-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
סיפורה של שפחה
The Handmaid's Tale
בעולם עתידני וקודר, במה שלשעבר היה ארצות הברית והיום הוא רפובליקת גלעד, צעירה בשם ג'ון נחטפת ונאלצת לשמש בהוראת המשטר כפילגש למטרות רבייה.
תאריך הפצה בארה"ב: 27/04/2017
תאריך הפצה בישראל: 29/04/2017
יאי! עמודי סדרות! תודה!
איזה מגניב! תודה! תתחדשו ובהצלחה!
לדעתי זה מקרה ייחודי שבו הסדרה יותר טובה מהספר.
הספר משרה דכאון נורא, מן כבדות כזו כמו שמיכה עבה שמונחת על המציאות.
בסדרה אמנם יש מזה, אבל גם אופטימיות והצגה מורכבת של הטבע האנושי, נשי וגברי כאחד.
מסכימה
והניתוח האירוני בסוף הספר אותי באופן אישי עצבן נורא. הסדרה מעולה הספר טוב
העונה השנייה בינתיים לא רעה
אמנם שני הפרקים הראשונים קצת איטיים והפלאשבקים (של ג'וּן, לא של אמילי שתיבדל לחיים ארוכים) תרמו גורנישט לנרטיב, אך זו אותה רכבת הרים אמוציונלית; ספציפית אני מרגיש כי פרק 3 העלה את לחץ הדם שלי לרמות מעוררות דאגה. אין, טלוויזיה במיטבה.
כל עוד הסדרה לא תהפוך לפורנו עינויים (והיא הייתה ממש קרובה לכך בפרק הראשון) אני אהיה מרוצה.
סתם מסקרנות -
ובגלל שהסיכוי שיהיה לי זמן לקרוא ספר בעשור הקרוב הוא קלוש לחלוטין, למרות שממש הייתי רוצה.
מה המסר של הספר שלא עובר בסדרה?
אני זוכרת במעורפל שהסיפור הוא כאילו הרצאה של פרופסור באקדמיה, ושהוא לא יודע אם אופרד ברחה או לא, אבל הוא מניח שניק עזר לה לברוח. אז יש את הקטע של חוסר הודאות מה קרה לה. אבל יש שם משהו מעבר?
תלוי מאיזו נקודת מבט מנתחים את זה
הריונות ולידות תמיד הצליחו לשרת את הפטריארכיה או להיות אמצעי לשליטה בנשים. נשים אף פעם לא הצליחו למנף הריונות לצרכים קפיטליסטיים, גם בימינו כשממסד הפונדקאות מאוד שגור, נשים הן לא הצד המרוויח העיקרי, בטח שלא במדינות מתפתחות (נפאל, הודו) וגם לא במדינות מערביות יותר (ישראל, ארה"ב). מקסימום "מצמצמות את משכנתה".
עדיף מטה קסמים, יעביר הכל בבת אחת
(ל"ת)
רק שפתאום הבנתי שקרקר כניראה לא מודע לתכתובת שמוסתרת בספוילרים
(ל"ת)
מודע, מודע
באדמין של האתר אין סימוני ספוילר.
אוי לא, אז מה קורה אם לא ראית את הסרט?
(ל"ת)
הוא אדמין של עין הדג, הוא לא יכול להודות שיש סרט שלא ראה.
(ל"ת)
אפילו דורון, שהוא הבורא של עין הדג, הודה בסרטים שלא ראה
(ל"ת)
האם אדמין בעין הדג יכול לברוא סרט שהוא לא יכול לראות?
(ל"ת)
כלומר.. טכנית, כן.
(ל"ת)
אני.. לרוב ראיתי את הסרט
ואם לא, אז אני כנראה לא תיכננתי לראות אותו
ואם תיכננתי לראות אותו ועוד לא, אז אני פשוט רואה קצת ספויילרים אם אני לא מספיק להבין את הלך התגובה באופן כללי ומה הולך בה בלי להתעמק.
אגב, עכשיו כשאנחנו בעמוד הרלוונטי
אני לא בטוחה מי זו אמילי, אבל מוירה עברה עיקור (אני לא יודעת אם בסדרה גם, בספר בטוח)
אמילי
עברה כריתת דגדגן
אההה היא
ואחרי כל זה, מתי בדיוק היא הצליחה לברוח?
טוב, זו שאלה די רטורית, אני מניחה שאם היה חשוב לי לדעת הייתי צופה בסדרה או קוראת את התקציר שלה. איכשהו הידיעה הזו בעיקר מאכזבת אותי עלילתית.
עדיין. מילת המפתח היא עדיין
בשביל לבטל את זה צריכים משפט שיעלה עד לרמה של בית המשפט העליון, ואז צריכה להתקפל פסיקה שתסתור פסיקה קודמת.
זה תהליך ארוך, אבל בשנייה שקוואנו נבחר כמה וכמה מדינות כבר כתבו הצעות חוק שערורתיות שמטרתן היא לעודד תביעה שתגיע עד לרמת בית המשפט העליון.
זה לא דמקה, זה שח מט, והצד השני יודע את זה ומשתדל לא ליפול בפח ולחכות להזדמנות הנכונה.
אבל בתוך המטוטלת ההיסטורית שהיא זכויות נשים – אנחנו כרגע בתקופת נסיגה קלה (בארץ יותר מבארה"ב, אגב). ולמרות שמבחינה היסטורית ברור לי שדברים כאלה מתפתחים כגלים, ושככה מתרחשת ההתקדמות – אם נעצור כרגע ונכריח את המטוטלת לכיוון מסויים – אין לי ספק שזה הכיוון שנגד זכויות הנשים.
וכאן חוזרים לנושא שהיה בעמוד של אסטריקס -
מה שצריך לעשות זה לחכות שמי שיהיה בעמדות השפעה הם אלו שגדלו בסביבה שבה שוויון מגדרי הוא דבר טריוויאלי.
וזה יקרה לפני שבינות מלאכותיות יכתבו תסריטים?
רגע, הן לא?!
(ל"ת)
או שאפשר לסכם בנימה יותר ריאליסטית ולומר שזה יקרה אף פעם
אני חושבת שכמעט תמיד נשים נדפקות בדיסטופיות. באלו שנשים לכאורה שוות לגברים, איכשהו הן בעיקר תפאורה בסיפור על גיבור זכר (1984, עולם חדש מופלא) שנכתב מתוך תפיסה אנדרוצנטרית משהו, ועיקר המשמעות של השיוויון קשורה לאבדן האינטימיות הזוגית, כעוד אחד מהמחירים של החברה שמיוצגת על ידי הגיבור. פחות התיחסות משמעותית לנשים עצמן.
טוב, אלו דיסטופיות. הן לא יכולות להיות יותר אופטימיות מהמציאות.
(ל"ת)
אני לוקחת את זה יותר אישית
ולא מבינה למה אין אף ישות בעולם שמסוגלת לדמיין מצב (עם מידת שכנוע) שבו נשים הן אלו שלוקחות את השליטה. למה תמיד כשדברים מתחרבנים במציאות או בסיפורים, אנחנו הראשונות להדפק?!
[בקונטקסט של מרגרט אטווד זו שאלה שתמיד הטרידה אותי, כי היא ממש אלופה בלכתוב סופים עגומים לנשים. לא רק בארבעת הספרים הדיסטופים שלה, גם בספרים שמתארים מלחמות וסיטואציות בעייתיות אחרות]
כי אם הנשים ייקחו את השליטה זאת לא תהיה דיסטופיה?
מה, אני צריך להסגביר לך את זה?!
מצחיק, אבל שגוי
מישהי בכירה בתפקידה אמרה לנו פעם, שלדעתה הסיבה שיש דינמיקה "גברית" ודינמיקה "נשית" קשורה יותר ליחסי הכוחות ופחות לתכונות גבריות/נשיות. גם אם היא טועה, בדינמיקה נשית גם יש הרבה אלימות, פשוט אחרת.
נאאא, אני לא אקלקל את זה בבדיחות "אשתי אומרת לי להסכים איתך".
נחמד לדעת, אחפש אותו
(ל"ת)
תודה על ההמלצה!
לקחתי את הזמן וממש שמחה שהגעתי אליו.
בהתחלה עוד שפטתי אותו על כך שהוא נכתב בשפת הפמיניזם השוטף, ואולי כי לא נאמר שם כלום חדש ובעצם הכל חדש. לאט לאט קלטתי איך השפה בספר וההתיחסויות לדמויות מקבלות טוויסטים איטיים מאוד לאורך ההתפתחות העלילתית. וואו, זה מה שיש לי להגיד.
הכי מצטרפת להמלצה, לצערי היה לי רק עותק אחד והוא נמסר הלאה 12 שעות אחרי שאני סיימתי לקרוא.
כי זו לא רק אלימות, זו אידאולוגיה שמוטמעת בתרבות ומובנית במשפחה.
אם יחסי הכוחות יתהפכו פתאום, הבעיות ההפוכות יהיו רק צל חיוור של החברה והמשפחה כיום, לא תמונת ראי ובטח לא הקצנה.
איזה באסה
באתי בגלל שהגיעו תגובות חדשות והנה הפוסט שלך, לקח שנתיים וחצי והנזק התהומי לא עומד להסתיים בקרוב. אלא אם כן תהיה איזו הפתעה של החיים (אין מצב) בבחירות אמצע הקדנציה בנובמר
הנסיבות זרזו את התהליך
כשהעיקרית היא המוות של רות ביידר גינסברג. לא רק בגלל מאזן הכוחות. פשוט כי היא היתה לוחמת ומאוד משכנעת והיה הרבה יותר קשה להעביר פסיקה כזו בבית המשפט העליון עם רות ביידר גינסברג גם אם היא במיעוט. ועם כל הכבוד לבחירות בנובמבר הקרוב – עד שלא יהיה שינוי מהותי בבית המשפט העליון יהיה קשה לחזור, ובשביל זה צריך שאחד השופטים הרפוליקנים המאוד צעירים שמונו יעזוב את תפקידו מסיבה זו או אחרת בזמן שיש רוב דמוקרטי בסנאט. וזה לא צפוי לקרות בזמן הקרוב.
ומצד שני – אנחנו כבר רואים את המטוטלת מתחילה לחזור. בקנזס השמרנית הבוחרים הצביעו נגד הסרת ההגנות על הפלות בחוקה של המדינה. הציבור "הממוצע" התחיל להבין את המשמעות של לא להצביע ולתת לכוחות הקיצוניים להשפיע על הבחירות. וגם, למרות שזה לא נראה כך אצל הנבחרים, מרבית האומה האמריקאית כן בעד הפלות (תחת תנאים מסויימים, כן רק עד שלב החיות, אבל לא איסור מוחלט. לא לפי מבחן הדופק), ואנשים מבינים שההחלטות האלה ישפיעו על הבנות שלהן וכל המשמעויות של זה.
אם בכתיבת ההודעה הקודמת הייתי פסימית תוך הבנה שהצעד הבא הוא רק עניין של זמן. היום אני טיפה יותר אופטימית כי אני חושבת שיש דברים שצריכים לקרות בשביל שיבינו למה חייבים להמשיך להלחם.
נפגש פה עוד שנתיים וחצי, נראה מה יהיה…
אני מאוד פסימית מתוך החיים כאן
אחד הדברים המדהימים שיצא לי לפגוש פתאום, הוא טראמפיסטים קיואנונים מוחלטים, שבחיי היומיום הם אנשים סופר סבבה. אין לי איך להסביר את הדבר הזה כי אין בו שום הגיון, אבל יש בעולם אנשים שתומכים בכל תאוריות הקונספירציה הכי קשוחות, שיצביעו בשם הצדק לכל הפסיכופתים הכי גרועים, ואז פתאום הם גם מלווים את הילדים שלהם בהליך להתאמה מגדרית, או פשוט מאמינים שאין צדק בלפטר אדם כי הוא להטב וכו' וכו' וכו'
איכשהו למרות הזוועה שמתרחשת כרגע. וזו זוועה, עוד ועוד מדינות משנות את החוקים נגד הפלות, גם בקנזס, ועוד ועוד מדינות גם משנות את החוקים נגד להטב"ק בקטע הזוי- ברח לי באיזו מדינה במיד ווסט- אם נער.ה עוברים הליך לשינוי מגדרי, עבר חוק שמאפשר לקחת להורים את כל הילדים ולשים במשפחות אומנות, כי זו "הזנחה הורית".
אמנם חלק מהשינוי יהיה תלוי בבית המשפט העליון, אבל חלק לא פחות חשוב בחקיקה מקומית. למשל פנסילבניה היא מדינה מאוד מתנדנדת ובפועל מאוד מעורבבת בין דמוקרטים לרפובליקנים, המושל כמעט תמיד דמוקרטי וזה מה שמחזיק אותה נורמלית. מעט מאוד אנשים יספיקו כדי להטות את הכף לחקיקה מחרידה. כבר היום זו מדינה שמרנית להחריד, למשל, באוניברסיטת פנסילבניה המרכז שמרכז חקר תאי גזע קרוי 'מרכז אינטרדיסיפלינרי לרפואה רגנרטיבית' וזה לא כדי לפוצץ לאנשים את האוזן, אלא כדי להרחיק מפגינים שמתנגדים לתאי גזע, כי בסטייט הזה שם אחר פשוט לא יעבור (הייתי בהלם כשהם אמרו לנו את זה)
אני מאוד מקווה שאת צודקת אבל בינתיים לא רואה כיוון להצלחה כזו.
גם היה רגע אולטרא אופטימי באמריקה הלטינית ונראה שהוא קצת נבלם. בצ'ילה היתה אמורה לעבור חוקה מ-ד-ה-י-מ-ה ונראה שבדקה התשעים הפרויקט קרס לתוך עצמו, כי אנשים רוצים לוודא שלא יחזור להם אף פינושה, אבל מכאן ועד הפלות וזכויות להט"ב יש מרחק רב מידי עבור הדביל הממוצע. בקרוב נראה מה יקרה בברזיל, כרגע היריבות בין בולסונרו ללולה מאוד צמודה (וזו קטסטרופה, אגב, גם שם עיקר הבעיות של לולה אם אני מבינה נכון, שהציבור פחות פרוגרסיבי מהמסר שהוא מעביר)
וארה"ב- יש מצב שעוד שנתיים יבחר שוב טראמפ, אם לא טראמפ אז אחד המטורללים שהוא הוריש למפלגה.
(הדיון מתחיל מהאמצע כי הוא הועבר מדיון אחר)
(ל"ת)
הדיון המקורי היה על עיבודים ליצירות
ועל כך שאטווד הבינה שעל מנת לא לאבד את הרעיון בספר היא צריכה להיות מעורבת בעיבוד שלו לסדרה, ועל כך שאנשים שראו את הסדרה בכל זאת פספסו אותו כי היה חסר להם הפרספקטיבה שהייתה באפילוג של הספר
חשוב לציין
שטכנית – זה עדיין אפשרי שיש להם כוונות לאפילוג בסוף הסדרה…
אני בספק גדול אם הסדרה בעונתה הרביעית תראה כמו התכנון המקורי
ובטוח שהיא לא תתאים לאפילוג המקורי, כאשר הזהות של שלפרד ידועה בקנדה וכנראה בכל העולם, והיא תיזכר או כמהפכנית שהצליחה או כזו שנכשלה.
זהה בטוח לא.
אבל בהחלט אפשר ללכת לכיוונים דומים
למשל (לא ספויילר, נסיון שלי לנחש את העתיד, אבל מסומן ליתר בטחון): מצב שבו אנחנו מלווים את ג'ון לאורך כל המאבק שלה, ובסופו היא מסיימת את חייה בנסיבות כאלה או אחרות, ואז כשחותכים לאפילוג רואים את אותו המרצה מספר על כל מיני נשים שפרסמו את הכתבים שלהם כבדרך אגב אבל בעצם המאבק שלהן היה חסר משמעות. אנחנו רואים כרגע את הסיפור מנקודת המבט של שלפרד, והגיוני שהדברים שקורים לה נראים לה גדולים יותר ממה שהם במציאות.
ז"א, זה יכול חתיכת בוקס בבטן אם בהשקפה מרחוק המאבק שאנחנו כל כך מושקעים בו רגשית עכשיו הוא בעצם חסר משמעות מבחינה היסטורית, וההבנה שהיא היתה אחת ממליונים שחוו אותו הדבר. אני לא באמת חושבת שלסדרה יש אומץ לעשות את זה, אבל טכנית זה עדיין אפשרי
בול הניחוש שלי, והדרך ההגיונית ביותר שבה זה יקרה.
ומה שמצער זה שגם זה מאוד דבילי, אז כאמור – אין דרך אינטליגנטית שבה הסדרה תמשיך להתקיים. היא חייבת להמשיך להתקיים, וזה חייב להיות מטופש.
אכן הוכרזה עונה חמישית
אבל מדאיגה אותי האמירה של ברוס מילר (השואוראנר) שאמר כי החזון שלו לסדרה מורכב מ-10 עונות. אבל הוא אמר את זה בתקופה של עונה 2, מקווה שהוא מאז ירד מהרעיון.
בהזדמנות זו ממליץ על הספר "העדויות"
הספר הראשון הסתיים בערך בסוף העונה הראשונה ואין הרבה שינויים בעלילה לעומת הסדרה שם, אבל הספר השני שונה כמעט לגמרי וסוגר את הסיפור בצורה מעולה לדעתי.
אחרי שקראתי אותו הפסקתי להתעצבן על הסדרה והבנתי שהיא איזשהו fan fiction מהנה בתקציב מוגזם.
יש מצב שנוכל להסתכל ככה על כל סדרה שממשיכה עונות מעבר לספר שעליה היא מבוססת?
אין לי מושג כמה מרטין היה מעורב בעונות האחרונות של "משחקי הכס", יש לי הרגשה שצריך לקחת בערבון מוגבל את כל מה שנאמר לגבי המעורבות שלו מעבר ל"הבו לי כסף", אבל אם מי שאינו הסופר של היצירה הקאנונית כותב סיפורים שמתרחשים בעולם הזה – ובכן, עבורי אישית זאת הדרישה המינימלית להגדרה כפאנפיקשן.
בגדול כן, אבל המצב פה קצת שונה
קודם כל אטווד קיבלה קרדיט של consulting producer בשתי העונות הראשונות ובבאות לא, שזה שונה מהמצב עם מרטין שכתב וביים כמה פרקים מתקדמים, ואמרו ש"ייעץ" עד הרגע האחרון. נראה שהמעורבות שלה פה יותר קטנה מאשר מה שקרה ב"משחקי הכס".
מעבר לזה, יש הבדלים ברמת הסיפור בין שתי הסדרות והספרים שלהן, אעשה את זה עם כמה שפחות ספוילרים לספר והסדרה, אבל לא ממליץ לקרוא למי שרוצה להגיע נקי לגמרי לספר או לספוילרים אפשריים להמשך הסדרה:
הספר הראשון (מ-1985) הוא היומן של ג'ון בגוף ראשון שהולך לפי העלילה של העונה הראשונה כמעט בלי שינויים, כשבסוף הספר עוצרים את ג'ון ולא יודעים מה יקרה לה. ההבדל העיקרי מהסדרה הוא שאחרי זה יש אפילוג שמתרחש 100 שנה קדימה, בהרצאה של חוקר של רפובליקת גלעד לאחר הנפילה שלה (מה שאומר שהיא נופלת בסוף, לא ברור מתי) שמציג את היומן הזה כ"סיפורה של שפחה". לא תוכנן המשך עד שהתחילה הסדרה.
את הספר השני אטווד כתבה אחרי שתי העונות הראשונות בסדרה. הספר קופץ 15 שנה קדימה, וגם בנוי מעדויות ויומנים כמו הקודם, הפעם של שתי ילדות בגלעד שאומצו על ידי משפחות (אחת מהן היא כנראה האנה), ניקול של ג'ון שגדלה בקנדה ומגלה דברים על אמא שלה וגלעד, ודודה לידיה. זאת החלטה עליתית שאהבתי הרבה יותר ממה שקרה בסדרה, היא דילגה על כל השלבים שבהם הרבה נטשו בגלל שהסדרה הפכה ל"פורנו עינויים", והצליחה להביא זווית חדשה על גלעד עם דמויות אחרות וזמן אחר.
אמרו שכל זה נעשה בהתאמה עם ההפקה, כלומר שלא יהיו התנגשויות וגם אטווד וגם ברוס מילר שמנהל את הסדרה מתחשבים אחד בשנייה. היה דבר אחד שדי הורס את השילוב של הספר השני ביקום של הסדרה – ניקול גדלה בלי לדעת שום דבר על המקור שלה וחשבה שהיא ילדה קנדית רגילה. זה כבר היה לא סביר כשלוק ומוירה גידלו אותה, עכשיו כשג'ון שם ויש משפט לפרד וסרינה זה די בלתי אפשרי.
בהתחשב בהתנגשות הזאת ובזה שהספר השני הרבה יותר מעניין מכל עונות 2-4, אני בצד של הספר.
השפחה, לא ג'ון
בספר אין לה שם (כן, יש שם איזה רמז, אבל הוא קונטרוברסלי ולא מכוון)
בינתיים מהתחלת העונה החמישית,
נראה שהסדרה עברה מלהיות "פורנו התעללות" ללהיות "פורנו קלוזאפים על הפנים של אליזבת' מוס".
היא תמיד התענגה על הפנים שלה והאמת, בצדק.
יש לה פנים מהפנטות, ואני לא אומר בקטע של הן יפות אז נעים להסתכל עליהן. הן באמת ממגנטות למסך, לדמות, לעולם הפנימי שלה. עכשיו אני צופה ב"זוהרות" וגם שם המצלמה אוהבת להתמקד בפניה מקרוב (אבל לא בהגזמה כמו סיפורה של).
טוב, זה טיפה מוגזם
יש בתחילת העונה כמה סצינות שבהן יש קאטים בין ג'ון לסרינה. סרינה מוצגת על המסך בפלג גוף עליון מלא, יחס שליש-שני שליש סטנדרטי. ג'ון – קלוזאפ.
כן לפעמים זה קצת מגוחך,
אבל פשוט הסברתי מדוע מלכתחילה כן שווה להשקיע כמה קלוזאפים כשמוס בקאסט. אבל ממה שזכור לי (עדיין לא צפיתי בעונה 5), בכללי הסדרה הזו חובבת קלוזאפים, גם אצל דמויות אחרות. לסרינה גוד לא חסר קלוזאפים. אשמח אם תגיד את שם הפרק כדי שאוכל לצפות בסצנה שהפריעהה לך בין גון לסרינה.
כואב הלב מה שעשו מהסיפור הזה
בינתיים אני ממשיכה לחיות ביקום מקביל בו היתה רק עונה אחת לסיפורה של שפחה, שהיתה ממש טובה ואפילו השאירה פתח מעניין להמשך בלי לשנות יותר מידי את העלילה או הסוף. ביקום שלי סרינה לא יכולה להיות מוצגת בפלג גוף מלא, כי בשלב הזה התליה שלה ושל בעלה כבר נתפסו בשידור חי באנגליה
אבל תהנו, וזה.
זה היקום שאותו מרגרט אטווד כתבה ב"העדויות"?
(ל"ת)
דוגמה קטנה
מה"בפרקים הקודמים" של פרק 3