הכל אבוד
All is Lost

אדם אחד מנסה לשרוד על ספינה קטנה בלב האוקינוס.

תאריך הפצה בארה"ב: 18/10/2013
תאריך הפצה בישראל: 12/12/2013
מעולה. סיפור הישרדות מינימליסטי, מרתק ומהפנט לא פחות מ"כח משיכה".

28 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. מה שדורון אמר

    סרט ללא מילים שמצליח לרתק לכל אורכו. משחק נפלא של רדפורד, מקווה שצ'וויטל לא יגנוב לו את האוסקר.

  2. התלבטות

    מצד אחד אנשים אומרים שלמרות שמדובר בסרט עם שחקן אחד הסרט מצליח לרתק ולא לשעמם לרגע, כולל אתה רד, וכולל כמה ביקורות שקראתי באינטרנט ובשבעה לילות. מצד שני, תגובות של צופים ושל עוד מבקרים מסויימים טוענים שמדובר בסרט משעמם, מייגע, לא מתקדם ושהקונספט נקלט אחרי 2 דקות. התלבטות מאוד קשה אם ללכת או לא, כי זה נראה מעניין אבל ממש לא בא לי סרט מייגע.

    • לך

      תום שפירא

      אני בהחלט מבין למה אנשים עשויים למצוא אותו מייגע, אפילו באורך רזה של שעה וארבעים הקונספט של אדם אחד מול וריאציות על אותו אסון מתחיל לחרוק (גם כוח משיכה, סרט הרבה יותר אנרגטי, נתקל בבעיה הזו לקראת הסוף) אבל לא "משעמם": דברים קורים בסרט הזה, הם מתרחשים בהילוך איטי (בכל זאת – ים), אבל הסרט כל הזמן מתקדם ולא מבזבז שניה מיותרת – משהו רע קורה והדמות הראשית חייבת למצוא איך להתמודד איתו, משהו אחר קורה והוא צריך לאלתר דרך לשרוד.
      אם לא משום סיבה אחרת אז הסרט הזה ילמד אותך איך לשרוד אסון בלב ים*

      * בהנחה שאתה מלח מנוסה עם הציוד הדרוש ולא מגיב אינטרנט ללא ניסיון, כושר או הכישורים המתאימים.

      2
      נמרוד, Jess R ?
    • אני ממליץ

      עד כמה שאין לסרט ממש עלילה, אלא אוסף אתגרים בלב ים, הוא מרתק ומותח לכל אורכו. אין לו טון חד משמעי של סיפור השרדות מדהים וגם לא של אסון בלתי נמנע. למעשה, לא ידוע כמעט שום דבר על הדמות היחידה בו והסרט אלם ברובו. עדיין, זה סרט ממש טוב בהמחשת חוסר הוודאות של הסחפות בלב ים והוא מצליח לעבור בצורה טבעית ואמינה בין יאוש לתקוה לכל אורכו. הוא מסתיים בזמן, רגע לפני שמתחיל למצות את הרעיון והרגשתי כאילו הוא קצר מאורכו האמיתי. כמו כן, עריכת סאונד ובימוי שיוצרים אשליה של נוכחות על סירה בלב ים, למרות האפקטים הלא אחידים ברמתם.

      • אני לא יודע אם כדאי לשאול את זה פה, אבל אני מניח שזאת האפשרות היחידה שלי.

        אני נורא מתעניין בפוסטים והביקורות שלך ותמיד נכנס אליהן דרך הקישור שבשם שלך. אבל שמתי לב שמדי פעם זה נראה כאילו עולה אצלך פוסט חדש, אבל כשמנסים לקרוא אותו מופיעה הודעה "התוכן שביקשת לצפות בו מוגדר למשתמשים רשומים בלבד" (ספציפית כרגע כתבת ה"שאלות על המרוץ לאוסקר השנה"). אני לא יודע מה השיקולים שלך ואם אתה עושה את זה בכוונה או שזאת טעות טכנית כלשהי באתר (כי כמובן, לא בכל הפוסטים שלך זה קורה, רק בחלקם), רק אומר שזה פשוט מונע מאנשים לקרוא את הדברים המעניינים שאתה שאתה כותב (אני כבר ראיתי את הכותרת וישר שלחתי לינק למישהו שאני מכיר שמתעניין גם הוא באוסקר אבל אז גילינו שאנחנו לא יכולים לקרוא את זה ללא משתמש ב-TheMarker, וזה די מבאס). אני מקווה שאין נימה של תוקפנות או דרישה בדבריי, כי לגמרי לא אמורים להיות.

        • הפוסט עדיין בשלבי כתיבה/עריכה

          הוא מסומן כפרטי ולא ציבורי, כי הוא עדיין לא שלם. ברגע שאשלים אותו, יהיה ניתן לקרוא אותו בלי הסיסמה שלי. לצערי, הממשק של קפה דה מרקר לא מספיק חכם בכדי למנוע מפוסטים כאלה להופיע לעיני כל.

        • ועכשיו אתה יכול גם לשמוע אותו

          תום שפירא

          פרק 18 של שורה שניה באמצע עלה
          http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=452102&cid=461239

          … וכבונוס מיוחד הבעיה שמנעה מאיתנו לפרט בתיאור הפרק על אילו סרטים מדברים נפתרה סוף סוף.

          1
          אור ?
          • מצוין!

            Morin

            ככה אני יכולה לבחור למה להאזין, כי פודקאסט על שני סרטים שלא ראיתי עדיין פחות מעניין מבחינתי.
            כל הכבוד, ותודה!

            1
            eclipse ?
  3. גם ממליצה מאוד

    מירי

    אני מאוד נהניתי מהסרט. אפילו יותר מאשר מ"כוח משיכה". הסיבה העיקרית היא רוברט רדפורד ומה שהוא מביא איתו. בדרך כלל הוא שחקן שמשחק דמויות מאוד בשליטה ובסרט הזה הוא הופך לכל כך פגיע. גם כאן, הוא מתחיל רגוע. הדמות שהוא מגלם לא נכנסת להיסטריה מיד עם תחילת המשבר, כמו סנדרה בולוק למשל, אלא מגיבה בשיקול דעת ואז לאט לאט מתפרקת. זה היה הרבה יותר אפקטיבי מבחינתי והרבה יותר מסעיר רגשית. גם העובדה שאין סיפור רקע על הדמות היא מאוד מיוחדת. זה מאפשר לצופה הזדהות אישית עם ההתרחשויות. גם הצילום מקרוב,, הסאונד החזק של הים, המוסיקה שנכנסת בדיוק ברגעים הנכונים – כל אלו נותנים תחושה יוצאת דופן של נוכחות, שאני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה חוויתי כמוה בסרט. מקריאת תגובות של צופים שפחות אהבו אני מבינה שזה עניין מאוד סובייקטיבי. זה סרט שאו שמתחברים אליו וחווים באמת חוויה עוצמתית, או שלא – ואז משתעממים ולא מבינים את הקטע. יש אנשים שמראש אין להם מה לחפש בסרט כזה. צריך מידה מסוימת של פתיחות וסבלנות. אבל לכל השאר אני חושבת שכדאי לנסות. לא נראה לי שבמסך קטן יהיה לסרט הזה אפקט מי יודע מה וחבל לפספס.

    1
    אביעד שמיר ?
  4. נזכרתי ב"להתחיל מחדש" (טום הנקס). יש דמיון? (ב"הכול אבוד" לא צפיתי).

    (ל"ת)

    • ההבדל העיקרי הוא בשם של הסרט

      Matoy

      cast away ("להתחיל מחדש", שנשמע יותר אופטימי בעברית) הוא סיפור על אדם ש"הושלך" לאי בודד וצריך להתחיל את חייו ולשרוד שם מחדש. למרות שזה סיפור לא נעים יש איזה אופטימיות הוליוודית שם, אולי בגלל טום הנקס (אולי בגלל ווילסון).
      All is lost, ("הכל אבוד") הוא סרט שכשמו מאוד דל באופטימיות.
      גם מבחינת העלילה "הכל אבוד" דל בהרבה מ"להתחיל מחדש". "להתחיל מחדש" היה סיפור קצת יותר מקיף מרק ההשרדות של הנקס (למרות שזאת ללא ספק הייתה העלילה הראשית). "הכל אבוד" נראה כמו דוקומנטריה על אדם ששורד לבד בים (ללא מצלמה), וזאת העלילה. זה הסרט. נטו. תיעוד מאבק ההישרדות של רוברט רדפורד בים, וזהו.
      לדעתי זה יותר מזכיר את "קבור" או אולי "127 שעות".

      1
      אביעד שמיר ?
      • תודה, לא צפיתי בסרטים האלה...

        (ל"ת)

  5. תגובה שמכילה ספוילר להכל אבוד מאת Matoy
    • תגובה שמכילה ספוילר להכל אבוד, כח משיכה מאת רד פיש
      • תגובה שמכילה ספוילר לכוח משיכה, הכל אבוד מאת Matoy
        • תגובה שמכילה ספוילר להכל אבוד, כח משיכה מאת רד פיש
        • תגובה שמכילה ספוילר להכל אבוד מאת מירי
      • תגובה שמכילה ספוילר מאת מיכאל גינזבורג
  6. סרט טוב

    'הכול אבוד' הוא סרט מאוד (מאוד) מינימליסטי ודל בדיאולוגים ובעלילה אבל המשחק של רוברט רדפורד מעולה ומעט העלילה בסרט נהדרת. סך הכול זה סרט טוב, אבל 'כוח משיכה' הרבה יותר טוב ממנו.

  7. הסרט ה-19 שאני רואה השנה (מסתבר),

    התאמצתי להשלים אותו לפני סוף הסקר והוא אכן דחק סרט אחר מהחמישיה שלי.
    חוויה מרוכזת. הנטיה הראשונה היא כמובן להשוות ל"חיי פיי" ולקרוא לזה "חיי פיי: הדור הבא", אבל זה יהיה לחטוא לאמת. כמובן שיש אסוציאציות ונקודות מעט דומות. אבל הם ממש שונים. רדפורד נמצא שם לבד-לבד-לבד (לראות את ה-cast בקרדיטים זה ממש מוזר), בלי שום חבר על היאכטה. הכל הרבה יותר ריאליסטי, המרחבים והבדידות מורגשים מאוד.
    מדהים איך אפשר להפוך גם סרט מודרני לסרט אילם, והמילים לא חסרות לרגע, בשום שלב בסרט.

    • תגובה שמכילה ספוילר להכל אבוד מאת subatoi
  8. Our man*

    קרקר כפול

    אין פתיחה סוחפת ודרמטית.
    אין דיאלוגים. יש כמה רגעים שהדמות של רדפורד מנסה לדבר עם מישהו, ועוד רגע אחד שיש בו את ה"פאק" הכי מוצדק שראיתי מזה הרבה זמן, ובין המוצדקים בכל הקולנוע.
    אין שום רגע שמכין אותך לכמה שהסרט הזה יכניס אותך לתוכו. אתה פשוט מוצא את עצמך 20 דקות לתוך הסרט שקוע לחלוטין ומודהם ממה שקורה על המסך.
    אין איזה רגע דרמטי שבו הוא בוכה ו"משחק הוליוודית". כמו הסרט, המשחק שלו מתחיל שלו ולא מלהיב אבל מהפנט אותך לאט לאט לתוכו. בנוסף –
    אין שום מידע על הדמות. לא ילדים מתים, לא גיבור ארצות הברית שרק יצא לחופשה, לא נהג משאית שעשה את העבודה שלו. פשוט בן אדם. למיטב ידיעתנו הוא יכול להיות פדופיל מורשע שברח אל הים כדי להתחמק ממאסר.
    אין סימבוליות בשקל שדוחפים לך בגרון.
    אין מוזיקה שצועקת עליך כמעין פיצוי על השקט של הסרט. יש לשקט מקום, וכשצריך, גם למוזיקה יש מקום.
    אין שום דבר רע שלא קרה לגיבור שלנו. בשלב מסוים, הסרט מרגיש שכל דבר רע שקרה בים קרה לגיבור שלנו, כאשר הצעד הבא ההגיוני זה שהוא ייפגע בקרחון וייפול לבור של הקאייג'ו. בניגוד למונוטוניות המסוימת של כוח משיכה, כאן כל אירוע מרגיש כמו אירוע נפרד ולא כמו רכבת הרים שחוזרת על עצמה בעוצמות שונות. דברים שונים מצריכים טיפול שונה. ( אני אדגיש שמילת המפתח היא מרגיש, מילה סובייקטיבית משהו. אבל כן, הכל אבוד היה חוויה הרבה פחות מונוטונית מכוח משיכה.)
    אין לי שום סיבה להצדיק למה חיכיתי כל כך הרבה זמן לראות אותו ולא הפצרתי באנשים אחרים לראות גם. סרט נהדר, וביחד עם בתוך לואין דיוויס מהווה את שתי ההחמצות הגדולות ביותר בקטגוריית הסרט של השנה. אבל אולי זה הגיוני כי-
    אין שום סיבה לראות את הסרט הזה לא בקולנוע. כמו כוח משיכה, אני לא יודע אם החוויה העוצמתית של הסרט הזה תעבור כאשר אתה יכול לעצור או מרוכז באלפי דברים בו זמנית באינטרנט. הסרט הוא סרט חוויה במובנים החזקים ביותר. מה שמוביל אותי לשאלה אחרת
    יש איזה סיכוי שבנוסף לכל ההקרנות המגניבות שמאורגנות פה לסרטים כאלה ואחרים תתארגן גם הקרנה להכל אבוד? חבל שהסרט יישכח כל כך מהר, ואני באמת לא בטוח שיש סיבה לראות אותו במסך הקטן.

    * -הכותרת היא איך שרוברט רדפורד מופיע בכתוביות הסרט, ואיך שאני מרגיש לגבי הסרט. לקרוא בקול של צעיר שחור משנות ה90 שמתלהב ממשהו שחברו עשה

    3
    אור, subatoi, דורון פישלר ?
    • הערות שוליים

      קרקר כפול

      הערה 1 – מצטער על ההשוואות לכוח משיכה. סרט אמור לעמוד בפני עצמו ולא ביחס לסרטים אחרים. ושלא יהיה כל צל של ספק ,הכל אבוד הוא סרט נהדר לא רק בהשוואה לכוח משיכה, או לסרטים אחרים מ2013. הוא פשוט סרט נהדר שקשה להאמין שהוליווד עדיין מייצרת ( סרט עם שחקן אחד? מבוגר מאוד? שלא מדבר כל הסרט? על סירה?) וזה מתנה לעולם הקולנוע שהוא קיים. ההשוואות לכוח משיכה הן בגלל שזה מתבקש מעט ובגלל שאני עוד לא בוגר מספיק בשביל לא לעצבן אנשים עם ההשוואה הזאת.

      הערה 2 – זה שאני מעדיף את הכל אבוד לכוח משיכה הופך אותי להיפסטר מהגיהנום, שובניסט או היפסטר שובניסט מהגיהנום?

    • בהחלט סרט שמגיעה לו עוד קצת תשומת לב

      לפני שהוא נעלם בין גלי אוקיינוס היסטוריית הקולנוע הגדול.
      רדפורד הלין על השיווק של הסרט. אולי זה חלק מהסיבה להתחמקותו מהתודעה הציבורית.

      1
      יהונתן צוריה ?
  9. אדון האופל

    מינמליסטי ואטי אך מרתק לכל אורכו. מצולם נפלא ומאוד מושקע וכולל הופעה מצוינת של רוברט רדפורד שכמעט ולא כוללת מילים.

    הבעיה העיקרית עם הסרט היא שבשום שלב לא פחדתי על שלומה של הדמות הראשית. היא אומנם נתקלת ברצף גדול מאוד של בעיות וצרות ימיות אך בשום שלב לא הרגשתי שיש סכנה על חייה ולא הייתה שום סיטואציה שהיציאה ממנה נראתה בלתי אפשרית ורק בעזרת תחכומה של הדמות הראשית היה אפשר להינצל. דמותו של רדפורד נתקלת בשלל צרות אך אף אחת מהן לא הרגישה מאתגרת כל כך עבורה. חלק מזה אולי נובע מקור הרוח שאפיינה את הדמות לכל אורך הסרט. אבל כשלגמרי ברור שהדמות לא הולכת למות באמצע הסרט (במיוחד כשמדובר בדמות היחידה בסרט) לפחות תגרמו לי להתעניין ב"איך היא תצא מזה?".

  10. תגובה שמכילה ספוילר להכל אבוד מאת Jaguar
  11. הרבה זמן לא ראיתי סרט כה משעמם

    מיכאל גינזבורג

    שלא תטעו, אל רוברט רדפורד אין לי טענות, הוא מחזיק בקלות רבה את הסרט על כתפיו, היות והינו אחד השחקנים הטובים בכל הזמנים.

    אחרי 20 דקות, המחשבות שלי כבר החלו לנדוד להן הרחק הרחק וכמעט ולא שמתי לב למתרחש על המסך. גם שאר 80 דקות הסרט התגלו להיות קלישאות על קלישאות על קלישאות. סתמי עד כאב. כשהדמות הראשית מוצגת לנו כגיליון ריק ועלינו מראש להביע הזדהות עם הנסיונות שלה להינצל, זה בעייתי – למה אני אמור לאהוד אותו? רק כי הוא אדם בצרה? ואם הוא פושע נמלט או מכה את משפחתו? זה הומניזם בשקל. והסיום, אוי הסיום. סיום אמריקני נדוש ונוראי – אם אתה טורח ומתאמץ, חרוץ במעשייך, תקבל תגמול. במקום לסיים את הסרט במותו של רדפורד ובכך לומר כי מה שבאמת חשוב הוא להמשיך ולנסות, כי זה מה שמעצב באמת את רוח האדם.

    • ראשית כל, למרות שאתה מפרש את הסוף של הסרט בצורה חד משמעית הוא רחוק מלהיות כזה.

      שנית כל, קשה לי להגיד שאתה טועה ומטעה כי אני באמת לא יודע איך החוויה של צפייה ביתית בסרט. אולי באמת במסך הביתי תוך 20 דקות המחשבות נודדות וכו'. אני רק יכול להגיד שבקולנוע זה היה מרתק.

      שלישית כל, למה "בשקל"? הבחירה להיצמד לכך שאנחנו לא יודעים כלום על הגיבור היא בנוף הקולנועי די מרתקת ולא ברורה מאליו בכלל. אני לא בטוח בכלל,אגב, שאמורים לאהוד את הגיבור. אלא רק לצפות במסע שלו ולהעריך אותו.

      רביעית כל, קלישאות? איזה? מה? יש בהחלט חוק מרפי בסרט, אבל זה רחוק מ"קלישאות על קלישאות על קלישאות".

 

כתיבת תגובה

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)