-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
בחזרה לחיים
Sein letzetes rennen
אצן אולימפי לשעבר, היום מעל גיל 70, עובר לבית אבות. החיים בבית הזקנים מדכאים אותו והוא מחליט לרוץ פעם אחת נוספת את המרתון של ברלין.
תאריך הפצה בישראל: 10/04/2014
השם העברי הוא שילוב של "בחזרה לעתיד" עם "מחוברים לחיים"?
מה רק "בחזרה למסלול"?
*מה רע
(ל"ת)
שאין בזה את המילה "חיים" או "אהבה".
(ל"ת)
"בחזרה למסלול" זה לא ביטוי בעברית
בניגוד ל-back on track באנגלית.
"עולה על המסלול" הוא אופציה טובה יותר.
או "בחזרה לתלם" שהוא תרגום די מדויק של back on track וגם ביטוי בעברית (ביטוי ארכאי משהו. אבל זה ממילא סרט זר לזקנים. אין חשש להבהלת בני התשחורת).
מעניין מה השם המקורי בגרמנית. לא מצאתי את הסרט בימד"ב.
"בחזרה למסלול" זה לא ביטוי בעברית?
קודם כל, כן זה כן, ואם לא – אז מה? "הדייט שהביך אותי" זה כן ביטוי?יש חוק שאומר ששמות של סרטים צריכים להיות רק ביטויים המאושרים על ידי אבן שושן תשל"ט?
ובתשובה לשאלה, "Sein letztes Rennen" (טעות שלי שהשם שהופיע בראש הדף קודם היה האנגלי ולא הגרמני).
משמעות השם הגרמני היא "המירוץ האחרון שלו"*
אז גם המתרגמים לאנגלית קצת לכלכו.
* אליבא דגוגל טרנסלייט
לא שמתי לב שזה היה במקור גרמני.
ממש טלפון שבור. מעניין אם מישהו ינסה לתרגם לעוד כמה שפות, ואז ישווה למקור. אולי נקבל משהו מעניין.
בכל מקרה, די ברור שהמפיצים בחרו ללכת על הקו תרגום של הגירסה האנגלית, שזה בסדר כי אף אחד לא מצפה שהם באמת ישקיעו ויבררו מה המקור הגרמני אומר. וזה דווקא בסדר, כי יש כזה ביטוי בעברית, ובנוסף גם ה"מסלול" מתאר חלק משמעותי בעלילה (לפי התקציר לפחות). אז למה להחליף דווקא אותו במילה הגנרית "חיים"? למה? למה?!?!?!
למה.
אף אחד לא מצפה מהם שישקיעו ויבררו מה המקור הגרמני אומר?
הרי הם צריכים לתרגם את הסרט כולו – או שגם את זה הם עושים על ידי תרגום של התרגום לאנגלית?
זה היה חצי בצחוק.
אבל עכשיו כשהזכרת את זה – אני ממש מקווה שהסרט לא עובר תרגום שני, דרך אנגלית, לעברית. אין איזה חוק נגד זה?
בנוסף, ומבלי להפחית מטיעוניך (כן, בחזרה למסלול זה די ביטוי)
אני מוחה על העלאת "הדייט שהביך אותי" כדוגמה לאיך כן ראוי לתרגם שמות של סרטים.
זו לא היתה דוגמה למה שראוי, אלא למה שקיים.
לצערי.
תן ל"הדייט שהביך אותי"
10 שנים והוא יהפוך לביטוי בעברית.
צפיתי בו אתמול באיחור ניכר, והתחושה מעורבת
הסרט מתחיל טוב, אך נגמר כעיסת קיטש דביקה ומניפולטיבית.
זה חבל כי הוא כן מנסה להעלות שאלות רציניות ולגעת בעדינות בנושאים של הזיקנה והצורך בתקווה, במטרה, בהגשמה עצמית ובמציאת טעם לחיים, גם בגיל השלישי. יוצא לי לעבוד עם פנסיונרים, וברור לי שהשאלות האלה הן רציניות, מעניינות וראויות. בראשית הסרט נגעו בנושאים הללו באופן מעניין ומכבד. שני השחקנים הראשיים המבוגרים היו טובים מאד בעיני, ובעיקר האישה, מרגוט (טטיה סייבט). לעומתם, הדמויות שסביבם עוצבו באופן קריקטורי רוב הזמן – הקשישים האחרים, צוות בית האבות, וגם הבת וה(ספק) חבר שלה – דמויות שטוחות מאד ושבלוניות. זה גרם לעלילות המשנה להיות ממש מיותרות – ממש לא איכפת היה לי מה קורה לבת בחייה, וגם מערכת היחסים שלה עם הוריה נראתה לא אמינה בעליל. כך גם ה(ספק) חברויות ו/או קונפליקטים בתוך בית האבות.
10 הדקות האחרונות של הסרט היו ממש מניפולטיביות, הרגשתי שדורכים לי ברגל גסה על בלוטת הדמעות, וזה גרם לי לצאת בתחושה ממש רעה מהסרט.
בקיצור – זה לא סרט איום ונורא, אבל עם קצת יותר עדינות, עם בימוי פחות גס ודביק בסוף, ועם קצת יותר פיתוח של דמויות המשנה, זה היה יכול להיות סרט ממש טוב. חבל.