באפי ציידת הערפדים (סדרה)
Buffy the Vampire Slayer

סיפורה של באפי סאמרס, נערה בת שש-עשרה שנבחרה בידי הגורל להילחם בערפדים, שדים ושאר כוחות אפלים, בעזרת יכולות גופניות על-טבעיות משלה.

כמו כן, קוטלת!

תאריך הפצה בארה"ב: 10/03/1997

30 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. חברים, היום הגיע

    איתמר

    מותר לדבר על באפי!!!

    6
    Morin, שופל, לפרקונית, שפן הלוח, קיו, דארת' צ'דר ?
    • ולקח רק 21 שנים.

      שלמקו GRAS

      (ל"ת)

      5
      Morin, lazarobbie, לפרקונית, שפן הלוח, Pug ?
    • ועד שהיום הזה הגיע אין כבר אף אחד שיש לו כוח להגיד משהו...

      מקורו

      (ל"ת)

      7
      האסתטיקה של החבובות, יחמור פרסי, lazarobbie, לפרקונית, שפן הלוח, הראשון מהסוף, יבגני טרבנוב ?
      • אם יתפתח כאן דיון על הסדרה

        Galoofy

        אני אשמח להשתתף בו.

        בינתיים אסתפק בלומר שאני שמחה שיש לסדרה האהובה עליי ייצוג באתר.

        2
        Morin, שופל ?
  2. 18.

    האסתטיקה של החבובות

    עין הדג קיים רק משנת 2000.

  3. שאלה מטרידה על באפיוורס

    online

    מה זה בעצם "נשמה"? קיימת תשובה בלי סתירות?

    • אמצעי עלילתי. מקגאפין.

      אמת כואבת מאוד מאוד

      (ל"ת)

      • זו אמת כואבת או שזה השם שלך?

        online

        (ל"ת)

      • אפרופו מקגאפין והדיון המקביל על גימיק

        online

        "מקגאפין" שלילי כמו "גימיק"?

        • איפשהו בין זה לבין "פלבוטינום".

          האסתטיקה של החבובות

          (ל"ת)

        • לדעתי לא

          Galoofy

          מקגאפין זה נייטרלי לגמרי מבחינתי.
          כלומר -זה פריט שאין לו רלוונטיות לעלילה חוץ מזה שכולם מנסים להשיג אותו, אבל זה בדיוק התפקיד העלילתי שלו, אז זו לא איזו אמירה שלילית.

          1
          Morin ?
          • מחדדת

            Galoofy

            מבחינתי להגיד על משהו שהוא מגאפין בפני עצמו זה לא שלילי, כי למגאפין יש תפקיד עלילתי מכובד בהנעת העלילה. אבל – האמירה הזו כן כוללת בתוכה שיפוט לפיו אותו פריט אינו בעל ערך עלילתי או רלוונטיות מעבר לזה שכולם רוצים אותו. כלומר בתיאוריה מגאפין אמור להיות משהו שאפשר להחליף במגאפין אחר בלי שזה ישפיע באופן מהותי על העלילה.

            לכן אני לא חושבת שאפשר לומר שנשמה היא מגאפין בבאפי – פשוט כי יש לה ערך עלילתי ומשמעות משל עצמה מעבר לתפקוד שלה כמשהו לרדוף אחריו. הקיום או ההיעדר שלה משפיע על האופי של הדמויות באופן מהותי, למשל, והיא לא משהו שאפשר להחליף במגאפין רנדומלי אחר.

            מגאפין זה נגיד כל פריט שאינדיאנה ג׳ונס רודף אחריו, זו המזוודה בספרות זולה, אלו פריטים שבאמת כל תפקידם זה להניע מרדף במטרה להשיג אותם, אבל אין להם תכלס משמעות עלילתית מעבר לכך.

            1
            Morin ?
    • דיונים על באפי. כיף

      Tom

      (גם כי אני מבין את ההקשר שבו השאלה הזו עלתה, ואני מוכן לאתגר :))

      נתחיל בבסיס. נשמה היא דבר קיים, מוחשי ואמיתי בבאפיוורס. אפשר לכלוא אותה, אפשר לסלק או להחזיר אותה. כך, הנשמה של אנג'ל מורחקת מגופו וחוזרת אליו כמה פעמים (היא לא נהרסת כמעט אף פעם. רק פעם אחת עם איליריה באנג'ל). כך הנשמה של באפי הגיעה לממד גן עדן והוחזרה לכדור הארץ.

      אז נשמה זה דבר קיים, אבל מה זה אומר? בעונה הראשונה וחלק מהשנייה ביססו את זה שהכוונה היא לסופר אגו (בערך): מוסר, מצפון, היכולת לאהוב, אמפתיה. נשמה היא מה שהופך אותנו לבני אדם. ערפדים הם פסיכופתים כי הם לא מסוגלים לכל אלה. כשערפדים הורגים אדם וממירים אותו, הם מוציאים את הנשמה שלו ומכניסים שד. השד הוא המקבילה לאיד (שוב, בערך. עד כמה שזו סדרה פסיכולוגית, זה עדיין לא קורס בפסיכולוגיה). הוא מקבל את הזיכרונות של האדם שמת, אבל הוא הופך למשהו אחר, שמזכיר את האדם שהיה. בלי מוסר, מצפון, אמפתיה ואהבה, אתה הופך למפלצת, שרק רוצה לקיים את הצרכים הבסיסיים שלה, שרוצה להרוג ולהרוס. הצרכים הבסיסיים דומים לאלה של האדם שמת, אבל זה לא הוא. מכאן, הנשמה היא מה שהופך אותך לאדם באמת, למי שאתה, אנושי. בלעדיה, אתה מת. אפילו אם אתה חי.

      ספייק ודרוסילה מלמדים אותנו לראשונה שגם ערפדים יכולים לאהוב, בצורה עזה, חולנית ורעילה. זה מה שקורה כשאין אמפתיה לאחר ואין מוסר שמגביל אותך. ספייק בוגד בדרוסילה, אותה הוא לכאורה אוהב בכל נפשו, כשהוא מתחיל להתאהב בקוטלת. הוא מנסה לאנוס את באפי למרות שהוא לכאורה אוהב אותה מאוד. הוא שונא אותה שנאת מוות ואוהב אותה אהבת מוות. זו יותר אובססיה מאהבה. זה מה שיש לערפד: צרכים בסיסיים, תשוקה מכלה, רגשות חייתיים ללא גבולות. כך גם שנאה, ורצון לנקמה. אין מעצורים בלי נשמה. יש תחליפים, למשל צ'יפ שמוצמד למוח ומונע מערפד להרוג, ודון אומרת לבאפי במפורש: מה ההבדל בין צ'יפ לנשמה. אבל זה לא מספיק, וספייק מגלה זאת על בשרו, והולך לחפש נשמה.

      בקיצור, נשמה היא לא מגאפין. היא חלק מהותי מהסדרה, לא רק משהו שיש להשיג. בסדרה שעוסקת בחיים ובמוות, הנשמה היא כוח החיים, הערפד הוא כוח המוות. כוח המוות מפתה: להשיג מה שרוצים, מתי שרוצים, בלי להתחרט, בלי לסבול. כוח החיים הוא אהבה, אבל גם סבל איום, מוסר כובל, חרטה עמוקה. האחריות והמוסר של באפי גורמים לה לסבל איום, עד לדיכאון של העונה השישית, ובכל זאת היא ממשיכה להציל את העולם. היסטוריית הרציחות של אנג'לוס חסר הנשמה רודפת את אנג'ל, ובכל זאת הוא ממשיך נסות לכפר על מעשיו כחסר נשמה, ולא מוכן לאבד אותה.

      4
      Morin, שופל, שפן הלוח, דארת' צ'דר ?
      • אם ככה,

        online

        אם נשמה/שד הם כוח החיים/המוות ובלי כוח קיום כלשהו זו גופה, אז אין היגיון בערפד שרוצה נשמה. זו בעצם ישות שרוצה להתחלף בישות אחרת.

        • הם ענו על זה לא פעם

          Tom

          אנג'לוס ואנג'ל חיים ביחד באותו גוף. השד מתקיים לצד הנשמה. זה מה ששומר עליו חי כערפד בן אלמוות ולא כאדם. זו הסיבה שמים קדושים וצלב עדיין משפיעים עליו כערפד.

          זה שהוא רוצה נשמה זה מה שמוזר. שהוא רוצה את כובד המשקל של האחריות, החרטה והמוסר. זה קיום שמוגדר כקללה, הוא יודע מה הפתרון לקללה הזו, ובכל זאת הוא בוחר להמשיך לשאת בנטל הזה.

          לאנג'ל יש אישיות דו קוטבית. מדי פעם מתפרץ ממנו הערפד. הוא מפנה את הכוחות השליליים האלה כלפי שדים אחרים, במקום כלפי בני אדם. מול באפי וחבריה הוא אנג'ל, בעל הנשמה המיוסר. מול השדים הוא חוזר להיות מפלצת.

          1
          שפן הלוח ?
          • ספייק

            online

            (ל"ת)

            • ספייק זה סיפור מעניין בפני עצמו

              Tom

              קודם כל, הוא נשאר ערפד גם עם נשמה. הוא נמצא באותו מצב כמו אנג'ל לאחר שהוא משיג נשמה. זה דגם הערפד עם נשמה שהוא מכיר, והוא יודע מה ההשלכות עבורו של השגת נשמה. הוא יודע שבאפי אוהבת את אנג'ל ובמוח שלו זה אומר שאם הוא יעשה אותו דבר, היא תאהב אותו.

              אבל הוא גם ככל הנראה לא חשב עד הסוף על מה שהוא עושה, ולא הבין מה ההשלכות של השגת נשמה. הוא עוצב ונבנה במשך עונות שלמות כדמות אימפולסיבית, מונעת רגשות, שלא חושבת עד הסוף אלא קופצת למים.

              הוא מבין שפגע בבאפי, הוא מרגיש כלפיה תשוקה עמוקה, חייתית. הוא אוהב אותה, כאמור, אהבת מוות (ביטוי מכוון), והוא רוצה להיות ראוי לאהבה שלה. רואים איך הוא לא חושב אפילו שנייה לפני שהוא יוצא למסע להשיג את הנשמה שלו אחרי שפגע בבאפי. בדיוק כמו שהתנהג עם דרוסילה לפני כן. בדיוק כמו שהתנהג עם אמא שלו מיד לאחר שהפך לערפד. הוא לא חושב עד הסוף על דברים קיצוניים שהוא עושה שוב ושוב.

              הוא לא באמת אוהב את באפי. הוא רואה רק את עצמו, את הרגשות העזים שלו. הוא משורר רגשני מרוכז בעצמו שנשאר משורר רגשני מרוכז בעצמו גם כשהפך לערפד אכזרי, רק שעכשיו זה יותר קיצוני, וזה משפיע גם על ההחלטות הלא רציונליות שלו.

              2
              Morin, שפן הלוח ?
              • כשהם יחד,

                online

                מי רוצה להישאר יחד? מי סובל? הנשמה? השד? שניהם? שניהם כאחד?

                • שניהם כאחד

                  Tom

                  הם באותו גוף, עם אותם זיכרונות, אותם צרכים ואותם רגשות. זה נאמר כמה וכמה פעמים בסדרה, למשל בפרק שבו ווילו הערפדית מהממד המקביל מגיעה לממד של הדמויות שלנו. יש לווילו הערפדית אותן תכונות ואותן תשוקות כמו לווילו עם הנשמה, בלי המעצורים, שנובעים מהמוסר והאמפתיה שהיא חשה כלפי חבריה. התכונות האלה מקבלות ביטוי מוגזם, קריקטורי ממש. זו לא ווילו המתוקה, החנונית המקסימה שאוהבת את החברים שלה, אבל זו כן עדיין היא.

                  במקרה של ספייק, הנשמה סובלת בגלל חרטה, שנובעת מאמפתיה והזדהות. השד סובל מכך שהצרכים והתשוקות שלו לא נענים. מושא החרטה ומושא התשוקה הוא אותה אחת: באפי. היא לא סולחת לו ולא אוהבת אותו על מה שעשה. הנשמה מבינה למה וסובלת בגלל זה. השד לא מבין למה, וסובל בגלל התוצאה.

                  • מעניין

                    online

                    נתת לי כמה דברים לחשוב עליהם. העליתי כאן נושאים שלא הייתי סגורה עליהם.

                    דעתי על הדמויות, אגב, נובעת מבעיה בסיסית בכתיבה, לא משכחה או החמצה של פרטים מצדי.

                    2
                    Tom, יבגני טרבנוב ?
                    • הכתיבה של באפי

                      Tom

                      מתחילה במחזה מוסר בסיסי עם מפלצות כמטאפורה לתהליך פנימי של התבגרות. קל לראות את זה. חלק מהסיפורים גרועים, חלק בינוניים, הרבה יצירות מופת שעומדות בפני עצמן. גם הגרועות כתובות לדעתי נהדר ברמת הדיאלוגים והאקשן. הדרמה יכולה להיות מוגזמת, אבל תמיד, גם בגרועים שבפרקים, יש משהו מתחת לפני השטח, איזשהו מסר שהוא יותר מורכב, אמיץ ומעז מסדרת דרמה לנוער של שנות ה-90. אני רואה שאת מכירה את הסדרה, לא צריך להבהיר לי, אבל יש פער מאוד גדול בפרשנות של שנינו. אני גם מבין מדוע.

                      לא מספיק להסתכל במיקרו. צריך להסתכל במקרו. התהליך שהדמויות עוברות, בראש ובראשונה באפי, אחריה ווילו (אבל גם כל הדמויות האחרות, כולל זאנדר) הוא תהליך ארוך, איטי, מתמשך, שנבנה במשך עונות שלמות. ווילו מסיימת את הסדרה אחרת ממה שהתחילה אבל אני יודע למה ואיך היא הגיעה למצב הזה. אני יודע למה היא רוצחת את וורן. אני מבין את הכאב שלה, כי ביססו לי אותו. זה לא הגיע משום מקום. זה לא קפיצה לשיא, אלא טיפוס איטי וכואב, ששיאו עונה 6 ורציחתה של טארה. אני יכול לכתוב שעות על הדמות של ווילו, מה מאפיין אותה, מה מניע אותה, איך זה בא לידי ביטוי בסדרה ובאופן שבו היא מתחילה ומסיימת את הסיפור שלה.

                      • רק רציתי להבהיר

                        online

                        שהדעה שלי בנושא הדרמה והדמויות מבוססת, ולא "אתפכח" עקב הסבת תשומת לב לפרטים ששכחתי או שבמקור פספסתי.

                        אם לא התלהבת סימן שלא הבנת את המטאפורות והגאונות – זו דעה שרווחת בפאנדום שמלא בהערצה עצמית יותר מהערצת וידון. אולי זו עוד סיבה שהיה קל להתנער ממנו.

                        1
                        האסתטיקה של החבובות ?
                        • אני רוצה להבהיר

                          Tom

                          שאני לא מנסה לפכח אותך. הפסקתי להיות מיסיונר מכל סוג שהוא, לכל מטרה שהיא מזמן. את שאלת שאלות על הסדרה. ניסיתי להציג את נקודת המבט שלי, ולא של "הפאנדום". אני אוהב את הסדרה הזו, אני חושב שזו סדרה מצוינת שכתובה נהדר וזה מה שניסיתי להגיד, וגם ניסיתי להראות שזה ואלידי ומבוסס על הסדרה עצמה, ולא נטיית לב שלי, או "הערצה עצמית", מה שזה לא אומר. לא השתכנעת? טוב. מה אגיד. זה לא ישנה את דעתי על הסדרה כהוא זה. אני אוהב את הסדרה כבר שנים, כשאחרים שאני אוהב התייחסו אליה כטראש לא מזיק במקרה הטוב. הסדרה הזו מלווה אותי בזמנים קשים וטובים, אני מתנחם בה, רואה את גדולתה. יש אחרים שלא? לא נורא.

                          אני חייב להגיד שלקרוא את הדברים שלי כך, לפרש אותם כ-"הערצה עצמית", או ניסיון "לפכח" אותך זה להתעלם במכוון מהדברים שכתבתי, ומההקשר: זה לא "שנפלתי" עלייך עם ניסיונות לשכנע. שאלת איך דברים מסתדרים ועניתי. מתוך זה אפשר להבין שאת מנסה "לפכח" אותי, להוכיח לי שמדובר בסדרה גרועה, וכל ניסיון להראות שזה לא כך, בטעות יסודו. אני טועה?

                          • התוספת היא לא עליך

                            online

                            לפעמים אני כותבת כאן דברים למען הדורות הבאים.

                            2
                            Tom, Morin ?
  4. ערפדים בסאנידייל

    online

    כמה אנשים יודעים על קיומם? מתי מעט? קצת יותר? כלל הציבור? מה שנוח לפרק?

    • זה הוסבר בעונה 3

      Tom

      והקונספירציה של ראש העיר. אנשים מבחוץ לא יודעים כי הוא מסתיר את מה שקורה בפני העולם.
      בסוף עונה 3 אנחנו מגלים לראשונה שכל התלמידים בבית הספר יודעים מה קורה, והם נותנים אפילו פרס לבאפי על זה שהיא מצילה אותם. אז מה קורה עד אז? ובכן, רואים את זה עם אמא של באפי. היא מעדיפה להתעלם, לעצום עיניים מול הרוע שמולה, מה שהבת שלה עושה בלילה בחוץ, ומה שקורה לה עצמה שוב ושוב.

      בעונה 4 יש לנו את "היוזמה" שאחראית להסתיר את פי הגיהינום. עונה 5 לא מתעסקת בזה יותר מדי, עד כמה שאני זוכר, ובעונה 6 ו-7 זה כבר נתון שכולם יודעים.

      אבל כן, אני מסכים שהחלק הזה בעייתי. אפשר לעשות הרבה שפגטים באוויר, אבל אי אפשר להסביר בצורה טובה עולם סתרים שאיכשהו אף אחד לא יודע על קיומו מלבד מתי מעט, למרות שהוא משפיע ומושפע באופן עמוק מהעולם שלנו. זה נכון לכל סדרה, ספר, סרט, משחק מחשב וכד' שעוסקים בעולם נסתר שמקביל לעולם שלנו, ובהחלט לא ייחודי לבאפי.

      1
      Morin ?
      • האומנם כל?

        online

        וב-LA? חיי יום או חיי לילה, העיר שורצת שדים!

        • בעייתי, מסכים

          Tom

          בבאפי, כן, כולם יודעים בשלב כלשהו. עד כדי כך שבעונה 6 הנבלים הם בסה"כ שלושה חנונים רגילים שלמדו כישוף, יודעים מי הקוטלת, ואף אחד לא מופתע מעצם הידיעה.

          אנג'ל ו-LA, כן. בעיה. נראה שהרבה יודעים, לא כולם. וולפראם אנד הארט עסוקים בהסתרה והשתקה של לפחות חלק מהפעילות השדית בעיר. השדים עצמם, אלה שרק רוצים לחיות, מעדיפים לחיות בצללים. המפלצות לא רוצות לחשוף את עצמן כדי להמשיך לפעול. הגיוני? לא. מספיק? לא. אין הסבר מספיק טוב לזה מהרגע שהוחלט על הרעיון של עולם מקביל שדי לעולם שלנו.

      • באמת?

        שלמקו GRAS

        אחרי החודש האחרון, באמת אי אפשר להסביר עולם סתרים מרושע שאף אחד לא מתייחס אליו?

        2
        Galoofy, Tom ?
        • הרוב יודעים ומכחישים כמו ג׳ויס.

          האסתטיקה של החבובות

          קצת מזכיר את החיים בישראל בצל הטרור – חייבים לאמץ איזשהו הלך רוח של ״לי זה לא יקרה״ כדי לשרוד. והאם אני היחיד שממש אוהב את העונה הראשונה? יש שם כמה פרקים ממש מהנים (״אני רובוט, את ג׳יין״) ויצירת מופת אחת (״סיוטים״).

 

להגיב על איתמר לבטל

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)