-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
כל הג'אז הזה
All That Jazz
ג'ו גדעון הוא במאי וכוריאוגרף, אלכוהוליסט ומעשן בשרשרת, גרוש ורודף שמלות, ועובד על מופע ברודווי בכיכובה של גרושתו ובמקביל עורך סרט שביים. ולא, הוא לא עומד בעומס.
אורך: 2:3
תאריך הפצה בארה"ב: 20/12/1979
תאריך הפצה בישראל: 16/02/2017
קולנוע מדהים
אני יכול להבין למה הסרט הזה לא הפך לקלאסיקה. בתפר שבין בידור לאמנות (אפשר להתווכח הרבה על שני המושגים האלה, שבוודאות יש ביניהם חפיפה, אבל הרעיון ברור) הוא מציג מצג שווא של בידור כשבפועל הוא יותר קרוב לאמנות. יש בו שירים, ריקודים, סמים, מערכות יחסים כושלות וכל הג'אז הזה (סטגדאם), כלומר הוא דומה רעיונית ומבנית ללא מעט סרטים, טובים יותר ופחות. אבל הוא משונה, מהורהר, ומאוד מתאמץ להיות מיוחד, מה שהופך אותו להרבה פחות נגיש מסרטים אחרים בסגנון. ברגעים מסויימים נראה שהוא ממש מנסה להתיש את הקהל שלו.
אבל- הצילום, הכוריאוגרפיה והעריכה הם שומטי לסת ממש. צבעוניים, מקוריים, משרתים את הסיפור, ועשויים בהמון המון טעם וחזון. התסריט לא פחות טוב וכולל כמה משפטי מפתח נהדרים, מהסוג שאתה מצטט אחר כך לאחרים. בעיקר יש כאן המון שאפתנות שבשום שלב לא הופכת ליומרה. לרוב אני נוטה להעריך במיוחד סרטים שמצליחים לעשות הרבה בלי להתאמץ, וכאן יש וואחד מאמץ, אבל אני חושב שזה עולה בקנה אחד עם המאמץ של הדמות הראשית בסרט, אז זה לגמרי עובד.
בדומה ל"אודיסאה בחלל", גם כאן הייתי שמח אם היה אפשר לקצץ קצת מהרפטטיביות כדי לתת לגאונות של הבימוי לחלחל גם אצל אנשים שיותר רגישים לשיעמום. אחלל את הקודש ואומר שהייתי שמח לגרסאות קצרות בחצי שעה של שניהם, ואלו גם הגרסאות שהייתי מציג לחברים, וגם הגרסאות שהייתי צופה בהן שוב בעצמי. הו, וול. בכל אופן, מומלץ בחום.
מה? זאת לגמרי קלאסיקה
(ל"ת)
הכול יחסי
אני מניח שזאת סוג של קלאסיקה בקרב סינפילים, אבל לצורך העניין, לא מדובר בסרט שקרוב לטופ 250 של ימד"ב, או שהגיע לרשימת המאה של Sight and Sound, למרות שבעיניי בהחלט מגיע לו.
זה סרט שצריך להיות בכל רשימה של הסרטים הטובים ביותר, אין ספק
(ל"ת)