האקסית המטורפת
Crazy Ex-Girlfriend

רבקה באנץ' מחפשת נקמה לאחר העוול שנגרם לה בסוף העונה הקודמת.

תאריך הפצה בארה"ב: 13/10/2017

32 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. נהדר!

    Piper

    לדעתי – הסדרה הכי טובה שרצה היום. ממליצה לכולם להשלים את שתי העונות הקודמות (הראשונה כבר נמצאת בנטפליקס ישראל) ולהצטרף לצפייה בעונה החדשה בקבוצת המעריצים הישראלית: https://www.facebook.com/groups/318660871872883/

    6
    לפרקונית, קיו, מתן בכר, שפן הלוח, Morin, אור ענבר ?
    • כל העונות נמצאות ביס ומשודרות צמוד לארה"ב

      לא עובד נטפליקס

      (ל"ת)

      1
      אידן (ברווז גומי) ?
  2. תגובה שמכילה ספוילר לעונה 3 פרק 2 מאת שלמקו GRAS
  3. נעמה

    3>

  4. ועכשיו שהסדרה הגיעה לסופה (בלי ספוילרים)

    לה לה

    פשוט ממתק. יש לה יכולת מדהימה לעסוק בנושאים של בריאות הנפש, אהבה רומנטית, מיניות ומתקפות-קקי-עקב-שתיית-מיצים-ירוקים בקלילות וטבעיות עם הרבה אהבה והערכה לדמויות.

    זו אחת הסדרות היחידות שסיימתי לצפות בהן עם חיוך ענק מרוח לי על הפרצוף ושממש צחקתי בה בקול רם יותר מפעם אחת. מומלצת בחום רב מאוד. אסייג ואומר שהיא בהחלט נישתית ומניחה שאם לא התחברתם אחרי 2-3 פרקים לא תתחברו, אז לא הייתי ממשיכה בכוח למרות הביקורות הטובות. אבל בשבילי, היא בהחלט מככבת גבוה ברשימת הסדרות המומלצות.

    3
    שני אוירבך, Morin, Babs ?
  5. האם הייתם אומרים שהיא משתפרת?

    יובל המפוקס

    ראיתי 3 פרקים – סך הכול נהניתי, אבל זה קצת מרגיש כאילו לא ברור לאן עוד אפשר לקחת את זה. היא לא קורעת מצחוק, העלילה די סתמית – היתרון זה הדמויות החביבות והשירים המגניבים. יש איזה קונצנזוס שהסדרה לאט לאט מתגבשת למשהו מעניין יותר? או שאם מה שראיתי עד עכשיו לא סחף אותי שווה לעצור?

    • היא מאד משתנה בין העונות

      שלמקו GRAS

      אם השירים שבפרקים הראשונים לא גרמו לך להתחבר, אז אולי באמת אין טעם להתאמץ. למרות שבסך הכל זאת סדרה מאד מוצלחת.

    • יש לסדרה נרטיב כללי מאד מעניין שנחשף לאורך העונות.

      אבל הוא נחשף בצורה מאד איטית והרבה ממנו נמצא בעונה השלישית. העונה הראשונה היא באורך של 18 פרקים, שזה די הרבה בשביל להיצמד לסיפור אחד מהודק, ולכן יש בה התמהמהות קלה ופרקים שלא מרגישים קריטיים (בלי קשר לאיכותם). הבעיה הזו חוזרת על עצמה בעונה הרביעית, אגב.

      פרק 4 של העונה הראשונה הוא אחד הפרקים הטובים בסדרה. גם פרק 9 שהוא פרק בקבוק מעולה. הייתי ממליצה להתקדם עד לאחד מהם (תלוי בסבלנות שלך) ואז לשקול שוב.

      כמובן שקשה לי לומר שהיא "משתפרת" כי היא תמיד הייתה מושלמת בעיניי, והנטייה הטבעית שלי היא להגיד "פשוט תמשיך לצפות" כי אני משוגעת על הסדרה הזו ולא מבינה איך אפשר לראות בה פחות מהברקה חד פעמית. אבל אני באמת מנסה להיות ריאליסטית בקשר ליכולת של אחרים להתחבר אליה ואני יודעת שהיא לא לכולם. רק אל תקראו לה גילטי פלז'ר.

      5
      Morin, אדם קלין אורון, לפרקונית, קיו, לה לה ?
      • הבעיה שלי הייתה הפוכה:

        אדם קלין אורון

        למרות שמדובר בסדרה גאונית, למרות שהיא מקורית בטירוף, למרות ליהוקים שמימיים – עבורי הסדרה לא הייתה כל-כך מהנה. הסיבה היא אותה הסיבה שמונעת ממני להנות מיצירות תרבות רבות, באמת שלצערי: אם אין דמות שאני יכול להזדהות איתה ולהיות בעדה, זה לא נעים לי.
        כי למרות שהסדרה הזו מלאה באנשים נחמדים, מתחת לזה יש איזו אמונה בסיסית שהעולם הוא לא מקום מוצלח במיוחד ושאנשים כמעט תמיד ייהרסו לעצמם את החיים.

        2
        יחמור פרסי, איתי שלמקוביץ ?
        • כן, טוב,

          שלמקו GRAS

          זה נותן לגיטימציה להתעצבן על אנשים שעושים שטויות ודופקים לעצמם את החיים. רבקה כשלעצמה היא מופת של שמחה לאיד.

        • תגובה שמכילה ספוילר מאת Piper
          • נשמע יפה וחשוב, אולי אנסה שוב

            אדם קלין אורון

            הבעיה היא שנשברתי אחרי העונה הראשונה, כי זה היה כל-כך מדכא (וגם מצחיק וחכם ומקורי וכו', אבל גם מדכא).

            • הו, צפויים לך דברים מדכאים הרבה יותר בהמשך.

              למרות שזו שליחות בעיניי לגרום לאנשים לראות את הסדרה הזו, אני מרגישה קצת אשמה אם אתה ממשיך רק על בסיס המילה שלי. כמו שאמרתי (כשהנחתי שאתה מדבר על כל הסדרה ולא רק על העונה הראשונה), יש עליות ומורדות כל הזמן, זה לא מפסיק באף שלב. וכנראה גם ממשיך אוף סקרין אחרי שהסדרה נגמרת, כי אלו החיים.

              לא התכוונתי לסמן שם ספוילרים אבל יצא ואני מניחה שאני אכן מתארת את הסוף בקווים הכי כלליים שאפשר, אז אם למישהו זה מפריע, יצא לנו טוב.

              1
              Morin ?
    • מעדכן שהמשכתי

      יובל המפוקס

      ואני שמח שהמשכתי. לפני פרק 4 הייתי ממש קרוב לוותר, אחריו נכנסתי לקונפליקט כי הסדרה כל הזמן נעה כמו מטוטלת בין מבריקה לסתמית. אבל בהמשך הגיעו פרקים גאוניים אף יותר (9 ובעיקר 11) ונשאבתי פנימה, ועכשיו אני מאוד מאוד נהנה. בעיקר הדמויות באמת נכנסות ללב, והשירים גאוניים. כרגע אני בפרק 5 של עונה 2 ואני שוב באיזושהי צומת דרכים כי אני חושש שכרגע נפרדנו מהדמות האהובה עליי בפער.

      4
      שני אוירבך, Morin, SpaceBunn, לה לה ?
      • זו אכן נקודה קשה.

        אבל תחזיק מעמד. זה כל מה שאני אגיד.

        4
        זוהר אורבך, Morin, לפרקונית, לה לה ?
      • תגובה שמכילה ספוילר לעונות 2-3 קרייזי אקס מאת יובל המפוקס
  6. תגובה שמכילה ספוילר להאקסית המטורפת (הסוף) מאת Tom
    • מהי הסדרה הגאונית?

      esh

      (ל"ת)

      • קצת באיחור

        Tom

        באפי. הציטוט הזה לקוח מהעונה השישית, פרק המחזמר. מיותר להגיד שממליץ

  7. אז התחלתי לצפות בסדרה והיא... בסדר? נראה לי?

    האסתטיקה של החבובות

    הציפיות שלי היו או להיגעל מהבדיחות הגסות שהוזכרו (ולמזלי כנראה שעדיין לא הגעתי אליהן) או להיות המום ונפעם מיצירת המופת שמתגלה מול עיניי, והרושם שלי עד עכשיו הוא לא קיצוני לשום כיוון כזה. אחרי דיוני חברים, מרענן לצפות בדמות בשם רייצ'ל (בסדר, נו, רבקה) שמתייחסת ליהדותה בגלוי כבר מהפרק הראשון ולאורך הסדרה כולה, והיא בגדול דמות אהיבה ומצחיקה מאוד, במיוחד השירים שהיא מדמיינת, אם כי הנטייה שלה לשקר (לאחרים, אבל קודם כל לעצמה) קצת פוגמת. ג'וש חתיך הורס ואני מבין לגמרי את האובססיה של רבקה אליו, אפילו מנקודת מבטי המאוד הטרוסקסואלית. על שאר הדמויות והשחקנים עדיין לא הצלחתי לגבש דעה פחות נייטרלית אז בגדול – גרג הברמן גם נחמד מאוד וחבל שרבקה סתם עושה לו את המוות ופולה קצת משעממת אבל עושה את העבודה. את ההצגה ללא ספק גונבת אווה אייקרס היפה והמתוקה בתפקיד רבקה הצעירה. אני קהל די קשה (או סתם עצלן) בכל מה שנוגע לסדרות שהן לא סיטקומים נטו, וגם עם זאת עדיין לא הגיעה ההתמכרות, אבל הבטחה יש ואכזבה אין, אז כמו שאומרת סופר נני, אני אופטימי ואני עוד אשוב.

    1
    Morin ?
    • באיזה פרק אתה?

      יובל המפוקס

      אני הייתי מאוד סקפטי בהתחלה והתחלתי להיתפס בסביבות פרקים 9 ו11 של עונה 1. היא מאוד לא קונסיסטנטית ויש בה פרקים פחות טובים ורגעים פחות טובים בתוך פרקים טובים, אבל יש בה לאורך העונות סצנות ולפעמים פרקים שלמים שהם גאונות צרופה, לא פחות.

      • אני בפרקים הראשונים ממש, עוד לא הגעתי אפילו לפרק החמישי.

        האסתטיקה של החבובות

        כמובן שכל אמנות טובה באמת דורשת השקעה, זמן וסבלנות, וכמו שאמרתי אני קהל קשה שלא מורגל בסדרות אבל ננסה. בינתיים הדמות היחידה שקצת מעצבנת אותי זאת הת׳ר, אבל אולי זה סתם כי פעם היה לי קראש על מישהי בשם הת׳ר והיא בכלל לא דומה לה אז… מעצבן אותי שהן לא דומות? לא יודע. אם אתה מאוד אוהב מישהו ופתאום מציגים לך מישהו עם אותו שם אבל שונה ממנו לגמרי אולי אתה מכיר את ההרגשה.

      • אני גם התחלתי את הצפיה השבוע, וקצת מתקשה

        לשניים-שלושה הפרקים הראשונים היו אנרגיות מצויינות (וגם שירים מעולים), בהמשך הכל מתחיל לקרטע. השירים עדיין טובים, אבל התחושה שלי שהסדרה צריכה להתרחב מהנושא היחיד שיש לה (רבקה-מאוהבת-בג'וש-מה-היא-תעשה-השבוע) ולהגיע למקומות חדשים. אתמול הגעתי לפרק 11 והוא באמת סוג של שיפור לעומת הפרקים שהיו לפניו, אבל אני פשוט לא אוהב את הדמויות (אולי רק את גרג והת'ר) ופשוט קשה לי להתחבר לכל ההתאבססות על נושא אחד הזאת שמובילה כל פרק (בניגוד למרבית הסדרות הקומיות, שיודעות לרוב לעסוק ביותר מנושא אחד).

        • יש בעונה הראשונה פרקים מעולים שלא עוסקים בג'וש.

          בעיקר 7 ו-8.

          וגם הפרקים שעוסקים בג'וש לא *באמת* עוסקים בג'וש.

          בכל מקרה, אם ההתמקדות בג'וש היא המכשול העיקרי עבורך, תמשיך לצפות. יש עוד הרבה פיתולים בעלילה לפניך.

          1
          Morin ?
          • הבעיה שלי היא לא ג'וש כדמות (למרות שהוא לא מעניין במיוחד)

            הבעיה שלי היא ההתאבססות הבלתי נגמרת של רבקה (וגם של פאולה למעשה) על מערכת היחסים הזאת עם עלילות שהולכות לכיוונים יותר ויותר מופרכים. כולל האופרציה הבאמת מופרכת שצפיתי בה היום בפרק 12 (ואני מניח שזה ילך ויתדרדר). כמובן שגיבורים של סיטקומים תמיד הולכים עם הראש בקיר בשביל כל מיני מטרות מוזרות, אבל העובדה שמדובר עבור רבקה בעניין רציני באמת, ושהיא הולכת לאותו כיוון פרק אחרי פרק (בניגוד, נניח, לגיבורים של סדרה כמו קומיוניטי שנוטים להתאבססות קולקטיבית, אבל על שטויות מוחלטות ולרוב שטות אחרת בכל פרק) הופכת את זה לכואבת לצפיה ולרוב לא מצחיקה (דווקא השירים שחששתי מהם הם לרוב החלק הכי מצחיק, בעיקר כיוון שההומור שלהם מגיע ממקום אחר לגמרי).

            היה לי הרבה יותר קל אם הסדרה היתה מציגה דינמיקת ידידים-עם-אהבה-נסתרת יותר סטנדרטית (נניח, כמו פאם וג'ים במשרד), ומצד שני נותנת לרבקה חיים ועלילות משנה שלא נובעות וכפופות בכל רגע נתון לאובססיה הבלתי נשלטת הזאת.

            • תגובה שמכילה ספוילר מאת Morin
              • במילים אחרות-

                שלמקו GRAS

                מה שמפריע לך וכואב לך לצפייה אמור להפריע לך ולהכאיב לך בצפייה. יש לזה תגמול מאד משמעותי אחר כך. בלי לספיילר, מה שאתה מרגיש עכשיו זה חלק קטן ממה שיהיה בעונה 4, ובזמן הצפייה בעונה כבר נמאס לי מהסדרה ומרבקה, אבל אז הגיע פרק הסיום והפך את הגדול לשווה את זה.

                2
                Morin, לפרקונית ?
            • אני קצת מבולבלת.

              אם מערכת היחסים בין ג'וש לרבקה הייתה will they won't they סטנדרטי ולא סטוקינג אובססיבי, זו לא הייתה הסדרה הזו. זה כמו לבקש את פורסט גאמפ אבל בלי האינטליגנציה הגבולית. הוצאת מהיצירה את המרכיב שהופך אותה למה שהיא. אם הסדרה הייתה עוסקת בבחורה נורמלית שלפעמים יוצאת בצורה נורמלית עם בחור אחר יכול להיות שהיא הייתה סדרה טובה, אבל לא בצורה שבה קרייזי אקס טובה.

              יש הרבה בעיות עם השם של הסדרה, אבל דבר אחד שחשבתי שהוא יהיה טוב בו זה להבהיר שלא מדובר בסדרה שעוסקת ברומנטיקה סטנדרטית. אז אני באמת לא בטוחה איך אפשר לבוא לסדרה בטענה בקשר לזה.

              עם זאת, אם אתה לא אוהב את מערכת היחסים בין ג'וש לרבקה, זה בסדר. אתה לא אמור, והיא באמת לא הנושא. זו לא סדרה על ג'וש ורבקה, זו סדרה על רבקה. ההתאבססות על ג'וש היא מרכיב בזהות שלה אבל היא יותר סימפטום מהבעיה עצמה. שווה להמשיך לצפות ולגלות בדיוק מה הבעיה וכמה הרבה יותר רחבה ועמוקה היא.

              8
              זוהר אורבך, Morin, אור ענבר, איתי שלמקוביץ, לפרקונית, שפן הלוח, אדם קלין אורון, לבה קפואה ?
              • תגובה שמכילה ספוילר מאת שלמקו GRAS
                • תגובה שמכילה ספוילר לעונה 2 מאת Piper
    • בלי ספויילרים

      הרבה מהדברים שמציקים לך מטופלים בהמשך ביותר רגישות וניואנס ממה שציפיתי. יש מצב שאתה בדיוק הצופה שעבורו המשך הצפיה ישתלם מאד.

      2
      האסתטיקה של החבובות, יובל המפוקס ?
  8. אז... הרעיון של הפרק האחד עשר בעונה הראשונה מועתק אחד לאחד מ"ההודעה הקולית" לסיינפלד?

    האסתטיקה של החבובות

    (ל"ת)

 

להגיב על אדם קלין אורון לבטל

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)