צ'אפי
Chappie

סיפורו של רובוט הלומד להכיר את העולם.

תאריך הפצה בארה"ב: 06/03/2015
תאריך הפצה בישראל: 19/03/2015

17 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. הביקורות קוטלות

    כנראה שניל בלומקאמפ היה הברקה של סרט אחד.
    http://www.rottentomatoes.com/m/chappie/

  2. רע ברמה מביכה

    varagor

    אחרי הביקורות הקוטלות והכשלון בקופות הגעתי לסרט עם ציפיות מונמכות עד הרצפה, ועדיין הצלחתי להתאכזב. העיצוב ובניית העולמות באליסיום פיצו על העלילה והדמויות הקלישאתיים, אבל לצ'אפי אין אפילו את זה. הסרט מתרחש (משום מה) ב-2016, ונראה יום יומי ומשעמם. הדמויות כתובות ומשוחקות רע (יו ג'קמן וסיגורני וויבר מתבזים לגמרי), והעלילה חסרת כל היגיון וסותרת את עצמה המון פעמים. נקודת האור היחידה בסרט הם יולנדי ונינג'ה, שלפחות מנסים לספק הופעות מבדרות.

    בשלב הזה ניל בלומקמפ איבד לגמרי את כל האמון שהוא הרוויח עם מחוז 9. אם הסרט הבא שלו (כנראה "הנוסע השמיני 5") לא יהיה טוב דרמטית מצ'אפי (כלומר, בהנחה שהוא לא יכתוב את התסריט ויתרכז רק בבימוי), אפשר יהיה לצרף אותו למועדון ה-One Hit Wonders בהנהגת ריצ'רד קלי.

    • תגובה שמכילה ספוילר לאליסיום מאת רז
      • אני מסכים

        varagor

        ובגלל זה אליסיום הוא לא אכזבה מוחלטת כמו צ'אפי, שמצליח להישאר דבילי ומשעמם עד הסוף (אין מה לצפות לסצנות מהנות כמו הקליימקס של אליסיום, מקסימום רואים רובוט יורב בזוקה על רובוט יותר גדול).

    • גם לדעתי ההופעות של יולנדי ונינג'ה היו טובות

      האיש והאגדה

      אבל זה בגלל שהן היו ממש מביכות וכל משפט שלהן גרם לי לצחוק.

  3. אן

    ולדעתי דווקא מדובר בסרט מצחיק להפליא, עם דמויות שכתובות נהדר ומספיק שכל כדי לשלב באלגנטיות גם שאלות גדולות על החיים, היקום וכל השאר.

  4. There are no strings on me

    בעתיד הקרוב – 2016, ליתר דיוק – מופעלת יחידת המשטרה הרובוטית הראשונה. אבל זה לא קורה בארה"ב, סין או צפון קוריאה. השדרוג הענק הזה מתחיל ביוהנסברוג, דרום אפריקה. לאחר שהאיש שפיתח את הרובוטים מצליח ליצור אינטלגנציה מלאכותית, הוא מחליט לנסות אותה על אחד מהרובוטים שניזוק במהלך מעצר משטרתי. לפני שהוא מצליח לעשות זאת, הוא נחטף ע"י גנגסטרים שמאיימים עליו לגרום לרובוט לעבוד בשבילם כדי שיוכלו להשיג כסף שהם חייבים לגנגסטר אחר. וכך קורה שהרובוט הראשון בעולם בעל אינטלגנציה מלאכותית מגודל ע"י שני עבריינים המכונים נינג'ה ויולנדה.

    זו האקספוזיציה של "צ'אפי", סרט שלא ידעתי בכלל למה לצפות כשבאתי אליו. האשם בכך הוא ניל בלומקאמפ, במאי חדש יחסית (של פיצ'רים מלאים). סרטו הראשון – "מחוז 9" – היה נהדר. גם הוא התרחש ביוהנסברוג ועסק ביחסים של בני-אדם עם יישויות אחרות (חייזרים, במקרה הזה). הוא היה סרט מד"ב, אבל נראה הכי רחוק מעתידני שאפשר, בעיקר כי הוא התרחש במדינת עולם שלישי. השילוב הזה של מקום מוזנח ואלים עם טכנולוגיה עתידנית הפך את הסרט למרענן ביותר מבחינה ויזואלית. ובנוסף להיותו סרט יפה ומגניב, היה לו גם מסר חברתי והוא לרגע לא זלזל בצופה.

    ואז הגיע "אליסיום", סרטו השני של בלומקאמפ. במקום דרום אפריקה קיבלנו את ארה"ב. במקום שחקנים חדשים ולא מוכרים קיבלנו את מאט דיימון וג'ודי פוסטר. במקום מסרים חברתיים חכמים קיבלנו מסר שטחי למדי על העשירון העליון. "אליסיום" לא היה סרט רע – גם בו יש כל מיני רעיונות ויזואלים מעניינים וכמה סצינות טובות – אבל מכיוון שבלומקאמפ היה מאחורי המצלמה, הוא פשוט הרגיש כמו אכזבה. כאילו הבמאי עבר איזו שהיא "הוליוודיזציה" ועבר לעשות סרטים על פס ייצור.

    "צ'אפי" הוא סוג של שילוב בין "מחוז 9" ל"אליסיום", אבל לשמחתי נוטה יותר לכיוון הראשון. בלומקאמפ חוזר ליוהנסבורג המלוכלכת, ומשלב קאסט של שחקנים מוכרים פחות – חברי הלהקה Die Antwoord, שבהחלט מוסיפים עניין וצבע לסרט – ויותר – סיגורני וויבר ויו ג'קמן, שאם וולברין היה רואה איך הוא נראה בסרט הזה הוא היה מתבייש. אך הכוכב האמיתי של הסרט הוא הרובוט שעל שמו הוא קרוי. צ'אפי, כמו שהסרט מסביר, עובר תהליך של גדילה כמו זה של ילד קטן. רק שבמקום להיות מגודל ע"י הורים אחראיים עם עבודה קבועה, הוא מגודל ע"י שני גנגסטרים. הסיטואציה הזאת גורמת ללא מעט סצינות מקוריות ומשעשעות ביותר, במיוחד אחת בה צ'אפי עוזר ל"הוריו" להשיג מכוניות יוקרה. וכמו בהרבה סרטי מד"ב, הסרט משתמש ברובוט בעיקר כדי להגיד דברים על בני אדם.

    אבל יש לסרט גם כמה תקלות. הסרט מאוד מתמקד בגיבור הרובוטי שלו, מה שמשאיר את שאר הדמויות שטחיות למדי, בעיקר את דמות הנבל של ג'קמן עם התירוץ הנבלי שלו בשקל תשעים לעשות את מה שהוא שעושה שכבר ראינו בהמון סרטים אחרים. הראפרים של Die Antwoord הם בבירור לא שחקנים, אבל לדעתי כן מצליחים לעבור בתור גנגסטרים. זה לא סרט חכם כמו "מחוז 9", אבל הוא מנסה להיות – בעיקר בסוף המתוח מדי שלו – וכך קורה שהוא מדבר על קונספטים גדולים כמו תודעה ואנושיות, אבל לא באמת מתעמק בהם.

    בקיצור, "צ'אפי" הוא סרט קיץ מהנה למדי. הוא יפה מבחינה ויזואלית, יש בו אקשן טוב וכמה סצינות מעולות. יש לו קצת בעיות, אבל הוא הצליח לגרום לי להמשיך להאמין בניל בלומקאמפ. עכשיו יש דיווחים שהוא יביים סרט חדש בסדרת "הנוסע השמיני". נקווה לטוב.

    2
    subatoi, מישי ?
  5. המלצת צפיה בערבון מוגבל

    ראיתי אתמול את הסרט הזה, והוא אחד הסרטים הכי אין-לי-מושג-מה שראיתי בחיים. בחיי שאני לא יכול להסביר מה זה היה.

    מצד אחד זה סרט ממש מטומטם, שנראה כאילו נכתב ובוים על ידי ילד בן 13, שכל הדמויות בו מפגינות אינטליגנציה של ילדים בני 13, ושמכיל פיתוחי עלילה ועומק מחשבתי שמתאימים בול לילדים בני 13.

    מצד שני יש בו רגעים מופלאים של פיוט, רגעים של רגש אמיתי, רגעים של התפעמות ורגעים של אקשן מצוין.

    מצד שלישי הוא ממש לא יודע איפה להפסיק, מערב אינספור ז'אנרים בחוסר קוהרנטיות בלתי-סביר בעליל, משנה טון בתדירות של פעם בחמש דקות ונראה כמו מישמש של מיליון דברים שלא אמורים להתחבר, ובאמת לא מתחברים.

    מצד רביעי יש בו עיצובים מהממים ומגניבים בטירוף, נראה שאמני קונספט פשוט חגגו עליו, יש בו אנימציה ממש ממש מעולה, ויש בו דמויות סופר-מגניבות (בעיקר יו-לנדי ונינג'ה, הזוג שגם אחראי לרוב השירים הפסיכים בפסקול).

    מצד חמישי יש בו אלימות לגמרי לא נחוצה (כולל גופות כרותות ושפריצים של דם) באופן שסותר לחלוטין את אווירת האגדה-לילדים שנמצאת בבסיס התמה העלילתית שלו.

    אם אי פעם ניסיתם לדמיין איך יראה מפגש בין תקלה מופלאה, משחקי הכס, שישה גיבורים, AI ובלתי-נשכחים, או איך יראה סרט שמבוים בו-זמנית על ידי סטיבן שפילברג, מייקל ביי, דארן ארונופסקי, טרנטינו ובראד בירד – זה הסרט בשבילכם.

    בקיצר – זה חרא סרט, אבל אתם חייבים לראות אותו.

    1
    דורון פישלר ?
    • בעצם, אפשר לסכם אותו ככה:

      קחו סיפור ילדים מקסים על אהבה, הקרבה וחברות-אמת בין בני אדם ורובוטים, שמיועד לילדים בני 13, ותנו לילד בן 13 לכתוב לו את התסריט ולביים אותו. אתם תקבלו מצד אחד מין תמימות, יצירתיות וחופש שאפשר למצוא רק בקרב ילדים בני 13, ומצד שני ברדק טוטאלי ולא קוהרנטי.
      קצת כמו גרסת אקסטרים של פסיפיק רים.

      • עוד לא ראיתי את הסרט, אבל נדמה לי שאפשר לסכם ככה:

        ניל בלומקאפ הוא במאי מוכשר.
        הוא מעצב מחונן.
        הוא איש אפקטים משכמו ומעלה.
        אבל בשם אלוהים, שמישהו ירחיק אותו ממעבדי-תמלילים, או מכונות כתיבה, או עטים וניירות, או כל דבר אחר שאתו הוא יכול לכתוב תסריט.

  6. סרט מעולה

    Me and myself

    אפשר להבין מה גרם למי ששנא אותו לשנוא אותו אבל לדעתי השלם גדול מסך חלקיו
    מי שיתעלם מכל הבעיות יקבל סרט קיץ כיפי ביותר.

    כל העניין הזה שצא'פי מתנהג כמו גנגסטר זה פרייסלס.

    יו ג'קמן ונער החידות ממובאי משחקים מעולה המשחק של יולאנדי ונינג'ה הוא בדיוק מה שמצפים משני אנשים שנמצאים באחד ההרכבים הכי הזויים איי פעם וזה לא בהכרח רע.

  7. דווקא סרט סבבה

    מישי

    לא ממש מבינה על מה ולמה הוא קיבל ביקורות לא חיוביות. אני מניחה שהדרוג שלו עזר לפגוע בפופולריות, כי לשם שינוי כשמישהו חוצה בן אדם ל-2 באמצעות צבת ומסור, הבן אדם משפריץ דם וגם צורח. למען הסר ספק, אני לא צופה בסרטי גור עם אלימות גרפית, מדובר באלימות די סטנדרטית לסרטי אקשן, פשוט יש גם השלכות ודם לאלימות.
    לדעתי כסרט שני של ניל בלומקאמפ הוא אחלה סרט, לא מעולה כמו דיסטריקט 9, ברור שכמה רעיונות מוחזרו הישר משם ומצד שני הוא שומר על הסגנון וההומור ויוצא סבבה לגמרי ולא יותר.
    סרט שני- כי המעבר להוליווד אולי אפשר לבמאי הזה להשתמש באפקטים מדהימים יותר, אבל גם ליטש את העלילה וכתמי הדם שלו לכדי תוצאה סופית לא טובה. דווקא האהבה הצולעת בין הפקיד לאשתו בדיסטריקט 9 היה חלק ממה שעשה את העלילה, בניגוד לאהבת הילדות מעל הכל הבלתי קשורה באליסיום.
    אז בצ'אפי בעצם אף דמות לא כתובה מספיק מספיק טוב והיה אולי אפשר ללטש את הטקסט והעלילה או לתת קצת יותר עומק לפחות לעוד איזו דמות או 2. ספוילר מאוד: ביחוד לדיון המדען, ש-למה למען השם ירצה לעבור לגור במחסן של עבריינים בסוף הסרט?!
    ועדיין הסרט הזה שומר על הסגנון המאוד לא הוליוודי, ההווה-עתיד הוא הרבה דברים, אבל הוא לא יפה. עבריינים הם לא רק אנשים עם שרשרים עבים, הם גם אלימים, וכשיש קרבות כלבים מרומזים יש פיטבולים מתים (לא גרפי אבל עצוב מאוד) וכשמישהו תמים מספיק אז הרעים מנצלים אותו. כי ככה זה עבריינים. כשיורים במישהו הוא מדמם וכואב לו, אם יורים מספיק הוא גם מת. כמה שזה עצוב, ריאליזם מהסוג הזה הוא סגנון מרענן כי כמעט לא רואים אותו בהוליווד.

    • idOri

      סרט שלישי, אחרי סרט שני מעאפן לא פחות.
      השני היה Elysium.

      • התיחסתי לזה

        מישי

        אני חושבת שאליסיום היה גרעפס הוליוודי ולא סרט אמיתי של ניל בלומקאמפ מסרטי המד"ב-אקשן שמתרחשים ביוהנסבורג הריאליסטית.

        • הוא לגמרי לא היה כזה.

          זה היה סרט שניל בלומקאמפ כתב בעצמו, "לא-הוליוודי" ככל שסרט הוליוודי יכול להיות. ועדיין גרוע.

          • אני לא יודעת איך להסביר את זה

            מישי

            בין מחוז 9 לצ'אפי יש הרבה מאוד דמיון, גם למי שלא עוקב אחרי הקרדיטים די ברור שעשה אותם אותו במאי- אפילו שאחד מהם טוב והשני רק סבבה/בסדר.
            אני יודעת שאליסיום הוא לחלוטין סרט של ניל בלומקאמפ אבל הוא היה שונה.

            כל זמן שאני מדחיקה את אליסיום, אני יכולה לסכם ולומר שאולי צ'אפי לא מצויין כמו מחוז 9, אבל יש כאן במאי יחסית חדש עם סגנון ואסטתיקה מאוד ברורים, שמעניין אותי מאוד לעקוב אחרי הסרטים הבאים שלו. יש לי תחושה (ואולי זו רק תקווה) שבאמת הסרטים הבאים יהיו יותר כאלו ופחות אליסיום. גם אם יהיו חורים בעלילה, גם אם לא כל הדמויות יהיו מלוטשות, גם אם כל הסרטים יסבלו ממה שפוגע בצ'אפי- אני יודעת שאני אהנה מהם.
            מאליסיום פשוט לא נהניתי, וזה שילש את מידת האכזבה לאור הציפיות מהבמאי ומהקאסט.

            1
            OKDeSign (אור) ?
          • איך הגעת לזה שהסרט גרוע אם המשפט הראשון שפותח

            רנדל

            את הביקורת שלך לפני שנתיים וחצי הוא

            ‏"אליסיום" הוא סרט סבבה.

            גם אני לא התלהבתי ממנו אבל לקרוא לו גרוע יעליב את רוב הסרטים שיוצאים בהוליווד מדי שנה, שהם הרבה יותר נוראים לטעמי (כולל "הנוקמים 2" ו"עולם היורה").

 

כתיבת תגובה

(חובה)