״, רק חבל שזה היה בסרט הגרוע של הדרדסים ולא במשהו קצת יותר מוצלח (אם כי עבודת הדיבוב בסרט היא מצויינת ברמות. הזוי שהדיבוב כל כך מוצלח בעוד והסרט עצמו כל כך גרוע).
הייתי מרחמת על אידינה מנזל שאפילו במכושפת חתכו את השיר שלה ובמכושפת 2 המצב לא יותר טוב
אגדה על הבמה, עלומה על המסך
אכן, השנה (כמעט בטוח) אנחנו הולכים לפעם הראשונה שבה יש שלוש שנים ברציפות שהזוכה באוסקר לאנימציה הוא לא של תאגיד דיסני
זה בא אחרי השנה שעברה שהייתה הפעם הראשונה בה שנתיים ברציפות זכה סרט שאינו ב-CGI.
בהחלט ימים מעניינים עוברים על קטגוריית האנימציה ואני בהחלט מעדיף את זה על המונופול שהיה לדיסני ול-CGI בקטגוריה הזאת עד 2021.
כן אבל הייתי רוצה שזה יקרה כי יש הרבה תחרות לדיסני ןלא כי דיסני גרועים
(ל"ת)
דיסני כוללים גם את פיקסאר, והם כן הצליחו להכניס מועמדים לקטגוריה בשנתיים האחרונות וכנראה גם השנה
כך שכל עוד יש בכל שנה מועמד אחד של תאגיד דיסני, אפשר להגיד שיש תחרות ולא שדיסני פשוט יצאו מהמשחק.
ואם אתה מדבר ספציפית על דיסני אנימציה ולא על תאגיד דיסני בכללי, אז אני רק אזכיר שהאולפן הזה זכה עד היום בארבעה פרסי אוסקר בלבד (לשבור את הקרח, שישה גיבורים, זוטרופוליס ואנקאנטו), כך שכשמדברים על השליטה של דיסני בקטגוריה כוללים תמיד גם את פיקסאר שדווקא לא היו כאלה גרועים בשנים האחרונות (יש להם בכל שנה מועמד אחד לפחות מאז 2017), פשוט קמה להם תחרות סוף סוף.
מדבר על התאגיד כן
כן נכון פוקסאר עדיי ןבמשחק(למרות שאלמנטל והקול לא מתחרים מאוד חזקים)
אבל עצם זה שכרגע דיסני איבדה חצי מהכוח שלה (כרגע!) זה מחליש הקטגוריה
אין לי בבעיה שדיסני יהיו להם מתחרים
אני פשוט אשמח שזה יהיה שדיסני בשיא כוחם ולא בזה שהם מששתפים בלבד
לא ראיתי את הסרט, אבל
יכול להיות שחלק מהבעיה הוא היעדר הצמד מוסקר-קלמנטס הפעם?
די ברור שזה חלק משמעותי מהסיבות לירידה ברמה
לצד העובדה שזה בכלל הופק כאיזה סדרה קטנה לסטרימינג ,כשהבמאים חסרי ניסיון שלא ביימו כלום לפני כן.
עוד לא ראיתי (וכנראה לא אראה) אבל אחלה ביקורת
(ל"ת)
נחמד לראות עוד חברות שחוזרות לעבר
וב"לחזור לעבר" אני מתכוון "לקחת 3 פרקים של סדרת טלוויזיה שלא יצאה ולחבר אותם לסרט אחד בלי קוהרנטיות עלילתית". חשבתי שהתקופה הזו נגמרה בתחילת שנות האלפיים אחרי "דיג'ימון: הסרט".
דיג'ימון הסרט סרט מעולה
לא רק בהשוואה ל"מואנה 2", אלא בכלל.
(אבל אם אני צריך להגן עליו ברצינות בלי לראות אותו עשור: הדמויות שם עדיין מאוד חזקות ומוגדרות, וגם אם יש מהלכים רגשיים מוזרים – הם עדיין מבוססים ב… משהו).
טוב, לא חכמה, לדיג’ימון הסרט היה את מאמורו הוסודה
מה שכן, הגרסא הסבנית, בה הדמויות ליטרלי לא סותמות את הפה ולו לשניה אחת, מתישה לצפיה לכל מי שעבר את גיל 18.
למען השם, למה לקחת סרטונים מוצלחים ולהוסיף להם טקסט בכל רגע של שקט?!
ומה הבעייה עם הנעימה של הפרסומות של יטבתה? הישראלים היו סופר מתלהבים לשמוע את הנעימה הזאת בפסקול, למה להוריד אותה?
אבל נו מיילא, סבן תמיד אהב להרוס דברים, כמו להחליף שיר פתיחה מושלם בדבר הזה שאפילו שיר אי אפשר לקרוא לו (וכן, אני מרגיש משהו כשאני שומע אותו, אבל זה רק בגלל שכילד הייתי מעריץ של דיג׳ימון, כך שיש לי ים של נוסטלגיה למנגינה המחרידה הזאת שנשמעת כמו כאב בטן).
אבל אם כבר השוואה למואנה, אז היות ובדיג׳ימון הסרט מדובר בשלושה סרטונים קצרים שכבר יצאו לפני כן בנפרד ורק לאחר מכן נערכו לסרט, הרבה יותר מורגש שמדובר בשלושה סרטונים קצרים.
אם במואנה 2 עוד טרם ההפקה הסתיימה כבר הוחלט שזה יצא כסרט ולכן ניסו לטשטש את המקומות בהם זה היה אמור להתחלק לפרקים, הרי שבדיג׳ימון הסרט אין את היתרון הזה היות וסבן לקח שלושה סרטונים מוכנים לגמרי וניסה לשדך אותם לסרט. הם אפילו לא באותם זמנים ולא עם אותן הדמויות ולמען האמת אין ביניהם כל קשר (זכור לי במיוחד איך בסוף אחד החלקים ניסו לקשר לחלק הבא באמירה של “ובאותו זמן שזה קרה היה גם את הדמות הזאת שעקבה יחד עם כל העולם באירועים שקרו ותכל׳ס אין לזה משמעות מלבד להגיד לכם שהדמות הזאת, שלא קשורה במאומה למה שסיפרנו עכשיו, תהיה משמעותית לסיפור הבא״).
דיג׳ימון הסרט הוא סרט כמו שסרטי החבילה של דיסני משנות הארבעים הם סרטים.
נטול נשמה
הכל קורה מהר מאוד, דמויות משנה לא מפותחות שלחלוטין ניכר שנועדו להתפתח בסדרת טלוויזיה – והמסע בים מרגיש, לפחות מהרגע בו מתחילות הסכנות, קצר מאוד (בין הרגע בו הם נחטפים על־ידי הקוקוסים ועד שהם מוצאים את האי שהם חיפשו מפריד רק לילה).
והדיבוב העברי רע. לא הדיבוב עצמו, כן? אלא העברית הקלוקלת וגם השירים (בעיקר בקטעי הראפ) שבשביל לשמור על חריזה מעדיפים בכוח לעוות – סליחה, לרצוח – משפטים. זו לא עברית, זה ג'יבריש.
ואני מבין שהסרט מצליח כלכלית לצערי, אבל זה בזכות הכתפיים של "מואנה" הראשון; כש"מואנה 3" יקרה (והוא יקרה) אני מקווה שהאכזבה מהשני תתבטא בנתוני קופות חלשים.