ביקורת: הגלישה הגדולה במאווריקס

אנשים גולשים במורד הרים של מים הם דבר מאוד פוטוגני. השאלה היא במה ממלאים את יתר השעתיים הדרושות לסרט
שם רשמי
הגלישה הגדולה במאווריקס
שם לועזי
Chasing Mavericks

שורת "מבוסס על סיפור אמיתי" בפתיחתו של סרט שולחת אותך לויקיפדיה, כדי לברר עד כמה ‏אמיתי הוא. אם כן, זה מה שיש לויקיפדיה לומר על מאווריקס: "מאווריקס" היא נקודה מול חוף ‏קליפורניה, שבה צורתה הנדירה של קרקעית הים גורמת לכך שבתנאים מסומים נוצרים שם גלי-‏ענק, גדולים יותר מבכל מקום אחר בחוף המערבי של ארצות הברית. הגלישה שם מסוכנת כל כך ‏שצריך להיות גולש מומחה וותיק, או מטורף, כדי לשקול אותה אפילו. במשך שנים קיומה של ‏נקודת מאווריקס נחשב לאגדה אורבנית, כשרק בודדים באמת ידעו איפה למצוא אותה.‏

מרתק. הסיפור הזה סופר, בין השאר, בסרט התיעודי על עולם הגלישה, "לגלוש עם ענקים". ‏מישהו בטח טען שחייבים לעשות מזה סרט. מתברר שלא צריך.‏

גלישה היא ספורט מאוד פוטוגני, כידוע. לא צריך להבין שום דבר בספורט כדי להעריך את ‏התמונה של איש גולש במורד הר מתגלגל של מים. אבל כל השאר לא ממש מתאים לטיפול ‏קולנועי. אין פה מאבקים של אחד על אחד כמו באיגרוף ואי אפשר לתקוע גול בדקה התשעים. לכן ‏סרטים על גלישה צריכים לעסוק הרבה במסביב, התרבות, חיי הגולשים והפילוסופיה של הגלישה, ‏או אם זה קשה מדי, לתקוע במקומם כמה קלישאות. במקרה הזה קיבלנו את האפשרות השניה.‏

ג'וני ווסון מגלם את ג'יי מוריארטי, גולש בן 15, שחייב לגלוש במאווריקס בשל הסיבה החשובה ‏הבאה: הוא ממש רוצה. ג'רארד באטלר הוא השכן, החבר והמיאגי שלו, שאחרי סירוב מסורתי ‏משתכנע לאמן את הצעיר המוכשר בכל מה שהוא צריך לדעת כדי לשרוד את הגל הגדול, כולל ‏הרבה וואקס-און-וואקס-אוף וכאלה. חוץ מזה, למוריארטי יש גם אמא שמתקשה לתפקד, הבחורה ‏שהוא דלוק עליה, חבר טוב שסטה מדרך הישר, יריב ותיק, אבא נעדר, ואת חוסר האחריות של ‏אביו המאמץ – עומס עצום של עלילות משנה, שמאריכות את הסרט עד שהוא מאיים לפרוץ את קו ‏השעתיים, ורובן פשוט מיותרות.‏

סיפור חניכה הוא אחד ממבני הסרט הקלאסיים, אבל באמת שלא חייבים לבצע אותו עם כל כך ‏הרבה קלישאות ודיאלוגים כל כך לא מתאמצים. בתחילת הסרט באטלר מאיים שגלי מאווריקס ‏מורידים אותך ל"מקום כל כך עמוק, כל כך אפל, שאתה לא רוצה להיות שם". חלקו השני של ‏המשפט נראה כמו שורת פילר, כזאת שתסריטאי עשוי לשרבט בתור ממלא מקום עד שהוא יחשוב ‏על המשך סביר יותר ("כל כך אפל שאתה חושב שלעולם לא תראה עוד אור יום", "כל כך אפל ‏שאתה מרגיש את הנשמה שלך נמעכת כמו עלה"' "אפל יותר מהמעי העיוור של פיל אילם". ווטאבר). לא ברור איך שורה כזאת הגיעה ‏לסרט במצבה הלא גמור, אבל היא לא מאוד יוצאת דופן שם.‏

בסוף הסרט מגיעים, תודה רבה באמת, צילומי גלישה מרשימים מאוד, אבל תכלס, גלי ענק זה ‏באמת דבר מדהים, אבל אפשר לראות כאלה גם ביוטיוב. זה לא שווה צפיה בשעה ומשהו של ‏קלישאות ברמת טלויזיה של אחר הצהריים שמקדימה אותם.‏

השאלה הקשה באמת היא מה עשו בסרט הזה לא במאי מכובד אחד, אלא שניים? קרטיס הנסן, ‏הבמאי של "סודות אל. איי.", התחיל לצלם את הסרט, אבל פרש לפני סוף הצילומים בגלל בעיות ‏רפואיות, והוחלף במייקל אפטד, הבמאי של סדרת "אפ" התיעודית המהוללת. בנוסף, ג'רארד ‏באטלר אושפז אחרי פציעה שספג בזמן צילומי הגלישה בסרט. נשמע כאילו סיפור יצירת הסרט ‏הוא מעניין הרבה יותר מהסרט הבינוני מינוס עצמו. אולי עוד יכתבו על זה מאמר מעניין בויקיפדיה.‏


פורסם במקור בוואלה