נקודת רתיחה
Boiling Point

לחץ, עומס ובלגן בליל חג המולד במסעדה בריטית יוקרתית.

אורך: 1:32
תאריך הפצה בארה"ב: 19/11/2021

12 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. כמו כן

    איתן

    חשוב לומר גם: מדובר בסרט בשוט אחד ארוך ומתמשך. ומדובר גם בסרט טוב מאוד. הוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה. כתבתי עליו כאן.

    2
    gunai, שופל ?
  2. בדיוק ראיתי בסופש. הוא אכן מומלץ.

    רנדל

    הבמאי קולע באופן מדויק לאיך מתנהלת משמרת לחוצה במסעדה בזמן אמת (בערך, סרט של 90 דק שמתאר פרק זמן של בערך 4 שעות). מת על כל הדרמות הקטנות שלא נפתרות כי אין זמן חייבים לתקתק את הסרביס. השוט המדובר עובד היטב, על אף שאיני ממעריצי זאנר סרטי ה"צילמנו בשוט אחד אז סתמו". לעומת "בירדמן" ו"
    1917" אין כאן קאטים מוסווים, הכל צולם בשוט אחד ומתוזמר היטב (אבל גם פחות תנועות מצלמה גרנדיוזיות ומורכבות מהסרטים הנ"ל). לזכות הסרט אני גם די שכחתי שמדובר בשוט אחד במהלך הסרט ונסחפתי בלקחת הלחץ של הסרט. ווינט רויבנסון גילמה את אחת הדמויות הכי מעוררות סימפטיה שראיתי השנה, ברמה של לרצות לחבק אותה או משהו, וזה בלי מניפלוציות מלאכותיות ומוגזמות. הייתי יכול לוותר על הסצנה האחרונה שקצת לקחה את הסרט למחוזות מלודרמתיים

    • תגובה שמכילה ספוילר מאת אדון האופל
      • שוטים ארוכים זה כיף. סרט שכולו שוט ארוך זה לרוב פחות כיף בעיניי.

        רנדל

        לרוב זה מונע להיסחף מהסרט וגורם לי להתעניין יותר במאחורי הקלעים מאשר במה שמתרחש על המסך. בנוסף זה הרבה פעמים מרגיש כאילו זה מגביל מאד את השפה הקולנועית. גם קאטים זה ממש אחלה ואין צורך להתבייש בהם אם הם נעשים בחוכמה. הוואן שוט בסרט הנל אפקטיבי ותורם לתחושת הלחץ אבל אני לא יכול לחשוב על פריים אחד שהוא מוקפד או מעניין במיוחד מהסרט, בניגוד לבירדמן ו1917 (שהם סרטי וואן שוט מזויפים).
        דווקא כן הרגשתי בסרט את תחושת הקרה משהו מזעזע אבל עוברים הלאה, בעיקר עם המלצרית ששולחן התבריין כלפיה והמלצר שתפסו לו בתחת. המנהלת שהלכה לבכות בשירותים זה גם די אמין ולא מופרך. לרוב לאחמשים/מנהלים/מארחות (נתנו לה תפקיד משולש, בארץ זה מתפרש אצל כמה אנשים) יש לא מעט זמן במשמרות כל מיני גיחות קטנות והפסקות, זה לא שהשולחנות תלויים בה כל הזמן בניגוד לצוות מטבח או מלצרים. נראה שרוב העבודה שלה נעשית בכלל לפני

        • תגובה שמכילה ספוילר מאת אדון האופל
          • התכוונתי לכך שבירדמן ו1917 אינם סרטי וואן שוט ״אמיתיים״, הם ערוכים לכל דבר.

            רנדל

            לא צפיתי במספיק סרטי וואן וו בשביל לקבוע אבל במקרה הספיציפי הזה הרגשתי שעם כל הכבוד לוואן שוט המדובר היה חסר כאן תנופה ויזואלית, לפעמים לדעתי בגלל הבחירה בלצלם את הסרט בשוט אחד. אולי זה כי רצו ללכת על מראה קצת דוקומנטרי, אני לא בטוח.

            • הם "טכנית" לא עשויים בשוט אחד

              אדון האופל

              אבל מבחינה אומנותית ומבחינת השפה הקולנועית הם שוט אחד ארוך לכל דבר (למרות שב-'1917' יש cut to black שהרס קצת את הקטע). ואם לשוטים הארוכים מאוד שמרכיבים אותם בהחלט נכנסו פריימים וקומפוזיציות יפות ורבות משמעות אז כנראה שגם ל-'נקודת רתיחה' היה אפשר, רק שהבמאי החליט שלא צריך. והאמת שגם לי לא היה צורך בפריימים יפים בסרט הזה. כן התחברתי לצילום התיעודי והוא תרם להרגשה שאני נמצא שם ומסתובב לי בין העובדים. אם כי אולי הייתה חסרה לי עבודת תאורה מוקפדת יותר בחלק מהקטעים.

              אבל אם לך היה חסר אז לך היה חסר. ואם מה שהיה חסר לך לא היה יכול להיכנס בגלל הצילום בשוט ארוך אז אוקיי, חבל. לי זה עבד יותר.

              • לא בהכרח פריימים יפים אבל כן פריימים מעניינים לפחות, אבל מבין שזה משהו מכוון.

                רנדל

                והסגנון צילום תרם לאופי הכאוטי של הסרט (אם כי ביהלום לא מלוטש הכאוטי עם המצלמה הרועדת יש שלל גירויים ויזואליים כך שאני לא קונה את זה עד הסוף). לא התכוונתי שלא ניתן לעשות פריימים מוקפדים בשוט ארוך, כי מובן שאפשר וזה מאד נפוץ, אבל אולי בסרט הספיציפי הזה השוט הארוך לעיתים היה מגבלה שלא אפשרה ליותר חופש יצירתי. כמו כן, הסרטים האלו נקראים סרטי וואן שוט אבל ברגע שהם ערוכים זה אומר שהם לא נענו למגבלה הזאת לכל אורך הסרט. אבל התגובה שציינתי אותם הייתה קצת מבולבלת ואני בעצמי כבר לא זוכר למה דחפתי אותם.

          • תגובה שמכילה ספוילר מאת רנדל
            • גם אני אהבתי את כל זה

              אדון האופל

              פשוט זה קצת הרס *עבורי* את אשליית הלחץ שבעבודה. פשוט כי מניסיון אישי אני מכיר את ההרגשה של לחוות אירוע קשה בלי לקבל שניה אחת לעכל או להתמודד עם מה שקרה כי צריך להמשיך לעבוד. מה שיש בסרט עובד ומעורר הזדהות, רק שאני הייתי מזדהה יותר עם התסריט האחר הזה שגם היה תורם יותר לתחושת הלחץ ולתחושת הפיק שהיו חסרים לי. אבל אתה הרגשת את זה דרך דברים אחרים בסרט. אני לא.

  3. חשבתי שיהיה לי הרבה מה להגיד, אבל אין.

    כפי שאיתן ציין, מדובר בסרט בשוט אחד ארוך (ואם זכרוני לא מטעה אותי, אנחנו צופים בטייק השלישי). אפריז ואומר שזהו אולי השימוש החכם ביותר בשוט אחד שנעשה לאורכו של סרט שלם. לא שיש תחרות משמעותית, אבל הטכניקה יחד עם התקציב הצנוע יחסית מתווה משחק וצילום מאופקים למדי. העדרותה של להוטטנות בכלל ההיבטים השונים מיקדה את תשומת לבי בדמויות ובסיפור שהן עוברות, ואיפשרה לי לחוות את הסרט ממש כאילו הייתי נוכח כעובד במסעדה בעצמי בזמן שהלחץ נבנה ונבנה עד לנקודת הרתיחה המדוברת.

    קראתי ושמעתי לא מעט על האמינות של הסרט בכל הנוגע להתנהלות היומיומית של מסעדה ומכבש הלחצים בה. הניסיון שלי בתחום האוכל הוא מזערי, אך גם ללא הבחירות האומנותיות/טכניות אני חושב שהסרט היה מצליח להיות אותנטי דיו בכדי שהקהל ישקע פנימה. מניסיון מעט רחב יותר בתחומים לחוצים אחרים, יהיה קל עבור צופים שחוו סביבת עבודה דינאמית ולחוצה באשר היא לזהות דפוסי התנהלות מהחיים שלהם בקרב הדמויות מהסרט.

    בפשטות, הסרט פשוט עובד בדיוק כמו שרצו שיעבוד. מומלץ בחום.

    • הסרט הזה ממש כיף למי שהיה מלצר נגיד, המון סיטואציות מוכרות וחלק מהסרט אפילו קצת טראומטי.

      רנדל

      מה שכן מסכים שבאמת אין הרבה מה להגיד עליו. הוואן שוט עובד ומצליח להתעלות מעל דיוני זה גימיק או לא, הדרמות הקטנות מצליחות לעניין, האקדח של צכוב נשתל בצורה שקופה אבל עדיין מעורר מתח לכל אורך הסרט. הייתי אומ שהחיסרון העיקרי זה כן לנסות להלביש לסרט סיפור קצת קונבנציונאלי, כלומר כל הארק של הדמות הראשית. הייתי מוותר על שיחות הפלאפון עם גרושתו או הילד שלו שפספס את משחק הכדורגל שלו. הרבה יותר אהבתי שהיו דמויות שנרמז שקורה משהו דרמתי אצלם (המלצר שעבר הוטרדה מינית, המלצרית שחווה גזענות ועובדת קשה בזמן שהמלצרית השנייה מפלרטטת עפ הברמן, נער הקינוחים) אבל פותרים לנו או אפילו חושפים עד הסוף.

      2
      gunai, אדון האופל ?
 

כתיבת תגובה

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)