-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
הולמס & ווטסון
Holmes and Watson
גרסה הומוריסטית לדמויות המפורסמות של ארתור קונאן דויל.
תאריך הפצה בארה"ב: 09/11/2018
תאריך הפצה בישראל: 27/12/2018
לכל מי שתוהה, זה לא איתן כהן מהאחים כהן
מתברר שיש אחד אחר: https://www.imdb.com/name/nm1000113/?ref_=tt_ov_wr
סיפור אמיתי -
ביל מאריי הסכים לדבב את גארפילד כי הוא ראה שאיתן כהן כתב את התסריט, מבלי לקרוא אותו. רק אחרי שהחוזה היה חתום וגמור הוא הבין שזה לא האיתן כהן שהוא חשב עליו.
אני חושב שביל מאריי חייב לעצמו הסברים
באיזה יקום הוא חשב שהוא נמצא שה-איתן כהן יכתוב תסריט לגרפילד?
מצד שני- ביל מאריי. זה אמין לחלוטין.
לא מדויק
גם לג'ואל כהן יש גרסה פחות מוצלחת שאחראית, בין היתר, על התסריט ל"גארפילד".
לפי עין הדג שלוחצים על השם זה אותו איתן כהן
מצמד האחים. רצוי לשנות.
רצוי, אבל מעט מסובך.
נראה מה נעשה לגבי זה.
נדמה לי שהגענו לרווייה מבחינת עיבודים של הולמס
אולי זה רק אני, אבל בין סדרת הסרטים ל'שרלוק' ו'אלמנטרי' נראה לי שאנחנו די מכוסים מכל הצדדים.
אבל זה מעלה שאלה מעניינת – מה קרה פתאום, בנקודת הזמן הנוכחית, שגורם לכל כך הרבה יוצרים לגלות התעניינות מפורסמת בבלש בן המאה ה19?
לא שמעת?
לפני כמה שנים WB איבדה את זכות הבלעדיות על דמותו של שרלוק הולמס ועכשיו הדמות וכל הקשור אליה נחשבים לרכוש ציבורי. זאת אומרת שחוקית כל אולפן או מפיק עצמאי יכול לעשות יצירה מבוססת שרלוק הולמס למטרת רווח ואין עם זה שום בעיה חוקית. בשביל מלא אולפנים שאינם WB זה אומר שהתפנה להם עוד מותג קיים ומוכח שאפשר להשתמש בו, ואתה יודע מה ברחוב ג'אמפ אמרו על זה…
רגע, מה? איך בלעדיות? זו דמות שפגו זכויות היוצרים עליה.
אה, אוקיי, תשובה פשוטה: יורשיו של קונאן דויל היו חמדנים. זה עבד להם, אבל רק עד 2014.
https://www.smithsonianmag.com/smart-news/sherlock-holmes-now-officially-copyright-and-open-business-180951794/
חה
נזכרתי בעלילת משנה מתוך The Fictional Man של אל יואינג (על עולם שבו אפשר להביא דמויות בדיוניות לחיים כדי שישחקו את 'עצמן' בסרטים וסדרות) שבו שני שרלוק הולמסים (אחד שהוא כנראה גרסה זקנה של בזיל רת'בורן ואחד שאמור להיות שרלוק של הביביסי) חוקרים את הרצח של השלישי ('שרלוק האקשן' של דאוני ג'וניור)
די מדהים לחשוב שבעבר
כשמותגים הגיעו לידי הציבור, הם לא אוטומטית הפכו לסרט סלאשר. ולחשוב שאם רק זה היה קורה בימינו היינו כבר מקבלים את ה"שרלוקילר" שמגיע לנו.
שרלוק הוא הרוצח או שהוא מנסה למצוא את הרוצח?
😮 או שהוא גם וגם?
לקרוא ל"אלמנטרי" עיבוד של הולמס
זה לתת לו יותר מדי קרדיט. זו סדרת משטרה נחמדה, שהקשר בינה לבין שרלוק הולמס מסתכם בכך שלחלק מהדמויות יש שמות זהים לשמות שמופיעים בסיפורי שרלוק הולמס. זהו. אה, כן, וזה שהבלש ממש חכם ומסוגל להסיק מסקנות מדברים קטנים, שזה דבר שלא ראינו בשום יצירה בלשית אחרת, כנראה (מה גם שבשתי העונות שראיתי, היכולת הזו די מהר הופכת ליכולת הרגילה של בלש להסיק מסקנות בלי התחושה של "קסם" שיש אצל הולמס). אפיון הדמויות שונה לחלוטין, ממש אין שום קשר בין הולמס האמיתי לבין הדמות שלו בסדרה, שלא לדבר על כל הסלט שהם עשו עם איירין אדלר ומוריארטי, וכמובן גם ווטסון – לא משנה שבסדרה הוא אישה, זה דווקא נחמד, אבל בסדרה ווטסון היא פשוט עוד בלשית. זהו. אין לה שום דבר ממה שווטסון המקורי ניחן בו, לטוב ולרע. בקיצור, אני ממש לא רואה שום קשר בין הסדרה הזו לבין שרלוק הולמס. מה שאי אפשר לומר על "שרלוק", שעם כל חסרונותיה (בחלק מהפרקים) היא בהחלט עיבוד מחודש ומעניין של הסיפורים המקוריים. אני לא אומר את זה כדי להגיד "הסדרה אלמנטרי היא סדרה גרועה", היא סדרה נחמדה מאד, אבל היא פשוט לא שרלוק הולמס בשום צורה שהיא.
זו קצת הקצנה...
באלמנטרי – גם שרלוק מתמודד עם התמכרות לסמים, גם ווטסון היא במקור רופאה שנשאבת לעולם הבלשי של שרלוק.
הם עשו שם איזה טייק מעניין על הנושא של איירין אדלר ומוריארטי שהוא אולי לא זהה לספרים אבל הוא בהחלט מתכתב איתם ונותן להם טוויסט מעניין.
בסופו של דבר שרלוק הוא בלש שמסוגל להגיע למסקנות מפרטים קטנים, וכן, זו תכונה שיש בעוד סדרות בלשיות אחרות רבות, אבל זה לא המאפיין היחיד.
האמת היא שיש שינוי מסויים בדמותו של שרלוק הולמס תוך כדי הספרים עצמם. שרלוק שמתואר בחקירה בשני או בחותם הארבעה שונה מהשרלוק שמופיע בסיפורים המאוחרים יותר שדווקא עליהם בנו את הדמות הקלאסית שתפסה את הדמיון הציבורי. אגב, התמכרות לסמים מוזכרת מעט מאוד בספרים (בעיקרבהתחלה של חותם הארבעה אבל מעט מאוד במקומות אחרים). וקשה לי להגדיר אותה כמאפיינת מובהקת שלו.
מוריארטי כמעט לא מאופיין ולכן הטייקים שלו, הן באלמטרי והן בשרלוק כל כך הזויות. קונן דויל היה מתפלץ משתיהם. אבל בגלל שלא אפיינו את הנמסיס שתי הסדרות השתמשו בו כדי להתפרע
למרות זאת, זה הקאנון
הדמות התפתחה והשתנתה במהלך השנים גם בכתיבה המקורית, אבל יש דברים שהם הקאנון של הדמות, שכולם מרגישים שמייצגים אותה. יכול להיות שהיא לא תואמת במאה אחוז לכל הספרים, אבל מאחר והיה שינוי בספרים לאורך השנים היא לא יכולה להתאים להכל גם ככה.
אז אם הולכים על הפרטים הבסיסים שהם – שמות הדמויות.
ואפיונים עיקריים – שרלוק בלש גאון שמשתמש בסמים. ווטסון- רופא(ה) שלמעשה מלווה את שרלוק ותומך בו לאור הדרך. מוריארטי – הנמסיס, איירין אדלר – דמות "רעה" שיש לו רגשות כלפיה. זה הבסיס של שרלוק. ברגע שזה מתקיים – זו הדמות, וברגע שזה לא מתקיים זו לא הדמות.
אין שום בעיה בלהפוך את ווטסון לאישה, כי המאפיינים העיקריים שלה נשארו. לצורך העניין, אם היו הופכים את שרלוק לאישה ואת איירין לאיירה (או לחילופין, הופכים את שרלוק האישה ללסבית) – אבל משאירים את כל השאר – זה עדיין היה שרלוק. המהות היא אותה המהות.
וזה שקונן דויל לא היה רוצה שתתפתח מערכת יחסים רומנטית בין שרלוק לאיירין זה נחמד אבל זו דעתו, ואני מאלה שלא מאמינים שדעתו של הסופר היא הקובעת. ברגע שהספר פורסם לספר יש זכות קיום בפני עצמו. והפרשנויות של הקוראים הן לא נעלות ולא פחותות מהפרשנויות של הסופר עצמו. מה גם שהוא כתב את הסיפור לפני לפני מליונתלאפים שנה ואנחנו כבר מדברים על סיפורים שנחשבים לשייכים לנחלת הכלל (והיום גם באופן חוקי).
ג'י קיי רולינג יכולה להגיד כמה שהיא רוצה אם דמלבדור הומו או לא, אבל זה כבר לא משנה, כי מי שקורא את הסיפור יש לו תחושה פנימית משלו לגבי מה שקורה שם.והיא חשובה לחווית הקריאה שלו. היא יכולה להגיד כמה שהיא רוצה שהיא מצטערת שהארי והרמיוני לא הפכו להיות זוג, ואני עדיין עכשיו שהיא טועה לחלוטין והרמיוני ורון הם זוג מושלם, והעובדה שהארי הפך להיות באופן רשמי חלק ממשפחת ויזלי זה סיום מושלם. דעתה, לאחר שהסיפור פורסם, אולי תעניין את העולם יותר מדעתי אבל זה לא הופך את דעתה לקובעת. סתם ליותר מעניינת
רק לציין
קונאן דויל לא היה מתפלץ מכלום כל עוד היו משלמים לו כראוי:
"אתה יכול לחתן אותו, אתה יכול להרוג אותו, תעשה מה שבא לך" (קונאן דויל למחזאי שרלוק הולמס הראשון ויליאם ג'ילט)
שרלוק הולמס לא התמודד עם התמכרות לסמים
הוא השתמש בסמים כל הזמן – כולל קוקאין – אבל זה לא מתואר כ"התמודדות" אלא כחלק מהאישיות הבוהמיינית שלו. ווטסון מסתייג מזה כי זה לא בריא לדעתו, אבל אין שום תיאור על תלות או התמכרות. זה ודאי רחוק מלהיות אישיו שילווה אותו ויפריע לו בהתנהלות האישית והמקצועית. עכשיו, אין לי שום בעיה שתהיה סדרה על בלש שהוא נרקומן נקי ושההתמכרות שלו מלווה אותו – פשוט זה לא קשור לדמות של הולמס מלבד הפרט הטכני של "שניהם השתמשו בסמים" שגם הוא לא מדוייק כי הולמס האמיתי לא "השתמש" אלא "משתמש".
הקטע עם איירין אדלר ומוריארטי מתכתב עם הספרים בהקשר אחד ויחיד: השמות של הדמויות. ברצינות. תני לי משהו אחד שדומה בין הדמות של איירין ב"שערוריה בבוהמיה" לבין הדמות שלה ב"אלמנטרי" מלבד "חכמה". בעיני, אגב, הטוויסט שעשו שם היה די טרחני ומיותר, אבל זה עניין של טעם – מה שבטוח הוא שזה לא קשור לקאנון בשום צורה.
ווטסון היא רופאה – בסדר, אבל שוב, חוץ מהפרט היחיד הזה אין שום קשר בין הדמות שלה לבין הדמות המקורית. ד"ר ווטסון המקורי היה סיידקיק קלאסי – לא שותף שווה בשום צורה. הוא שם גם כדי להבליט את התכונות של הולמס, אבל בסיפורים שהוא ממלא תפקיד של שותף, הוא מלווה את הולמס כמעין מאבטח. הוא נאמן, תמים, אינטיליגנט אבל חסר דמיון. ווטסון ב"אלמנטרי" היא משהו אחר לגמרי, מההתחלה.
ושוב – אין לי בעיה עם אלמנטרי כסדרה, היא נחמדה מאד, אבל היא לא שרלוק הולמס בשום צורה מלבד שמות הגיבורים וכמה ציטוטים שנאמרים פה ושם כדי להזכיר לצופים ש"אנחנו עושים פה שרלוק הולמס". הקשר בין "אלמנטרי" לקאנון דומה לקשר שבין "האוס" לקאנון. שניהם מחוות נחמדות מאד לשרלוק הולמס, אבל סיפור אחר לגמרי. ב"שרלוק" לעומת זאת, בחלק ניכר מהפרקים הם ממש לקחו את הסיפור המקורי ועשו ממנו משהו חדש. לא תמיד מוצלח (נגיד, הפרק של כלבם של בני בסקרוויל היה לא טוב לדעתי) אבל עדיין, כשאת רואה את זה את רואה את הסיפור המקורי בלבוש חדש. ב"אלמנטרי" אין את זה בשום שלב.
הרבה יותר מדי ווים בכותרת
שרלוק וווווווווווטסון!
(אני יודעת שככה אמורים לכתוב את זה, זה עדיין מוזר…)
נראה שהמפיצים הסכימו ולכן שמו "&" בשם
שזה… לא יותר טוב, איכשהו.
זה סביר
זה גם יותר מדוייק.
באנגלית יש הבדל בין and ו-&.
נניח בשירים, אם כותבים מילים ולחן על ידי שלמה and יחזקאל – זה אומר ששלמה כתב את המילים ויחזקאל את הלחן, או ששלמה כתב חלקים מסויימים ויחזקאל כתב חלקים אחרים. לעומת זאת מילים ולחן על ידי & ששלמה ויחזקאל ישבו ביחד וכתבו ביחד את השיר.
בעברית, למיטב ידיעתי, יש רק ו' החיבור ואין את ההפרדה הזו ומאחר ושרלוק ווווווווטסון עובדים ביחד (ולא סתם במקביל) אז זה כן נותן רמה מסויימת של דיוק לשם.
(ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא מוזר. לא הצלחתי…)
זה בעיקר מוזר כי כן, אמריקנזציה והכל אבל זה פשוט.. לא סמל בעברית
והוא לא יתחיל להיות רק בגלל שיש אותו לפתע בפוסטר. זה לא ברמת "RUSH" או משהו, אבל זה קרוב.
טריילר
יאפ, זה די מה שציפיתי: מה אם שרלוק הולמס היה "אחים חורגים".
https://www.youtube.com/watch?v=J08YVVc-c_g&t=0s
קצת ציפיתי לזה, ואחרי טריילר, אני קצת פחות.
(ל"ת)
נראה יותר כמו "ביווטס ובאטהד: הגירסה הויקטוריאנית"
(ל"ת)
בהתחלה
כשראיתי את הטריילר, בקטע שהדוקטור יורה בדבורים, חשבתי לעצמי – זה לא רק מצחיק זה פשוט גאוני ויפהיפה. ואז… אז ראיתי את הקטע שהוא עושה סלפיי עם המלכה ופשוט בכיתי מצחוק.
דרך אגב –
יש את הקטע הזה לפעמים, כשאתה עם אוזניות, ואתה לא שומע את עצמך בכלל, ופתאום אתה שם לב שאתה פשוט צוחק\צועק בקול רם מידיי. מאוחר מידיי.
אני חלוק עם עצמי לגבי הסרט הזה.
כלומר, הרעיון טוב, הטוויסטים מוצלחים, וטייק חדש על הבלש הפופולרי בתבל הוא לא רעיון רע. אבל הביצוע כושל. יש בדיחות טובות שנהרסות בגלל תזמון קומי קלוקל או מבוימות בגסות. חצי מהזמן הרגשתי שאני צופה בשחקנים שמתאמצים לשחק, ולא בדמויות שאמורות להרגיש כמו אנשים אמיתיים שבמקרה חיים במאה ה-19. ואל תצפו מוויל פרל לחקות מבטא בריטי. אפילו הגילוי הגדול שבסוף מבוים ומתוסרט בצורה שמוציאה את כל הרוח ממה שהיה יכול להיות רגע של "אלוהים, לא ראיתי את זה בא, חי שפמי!" כמו כן, בדיחה אחת שנמרחת יותר מדי, ממש יותר מדי (הטיטניק עוד לא הייתה קיימת בכלל!), והופעת אורח בכלל לא הגיונית בהתחשב בתקופה שבה הסרט מתרחש.
לזכות הסרט אומר שג'ון סי ריילי עושה את המיטב (והוא גיבור הסרט האמיתי בעיניי, בדיוק כמו בסרט שמוקרן במקביל ב"לב" – האחים סיסטרז) לצאת מצילו של שרלוק המרוכז מדי בעצמו ולקבל את הכבוד וההערכה שהוא ראוי להם, והוא מנפק את הבדיחה הכי טובה בסרט (דיק פיק נוסח המאה ה-19). ורייף פיינס מנפק גם הוא כמה רגעי חסד של כישרון רבגוני. אני לא יודע מה יחשבו על הסרט מעריצי הולמס – אולי הם ירגישו שהסרט שוחט לחלוטין את הדמויות האהובות עליהם. אבל מצד שני, מזמן לא הייתה לנו פארודיה ראויה בקולנוע, אז למה לא לנסות?
בטח שהייתה
הרפתקאותיו של קוק בכליום.