ביטלג'וס
Beetlejuice

זוג טרי עובר לגור בביתו החדש. לרוע המזל הם מתים, ומשפחה אחרת נכנסת לבית והופכת את זוג הרוחות לאטרקציה בתשלום. בצר להם, הזוג פונה לישות בשם ביטלג'וס, כדי שיגרש את הפולשים החיים מביתם.

עמוד הסרט בחסות יובל גלוזמן
אורך: 1:32
תאריך הפצה בארה"ב: 30/03/1988

4 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. מכירים את הסרטים האלה עם הבתים רדופי הרוחות

    רנדל

    שתמיד הדלתות בהם חורקות והמראות מעופשות? נכון אף פעם לא מבינים מה הרוחות רוצות מבני האדם ולמה הם לא יכולות לנוח בקבר בשלווה (עד שבסוף יש איזה טוויסט מעפן שמתגלה שהרוח הייתה ילדה שנרצחה וחוזרת לנקום או משהו)?
    אז איזה כיף שבא טים ברטון ועשה סרט בדיוק כזה רק מהצד ההפוך. אנחנו צופים בסיפורם של זוג רוחות אומללות שמותם הופרע כאשר משפחה יאפית מניו יורק עברה לגור בביתם והרוחות איכשהו צריכות לגרום להם להתחפף משם. וגם יש להם ספר הדרכה לעולם המתים שהוא מסובך יותר מחוברת הוראות להפעלת סטריאו, משרד פנים מסודר שבו הם מתייעצים עם העובדות הסוציאלית שלהם כיצד להעיף את הדיירים הלא רצויים מהבית ומחכים בתור למשך כמה נצחים (בכל זאת, זה לא שהם ממהרים לאיפשהו) ומאחר שלהפחיד זה דווקא עסק לא פשוט כמו שזה נראה, יש פרינלסר מגרש רוחות עם שיטת עבודה מפוקפקת ולעתים עם נזק היקפי שבשביל לזמנו צריך להגיד שלוש פעמים ביטלג'וס.
    אז זהו העולם שברטון יצר, שכיאה לבמאי הוא מכיל דברים מעוותים ומפחידים אבל גם מגחיך אותם כאילו הטיל עליהם את הלחש רידיקולוס. ועוד הרבה לפני שברטון מיחזר את עצמו למוות וקצת לפני שיצר את יצירות המופת עם הטון היותר רציני וקודר כמו "המספריים של אדוארד" ו"אד ווד", ברטון הרשה לעצמו להתפרע בצורה הכי כיפית שיש. וביטלג'וס הוא סרט שנולד מתוך אנרכיה וכאוס, כמו הדמות שהסרט קרוי על שמה.
    ובתוך כל ההתפרעות וההומור נמצא המרכז הרגשי של הסרט שהוא הדמות של וינונה ריידר, טיינאייג'רית אוטסיידרית ומוזרה ששמה לידיה. אומנם היא לא נורמלית בסטנדרטים של החברה, אך למעשה היא היחידה שמדברת בקול ההיגיון בתוך העולם שסובב אותה עם כל החמדנות, האגואיסטיות והאבסורד שהוא מכיל. בעצם היא מבוגרת בתוך גוף של ילדה ובסרט הזה התהליך שהיא צריכה לעבור הוא הפוך מברוב סרטי ההתבגרות: היא צריכה ללמוד איך זה להיות גם ילדה נאהבת שהטרדות שלה הם לא רק מחשבות קיומיות על החיים וכמיהה למוות אלא גם דברים גשמיים כמו ציונים וחברות.
    וכמו בשאר סרטי טים ברטון יש פה ויזאוליה מקסימה (למרות שבולט שהסרט נעשה עם תקציב דל), דמויות גרוטסקיות ומופרעות (מייקל קיטון היה צריך להיות הג'וקר, לא באטמן) והומור שחור נהדר. אני לא בטוח אם הסרט הוא יצירת מופת אבל יש בו את הקסם שמרכיב סרטי קאלט ואני רואה את עצמי צופה בסרט הזה עוד פעמים רבות בעתיד.

    3
    Morin, DanielleBN, Jess R ?
    • זה כאילו שההודעה הזאת נכתבה ב1988,

      שלמקו GRAS

      ואז נשלחה דרך השרתים של עולם המתים ויצאה לפרסום בשנת 2015, אחרי שכל המעורבים הראשיים בסרט חירבו לעצמם את הקריירה.

      2
      עידו, Morin ?
      • מייקל קיטון כמעט זכה באוסקר השנה

        (ל"ת)

        • אולי ההודעה חיכתה לפרבולה להתרומם שוב.

          שלמקו GRAS

          (ל"ת)

 

כתיבת תגובה

(חובה)