-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
דיקס: המיוזיקל
Dicks: The Musical
כששני אנשי מכירות תחרותיים, אגואיסטים ונרקיסיסטים נפגשים ומגלים שהם תאומים זהים שהופרדו בלידתם, הם רוקמים מזימה ומתחלפים ביניהם כדי לאחד מחדש בין שני הוריהם הגרושים.
אורך: 1:26
תאריך הפצה בארה"ב: 20/10/2023
תאריך הפצה בישראל: 18/01/2024
ובשוליים
של הסרט הנחמד הזה, שלא מצדיק יציאה מגדרו של אף אחד- המלחין של הסרט מאחל לכולנו מוות ביסורים, הידד.
למה ככה
הוא רק רוצה שנסבול באופן בלתי ניתן לתיאור לכל חיינו, לא שנמות.
אתה יודע איך זה יהודים..
כולנו תחמנים מניפולטיביים ולכן סילפתי את דבריו כדי לגרום לו להשמע מרושע.
(רגע ללא סרקזם- אכן, טעות תרגום שלי)
אנטישמית שכמוך
הוא בסך הכול אנטי ישראלים.
איחולים לאזרחים ללא הבדל דת גזע ומין זו ביקורת לגיטימית, או משהו כזה.
אם כבר לבאס
אחד הדברים הכי מתסכלים בשיח ה"לא אנטישמי" פה, שהם מאוד מקפידים להיות אנטי-ציוניים או אנטי-ישראלים, אבל בשום פנים ואופן לא אנטי-יהודיים.
כמובן שאם מנסים לשאול מה ההבדל, לא מקבלים הסבר שמניח את הדעת, וכמובן שנשללת מאיתנו כל ה-agency של להסביר בעצמינו מהי ציונות, או מהי ישראליות, כי חבורת גויים לבנים אמריקאים בני 18 שבחיים לא יצאו מהיבשת מבינים יותר טוב ממני מהי ציונות ומה ההסטוריה שלה.
כלומר שישמיעו לנו את הפסקול שלו בלופ?
(ל"ת)
זה לא פסקול כל כך רע
הסכמתי עם הביקורת של אורון שמיר בהארץ, אין בסרט הזה שום בשורה חדשה, עדיין הוא נחמד מאוד.
למעשה, הוא יצא בארה"ב בערך שבועיים אחרי השבת הרצחנית, ובנסיון לנתק לרגע את סערת הרגשות, מישהו הציע שנלך- ובאמת במשך שעה וחצי לא חשבתי רק על דברים עצובים. הסרט הזה מושתת על תפיסת עולם ניינטיזית (כלומר של מתבגרי הניינטיז)- הוא ליברלי, להטב"ק-פרינדלי ומפוצץ בקיטונות של סרקזם, וולגריות והומור נונסנס. מי שגדל על סאות' פארק או ג'יי וסיילנט בוב (שאישית לא אהבתי)- יזהה ויכיר את סוג ההומור שבסרט. מה גם שהוא מתכתב באופן ישיר עם הרבה מאוד רפרנסים של התרבות הניינטיזית (וסרטי התאומות התחלפו הם רק הבסיס).
איכשהו ההומור הזה לועג גם לדור שזקן מאיתנו כפי שהדור שלנו עשה גם לפני 20 שנה, אבל גם לתפיסה הצעירה הפרוגרסיבית, למשל כשהוא מציג דברים לא קשורים כ"גיי קאלצ'ר" או בכך שהוא נפתח בהצהרה שבסרט הזה מככבים שני הומואים אמיצים שכתבו ושיחקו תפקידים של גברים לבנים סטרייטים ובכלל חוסר הפחד מלהעליב, דבר שהפך לעברה קשה יותר מרצח עם בימינו.
אז באוקטובר הסרט הזה בא לי בול בזמן והיה הפוגה טובה. לפחות באולם שלנו, אנשים ממש צחקו ברגעים מסויימים, ואני לא מצליחה לזכור אף שיר בדיעבד, אבל בזמן אמת הביצועים הרשימו- אני זוכרת, כי דיברנו על השירה והשירים בדרך הביתה.
פעם ראשונה
שסרט נקרא על שם המלחין שלו
איזה כיף שיש מי לשנוא בכזה להט
ועוד להרגיש שאתה בצד הנכון של ההיסטוריה והמצפון שלך שקט בזמן שאתה שופך קיתונות של רעל ותיעוב לעולם.
תענוג.
מה שקצת תמוה
זה השקט בנושא הזה באינטרנט. שום כתבה רשמית בנושא, אפס אזכורים ברדיט. רק השרשור האחד בטוויטר, וזהו (לפחות על פי החיפוש שלי).
זה לא כזה תמוה
מדובר באדם בלי דף ויקיפדיה, שקיבל את העבודה הראשונה – ואולי האחרונה – בסרט נידח שרוב האנשים לא מכירים. כלומר, אני יודע שמהדורות חדשות נפתחו על פחות אבל באמת שאפילו עבור אתרי קליקבייט אין דרך למכור את זה: "אחד מהמלחינים של סרט שלא שמעתם עליו אמר דבר שהוא מאוד לא נחמד, אבל בגבול הבסדר בחלוקת האנטישמיות/אנטי-ציונות שציירנו לעצמנו בארה"ב" זה לא מספיק קליט. אם וכאשר יפטרו אותו, אולי יהיה סיפור.