כשסרטים קטנים מטילים צל גדול, זה סימן שדמדומים. צילה הכבד של סדרת "דמדומים" עדיין מוטל על תעשיית הקולנוע, ולא יעזוב בקרוב: כולם רוצים להיות ה"דמדומים" הבא, ולנסות לשחזר את ההצלחה הלא מוסברת של סדרת הערפדים המנצנצים. לכן, אם תרצו ואם לא, תקבלו הרבה חיקויי-דמדומים, רבים מהם משתמשים בשיטה הפשוטה ביותר ליצור חיקויים – לוקחים את המבנה הבסיסי של רומנטיקה לנוער, ומחליפים את הערפדים ואנשי הזאב ביצור על-טבעי אחר. כבר קיבלנו "דמדומים עם זומבים" ("מת עליה"), ומה שנראה כמו "דמדומים עם חייזרים" יגיע בקרוב ("גוף מארח"), כך ש"דמדומים עם מכשפות" הוא שלב בלתי נמנע. ולכן: "יצורים יפהפיים".
חייהם של סרטי טוויי-לייק הם קלים במובן אחד: המקור כל כך עלוב שלחיקויים קל מאוד להתעלות עליו. כמה שקל לזלזל ב"יצורים יפהפיים" כעוד חיקוי אחד לאוסף, על דבר אחד יסכימו כולם חוץ ממעריצות ג'ייקוב/אדוארד שעוד לא עבר להן: הוא הרבה יותר טוב מ"דמדומים". הבסיס העלילתי זהה: אל בית ספר תיכון בעיירה קטנה וחסרת ייחוד כביכול בפינה לא אופנתית של ארצות הברית (הפעם: דרום קרולינה) עוברת תלמידה חדשה, ומיד נקשרת אל אחד הבנים במקום. אך הרומן בינהם לא יהיה פשוט, כיוון שמתברר שהעיירה השלווה כביכול היא מרכז פעילות של יצורים על-אנושיים (הפעם: מכשפים ומכשפות), ואחד מהצדדים ברומן הזה הוא בעצם בן למשפחה ענפה של אותם יצורים, החיים בבית גדול מחוץ לעיר. בני התמותה ובני הקסם כאחד מתעקשים שהאהבה בין השנים היא אסורה, אך בעוצמת הרגשות בינהם שום דבר לא יעמוד. הטוויסט: הפעם זו הבחורה שהיא היצור העל-טבעי, לא הבחור. שוק ותדהמה.
לנה (אליס אנגלרט) היא מכשפה (למעשה הסרט טוען שהביטוי הפוליטיקלי קורקט הוא "קאסטר"). מכשפים, כמובן, יכולים להשתייך אל כוחות האופל או כוחות האור; על פי הסרט, הגברים יכולים לבחור את דרכם, אבל בנוגע לנשים – להן אין זכות בחירה. בגיל 16 בדיוק היא תיהפך פתאום למכשפה רעה, או שלא. אגב, העשן שאופף ברגעים אלה את גוש דן מקורו באזניים של כל הפמיניסטיות הלוחמות שקראו הרגע את המשפט הזה. ובצדק. בואו נשאיר את הנושא הזה בצד ונתרחק בזהירות.
על כל פנים, לנה פוגשת את איתן (אלדן ארנרייך) וברור מיד שהגורל ייעד אותם להיות יחד. איתן, בחור פופולרי ושנון עם חלומות גדולים שמתחילים כולם ב"כשאני אגדל ואעזוב את העיירה העלובה הזאת", מתאבסס על לנה ויעשה הכל כדי להיות איתה, כולל לספוג ממנה חיצי לעג מחודדים ולפגוש את המשפחה שלה, ובראשה הדוד מייקון (ג'רמי איירונס לבוש בחליפת איומים). הטוויסט האמיתי הוא שהרומן הזה דווקא חמוד. כן, הוא דביק וצפוי ואפוף בהורמונים, אבל אנרייך ואנגלרט מפגינים יותר אישיות במשפט אחד שנאמר במבטא דרומי כבד משקירסטן סטיוארט והנצנץ שלה הראו לאורך חמישה סרטים. בזיווג הזה יש כימיה, הומור ושנינות, וכאמור, גם מבטא חינני שיוסיף צבע לכל העסק.
בשלב כלשהו נכנס לעניין גם העסק העל-טבעי, מאבק האור בחושך וכל זה. כמה שחקנים מכובדים נכנסים לתמונה משני הצדדים: ויולה דייויס, אמי רוסום וגם אמה תומפסון בכבודה ובעצמה, ונראה שכולם נהנים להיות שם. ובכל זאת, האקשן הוא החלק החלש בסרט. הקסם בסרט לא מוסבר ולא ברור: שלא כמו בסדרת הארי פוטר למשל, לא רואים את הקאסטרים לומדים קסמים או משתמשים בלחש מסוים. הם קוסמים מהסוג שרק מסתכל עליך בריכוז, ואז אתה עף, או מת, או מדקלם שייקספיר. לכן כשהם נאבקים בינהם, ה"קרבות" מורכבים משני קאסטרים/ות שעומדים ובוהים זה בזה, ואז יש הרבה אפקטים ממוחשבים ואחד מהם מנצח. זה, כמו גם ההמתנה עד לרגע שבו הרוע יאכל או לא יאכל את גיבורת הסרט, נראה שרירותי ולא מנומק, ולכן לא ממש מעניין. נראה כאילו לקאסטרים יש משפחה גדולה וענפה ומיתולוגיה מפורטת – שלסרט אין זמן להיכנס אליה. אולי יהיה זמן בסרטי ההמשך. חבל שלא נראה שיהיו כאלה.
"יצורים יפהפיים" אינו מבריק ובוודאי שלא סובל מעודף מקוריות, אבל בתחום הכה ספציפי של דרמות-רומנטיות-על-טבעיות-לנוער הוא ממש נחמד. למכורי דמדומים שרוצים להיגמל באלגנטיות.
פורסם במקור בוואלה
נחמד כזה
ההתעסקות ביצורים על טבעיים (ערפדים, אנשי זאב, מכשפות וכו) היתה קיימת הרבה לפני דמדומים. קצת נמאס שכל פעם שיש טינאייג'ר עם כוחות ישר הולכים לשם.
לגבי הסרט, האמת שהוא הפתיע אותי לטובה. הוא היה מלא בהומור (גם עצמי), הדיאלוגים היו שנונים, הסיפור היה נחמד (לא הכי מקורי שיש – נגיד לכו חפשו את הסדרה Lost Girl) והיו שם כמה דמויות מצויינות (במיוחד של ג'רמי איירונס, איימי רונסום ואמה תומפסון) וכמו תמיד כייף להישאב לעולם קסום ומעניין ויזואלית.
הליהוק של בחורה לא הכי מושכת יחד עם בחור לא הכי מושך לתפקיד ראשי היה מסקרן (אם כבר דמדומים איך ימכרו אותם כאלילי נוער לא ברור)
קצת הפריע לי הקטע שאני אמורה לקנות איזה סיפור אהבה ענקי כשאחת הדמויות היא בת סך הכל 15 וחצי אבל שיהיה.
רציתי לדעת יותר רקע על הדמויות האחרות והמיסטיות שהופיעו במהלך הסיפור, במיוחד על ה"רעות", מי הן? למה הן ככה? מה הסיפור שלהן? וכו' אבל בשל ההצלחה הבינונית יחסית של הסרט אני לא צופה שיהיו סרטי המשך למרות שהסרט מבוסס על סדרת ספרים (ארבעה במספר).
סך הכל סרט נחמד. לא משהו מטורף. אבל גם לא גרוע. היה יכול להיות יותר טוב אם הסוף היה קצת יותר סגור על עצמו ופחות תלוי באוויר. אני שונאת שזה קורה.
יש בזה משהו
יש לי הרגשה שאם באפי היה מוקרן היום בטלוויזיה כולם היו בטוחים שזה ריפ אוף של דימדומים (פנטזיה, תיכון, משולש אהבה עם ערפד). אם כבר – צריך להודות שדימדומים הוא ספר מאוד לא מקורי ברעיון הבסיסי שלו, ושההצלחה שלו פשוט גורמת לעוד לא מעט סרטים לחרוש בשדה החרוש-עד-מאוד הזה (כנראה בלי להביא הרבה דברים חדשים למיקס).
כי באפי המציאה את הגלגל?
כל יצירה נתלית באילנות כלשהם (גבוהים או לא). באפי, בלי קשר לרפרנסים האינסופיים שלה לתרבות הפופ, מתכתבת עם המון רעיונות ונושאים שהופיעו ביצירות קודמות לה. ווידון לא כתב לראשונה את הסיפור על בת האנוש שמתאהבת בערפד (וגם קו העלילה הזה, שהופיע רק בשלוש העונות הראשונות בסך הכול, זוכה להערכה יתר על המידה בעיני), לא הבחורה הלוחמנית שמצילה את העולם והוא גם לא היה הראשון שהתעסק בנושאי הערפדים-שדים וכו' בצורה קלילה ומצחיקה, גם לא בבית ספר תיכון. מה שכן, אלמלא ג'וס ווידון וקוטלת הערפדים שלו אני בספק רב אם בלה ואדוארד היו קיימים בכלל.
תחשבו על סרט שבו ילד בשם הארי פוטר מגלה שהוא קוסם
ונלחם בטרול… לשחקן שמגלם את הילד קוראים…
נוח האתוואי
Troll (1986) 82 min – Fantasy | Horror – 17 January 1986 – USA
http://www.imdb.com/title/tt0092115
אני לא בטוחה שהם התכוונו לחיקוי פרופר,
אולי הם התכוונו לחיקוי במובן של ממש דומה אבל פחות טוב מ-. שפה, ובטח שסלנג, זה דבר נזיל. לא בטוח שהם באמת חשהו ששר הטבעות נוצר אחרי הארי פוטר וכחיקוי אליו.
אולי, אבל אני תמיד מתכבד להביא את הדוגמה
של ערב יום השואה 1998, בו ישבתי בבה"ד 1 עם סגל המש"קים של קורס מ"פים וראינו 'רשימת שינדלר'. כשהגיע הקטע בו מקריאים את השמות בגירוש פלאשוב, פלט אחד המש"קים בתמיהה עצומה: "וואלה? כולם אשכנזים!"
איכשהו, אם אנשים לא יודעים דברים *כאלה*, נראה לי שפחות גרוע ויותר סביר שמישהו לא יידע ששר הטבעות לא שאב השראה מהארי פוטר.
הספרים היפים הסרט לא משהו
ניצן- איך את יודעת כמה ספרים יהיה ליצורים יפיפיים??
כשסרטים קטנים מטילים צל גדול, זה סימן שדמדומים.
(הודעה זאת נכתבה למטרת פישלייקים. מגיע למשפט הזה.)
כן ירבו
(הודעות כאלה על משפטים כאלה, אחלה רעיון)
ולמתעניינים, והנה מקור האמירה המקורית:
http://en.wikiquote.org/wiki/Lin_Yutang
אבל ההקשר של רד גאוני אפילו מהמקור.
טוב לדעת
שחלק מהמשפטים שנכתבו/קושקשו על קירות מבנים במחנות צה"ל השונים הגיעו (גם) מאילנות גבוהים כאלה.
ואני רוצה להוסיף את:
"העשן שאופף ברגעים אלה את גוש דן מקורו באזניים של כל הפמיניסטיות הלוחמות שקראו הרגע את המשפט הזה."
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מסכים עם מר פיש. בצדק, בהחלט בצדק. אבל אוי, כמה שועשעתי מזה.
מעניין שנעשה שינוי מהספר
הבנתי שבספרים כולם יכולים לבחור צד, גברים ונשים, חוץ מהמשפחה הספציפית של הגיבורה, שעליה הוטלה קללה שמונעת מהם בחירה. מכיוון שלא ראיתי את הסרט או קראתי את הספר, אני לא יודעת עד כמה הסרט 'חיפף בחוקים', אבל הקללה שבספר נשמעת הרבה יותר מעניינת מ'נשים לא יכולות לבחור כי… ככה?'. מעניין למה בסרט שינו את זה.
זה באמת נשמע הרבה יותר מעניין
אז מה, בסרט אין לזה בכלל סיבה? קיוויתי שיהיה משהו בסגנון קוסם שונא-נשים לפני מאות שנים שהטיל את הקללה על כל הנשים, אבל גם מה שאת מתארת יותר סביר מכלום.
אכן טייק גאוני שמגיע לו פישלייקים.
רק בבקשה בואו לא נהפוך ליוטיוב, שבו אתה רואה סרטון ואז חצי מהתגובות הם ציטוטים של מה שראית (או קראת) לפני שנייה.
ובעצם, אני רוצה חולצה עם המשפט הזה.
אפשר עם פרצוף של קריסטיאן סטיוארט לא מרוצה.
רעיון מעניין. עוד מישהו רוצה?
(ל"ת)
לו הייתה אפשרות שהייתי קונה חולצה, היא הייתה זאת.
(ל"ת)
אמנם דרמה רומנטית על טבעית לבנות הנעורים,
אבל לא על המבנה של דמדומים, בגלל פרט אחד קטן: אין משולש אהבה. אין משולש אהבה, לא על המבנה של דמדומים.
אם כבר אמרת על גוף מארח, דמדומים עם חייזרים זו לא מילה, זו אותה הסופרת.
מת עליה, שוב, לא נכנס למשבצת דמדומים, אין משולש אהבה.
The Mortal Instruments נכנס למשבצת הדמדומים, למשל, כי יש בו משולש אהבה.
טוב. זהו זה לאיוקי שנטפלת לפרטים הקטנים:
כנראה שאני אלך לסרט כיוון שיש חברה שנטפלת אלי שאבוא איתה, לפי הביקורת- ייתכן שאני אהנה מהסרט בלי ללעוג עליו.
לא הכל זה "דמדומים"
זה לא אישי, רד פיש, אבל זה מתחיל קצת לעצבן. זה ש"דמדומים" הפך לתופעה עולמית (מסיבות שלעולם יהיו נשגבות ממני) לא אומר שכל סרט רומנטי על-טבעי הוא חיקוי שלו. נכון, כנראה שהוא, כמו הרבה כאלה לאחרונה, נהפך לסרט בגלל ההצלחה של "דמדומים", אבל להשוות בין הסרטים האלה ל"דמדומים" רק בגלל שבכולם יש קשר רומנטי של תיכוניסטים שאחד מהם ערפד / מכשפה / לפרקון נראה לי קצת עלבון לסרטים האלה.
היו סרטי וספרי מערכות יחסים על-טבעיות הרבה לפני "דמדומים". זה שדווקא לאחד הגרועים שבהם (אם לא הגרוע ביותר) הכי הצליח, זה כבר עניין אחר. מבחינתי ל"דמדומים" יש רמה משל עצמו של נוראיות. "מת עליה" היה הרבה יותר טוב וחמוד מ"דמדומים" (לא שזה כזה קשה) ולפי מה שאתה אומר גם זה כמה רמות מעליו. אני לא יודע מה יהיה "ה'דמדומים' הבא", אבל אני מקווה שהוא יצליח מספיק כדי לקבל הכרה בזכות עצמו ולא להיות מושווה לזוועה הזאת. כמו שאמרת, להתעלות על המקור זו לא בעיה. הטריק הוא להתנתק ממנו לגמרי.
כל מילה בסלע
:)
אולי לא מדובר כאן בהעתק
אבל קשה לי להאמין שהסרטים הללו (ובמקרים מסוימים, גם הספרים) היו רואים את אור היום לולא דמדומים.
אם לקחת דוגמה מוקצנת, כל קשר בין משחקי הרעב והמשחק של אנדר מקרי בהחלט, ובכל זאת, האם מישהו פה חושב שהסרט של אנדר היה סוף סוף יוצא מגיהנום הפרודקשן שלו בלי ההצלחה המסחררת של משחקי הרעב (הספר, לפני שמישהו מתקן אותי)?
לפי מה שאני יודע, דמדומים הראשון לא כלל משולש אהבה,
אלא הוא התחיל רק בהמשך.
רייט! תודה.
ולמה "יצורים יפהפיים" בהחלט ולחלוטין כן בנוי על פי הנוסחה של "דמדומים" פירטתי בביקורת. נכון שלא הכל זה דמדומים בחיים, אבל הסרטים האלה הם בהחלט כן תופעות לוואי של הסדרה. נראה לכם שבלי "דמדומים" מישהו היה מאשר להפקה סרט שמיועד לנוער עם תיאור עלילה כמו "רומן בין בחורה לבין זומבי"?
הסרט הזה הוא גם ספציפית תת ז'אנר מאד
מסוים של "נערה חדשה מצטרפת לתיכון ופוגשת יצור קסום שכוחות האופל מהגזע שלו מאיימים עליהם (ואז כמובן גם הנערה מגלה שהיא מאד מיוחדת)".
חברה שלי שעובדת בצומת ספרים הראתה לי מדף של ספרים כאלה, על כל יצור קסום אפשרי כולל שדים, אל מתים ופיות (!) שלכולם פשוט תקציר זהה בכריכה האחורית. זה די מביך, ובבירור כל הספרים האלה חייבים את חייהם לדמדומים.
דווקא נשמע לי טייק-אוף מוצלח
נערה חדשה מצטרפת לתיכון ופוגשת פיה קסומה שכוחות האופל מהגזע שלה והשמרנות האמריקאית מאיימים עליהן (ואז כמובן גם הנערה מגלה שהיא מאד לסבית)"
תודה על החיוך הבלתי צפוי הזה ביום שעד עכשיו היה די מדכא
(ל"ת)
Mad libs Time
ירוק זה השחור החדש:
נערה חדשה מצטרפת לתיכון ופוגשת נער שהוא בעצם לפריקון. עליה סייע לו למצוא את כד הזהב האבוד שלו בטרם הלפריקונים המרושעים יהפכו את שניהם להאגיס. עם זאק גליפינאקיס בתפקיד הלפריקון.
את מטורפת, אתה תות-אנך-אמון:
נערה חדשה מצטרת לתיכון ופוגשת נער מיסתורי שחייב להגן על עורו הרגיש בעזרת תחבושות מיוחדות… הפתעה הוא בעצם מומיה. על הנערה לחבור אל המומיה האבודה ולהציל אותה מאנשי השירות החשאי של ארה"ב – לא שיש להם משהו נגד מומיות (או מפלצות), זה פשוט שהוא מצרי והם ממש גזענים. עם בטי וייט בתפקיד הנערה.
מעז יצא מתוק:
נערה מתאהבת בבחור חדש ומוזר שמגיע לתיכון. היא לא יודעת שהנער המיסתורי הוא בעתם צ'ופהקברה – מוצץ העיזים המיסתורי. כשאביה החוואי מחליט לעצור, אחת ולתמיד!, את המפלץ שחומד את העיזים שלו על הנערה להחליט במי לבחור. עם סמואל ל. מאת'רפאקין ג'קסון בתפקיד העז.
נשים הן מנוגה גברים הם מר'יילה:
נערה פוגשת נער שהוא בעצם קת'ולהו. כל העולם מושמד. הסוף.
בצירוף מקרים מושלם
הנוסטלגיה צ'יק פתחה לאחרונה בפרויקט חדש בהשתתפות גולשים בשם "חמישים גוונים של ירוק". במהלך הפרוייקט יכתב ספר טווי-לייק מגוחך לפי אותו דגם מוכר, כאשר המטרה היא לשלוח את התוצר הגמור לכל מני הוצאות ספרים ולראות אם אכן הן מפרסמות כל זבל שמזכיר את דמדומים. והגימיק הנבחר – הנער החדש בתיכון הוא לא אחר מאשר קת'ולהו.
יש לי רעיון:
נערה מופנמת וביישנית מוצאת את עצמה בקראש על ילד מוזר ואקסצנטרי, ומתאהבת בו עד עמקי נשמתה. אלא שמתברר שהילד הוא בעצם ישות על טבעית אשר אי-קיומה הוכח על ידי מדענים וחוקרים רבים מספור, ושבמשך שנים אנשים התייחסו אליה כאל אגדת ילדים מגוכחת ותו לא.
הילד, מסתבר, הוא הכישרון של מייקל ביי.
"הוא פשוט לא בגזע שלך"
קת'י עוברת לתיכון חדש. היא מתאהבת בג'ייק, נער מופנם ושקט שמתגלה כחייזר שלבש צורה אנושית. האם האהבה שלהם תחצה את גבולות הגלקסיה?
אוווו זה כיף!
רומיאו וג'ולייט וג'ולייט – גבר מתאהב בבחורה יפה, אך לאחר תאונת מעבדה נוצר שיבוט לבחורה, שתעשה הכל כדי להשיג את הגבר. עם טיילור לאוטנר והאחיות אולסן.
The Italian Stallion – בזמן חופשה בונציה, אישה מתאהבת במישהו רק כדי לגלות שהוא קנטאור.
עין תחת עין- נערה מגיעה לתיכון ומתאהבת בנער יפה, אך מגלה שהוא קיקלופ. לאחר שגם תושבי העיר מגלים את סודו, היא מנסה להגן עליו. עם אדם סנדלר ואדם סנדלר.
Son of a beach- גבר מגיע לניו-ג'רזי ומתאהב בבחורה, רק כדי לגלות שהיא השטן מניו-ג'רזי. כלומר, סנוקי.
"המין האסור"
ילד חדש מגיע לבית ספר תיכון בעיר גדולה וקוסמופוליטית. ניו יורק, נגיד. הוא מתאהב בנער שלומד בתיכון, היחסים מתלהטים, עד שהוא מגלה למרבה זוועתו שהנער הוא… נערה!!!
הוי, הזוועה.
זה לא סרט של ברברה סטרייסנד?
(ל"ת)
לא... שידוע לי.
הסרט היחיד בהשתתפות גב' סטרייסנד שעולה בדעתי הוא "ינטל" (בהתחחה כתבתי "ינטע", אבל משהו הציק לי ובדקתי בגוגל).
אוי, אני אידיוט...
(ל"ת)
מה פתאום אידיוט,
אתה רק מצטרף לשורה ארוכה מאוד של כותבי תסריטים לא מקוריים, חלקם מתוגמלים ביד רחבה מאד וברוב כבוד והדר. אז אין לך במה להתבייש :)
אתה אליל הסטנדאפ החדש שלי.
ותעיד על כך הנזלת שעפה לי מהאף בזמן הקריאה.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
זה עם המשקפיים
אני מאמין שחלק מכובד משוכני עין הדג מכירים את זה עם המשקפיים ואת Nostalgia Chick חובבת ההיסטוריה שעובדת אצלו.
חמישים גוונים של ירוק: http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/team-nchick/50-shades-of-green/38269-intro-to-the-50-shades
על גימיק, יחסים ומשלושי אהבה: http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/team-nchick/50-shades-of-green/38336-50-shades-of-green-gotta-have-a-gimmick
אומנות האהבה של לאבקראפט: http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/team-nchick/50-shades-of-green/38434-50-shades-of-green-crafting-a-lovecraftian-love-story
בקיצור – עובדים במלוא המרץ על סיפור האהבה בין תלמידת תיכון לבין הכלאה שבין קת'ולהו וזים הפולש.
ממליצה לקרוא לפני שאתם שופטים את הסרט...
הסרט "יצורים יפהפיים" מבוסס על סדרת ספרים, שיכול להיות והכותבות לקחו השראה מ"דמדומים", אבל מותר לאנשים לקחת השראה ממקורות אחרים אחרת שום ספר\ סרט\ סדרה לא היו יוצאים לאור בכלל. נניח ואני כותבת ספר ולקחתי השראה ממקור מסוים, זה אומר שעכשיו אני עושה חיקוי של המקור הזה? לא, אני בסך הכל השתמשתי ברעיונות כדי לפתח רעיונות משלי לעלילה. זה שדמדומים הפך להצלחה בקרב הקולנוע של בני הנוער כיום לא אומר שכל סרט שמשלב בתוכו רומנטיקה ומדע בדיוני לנוער הופך להיות חיקוי של דמדומים כבמטה קסם.
כמו דמדומים...
גם הסרט הזה מבוסס על ספר, שהוא חלק מסדרה. השחקנים נשמעים ממש טובים, ובתור חובבת סרטי תיכון יש סיכוי שאני דווקא אחבב את זה (אהבתי גם את סרט ה"דמדומים" הראשון. לא ברמת "אמפג זה מדהים", אבל זה כן היה נחמד ולא בזבוז מוחלט של כרטיס קולנוע). האם זה סרט ששווה ללכת לקולנוע בשביל האפקטים שלו, או שאפשר לראות בבית בלי להפסיד יותר מדי?
האפקטים שם הם ברמה של סרטי הולמרק
ובכלל סרט מזעזע; מדהים שהתקבצו כל כך הרבה שחקנים טובים ומכובדים להשתתף בזבל הזה.
מצוין, אני אוהבת סרטי הולמארק
את "מסע חד הקרן" ואת "אגדת הלפרקונים" ראיתי איזה שמונה פעמים כל אחד, ואת "מרלין" כנראה שקצת יותר.
גרמת לי להתגעגע
מסע החד קרן והממלכה העשירית היו מהדברים שגדלתי עליהם. עם כל הבדיחות על הפקות הולמק לפעמים חבל לי שלא עושים דברים כאלה יותר
[אני מקווה שזה לא אוף, אם כן נפסיק כאן]
מרלין ? ברצינות ?
"מרלין" הוא הדבר השני הכי גרוע שקרה למיתוס הארתוריאני. הכי גרוע היה "ראשון האבירים" הנוראי.
קשה לתאר במילים איך הם חירבו את המסר והאווירה הכללית והפכו אותו, ובכן להפקת הולמרק.
מי שרוצה לראות את העיבוד הטוב ביותר, לדעתי, מוזמן לצפות ב"אקסקליבר" עיבוד מ 81, סקס ואלימות מובטחים !
לא ראיתי את מרלין
אבל מדהים, פשוט מדהים, כמה ש"אקסקליבר" גרוע.
כל אחד זכאי לדעתו
אבל לטעמי הבומבסטיות של הסרט יושבת כמו כפפה על המיתוס הארותריאני שנוצר בתקופה חסרת חוש הומור (ימי הביניים).
אז נכון שהוא לא מדוייק היסטורית (אבירים בשריון מלא) או בעל משחק מעמיק (כולם מדברים באובר דרמטיות) אבל הסרט הוא היחידי שעשה צדק עם מספר מוטיבים חשובים מהמיתוס:
מרלין כסוג של משהו לא אנושי ולא סתם זקן טוב לב, הקשר המיסטי בין ארתור לבריטניה, התקופה של ארתור כמעבר מהפאגניות מלאת הקסם והתהפוכות לנצרות נטולת הקסם (אבל בעלת סדר)
לא ראית או קראת את תיכון אבלון, נכון?
(ל"ת)
קראתי את "ערפילי אבלון"
וזה הספיק לי להרבה זמן
The Once and Future King שולת!!1
כל-כך הרבה יותר מכל עיבוד אחר למיתוס הארתוריאני.
טעות קטנה
הקישור לסרט "גוף מארח" מעביר אותך לביקורת על הסרט "המארח". אני בספק אם הכוונה באמת הייתה לסרט מפלצות קוריאני…
בכל מקרה רציתי לומר תודה על המשפט הראשון בביקורת שגרם לי לצחוק לאיזה רבע שעה, ואז לחייך בטיפשות לעוד כמה דקות. אז תודה.
בעוד שאת "דמדומים" לא אהבתי כלל,
הסרט הזה הקסים אותי בחמידות והמקסימות הכללית של לנה ואיתן.
מומלץ לבחורות רומנטיות באשר הן, שנהנות מפנטזיה קלילה ולא מתוחכמת.
כמה חבל שאלה סרטי הנעורים שממלאים את מסכי הקולנוע שלנו
בעוד שסרטי איכות לנוער כגון פרח קיר או הסרט הקודם של אמה רוברטס יורדים מהמסכים בישראל מהר מאוד, ועל יצירות מופת כמו The Virgin Suicides כבר אין בכלל מה לדבר מאז שנות התשעים. הזלזול באינטליגנציה של הצופים מביא לכך שמה שמשווקים היום לקהל כסרטי נעורים הוא רק קומדיות סקס וסרטי פנטזיה/מד"ב/פעולה בסגנון הארי פוטר ודמדומי הרעב. לא ייתכן שרק קומדיות סקס שמתכתבות עם יצירות מופת של שייקספיר (10 דברים שאני שונאת אצלך) או הות'ורן (באה בקלות) בצורה הכי פחות וולגרית יזכו להערכת הקהל.
לצורך העניין
את החורים בעלילה (ואת העשן מהאזניים של הפמיניסטיות) אפשר להסביר בקלות- הספר, גבירותיי ורבותיי, מספק בדיוק את אותו ההסבר בנוגע לבלה בלה בלה של הלילה הגורלי. אין התייחסות משמעותית, אגב, לשאלה "מה אכפת לך אם את מוארת או אפלה", בהתחשב בעובדה שבכל מקרה את אוכלת את אותם המאכלים עם שאר המשפחה סביב לשולחן המסתובב.
ובכל הנוגע לבני משפחה, ההיסטוריה שלהם ומי הם באמת- הדג האדום צודק. בספר ישנו פירוט רב יותר על מי זה מי, מי בן דוד של מי, מי אפל בגלל מי, ומי בוגד במי בשלב מסויים בספר. המספריים של הוליווד גזרו את כל העניין הזה, וטוב שכך.
המשחק בהחלט יותר טוב מזה של דמדומים, השחקנים פחות מושכים- ואני היחידה שתוהה כמה עוד אפשר להתעלם מכמעט- סצנות-סקס במי שאמור-לשחק-ילדים-בני-16-אבל-ברור-שהם-בני-20+?
הבהרה קטנה
טכנית, "דמדומים עם חיזרים" שציינתם- "גוף מארח" הינו ספר (וסרט) שגם הם נכתבו ע"י הכותבת של סדרת "דמדומים"- סטפני מאייר.