אטום אגויאן הפך ל"דבר הבא" בזכות "אקזוטיקה" ו"המתיקות שאחרי", אבל מאז הוא עשה לא מעט סרטים, והתגובות להם הלכו והידרדרו בהתמדה מרשימה. לפי אחוזי עגבניות:
המתיקות שאחרי – 100%
המסע של פליסיה – 88%
אררט – 55%
כשהאמת משקרת – 41%
קלואי – 51%
Devil's Knot (אני אפילו לא יודע מה זה) – 23%
שבויה – 21%
עצוב. זאת אולי לא התרסקות כמו של מ. נייט שמלאן, אבל זה לא כל כך רחוק.
הראשון הוא Adoration מ-2008, שקצת שבר את הרצף עם 61%, אבל השני הוא ש"המתיקות שאחרי" היה כל-כך, כל-כך טוב שזה פשוט לא סביר בעיני שהיום הוא עושה סרטים מחורבנים. זה ממש שובר לב.
בסרט הזה משתתפים
גם סקוט ספידמן (Scott Speedman) וגם אלקסיה פאסט (Alexia Fast).
איך עוד לא להיקו את שניהם ל"מהיר ועצבני", אני לא מבין. אותם ואת טיילור סוויפט.
זה כנראה סרט ממש גרוע: 21% בעגבניות.
אמנים יש ממש מעט ביקורות, אבל זה לא נראה מבטיח.
ואני לא מבין איך זה יכול להיות. אגויאן עשה את "החמימות שאחרי", אחד הסרטים הנהדרים ביותר שראיתי בחיי (ו-100% בעגבניות). מה קרה לו מאז?
הרבה
אטום אגויאן הפך ל"דבר הבא" בזכות "אקזוטיקה" ו"המתיקות שאחרי", אבל מאז הוא עשה לא מעט סרטים, והתגובות להם הלכו והידרדרו בהתמדה מרשימה. לפי אחוזי עגבניות:
המתיקות שאחרי – 100%
המסע של פליסיה – 88%
אררט – 55%
כשהאמת משקרת – 41%
קלואי – 51%
Devil's Knot (אני אפילו לא יודע מה זה) – 23%
שבויה – 21%
עצוב. זאת אולי לא התרסקות כמו של מ. נייט שמלאן, אבל זה לא כל כך רחוק.
אתה משמיט שני פרטים
הראשון הוא Adoration מ-2008, שקצת שבר את הרצף עם 61%, אבל השני הוא ש"המתיקות שאחרי" היה כל-כך, כל-כך טוב שזה פשוט לא סביר בעיני שהיום הוא עושה סרטים מחורבנים. זה ממש שובר לב.
ראיתי רק את קלואי, סוג של מותחן אירוטי,
עם האירוטיקה לא הייתה לי בעיה אבל כסרט הוא איום ונורא.