גלדיאטור
Gladiator

גנרל רומאי מגיע לרומא כגלדיאטור ונשבע לנצח בכל הקרבות כדי שיוכל לפגוש באיש שרצח את משפחתו – ולנקום בו.

עמוד הסרט בחסות רן שגיא
אורך: 2:35
תאריך הפצה בארה"ב: 05/05/2000
תאריך הפצה בישראל: 18/05/2000

תגובה אחת פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. שלומי

    המטאיות הנסתרת של גלדיאטור

    הגלדיאטורים מחויבים להיכנס לזירה, אל מול הקהל, ולהתרסק באלימות עד מוות. זה הספקטל הגדול ביותר שהיה לקיסר להציע להמון על מנת לשעשע אותו. אלפיים שנה לאחר מכן, והמכניקה זהה. כאשר הדמויות מדברות על לרצות את הקהל, הן לא מדברות על הקהל הרומאי, אלא על הקהל באולם הקולנוע, שיושב וצופה בהם. המשפט האלמותי של הסרט, "אינכם נהנים?!", פונה אלינו. כמובן, יש הבדל מרכזי אחד והוא, שהגלדיאטורים באמת הרגו ומתו. כיום אנו יודעים שבסיפורים שאנו צופים אף אחד לא באמת מת, והיינו מאוד רוצים להיות גאים בזה. אבל מבחינה פסיכולוגית, האם זה באמת משנה? עבור המוח זה תמיד סיפור. האם לא נכון לומר שבכול מקרה השאיפה האולטימטיבית של הצופה היא תמיד להשתקע בסיפור, להיכנס לסיפור, להאמין לסיפור? אנחנו תמיד רוצים להרגיש שזה אמיתי וככל שאנו מרגישים שזה יותר אמיתי כך אנו יותר אוהבים את הסרט.

    עכשיו, כוחו של הנבל רב בהרבה מכוחו של הגיבור. הוא יכול להרוג את הגיבור בנקישת אצבע, אך הוא לא עושה זאת עקב התלותיות שלו ברצונות הקהל, שמתחיל לחבב את הגיבור כגלאידאטור בזירה, בדיוק כשהם שאנו מתחילים לחבב אותו. ואנו מתחילים לשנוא את הנבל, כשם שהקהל מתחילים לשנוא אותו. בתור סרט פעולה, קורה פה משהו מאוד מאוד מעניין; מכיוון שאלו הביצועים האסתטיים, הבידוריים, שמאשררים לגיטימציה למאבק של הגיבור. בעוד שבדרך כלל, בסרט פעולה סטנדרטי, הביצועים הללו לא יהיו יותר ממלווים, מתוסף שמצמידים לתוך התהליך עצמו כמו נגיף, בתהליך מאולץ ומלאכותי. המרדף על גגות הבניינים. הירייה המדויקת. ההתחמקות הזריזה מן האגרוף; אלו דברים שהגיבור חייב להתמודד איתם על מנת לשרוד, להרוג, לגלות – להגשים את הפונקציה שלו במערכת האלמנטים הנעים. וזה משהו שאנו רוצים ומבקשים, שכן המשלב הגבוה ביותר של סיפור (וזה היה נכון עוד מימי התנ"ך וגילגמש) הוא כאשר התוכן הרגשי של הרעיונות שלו, ועוצמת הסכסוכים, מתגשם בד בבד עם הפיסקליות של הדמויות והאירועים. האם הסיפור שלך מתבסס במרכיבים הנחוצים ביותר של החיים; אמת, שקר? צדק, חטא? אהבה, שנאה? ובכן, זה לא מספיק רק לדבר על כך! אנו חייבים לראות נפש וגוף מתחברים. אנו חייבים לראות את הגיבור נשרט בעורו כדי להאמין שהוא תוהה בנפשו! בסיפור סטנדרטי, הרבדים הללו יודבקו בכוח, אף אם בהצלחה מרובה. אבל, עקב הדמיון, שכמעט חולף שקוף מעינינו – בין זירת גלידאוטורים למסך קולנוע; האקשן הוא עצמו המטרה. שכן לפי מידת האקרובטיות של הביצועים, הקהל (אנו) יבחן אם שווה לשמור על חייו, ולבסוף לעודדו להנחיל תבוסה על הנבל.

 

כתיבת תגובה

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)