ביקורת: דרקולה – ההתחלה

האם הסרט המספר איך הנסיך ולאד הפך לרוזן דרקולה ישיב סוף סוף את תהילתם האפלה של הערפדים? ובכן: לא
שם רשמי
דרקולה - ההתחלה
שם לועזי
Dracula Untold

תקשיבו רגע, כולכם, וכן, אני כולל את כולכם כרגע באותה הקבוצה: כל אלה שמסתובבים עם חולצות של טים אדוארד או פוסטרים של בראד ‏פיט וצופים בבאפי בשביל ספייק או בדם אמיתי בשביל המאמרים. תקשיבו: ערפדים הם מפלצות. נקודה. ערפד הוא ‏מפלצת מרושעת ומפחידה שרוצה למצוץ לכם את הדם ולהרוג אתכם. כשערפד מטפס דרך חלון חדרכם באישון ליל, זה אמור לעורר בכם רצון לברוח בצווחות, לא לשכב איתו.

לפני שאתם מאשימים אותי בגזענות נגד ערפדים, אני רוצה להבהיר: הכתוב לעיל לא נאמר כהכתמת שמם של הערפדים (כמה מידידי הטובים ביותר הם ערפדים. נדמה לי), ‏אלא דווקא להיפך – מתוך רצון לשמור על כבודם. הקולנוע והטלויזיה כל כך התמלאו בערפדים מיוסרים, ‏נאים, שרמנטיים, ובעיקר מאוד סקסיים, שכמעט נשכחה לגמרי העובדה שהערפד היה במקור מפלצת. ‏מפלצת סקסית, אולי – המשיכה המינית תמיד היתה חלק מהרפרטואר הערפדי – אבל מפלצת צמאת דם, ‏פשוטו כמשמעו, שרוצה להרוג אתכם. קצת כמו זומבים. זומבים הם לא סקסיים, נכון?‏

אז הנה מגיע סרט שחוזר אל הערפד המקורי, זה שבזכותו כולנו בכלל שמענו על המושג: דרקולה. ‏‏"דרקולה – ההתחלה" מבטיח לחזור עוד רחוק יותר אל העבר, ולספר לנו איך דרקולה נהיה דרקולה, איך ‏האיש נהיה מפלץ. זאת בדיוק ההזדמנות להחזיר לדרקולה בפרט ולערפדים בכלל מעט מהתדמית ‏המפחידה שעיטרה אותם פעם. אולי סוף סוף נחזור ונקבל את דרקולה המפחיד והמבעית. אולי סוף סוף נקבל סרט על ערפדים שהוא סרט אימה. ‏אבל לא. "דרקולה – ההתחלה" רץ בזרועות מושטות וצוואר חשוף אל המוסכמה של הערפד הסקסי והמיוסר, ‏ולא ייתן לכם לפחד ממנו אפילו לרגע. אולי הייתי צריך לראות את זה מגיע ברגע שהתברר שבסרט מככב לוק אוונס.

אוונס הוא ולאד צפש, נסיך אצילי וטוב לב הדואג לאנשיו בפרובינציה הרומנית שבה הוא שולט. ‏ממזרח שוכנים התורכים המרושעים, ודרישה דרקונית חדשה מצידם מאיימת לחסל את ממלכתו ‏הקטנה של הנסיך. מחוסר ברירה, ולאד יוצא לבקש סיוע מיצור מסתורי שחי במערה, משהו אכזרי ‏ועתיק וצמא דם ועל-טבעי, ואני מקווה שאף אחד לא יטען שאני מספיילר יותר מדי אם אגלה שדרקולה הופך לערפד. התפנית הזאת בעלילה לא לגמרי הפתיעה אותי.

מה שבכל זאת קצת מפתיע הוא שעל פי הסרט הזה, "ערפד" הוא גיבור-על שיכול להביס את ‏האוונג'רס ואת ארנולד שוורצנגר יחד, עם מהירות-על וכח-על והיכולת לשלוט בלהקות של מיליוני ‏עטלפים ולהפוך אותם לפיצוץ חי. חוץ מזה, הוא אמנם לא מאוד נהנה מאור שמש, אבל כל עוד ‏מעונן הוא יכול להסתובב בחוץ בצהרי היום, אפילו בלי קרם הגנה. בתחילת הסרט, כשהוא עוטה ‏גלימה אדומה מתנופפת, קל להתבלבל בין ולאד לבין סופרמן, או תור; אולי זה מסגיר את הכוונה ‏האמיתית של יוצרי הסרט – לדמיין מחדש את דרקולה בתור גיבור על, כי אין לנו מספיק כאלה. דגש על "גיבור", כן? הדרקולה החדש הזה הוא הכל חוץ מנבל; ולאד הוא לא רק לוחם אדיר, הוא גם שליט רחום, בעל לב זהב, יצור שלא הובן על ידי ההיסטוריה, רק רצה להגן על משפחתו ‏ומקריב את עצמו לטובת הכלל. אין שמץ של סיכוי שהוא יפחיד אתכם אי פעם. אפילו דם לא תראו, שהרי כמו כל ‏סרט הרפתקאות הוליוודי מדובר בסרט המדורג ‏PG-13‎‏. בדרקולה הזה יש 0% דרקולה.

אוקיי. גם זאת אפשרות מעניינת. לקחת את מי שבאופן מסורתי הכרנו כנבל, ולהציג נראטיב חדש שהופך אותו לגיבור – זה היה קצת מעניין ב"מליפיסנט", למשל. אבל כשמדובר בערפדים, אין בכך שום חידוש, כי כאמור, הם נכנסו לתפקיד הגיבורים כבר מזמן. היה יכול ‏להיות מעניין ליצור סרט על ערפדים שמתרחש, לשם שינוי, בעולם שבו אף אחד לא שמע על ‏ערפדים, וצריך לגלות את כל התכונות שלהם מההתחלה – לא כמו בסרטים של היום, כשצלב, יתד ‏ומים קדושים הם פק"ל בתיק של כל הרפתקן שאפילו מתקרב לטירה רומנית. אבל גם את זה ‏‏"דרקולה – ההתחלה" לא עושה: בתחילת הסרט אף אחד לא שמע על ערפדים, ובכל זאת משום מה כולם יודעים בדיוק איך צריך להילחם בהם. בקיצור: אין שום סיבה טובה לספר את הסיפור הזה מחדש.‏

יותר מחוסר חידוש, הסרט סובל מהשילוב הקטלני של עלילה מופרכת וחוסר הומור. סרטי פנטזיה ‏יכולים ‏לעשות הרבה שטויות כל עוד אנחנו מקבלים את ההרגשה שגם יוצרי הסרט מודעים לכך. ‏אבל ‏ה"דרקולה" הזה מתנהל ברצינות ובכבדות משמימה, כל צער העולם מונח על כתפי ‏הנסיך ‏המעורפד. שמץ של הומור לא נראה באופק, בעוד הסיפור הופך לטפשי ‏יותר ויותר ‏מרגע לרגע. הנסיך הצודק והחכם מקבל שוב ושוב החלטות מטומטמות. הצבא התורכי צועד בעיניים קשורות, מסיבה כלשהי שלא משפיעה על העלילה בשום צורה אבל נראית כמו הכנה לקטע קומי שלא מגיע. בסופו של דבר, הקרב הסופי בין הטוב לבין הרע אדיר בטמטומו. כל אלה לא מאפשרים להתייחס לסרט באותה הרצינות שבה הוא ‏מתייחס לעצמו.‏

ובכל זאת, בסרט יש רגעים טובים, בעיקר אלה שבהם מופיע אבי-הערפדים, היצור שנותן ‏לדרקולה את ‏כוחותיו, בגילומו של צ'ארלס דאנס (טייווין לאניסטר מ"משחקי הכס"). זה ערפד כפי ‏שערפד צריך ‏להיות. עתיק, מזוויע, מטיל אימה, חסר רחמים. לו רק דאנס עצמו היה דרקולה, היה ‏אפשר לדבר על ‏שיבה לתור הזהב הערפדי. אבל לא, הוא רק נמצא שם כדי להעביר את הקללה ‏הלאה ולהיעלם. ‏

בתחילת השנה הנוכחית צפיתי, לצערי, ב"אני, פרנקנשטיין", ניסיון אחר להחזיר לחיים מפלצת קלאסית. הדבר שהכי הדאיג אותי ב"דרקולה – ההתחלה" הוא המחשבה שהוא יהיה דומה ל"אני, פרנקנשטיין". ובכן, חדשות טובות! בהשוואה לחירטוט ההוא, "דרקולה – ההתחלה" הוא יצירת מופת. וזה הדבר הטוב ביותר שאני יכול לומר עליו. לא הכל רע בסרט הזה: השחקנים, ובראשם לוק אוונס, מתייחסים ברצינות לתפקידיהם, הרעיון שבבסיס הסרט היה כנראה מעניין לפני שהתסריט עבר 34 שכתובים, הסרט נראה טוב – סצינות הקרב אולי מטופשות מאוד אבל יפות לעין – וצ'ארלס דאנס שם. כל זה מספיק רק כדי להפוך אותו לסרט הערפדים הלא-הכי-גרוע-שתראו. זה לא מצדיק צפיה בקולנוע.


פורסם במקור בוואלה