איך לייצר סרט ילדים בלי שביב מקוריות, החוקים:Matoyב-06/09/2014 21:14
איך לייצר סרט ילדים בלי שביב מקוריות, החוקים:
Matoy
פורסם ספטמבר 6, 2014 ב 21:14
1. קח עלילה של סרט אנימציה של ילדים שעבד, נניח "צעצוע של סיפור".
2. חפש קלישאה מוכרת, נניח "finding your true color".
3. שנה את הגיבורים של סעיף 1, בעזרת הקלישאה של סעיף 2. לדוגמה במקום צעצועים, מדובר בצבעים.
4. העלילה של הסרט צריכה להיות הגיבורים הטובים צריכים להילחם באויב שהוא לא טוב בגלל משהו. במקרה הזה הצבעים צריכים להילחם בצבע לא גמור.
5. הוסף קלישאות במקום דיאלוגים. לעזאזל, זה ילדים. מה הם יודעים על כתיבה מקורית זה בטח הסרט הראשון שהם יראו. לדוגמה "תמיד האמנתי בך, הגיע הזמן שתאמין גם בעצמך".
6. עשה את הסרט בעזרת האנימציה הכי מכוערת שאפשר. לך לחברת האנימציה שהייתה הדבר הכי לוהט ממשחקי הפיסי של שנות התשעים ומאז היא לא התקדמה כמעט בכלל וכיום עושה פרומואים לערוץ הילדים האינדונזי -ושלם לה גרושים על מנת שתעשה לך את האנימציה בסרט.
7. הבא מפורסמים שיעשו קולות לסרט. לא צריך לחשוב אם הם מתאימים לאופי של הדמויות כי אין לדמויות אופי. פשוט עבור על הרשימה ועצור ברגע שתגיע למפורסם שלא דורש כסף ופנוי (שווה לרפרף במדורי הרכילות, לראות מי נמצא בתקופה קשה כספית עכשיו).
8. עשה פרומו לסרט שמכיל את כל הסעיפים הקודמים. הטאג ליין של הסרט יהיה הקלישאה מסעיף 2.
9. צחק כל הדרך אל הבנק. אולי הורדת את רמת האינטלגנציה של כיתות ג' אבל למי איכפת? אתה הולך לישון על סדינים ממשי הלילה.
מדוע אולפנים קטנים מתעקשים על תלת מימד?R.Gב-07/10/2014 16:01
מדוע אולפנים קטנים מתעקשים על תלת מימד?
R.G
פורסם אוקטובר 7, 2014 ב 16:01
זה לא שאני מזלזלת באלטרנטיבות. ציור מסורתי ידני דורש השקעה עצומה, סבלנות, מסירות ואהבה רבה לא פחות, כך גם אנימציית הסטופ מושן ואנימציה דיגיטלית דו-מימדית. אולם קשה להתעלם מהעובדה שבשביל לעשות אנימצייה תלת מימדיית טובה ואיכותיית צריך קצת יותר נסיון וידע.
כיסא פשוט יקח ככמה דק' טובות בשאר האלטרנטיבות בעוד שבתלת מימד יש צורך להתחשב גם במידול, תאורה, בחירת חומר וטקסטורה…בנוסף לכך בשאר ללא ספק יותר קל "לתרץ" מראה מיוחד כבחירה אישית ויחודית: קווים עקומים, תאורה מיוחדת, מינימליסטיות וכדומה מתקבלים די בברכה כל עוד התמונה הכללית יפה ומרהיבה. קשה להגיד את אותו הדבר באנימציה תלת מימדית. פשוט כי צריך לדעת לעצב כיסא ישר, נקי וריאליסטי לפני שמתחילים לעצב אותו סטייל דוקטור סוס.
אז מדוע ההתעקשות הזה? האם הם חדלו להאמין בטכניכות "מיושנות"? האם הם חושבים שילדים (והורים) ימשכו אוטומטית יותר לתלת מימד, גם אם העיצוב נראה חובבני? אולי זה יותר משתלם כלכלית מבחינת ההכנה? אני באמת לא יודעת.
הפקת אנימציה ממוחשבת זולה משמעותית מהפקת כל סוג אנימציה אחר, לרבות אנימציה ידנית או אנימציית סטופ מושן.
אני מרשה לעצמי להגיד בוודאות שזו הסיבה העיקרית ביותר לכך שרובם ככולם של אולפני האנימציה בעולם כיום – קטנים כגדולים – עוסקים אך ורק באנימצייה ממוחשבת.
מה שמצער אותי אישית במיוחד, הוא העובדה שהצופים, ובעיקר הצופים הצעירים, כל־כך התרגלו לאנימצייה ממוחשבת, וספציפית יותר לאנימציה ממוחשבת בה הדמויות מעוצבות בסגנון מאוד מסוים (עיניים ענקיות, פרצוף אליפטי לנשים, מאורך לגברים, פרופורציות קריקטוריסטיות) – שכל סגנון אנימציה אחר נראה להם מיושן ומעורר בהם סלידה, וכך, אט־אט, הולכות ונעלמות להן מן העולם טכניקות מדהימות כמו אנימציית סטופ מושן ואנימצייה ידנית, ויחד איתן מתפוגג לו הפוטנציאל העצום שעוד גלום בהן, ושטרם מומש במלואו.
אבל הכוונה שלי לא הייתה לסרטים דיגיטליים בכללי אלא לסרטים דיגיטליים בטכניקת תלת מימד.
אני בספק שסרט בפורמט של תלת מימד עולה פחות מסרט דיגיטלי מסורתי. (אבל אולי כן..?)
דבר שני, אני לא בטוחה בעובדה שהצופים הצעירים התרגלו לסגנון מסוים משתי סיבות: הראשונה היא שמוחות צעירים פתוחים למראות שונים ולסגנונות שהם עדיין לא ראו וחוו יותר ממה שאנחנו מייחסים להם והשנייה היא שלצערי לא נתקלתי באף מחקר או ניסוי שיאשר או יפריך את הטענה.
אבל אני כן מסכימה איתך לגבי הטכניקות האחרות, יהיה מאוד חבל לראות אותן נעלמות מהעולם.
חיחי, ידעתי.
http://www.fisheye.co.il/cheap_animation/#target-comment-878834
אלוהים.
אחרי כשעה של צפייה בטריילר הזה הסתכלתי במונה וגיליתי שעברו רק 1:26 דקות…. גם מכוער וגם משעמם.
"סיפורו של צבע" נשמע כמו סרט על אב משפחה קשה יום ממעמד הפועלים.
(ל"ת)
איך לייצר סרט ילדים בלי שביב מקוריות, החוקים:
1. קח עלילה של סרט אנימציה של ילדים שעבד, נניח "צעצוע של סיפור".
2. חפש קלישאה מוכרת, נניח "finding your true color".
3. שנה את הגיבורים של סעיף 1, בעזרת הקלישאה של סעיף 2. לדוגמה במקום צעצועים, מדובר בצבעים.
4. העלילה של הסרט צריכה להיות הגיבורים הטובים צריכים להילחם באויב שהוא לא טוב בגלל משהו. במקרה הזה הצבעים צריכים להילחם בצבע לא גמור.
5. הוסף קלישאות במקום דיאלוגים. לעזאזל, זה ילדים. מה הם יודעים על כתיבה מקורית זה בטח הסרט הראשון שהם יראו. לדוגמה "תמיד האמנתי בך, הגיע הזמן שתאמין גם בעצמך".
6. עשה את הסרט בעזרת האנימציה הכי מכוערת שאפשר. לך לחברת האנימציה שהייתה הדבר הכי לוהט ממשחקי הפיסי של שנות התשעים ומאז היא לא התקדמה כמעט בכלל וכיום עושה פרומואים לערוץ הילדים האינדונזי -ושלם לה גרושים על מנת שתעשה לך את האנימציה בסרט.
7. הבא מפורסמים שיעשו קולות לסרט. לא צריך לחשוב אם הם מתאימים לאופי של הדמויות כי אין לדמויות אופי. פשוט עבור על הרשימה ועצור ברגע שתגיע למפורסם שלא דורש כסף ופנוי (שווה לרפרף במדורי הרכילות, לראות מי נמצא בתקופה קשה כספית עכשיו).
8. עשה פרומו לסרט שמכיל את כל הסעיפים הקודמים. הטאג ליין של הסרט יהיה הקלישאה מסעיף 2.
9. צחק כל הדרך אל הבנק. אולי הורדת את רמת האינטלגנציה של כיתות ג' אבל למי איכפת? אתה הולך לישון על סדינים ממשי הלילה.
יש לי תחושה לא בלתי מבוססת
שבתגובה שלך השקעת יותר מחשבה וזמן ממה שכל האנשים שעבדו על הדבר השקיעו ביחד.
טוב נו,
מי אמר שאין גיבורות נשיות בקולנוע?
מדוע אולפנים קטנים מתעקשים על תלת מימד?
זה לא שאני מזלזלת באלטרנטיבות. ציור מסורתי ידני דורש השקעה עצומה, סבלנות, מסירות ואהבה רבה לא פחות, כך גם אנימציית הסטופ מושן ואנימציה דיגיטלית דו-מימדית. אולם קשה להתעלם מהעובדה שבשביל לעשות אנימצייה תלת מימדיית טובה ואיכותיית צריך קצת יותר נסיון וידע.
כיסא פשוט יקח ככמה דק' טובות בשאר האלטרנטיבות בעוד שבתלת מימד יש צורך להתחשב גם במידול, תאורה, בחירת חומר וטקסטורה…בנוסף לכך בשאר ללא ספק יותר קל "לתרץ" מראה מיוחד כבחירה אישית ויחודית: קווים עקומים, תאורה מיוחדת, מינימליסטיות וכדומה מתקבלים די בברכה כל עוד התמונה הכללית יפה ומרהיבה. קשה להגיד את אותו הדבר באנימציה תלת מימדית. פשוט כי צריך לדעת לעצב כיסא ישר, נקי וריאליסטי לפני שמתחילים לעצב אותו סטייל דוקטור סוס.
אז מדוע ההתעקשות הזה? האם הם חדלו להאמין בטכניכות "מיושנות"? האם הם חושבים שילדים (והורים) ימשכו אוטומטית יותר לתלת מימד, גם אם העיצוב נראה חובבני? אולי זה יותר משתלם כלכלית מבחינת ההכנה? אני באמת לא יודעת.
הפקת אנימציה ממוחשבת זולה משמעותית מהפקת כל סוג אנימציה אחר, לרבות אנימציה ידנית או אנימציית סטופ מושן.
אני מרשה לעצמי להגיד בוודאות שזו הסיבה העיקרית ביותר לכך שרובם ככולם של אולפני האנימציה בעולם כיום – קטנים כגדולים – עוסקים אך ורק באנימצייה ממוחשבת.
מה שמצער אותי אישית במיוחד, הוא העובדה שהצופים, ובעיקר הצופים הצעירים, כל־כך התרגלו לאנימצייה ממוחשבת, וספציפית יותר לאנימציה ממוחשבת בה הדמויות מעוצבות בסגנון מאוד מסוים (עיניים ענקיות, פרצוף אליפטי לנשים, מאורך לגברים, פרופורציות קריקטוריסטיות) – שכל סגנון אנימציה אחר נראה להם מיושן ומעורר בהם סלידה, וכך, אט־אט, הולכות ונעלמות להן מן העולם טכניקות מדהימות כמו אנימציית סטופ מושן ואנימצייה ידנית, ויחד איתן מתפוגג לו הפוטנציאל העצום שעוד גלום בהן, ושטרם מומש במלואו.
תודה על ההסבר..
אבל הכוונה שלי לא הייתה לסרטים דיגיטליים בכללי אלא לסרטים דיגיטליים בטכניקת תלת מימד.
אני בספק שסרט בפורמט של תלת מימד עולה פחות מסרט דיגיטלי מסורתי. (אבל אולי כן..?)
דבר שני, אני לא בטוחה בעובדה שהצופים הצעירים התרגלו לסגנון מסוים משתי סיבות: הראשונה היא שמוחות צעירים פתוחים למראות שונים ולסגנונות שהם עדיין לא ראו וחוו יותר ממה שאנחנו מייחסים להם והשנייה היא שלצערי לא נתקלתי באף מחקר או ניסוי שיאשר או יפריך את הטענה.
אבל אני כן מסכימה איתך לגבי הטכניקות האחרות, יהיה מאוד חבל לראות אותן נעלמות מהעולם.
נשמע כמו אחלה סרט לראות כשאתה בטריפ
ה"ווווווי!" של הצבעים משמיעים כשהם עפים באוויר קנה אותי
כמו תוכנית גרועה בהופ
סרט נוראי. המוטיבציות לא ברורות. דידקטי מדי. יבשושי. פשוט לא. או אולי מתאים לילדים בני 2-3 ולא לילדים בני 6-7.