ביקורת: זהות גנובה

איך עושים סרט ג'ייסון בורן בלי ג'ייסון בורן? התשובה, מתברר, היא: לאט, בזהירות, ועם הרבה דיבורים
שם רשמי
זהות גנובה
שם לועזי
The Bourne Legacy
סרט מס' 4 בסדרת ג'ייסון בורן

סדרת סרטי ג'ייסון בורן, או כפי שהיא מוכרת בארץ, "משהו עם זהות", היא אחד מסיפורי ‏ההצלחה המפתיעים ביותר בקולנוע האמריקאי של שנות האלפיים. סרטי ריגול שבהם את הגיבור ‏הקשוח מחליף מאט דיימון בעל פני התינוק, את הלוקיישנים האקזוטיים מחליף צילום ריאליסטי ‏ורועד, ואת הסובייטים/ערבים הרעים מחליפים אנשי השירותים החשאיים של ארה"ב, שהפכה ‏לאויב המר ביותר של עצמה. בקיצור, די ההיפך מסרט האקשן המקובל, ובכל זאת הסרטים האלה הצליחו להאפיל אפילו על ג'יימס בונד. זאת היתה הצלחה ‏אדירה בשביל מאט דיימון והבמאי פול גרינגראס, אבל יותר מכל, מתברר, הסרטים האלה הם ‏סיפור ההצלחה של התסריטאי טוני גילרוי. ‏

גילרוי כתב את כל שלושת הסרטים הראשונים בסדרה. במקביל, הוא התחיל קריירה גם כבמאי ‏לגמרי לא רע ("מייקל קלייטון", ו"משחק כפול" הכל כך לא מוערך מספיק). כשדיימון את גרינגראס ‏החליטו לפרוש מהסדרה, והאולפן החליט – כפי שאולפנים נוהגים להחליט – להמשיך אותה ‏אף על פי כן ולמרות הכל, גילרוי קודם לתפקיד במאי, ועליו הוטלה המשימה הבלתי אפשרית: ‏לעשות סרט ג'ייסון בורן בלי ג'ייסון בורן.‏

אז לא, ג'ייסון בורן לא פה. מדברים עליו, אבל לא רואים אותו. הסרט מתרחש בעולם של סרטי ‏‏"זהות" הקודמים, וכמה דמויות חוזרות להשתתף, אבל מלבד תמונת פספורט אחת על מסך ‏מחשב, אתם לא הולכים לראות פה את מאט דיימון. ובכל זאת, הסרט מבטיח למי שאהב את ‏‏"בורן" עוד מאותו הדבר.‏

את זה שג'ייסון בורן לא היה האדם היחיד שהקריב את זהותו כדי להפוך למרגל-על בתכנית ‏‏"טרדסטון"– את כל זה כבר ידענו מהסרטים הקודמים. מה שאנחנו לומדים עכשיו זה ש"טרדסטון" ‏לא היתה התכנית הניסיונית היחידה שהשירותים החשאיים מאוד של ארה"ב הפעילו כדי ליצור ‏מרגלי-על. במקביל, פעלה גם תכנית "אאוטקאם", שתוצריה הם חיילים עם אינטליגנציה של ‏הייטקיסט, יכולות פיזיות של ספורטאי אולימפי ומהירות תגובה של יונק דבש – אבל רק כל עוד ‏הם לוקחים פעם ביום את הגלולה הכחולה והגלולה הירוקה. בכך יצרה ארה"ב שילוב מנצח של ‏ג'יימס בונד וסבתא שלכם. ‏

כל זה פעל נהדר עד שהגיע ג'ייסון בורן, לטעון שאכלו לו, שתו לו וגנבו לו את הזהות, והתחיל ‏לעשות בלגן. האנשים שבראש הפירמידה (בינהם אדוארד נורטון, מאמי אפילו כשהוא מניאק) ‏מגיעים למסקנה שהעניין לא שווה את כאב הראש ומחליטים לחסל את כל העסק, על כל משתתפיו ‏ומתנדביו. והשירותים הנ"ל, יש לציין, לא מאמינים בפיטורין המלווים בפיצויי פרישה, אלא ‏בדרכים חד-משמעיות יותר. אחד מאותם מרגלים על כדורים, ארון קרוס (ג'רמי רנר) ניצל מניסיון ‏הפיטורים, אבל זה משאיר לו את הבעיה – איך ישיג עכשיו את הגלולות הכחולות והירוקות? ‏לצורך זה הוא נדרש למצוא את המדענית רייצ'ל וייז (‏כנראה האישה היפה ביותר בעולם ‏שמסוגלת לגלם מדענית מבלי שזה ‏ייעורר גיחוך) שעבדה בפיתוח גלולות הפלא.‏

כל התהליך הזה, שמביא את ארון קרוס – גיבור הסדרה החדש – אל מה שצריך להיות נקודת ‏ההתחלה של סיפורו, נמשך יותר מחצי סרט. והחצי הזה מורכב ברובו הגדול מקרוס מבלה בקמפינג ‏באלסקה בעוד קודקודי המודיעין דנים באירועי הסרטים הקודמים. זה מה שקורה, מתברר, ‏כשנותנים סדרת ריגול לתסריטאי: מקבלים הרבה יותר דיבורים מאקשן.

השינוי הוא לא בהכרח ‏לרעה: הטקסטים הכתובים ומשוחקים היטב הם בהחלט שינוי מרענן לעומת סרטים בסגנון "מהיר ‏ועצבני", שבהם כל מה שממלא את הרווח שבין סצינת אקשן אחת לאחרת הוא ג'אנק. ובכל זאת, מי ‏שהלך לסרט-בורן מתוך ציפיה לראות הרבה מכות, מרדפים ופיצוצים, עשוי להתאכזב כשיקבל ‏במקומם בעיקר דיבורים.‏

ג'רמי רנר הספיק בתוך שנה אחת לתפוס לעצמו מקום טוב בשלושה פרנצ'ייזים מובילים: "משימה ‏בלתי אפשרית", "הנוקמים", ועכשיו גם "זהות ‏XXוXה". יש לזה סיבה טובה: האיש יודע את ‏העבודה, ואם מחפשים מישהו שימלא סוף סוף את מקומם של כל כוכבי העבר שמצטופפים ‏ב"בלתי נשכחים" בתור האיש שאקשן הוא שמו השני, רנר הוא בחירה טובה. אבל, במקרה הזה, ‏זאת גם הבעיה. חלק מהקסם של סדרת "זהות" היתה שמאט דיימון לא נראה כמו כוכב אקשן. ‏ג'רמי רנר בתפקיד ארון קרוס נראה כמו אחד שאין לו בעיה לכסח לך את הצורה. מאט דיימון ‏בתפקיד ג'ייסון בורן נראה כמו אחד שאולי יכול לעשות את זה, אבל ירגיש עם זה נורא לא נעים. ‏וזה מה שהיה טוב בו.

הדבר החשוב האחר שחסר בסרט הוא סוף. אחרי שהעביר כבר כמעט שעתיים ‏עם ארון קרוס, גילרוי מגלה שבתור מה שאמור להיות סרט אקשן, הסרט שלו כמעט נטול אקשן. ‏לכן אנחנו מקבלים בקצה הסרט "קרב בוס": דמות חדשה, שעד אותו רגע קיומה אפילו לא הוזכר, ‏מגיחה אל המסך אך ורק כדי לנהל מרדף (מוצלח. אין תלונות) אחרי קרוס. ואז הסרט נגמר. מה ‏קרה אחר כך? האם קרוס נקם את נקמתו? האם הוא יצליח להימלט? האם הוא בכלל יפגוש אי ‏פעם את אדוארד נורטון? הצטרפו אלינו בפרק הבא. ‏

כאן מתגלה המהות האמיתית של "זהות גנובה": יותר משזה סרט, זה פיילוט לסדרה חדשה, בורן ‏‏2.0, עכשיו עם יותר רנר. גילרוי מצליח לעשות סרט ג'ייסון בורן בלי ג'ייסון בורן, אבל לא עושה עם ‏זה הרבה, רק מראה שאפשר. בתור פיילוט, הסרט עובד: הוא מסקרן, הדמויות נחמדות והוא ‏משכנע שכדאי לנו להמשיך לצפות בעלילותיו של ארון קרוס גם בהמשך. אבל אם אתם חושבים ‏שבמחירו של כרטיס קולנוע אמורים להיכלל התחלה, אמצע וגם סוף, אתם עלולים להרגיש קצת ‏מרומים.‏


פורסם במקור בוואלה