אז בתור מישהי שחוותה טיפולי פוריות, אני יכולה להגיד שהיו חלקים בטריילר שגרמו לי להצטמרר מהזכרונות. ואני בכלל לא בטוחה שאני אצליח לראות סרט כזה בלי שהוא יעלה הרבה מטענים ישנים.
ומצד שני, אני לא יכולה להתנער מהתחושה שעד שעושים סרט כזה, עושה רושם ששוב – הגיבור הראשי הוא הגבר. הוא זה שיש לו בעיה בזרע, הוא זה שמתעלף מהזריקה, הוא זה שמאונן במרפאה (למה, אגב? מה הבעיה להגיע עם כוס מלאה מהבית?), והוא זה שצריך להתמודד עם מצבי הרוח של האישה. כי ברור שגם בנושא של *טיפולי פוריות* זוית הראייה הגברית היא זו שמובילה את הנרטיב. וזה לא שאני חושבת שאין מקום לנקודת מבט גברית, אבל בנושא הזה ספציפי – בואו נתחיל מלראות כמה נקודות מבט נשיות לפני שמתחילים לדבר על כמה מסכן הגבר.
כלומר, כן, הגבר הוא זה שיש לו בעיה בזרע, אבל הסרט דווקא מדגיש את זה שגם אם הבעיה היא אצלו, הטיפולים שהאישה צריכה לעבור הם תובעניים הרבה יותר (פיזית, רגשית). אני חושב שהדגש בטריילר הוא על הצד הגברי פשוט כי רוב הבדיחות שקשורות לנושא מגיעות מהצד שלו, והטריילר מנסה להדגיש את החלק הזה בסרט.
ואני לא יודעת אם אלך לראות כשאני לא יודעת על איזה טריגרים זה הולך ללחוץ לי. אני מגיבה רק על מה שאני רואה בטריילר, אבל גם אם נניח שזו הסיבה – בסופו של דבר הרבה יותר אנשים רואים את הטריילר מאשר את הסרט. ומה שיש בטריילר זה אישה שנורא רוצה ילד אז ילדים והריונות גורמים לה להיות עצובה, וגבר שחווה חוויה שלמה, שכוללת טווח של רגשות והתמודדויות, ויותר קלישאתי מזה אין.
ואגב, מי שלא רואה את ההומור בהתמודדויות של האישה ממש לא חיפש מספיק. לא בקטע ששלוש פעמים בשבוע מתחילים את היום בללכת לקופת חולים כדי שיתקעו לך מוט בין הרגליים; לא בקטע שחצי מכל חודש את בסטטוס שרדינגר – בהריון ולא בהריון במקביל, ומנסה להתנהל כאילו את בהריון, ולא לשתות, ולא לקחת פאקינג כדור נגד הנזלת שחונקת אותך בלילה כי "הריון יקר", אבל במקביל להשתדל לא להעלות ציפיות, כי את יודעת שתהיה תשובה שלילית בסוף; לא בקטע שהשאיבות וההחזרות נקבעות בזמנים רנדומים ללא שליטה ולאף אחד לא אכפת מה יש לך בעבודה באותו היום ולאיך את מבטלת דברים באופן רנדומי בלי לנסות לעורר חשדות (כי לא רוצים לספר, כמובן). כן, יש את הקטע של לשכב עם הרגליים למעלה כמו סתומה שרואים בפריים האחרון בטריילר, שזה אחלה אבל זה ממש קטן.
שוב, יכול להיות שאם אראה את הסרט דעתי תשתנה ואני אראה שם משהו מעבר לאישה שכל החיים שלה סובבים סביב זה שהיא רוצה להכנס להריון וכמה שזה מדכא אותה. אבל בטריילר לא רואים את זה – ולי זה צורם.
אבל אני בהחלט חושב שהוא חושב שהוא משתדל להראות גם את הצד הנשי. יש לה לא מעט זמן מסך, בסך הכל, אבל אני בהחלט חושב שהסרט הוא, בסופו של דבר, מסעו של הגיבור יותר משהוא מסעה של הגיבורה.
גבר שעובר תהליך רגשי שלם, ואישה שהאפיון שלה הוא "רוצה להכנס להריון, ונורא בדכאון מזה שזה לא מצליח", זו הגדרה סבירה? כי אם כן – אני הולכת להתרחק מהסרט הזה כמו מאש. הוא רק יעצבן אותי.
אבל אם יש שם איזשהו התייחסות סבירה לתהליך שהיא עוברת מעבר ל"היא הורמונלית אז זה גורם לה להתחרפן, והיא נורא נורא נורא רוצה ילד אז ילדים ונשים בהריון מדכאים אותה", אני מאוד אשמח לראות התמודדות מעניינת עם הנושא.
הטיפולים גורמים, כאמור, לבעיות בזוגיות שלהם שמובהרים בסרט שהם לא רק "היא הורמונלית" אלא שגם לו יש צד בדבר, ויש לה תלונות רבות ומוצדקות לגביו. הבעיה היא שהיא לא ממש… משתנה או מתפתחת אלא יותר מתמודדת עם החרא שלו ושל העולם. אם יש שינוי בדמות, זה שהיא מפסיקה לאכול חרא מאנשים וצועקת ופורקת שאת על נפשה. אבל היא לא הופכת לאדם טוב יותר או לומדת ממש משהו על עצמה. הוא, לעומת זאת, זוכה לסיפור עם אפיון וקשיים ועוד דברים.
אני לא יוצרת סרטים, אפילו לא קרובה לזה, אבל לו הייתי – הייתי מנסה להעביר את הטירוף הזה שנקרא טיפולי פוריות, דרך העיניים של האישה שחווה את זה. יש מעט מאוד דברים שאני אומרת עליהם שאותם גבר לא יבין. גם אם הוא היה חלק מזה, גם אם הוא ליווה את אישתו בכל ביקור רופא ובדיקת דם (והם לא, זה פשוט לא ריאלי, כמות ההתעסקות שזה דורש פשוט היתה משתקת את הבית), גם אם הוא בטוח שהוא ראה אותה לכל אורך הדרך. אני מכירה לא מעט זוגות שחוו טיפולי פוריות, כולל האיש שאיתי בבית, ואני יכולה להגיד שגם בני הזוג הכי תומכים ושהכי רוצים לעזור – עדיין יש משהו בטירוף הזה שהם פשוט לא יכולים לחוות, פשוט כי זה לא הגוף שלהם, זה לא הזמן שלהם וזה לא ההורמונים שלהם. אני באמת חושבת שיש דברים שצריך לחוות כדי להבין, ומי שלא חווה – גם אם זו אישה, גם אם זה גבר שהיה שם לכל אורך הדרך, זה פשוט לא אותו הדבר.
ואגב – אם היה לי איזשהו כשרון לזה – זה לחלוטין היה קומדיה.
ובנוסף לכל, בסוף הילד שלהם מתגלה כאנטיכריסט!
(ל"ת)
האין כולם?
(ל"ת)
עכשיו אני חייב לראות את הקרוסאובר הזה
דווקא מתאים לגיימן הטוויסט שאתה מציע.
הטריילר
אז בתור מישהי שחוותה טיפולי פוריות, אני יכולה להגיד שהיו חלקים בטריילר שגרמו לי להצטמרר מהזכרונות. ואני בכלל לא בטוחה שאני אצליח לראות סרט כזה בלי שהוא יעלה הרבה מטענים ישנים.
ומצד שני, אני לא יכולה להתנער מהתחושה שעד שעושים סרט כזה, עושה רושם ששוב – הגיבור הראשי הוא הגבר. הוא זה שיש לו בעיה בזרע, הוא זה שמתעלף מהזריקה, הוא זה שמאונן במרפאה (למה, אגב? מה הבעיה להגיע עם כוס מלאה מהבית?), והוא זה שצריך להתמודד עם מצבי הרוח של האישה. כי ברור שגם בנושא של *טיפולי פוריות* זוית הראייה הגברית היא זו שמובילה את הנרטיב. וזה לא שאני חושבת שאין מקום לנקודת מבט גברית, אבל בנושא הזה ספציפי – בואו נתחיל מלראות כמה נקודות מבט נשיות לפני שמתחילים לדבר על כמה מסכן הגבר.
אני לא בטוח שזה לגמרי המצב
כלומר, כן, הגבר הוא זה שיש לו בעיה בזרע, אבל הסרט דווקא מדגיש את זה שגם אם הבעיה היא אצלו, הטיפולים שהאישה צריכה לעבור הם תובעניים הרבה יותר (פיזית, רגשית). אני חושב שהדגש בטריילר הוא על הצד הגברי פשוט כי רוב הבדיחות שקשורות לנושא מגיעות מהצד שלו, והטריילר מנסה להדגיש את החלק הזה בסרט.
תראה, כפי שאמרתי לא ראיתי את הסרט
ואני לא יודעת אם אלך לראות כשאני לא יודעת על איזה טריגרים זה הולך ללחוץ לי. אני מגיבה רק על מה שאני רואה בטריילר, אבל גם אם נניח שזו הסיבה – בסופו של דבר הרבה יותר אנשים רואים את הטריילר מאשר את הסרט. ומה שיש בטריילר זה אישה שנורא רוצה ילד אז ילדים והריונות גורמים לה להיות עצובה, וגבר שחווה חוויה שלמה, שכוללת טווח של רגשות והתמודדויות, ויותר קלישאתי מזה אין.
ואגב, מי שלא רואה את ההומור בהתמודדויות של האישה ממש לא חיפש מספיק. לא בקטע ששלוש פעמים בשבוע מתחילים את היום בללכת לקופת חולים כדי שיתקעו לך מוט בין הרגליים; לא בקטע שחצי מכל חודש את בסטטוס שרדינגר – בהריון ולא בהריון במקביל, ומנסה להתנהל כאילו את בהריון, ולא לשתות, ולא לקחת פאקינג כדור נגד הנזלת שחונקת אותך בלילה כי "הריון יקר", אבל במקביל להשתדל לא להעלות ציפיות, כי את יודעת שתהיה תשובה שלילית בסוף; לא בקטע שהשאיבות וההחזרות נקבעות בזמנים רנדומים ללא שליטה ולאף אחד לא אכפת מה יש לך בעבודה באותו היום ולאיך את מבטלת דברים באופן רנדומי בלי לנסות לעורר חשדות (כי לא רוצים לספר, כמובן). כן, יש את הקטע של לשכב עם הרגליים למעלה כמו סתומה שרואים בפריים האחרון בטריילר, שזה אחלה אבל זה ממש קטן.
שוב, יכול להיות שאם אראה את הסרט דעתי תשתנה ואני אראה שם משהו מעבר לאישה שכל החיים שלה סובבים סביב זה שהיא רוצה להכנס להריון וכמה שזה מדכא אותה. אבל בטריילר לא רואים את זה – ולי זה צורם.
הסרט נכתב מהצד הגברי של טיפולי הפוריות
אבל אני בהחלט חושב שהוא חושב שהוא משתדל להראות גם את הצד הנשי. יש לה לא מעט זמן מסך, בסך הכל, אבל אני בהחלט חושב שהסרט הוא, בסופו של דבר, מסעו של הגיבור יותר משהוא מסעה של הגיבורה.
אז...
גבר שעובר תהליך רגשי שלם, ואישה שהאפיון שלה הוא "רוצה להכנס להריון, ונורא בדכאון מזה שזה לא מצליח", זו הגדרה סבירה? כי אם כן – אני הולכת להתרחק מהסרט הזה כמו מאש. הוא רק יעצבן אותי.
אבל אם יש שם איזשהו התייחסות סבירה לתהליך שהיא עוברת מעבר ל"היא הורמונלית אז זה גורם לה להתחרפן, והיא נורא נורא נורא רוצה ילד אז ילדים ונשים בהריון מדכאים אותה", אני מאוד אשמח לראות התמודדות מעניינת עם הנושא.
זה יותר מורכב מזה
אבל אני לא בטוח שבהרבה. ספויילרים קלים-בינוניים:
הטיפולים גורמים, כאמור, לבעיות בזוגיות שלהם שמובהרים בסרט שהם לא רק "היא הורמונלית" אלא שגם לו יש צד בדבר, ויש לה תלונות רבות ומוצדקות לגביו. הבעיה היא שהיא לא ממש… משתנה או מתפתחת אלא יותר מתמודדת עם החרא שלו ושל העולם. אם יש שינוי בדמות, זה שהיא מפסיקה לאכול חרא מאנשים וצועקת ופורקת שאת על נפשה. אבל היא לא הופכת לאדם טוב יותר או לומדת ממש משהו על עצמה. הוא, לעומת זאת, זוכה לסיפור עם אפיון וקשיים ועוד דברים.
קודם כל תודה רבה!
מאוד מעריכה את התשובה, זה בהחלט עוזר לי להחליט.
אני לא יוצרת סרטים, אפילו לא קרובה לזה, אבל לו הייתי – הייתי מנסה להעביר את הטירוף הזה שנקרא טיפולי פוריות, דרך העיניים של האישה שחווה את זה. יש מעט מאוד דברים שאני אומרת עליהם שאותם גבר לא יבין. גם אם הוא היה חלק מזה, גם אם הוא ליווה את אישתו בכל ביקור רופא ובדיקת דם (והם לא, זה פשוט לא ריאלי, כמות ההתעסקות שזה דורש פשוט היתה משתקת את הבית), גם אם הוא בטוח שהוא ראה אותה לכל אורך הדרך. אני מכירה לא מעט זוגות שחוו טיפולי פוריות, כולל האיש שאיתי בבית, ואני יכולה להגיד שגם בני הזוג הכי תומכים ושהכי רוצים לעזור – עדיין יש משהו בטירוף הזה שהם פשוט לא יכולים לחוות, פשוט כי זה לא הגוף שלהם, זה לא הזמן שלהם וזה לא ההורמונים שלהם. אני באמת חושבת שיש דברים שצריך לחוות כדי להבין, ומי שלא חווה – גם אם זו אישה, גם אם זה גבר שהיה שם לכל אורך הדרך, זה פשוט לא אותו הדבר.
ואגב – אם היה לי איזשהו כשרון לזה – זה לחלוטין היה קומדיה.
החלק האחרון דווקא הסרט מנסה להקפיד עליו
לא תמיד בהצלחה, אבל לפחות מנסה.
ועל לא דבר.