ביום הולדתו המאה אלאן קארלסון מטפס מחלון בית האבות שבו הוא חי, והולך לתחנת הרכבת, לקנות כרטיס, לא משנה לאן. בתחנת הרכבת, מישהו שממש צריך לשירותים דוחף לו ליד תיק מלא בכסף. אלאן לוקח את התיק ונוסע; כנופית מאפיונרים אופנוענים יוצאת בעקבותיו, המשטרה חושדת שהוא נחטף, בדרכו הוא פוגש חברים, אויבים ופילה. והוא – די אדיש.
כל זה לא חדש לאלאן קארלסון, כי מתברר שכל חייו עברו בצירופי מקרים מדהימים כאלה. מדי כמה דקות אלאן נזכר לספר לנו פרק מחייו הארוכים: אם בהווה הוא עומד רק בפני מאפיונרים, משטרה ופילים – קטן עליו, כי בעבר הוא לקח חלק במלחמות, בנה פצצות אטום, פגש את קסטרו, את טרומן ואת סטאלין, וגם את כל זה הוא עבר בדיוק באותה אדישות חצי מטומטמת. אמא שלו אמרה לו פעם שמה שקורה – קורה, ומאז כנראה הוא לא השקיע מחשבה בשום דבר שקורה.
"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם", המבוסס על רב המכר של יונס יונסון, מנסה להיות שני סרטים בכרטיס אחד. בחלקו שמתרחש בהווה, הסרט מנסה להיות קומדית פשע מסובכת, מלאה באלימות – אבל בקטע מצחיק, כמו מין גאי ריצ'י ידידותי לקשישים. העלילה הזאת נשענת כולה על צירופי מקרים בלתי אפשריים: אלאן וחבריו מקבלים את הכסף, והמאפיונרים רודפים אחריהם ומנסים לחסל אותם, אבל הם יוצאים מזה פעם אחר פעם בכוחו של תסריט שלא יבחל בשום אירוע, לא משנה עד כמה בלתי סביר, כדי לעבור לסצינה הבאה מבלי לאלץ את הגיבור לצאת משלוותו ולעשות משהו. באשר לפלאשבקים לנקודות אקראיות בהיסטוריה, איש לא יצפה בהם מבלי לעשות את ההשוואה הבלתי נמנעת ל"פורסט גאמפ" – גם הוא טמבל שנדד ברחבי ההיסטוריה ושינה אותה שלא בידיעתו. אבל מה בעצם יוצא לנו מזה? מה הסרט מנסה להגיד – שההיסטוריה נכתבת על ידי המטומטמים? כנראה שלא ממש; לפעמים אלאן משפיע על ההיסטוריה בדרכים בלתי סבירות, לפעמים לא. בכל מקרה הוא יוצא משם עם אותה אדישות.
בתוך כל ההתרחשויות האלה, כל עלילת העבר והעתיד המסובכת, המאפיונרים והדיקטטורים והמשטרה ופצצות האטום, מה בעצם אנחנו יודעים על אלאן קארלסון? בעיקר שהוא אוהב לפוצץ דברים. האיש עצמו נשאר כמעט חסר דמות. הוא לא אומר הרבה; ייתכן שהוא לוקה בשכלו באופן כלשהו, על כל פנים חכם גדול הוא לא. אין לו קשרים משפחתיים, אהבה, או – כך נדמה – שאיפות כלשהן. לא נראה שהוא רוצה משהו או מאמין במשהו, חוץ מפיצוצים. הוא רק נגרר לאן שהתסריט גורר אותו, כל כך פאסיבי שאפשר היה להחליף אותו בשק של לבנים, בלי שהעלילה תשתנה בהרבה.
בלי שאיפות, הישגים או אכזבות, אז הסרט נשאר רצף של אירועים, כאילו מקסימים ומטורפים ומשעשעים, בלי שכל זה יצטבר לכדי משהו. מה שקורה – קורה. הסרט מזיע מרוב מאמץ להיות חמוד וחינני ומשונה ובלתי צפוי (יש שם פיל!), אבל לא מציע שום דבר מעבר לזה, ולכן בסופו של דבר הוא חולף בדיוק כמו שכל אירועי ההיסטוריה עוברים ליד אלאן קארלסון: באדישות, בלי להשאיר חותם. מקסימום הסחת דעת. "פורסט גאמפ" זה לא, אפילו לא בשוודית.
פורסם במקור בוואלה
גם הספר הרגיש ככה
(ל"ת)
וואו, ספר שעובר את מבחן טורינג!
איך עוד לא שמעתי על זה?
לא בדיוק
זה לא בדיוק ספוילר כי זה מופיע די בהתחלה אז החלטתי לא לסמן, אבל מי שממש חשוב לו שלא ימשיך לקרוא.
בספר מוסבר שאלאן עובר עיקור כפוי בגיל די מוקדם, מה שמוריד מהשולחן את הרצון (וככל הנראה גם את האפשרות) של יחסי מין ל(כמעט) שארית חייו.
מבחינת אינטליגנציה, הוא לא טיפש בכלל. הוא די מבריק בתחום שלו (חומרי נפץ). אבל הוא עצלן, וסוג של אלכוהוליסט בתפקוד גבוה: מה שבעיקר אכפת לו זה למצוא את הבקבוק הבא.
אני חושב שהביטוי המדויק הוא
'לא מתעלה על פורסט גאמפ'
אני בדיוק באמצע לקרוא את הספר
אבל נשמע שהסרט מפספס את הספר.
בספר כתוב בפירוש שהזקן אובחן בצעירותו כמוגבל שכלית, ככה שזה משמש כבסיס לסיפור ומסביר את התגובות שלו לאירועים. בנוסף הספר הוא קומדיה (או לפחות אמור להיות כזה), אז הוא גם לא באמת מנסה להיות מציאותי ולא לוקח את עצמו ברצינות – קצת כמו לוני טונס שכזה, ולכן אין טעם לחפש היגיון בצירופי מקרים כאלה ואחרים.
פורסט גאמפ
נראה בצפייה ראשונה כסרט הוליוודי קליל, אבל בצפייה שנייה הבחנתי עד כמה הוא מסתיר כאבים עצומים מאחורי הקלילות וההומור, ואפילו פורסט מתפתח באופן איטי לאורך הסרט…
"כל כך פאסיבי שאפשר היה להחליף אותו בשק של לבנים"
או בטוסטר…?
נשמע שזה עיבוד ממש טוב לספר
כי לא הצלחתי לעבור את הפרק השלישי מרוב חוסר עניין. אני עדיין מתקשה להבין איך זה נעשה רב מכר. אני חושב שאולי בעיקר כי השם נשמע מגניב? או… משהו? אני יודע שזו הסיבה שאני רציתי לקרוא אותו. אבל אני לא יכול לחשוב על שום סיבה להצלחה ביקורתית.
סרט משעשע שמעביר את הזמן בצורה נעימה
לא, זה לא פורסט גאמפ בשוודית, אפילו שניסו. אבל זה לא אומר שזה סרט רע. אפילו להיפך.
זה סרט שכיף להעביר איתו את הזמן. מאוד מצחיק ומבדר, ופחות או יותר עושה שיעור היסטוריה קליל לצופים
המשחק עצמו נפלא ואמין והדמויות מעניינות
אז נכון, יש משהו מאוד מעצבן בדמות הראשית, סוג של חוסר אנושיות, אדישות ושטחיות בלתי מוסברת…וזה מפריע. אבל חוץ מזה – סרט כיפי ביותר, מאוד מעניין, ואין רגע אחד משעמם.
אלאן קארלסון הוא מייקל ביי עוד 50 שנה
(ל"ת)
אכן ככה.
קורים בסרט לא מעט דברים מעניינים, אבל כשהדמות הראשית מביעה 0% עניין בהם, גם לצופים קשה להתעניין.
נ.ב. נחמד לראות שאחרי 15 שנה אלן פורד עדיין מאיים על אנשים שיהפוך אותם לאוכל. רק היו חסרים החזירים.
משעמם בצורה קיצונית
ההתרחשויות לא עניינו אותי, המשחק היה דבילי יותר מבסרטי הולמרק.
כל שניסה לרגש לא ריגש וכל שניסה להצחיק לא הצחיק.
מעולם לא הצטערתי כל-כך על שישבתי במקום בו היה כל-כך מביך אם הינו קמים והולכים באמצע. מעכשיו בסרטים בהם יש כל סכנה לשיעמום ברמה הזו, אשב רק בצד. שלא אצטרך במשך שעה ו-54 ד׳ לעבוד על תכנית בריחה שלא תצא לפועל (שאם היתה יוצאת לפועל, כנראה היתה יותר מעניינת עבור שאר הצופים בקולנוע מהצפייה בסרט)
ראוי לרימייק
קראתי איפשהו באינטרנט שג'ון יוסטון אמר " אל תעשו רימייק לסרטים טובים. תעשו רימייק לסרטים גרועים.". אין לי מושג אם זה נכון ואין לי כל כך כוח לברר – אבל אני בהחלט הרגשתי בכל רגע כמה הסרט היה יכול להיות יותר טוב אם רק גאי ריצ'י היה משתלט על העניינים, חותך את רוב הסיפור רקע הלא מעניין ופשוט עושה המשך רוחני לסנאצ', כי הסרט הזה מנסה לעשות את זה אבל פשוט לא מצליח.
בנוסף, הסרט יכל לעבוד הרבה יותר טוב עם שחקן ראשי יותר טוב (או הופעה יותר טובה שלו. אולי הוא שחקן טוב. מהסרט זה לא השתקף.). אני בטוח שמישהו שהצליח להבין את הדמות הזאת קצת יותר טוב היה מצליח להרים את הסרט הזה בקלות.
אני חושב שיותר ממה שהסרט צריך שחקן ראשי יותר טוב
הוא צריך דמות ראשית יותר טובה.
אולי
אבל היו שני דברים שעיצבנו אותי שהשחקן הראשי היה אחראי עליהם, ישירות או עקיפות:
1. איפור זקן מעצבן, במקום פשוט להביא שחקן זקן לדמות. ( אם אני אגלה עכשיו שהם באמת הביאו שחקן זקן לדמות וזה לא השחקן הצעיר שלו מאופר אז וואו שאפו סרט על זה שמצאתם את האדם הזקן שהכי לא נראה כמו אדם זקן אי פעם)
2. מעבר לזה שהוא היה אדיש לחלק מהדברים, כי יש הרבה דמויות אדישות שאני אוהב מאוד בקולנוע, אני לא הצלחתי להבין מה הדמות שלו מרגישה על המסך בכל רגע. מהתגובות פה נראה כאילו ניסו לבנות את הדמות שלו כאלכוהוליסט – אבל הוא לא הצליח לשכנע אותנו שהוא אלכוהוליסט. כשהוא מבקש מסטאלין "רק כוס אחת" אתה לא מצליח להחליט אם זאת מזימה להתחמק מלדבר איתו על הגרעין או באמת פשוט אלכוהליסט שרק רוצה כוס אחת, למרות שהתסריט בבירור נוטה לכיוון האלכוהוליזם – השחקן פשוט לא מצליח להראות כאילו הוא באמת צריך את הכוס הזאת. יכול להיות שלא כל האשמה אצל השחקן ושגם התסריטאי והבמאי, כמו שאתה אומר, היו יכולים לעזור – אבל בסופו של דבר לא הבנתי מה הדמות הזאת אמורה להיות- אדישה? אלכוהוליסטית? טיפשה? התסריט מספק תשובות לשאלות האלה, אבל השחקן אף פעם לא מצליח בצורה אמינה לגלם את הדברים האלה ויוצר איזה שהוא ערבוב לא ברור ואקראי של תגובות. מצד שני, תמיד קל יותר לבוא בתלונות למשחק של עמים אחרים, שמדי פעם יש להם קודים התנהגותיים שונים. אולי בשוודיה המשחק שלו ממש מדוייק בתיאור הדברים האלה.
היי מסתבר שמישהו הקשיב לי ועכשיו עושים רימייק לסרט הזה עם..
ויל פארל?
או.. אוקי..