ביקורת: מורטל קומבט (2021)

סרט שלוקח יותר מדי ברצינות את זה שלא כדאי לקחת אותו ברצינות.
שם רשמי
מורטל קומבט (2021)
שם לועזי
Mortal Kombat (2021)

מכירים את המושג "סרט שלא לוקח את עצמו ברצינות"? יופי. הכירו את הדבר הבא: "סרט שלוקח ברצינות את זה שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות", שזה כבר משהו אחר ומצער, כי הוא מפספס את כל הקטע בז'אנר הזה. נכון שזה מאד כיף להתפרע על רחבת הבימוי/תסריט/משחק בלי מחוייבות גדולה מדי, אבל קל לשכוח שאם אתה באמת לא משקיע בסרט, אתה לא עושה משהו מיוחד. אתה סתם עצלן.

קחו את "מורטל קומבט" החדש, לדוגמה. הוא לא ייקח את עצמו ברצינות, חס וחלילה. הוא בנוי הרי על תקוות המעריצים להחיות את הקאמפ המוצלח הקרוי "מורטל קומבט" מ-1995, והסרט ההוא לא לקח את עצמו ברצינות. אז גם אנחנו, חוץ מלעדכן את האפקטים ורמת ההפקה למשהו תואם 2021 – וכמובן גם לדאוג לרמת אלימות מספקת – לא ניקח את עצמינו ברצינות. ולו לרגע. ואם בגלל זה הסרט שלנו ייהפך לפח אשפה בוער? נו, אנחנו הרי לא רציניים, מה אתם רוצים.

זה דווקא מתחיל לא רע בכלל: סצנה ברוטלית שמתרחשת לפני כמה מאות שנים, ומציגה איזשהו סיפור רקע לאחד מגיבורי העלילה שעוד יצוץ בהמשך. זאת סצנה יעילה מאד, שמבויימת היטב ובהחלט משמשת כמתאבן מוצלח למדי; רק שאחר כך, כשמתחילה עלילת "מורטל קומבט" הסטנדרטית, מתגלה שכל התיאבון מתבזבז על כלום ושום דבר.

מהי עלילת "מורטל קומבט" סטנדרטית? אני יכול פשוט לעשות העתק הדבק מהביקורת שהתפרסמה כאן הרגע על הסרטים המקוריים. יש טורניר סדרתי בין כמה ממלכות קוסמיות ובו הן נאבקות על הזכות לכבוש את כדור הארץ המזוהם שלנו. ממלכה רשעית גנרית זכתה כבר בתשעה טורנירים ברציפות, והיא צריכה רק עוד ניצחון אחד כדי לזכות בשלל שהוא אנחנו. אה, והיא משום מה מקפידה על כל כללי הטקס ולא קורעת לנו את הצורה כבר עכשיו אפילו שהיא יכולה. למה? שאלה טובה. גם הסרט לא בטוח.

בכל אופן, מכאן לשם מתקבצים כמה גיבורים גנריים להחריד, הפעם עם דמות ראשית חדשה: קול יאנג, לוחם MMA בדימוס שמתקשה להשיג את לחמו. חוץ ממנו ישנה כמעט כל החבורה הרגילה: סוניה בלייד, לו קאנג, ג'קס בריגס, לורד ריידן, סקורפיון, סאב-זירו, קיינו, גורו, סמי, סומו, סטיב, קוקו, ויויו גם. אולי התבלבלתי בכמה השמות האחרונים. לא משנה. החבורה הזו אמורה להלחם בטורניר ולהציל את כדור הארץ מכיליון, ובדרך לגלות את הכוח הפנימי שלה, כי אחרת המסע לא יהיה מעניין, נכון?

ובכן, הוא עדיין לא מעניין. הוא מביך ופתטי ודבילי ומטומטם באלף ואחת דרכים. מאיפה להתחיל בכלל? מהמעברים הלא מוסברים בין סצנות שקורים כל הזמן? מכישורי ה"משחק" של כל הדמויות ללא יוצא מן הכלל, כישורים שניתן למצוא במדריך העצים בישראל לילדים ולנוער? מהכוחות הלא מוגדרים של בערך כולם ומהיכולות שלהם שבאות והולכות לפי צרכי התסריט? מההתלהבות הכמעט ילדותית למראה כל שפריץ דם?

אין לי שום ספק שבתסריט של הדבר הזה הושקעה פחות מחשבה מזו שנדרשה כדי לעצב את הפוסטר של הסרט: הוא לא מפתח כלום (אבל כלום), הוא לא מרתק, הוא לא מותח, הוא לא מחדש; הוא פשוט… שום דבר. הוא משהו שנמצא שם אך ורק כדי שתהיה סיבה מינימלית להציג קרבות מבויימים היטב.

והם אכן מבויימים היטב. על האספקטים הטכניים של הסרט אין לי שום תלונה, באמת. האפקטים מצויינים (למעט דמותו של גורו, המפלץ עם ארבע הידיים. היא נראית טוב, אבל היא רונדרה והותאמה למשחק מחשב, ולא לסרט. זה בולט בצורה מרגיזה יותר משנדמה לכם). האקשן פנטסטי. הצילום יפה. המוזיקה סבירה (אם כי יכולתם לעשות פה שימוש הרבה יותר מסיבי במוזיקה אלקטרונית. מתי עוד אפשר לעשות את זה אם לא בסרט "מורטל קומבט"? כמו כן, יש לכם את אחת הנעימות האלקטרוניות הכי כיפיות אבר ואתם לחלוטין לא עושים בה מספיק שימוש. מה נסגר).

אבל כל זה עטוף בחבילה כל כך מזעזעת שאידיוטומט סטנדרטי לא יספיק פה. אתם צריכים את גירסת הפרו-פרו-פלוס ולהוסיף כרטיס גרפי חזק במיוחד, וגם אז לא בטוח שלא תגנחו בכל פעם שמישהו יפתח את הפה – בפרט לואיס טאן, שמשחק את יאנג, הגיבור הראשי. איזה עציות. "אם לא אלך מכאן, הם יבואו ויהרגו את כולכם!" הוא אומר לאשתו באינטונציה של פח זבל משועמם, ואתם מתלבטים באותו רגע אם לירות בתסריטאי או בשחקן. ובהמשך, כשאותו גיבור מציב ביודעין את המשפחה שלו באותה הסכנה בדיוק ממנה הוא חשש, אתם מתחרטים שהיססתם ולא יריתם בשניהם ליתר ביטחון.

בקיצור, כל הסרט נעשה עם הוראה אחת: תעשו לנו "מורטל קומבט" טוב, אלים ומדמם, ובשאר הזמן, ובכן, אל תעשו כלום.

הפער בין איכות האקשן והאפקטים לבין כל השאר כמעט מקומם. כל כך קשה היה לשבת עוד כמה דקות ולשייף את המהלומות המילוליות המביכות בין קיינו לסוניה? כל כך מסובך לכתוב פאנץ' ליינים בעלי ערף מוסף חוץ מ""GET OVER HERE"? כל כך נורא לבקש מהשחקנים אשכרה להזיז כמה שרירי פנים פה ושם?

וחבל לי, כי כאמור, יש כאן המון פוטנציאל. ונו, כבר עשו את זה פעם, ויצא מוצלח. רק שפול אנדרסון בזמנו לא לקח מדי ברצינות את הקטע של לא לקחת את עצמו ברצינות, ולפחות וידא שהשחקנים יתאמצו טיפ-טיפה לעשות את הדבר הזה שרמוז בשם המקצוע שלהם. סיימון מק'וויד, הבמאי החדש, לא יודע חוכמות. זה סרט לא רציני? אז יאללה, עד הסוף. אין טעם להשקיע הרי בסרט לא רציני. "אם זה לא סאב זירו נלחם בסקורפיון, אל תקראו לי. מה? סצנת דרמה שבה הגיבור הראשי אמור להראות את המוטיבציה שלו להגן על אהוביו? נו באמת, עוזר הצלם השלישי יודע לצעוק קאט בדיוק כמוני".

חובבי המשחקים ימצאו כאן בודאי המון בשר לנעוץ בו שיניים: אלמנטים מהמשחקים משולבים ביד נדיבה (כך אמרו לי), המכות באמת בסדר גמור (רק אסייג שאני סבבה עם אקשן חתוך במידה הנכונה, אבל אולי יש כאלה שהיו שמחים לפחות קאטים), והאלימות – ובכן, יש כמה רגעים פסיכיים בהם ממש נאנקתי מול המסך. אבל אם אתם לא חובבי "מורטל קומבט" הארד קור או סתם עייפים ממש והמוח שלכם כבוי גם ככה – תחשבו טוב לפני צפייה בסרט הזה. הוא מכאיב מרוב שהוא טיפשי, ולא ממש מתגמל על זה, אפילו שהוא מנסה.