מבין כל המתחרים על האוסקר השנה (וכמה שלא מתחרים), זה בלי ספק הסרט שמדברים עליו הכי פחות.
נשמע לי שדעת הקונצנזוס עליו היא "אה, גם הוא מועמד? וואלה. באמת סרט נחמד".
ובעצם המועמדות שלו.
ראיתי אותו ותוך כדי הסרט ממש לא עניין אותי מה יקרה לדמויות, למרות המתיקות שלהן. אני מניחה שעד מחר כבר אשכח אותו. הוא מלוטש היטב אך האם זה מספיק כדי לתרץ את המועמדות לסרט הטוב ביותר? כמובן שלא.
איזה יופי של סרט. יש צורך לתהות איך זה שמול השוטים המורכבים של "האיש שנולד מחדש" נשארתי אדיש ומשועמם אבל השמלות והפיפטיזיות המתפרצת של "ברוקלין" השאירו אותי נפעם. אחת מהתשובות האפשריות היא ניק הורנבי: כבר כמה זמן שהוא מבסס את עצמו, בנוסף לאחד הסופרים הכי מגניבים של הממלכה המאוחדת בעשור ומשהו האחרון, כאחד מהתסריטאים היותר מוצלחים. דרך סיפור קטן, אינטימי וחמוד נורא, "ברוקלין" מספר בעצם על חווית ההגירה, שאותי מרתקת כל פעם מחדש: הגירה, לא משנה כמעט באיזה גיל, היא חתיכת טראומה שמשותפת למיליוני אנשים בעולם, אבל אני, שמעולם לא הייתי יותר משבועיים מחוץ לארץ, לא מבין אותה אפילו קצת.
כן, "ברוקלין" חוטא קצת בחטא ההתענגות על אנגסט הנעורים של הגיבורה שלו, שהיא בעצמה חוטאת בהיותה פאסיבית לאורך הרוב הדי-מוחלט של הסרט, אבל סירשה רונאן שובת לב, והקאסט שמסביבה עושה עבודה מצוינת (אמורי כהן שמגלם אחלה של מושא-אהבה, או ג'ולי וולטרס, שכפי שצוין לעיל, הורסת לחלוטין בתפקיד פצפון ודי מגניב). שלא לדבר על העיצוב, שכמו שכבר אמרתי, הרס אותי בכל פרט קטן – בין אם זה הכלבו שהדמות הראשית עובדת בו, העיירה האירית שממנה היא הגיעה או עשרות השמלות שהיא מחליפה לאורך הסרט. כל אלו יצרו סרט מאוד קטן מידות, ודי נשכח, ששימח אותי נורא בידיעה שעדיין עושים סרטים כאלה, עם כזאת אהבת אדם.
לא ספויילר. נלחץ בטעות.
(ל"ת)
וחוץ מלהיות חמוד ופשוט ונעים,
לא קורה הרבה.
סירשיה רונן נפלאה, אבל זהו. רוב מהומה על לא מאומה.
איזה רוב מהומה?
מבין כל המתחרים על האוסקר השנה (וכמה שלא מתחרים), זה בלי ספק הסרט שמדברים עליו הכי פחות.
נשמע לי שדעת הקונצנזוס עליו היא "אה, גם הוא מועמד? וואלה. באמת סרט נחמד".
רוב מהומה בביקורות חיוביות
ובעצם המועמדות שלו.
ראיתי אותו ותוך כדי הסרט ממש לא עניין אותי מה יקרה לדמויות, למרות המתיקות שלהן. אני מניחה שעד מחר כבר אשכח אותו. הוא מלוטש היטב אך האם זה מספיק כדי לתרץ את המועמדות לסרט הטוב ביותר? כמובן שלא.
מרגיש כאילו ברוקלין שם רק כדי להגיד "זה במקום קרול" העולה עליו פי כמה וכמה.
אני לא חושב שאחד מהם עולה על השני פי כמה וכמה
שניהם טובים, את שניהם לא הייתי מתנגד לראות ברשימת המועמדים, ושניהם פשוט לא מלהיבים מספיק בשביל שיתייחסו אליהם כמנצחים אפשריים.
אני רק באמצע הסרט, אבל חשוב לי לומר עליו בינתיים שני דברים:
א. איזה יופי!
ב. אני רוצה שג'ולי וולטרס תהיה הסבתא של הנכדים שלי.
קסום קסום קסום!
איזה יופי של סרט. יש צורך לתהות איך זה שמול השוטים המורכבים של "האיש שנולד מחדש" נשארתי אדיש ומשועמם אבל השמלות והפיפטיזיות המתפרצת של "ברוקלין" השאירו אותי נפעם. אחת מהתשובות האפשריות היא ניק הורנבי: כבר כמה זמן שהוא מבסס את עצמו, בנוסף לאחד הסופרים הכי מגניבים של הממלכה המאוחדת בעשור ומשהו האחרון, כאחד מהתסריטאים היותר מוצלחים. דרך סיפור קטן, אינטימי וחמוד נורא, "ברוקלין" מספר בעצם על חווית ההגירה, שאותי מרתקת כל פעם מחדש: הגירה, לא משנה כמעט באיזה גיל, היא חתיכת טראומה שמשותפת למיליוני אנשים בעולם, אבל אני, שמעולם לא הייתי יותר משבועיים מחוץ לארץ, לא מבין אותה אפילו קצת.
כן, "ברוקלין" חוטא קצת בחטא ההתענגות על אנגסט הנעורים של הגיבורה שלו, שהיא בעצמה חוטאת בהיותה פאסיבית לאורך הרוב הדי-מוחלט של הסרט, אבל סירשה רונאן שובת לב, והקאסט שמסביבה עושה עבודה מצוינת (אמורי כהן שמגלם אחלה של מושא-אהבה, או ג'ולי וולטרס, שכפי שצוין לעיל, הורסת לחלוטין בתפקיד פצפון ודי מגניב). שלא לדבר על העיצוב, שכמו שכבר אמרתי, הרס אותי בכל פרט קטן – בין אם זה הכלבו שהדמות הראשית עובדת בו, העיירה האירית שממנה היא הגיעה או עשרות השמלות שהיא מחליפה לאורך הסרט. כל אלו יצרו סרט מאוד קטן מידות, ודי נשכח, ששימח אותי נורא בידיעה שעדיין עושים סרטים כאלה, עם כזאת אהבת אדם.![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)