לא פה לא שם
In Between

סיפורן של שלוש צעירות ערביות ישראליות החולקות דירה בלב תל אביב.

תאריך הפצה בישראל: 05/01/2017

16 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. סרט מיוחד, כדאי ללכת לראות.

    Stam Eechad

    הסרט מתרחש כאילו בעולם מקביל ל"עולם היהודי" בישראל, רובו מתרחש בתל אביב, אך כמעט ולא תשמעו עברית בסרט. זה לא אומר שלצופה היהודי הסרט אינו סוחף, להפך, הוא נותן לנו צוהר לתרבות שביום יום איננו נחשפים אליה. מי יודע, אולי בסוף תמצאו את עצמכם כמוני, מחפשים את הפסקול ומזמזמים שירים בערבית.

    3
    מישי, עידו הלמן, טל ?
  2. אם לא יקרה משהו דרסטי, ראיתי את סרט השנה שלי ל2017

    מישי

    אני לא יודעת אם זה עצוב ששום דבר כבר לא ירגש אותי כמו הסרט הזה ועוד לא אמצע ינואר, או פשוט נפלא שגיליתי אותו כל כך מהר. זה פשוט ה-סרט הכי טוב שיכולתי לבקש לראות.

    הסרט נפתח באנה לולו, כשחבורת אנשים שנראים כמו הקלישאה של צעירים תל אביבים, מרסקים ריטלין ושותים המון. חברה שלהם מתחתנת וזו המסיבה האחרונה לפני שתעבור לבית גדול בכפר מוסלמי שמרני. ככה מתפנה חדר בדירה של לילה (עו"ד) וסלמה (די ג'יי), ואליו נכנסת נור, בחורה דתיה (מוסלמית), מאורסת ושמרנית. הן מאוד שונות אחת מהשניה, אפילו ששתיים מתוכן קצת דומות בלוק, וזה חלק מהיופי בעלילה.

    הסרט הזה עושה המון המון דברים, יש בו כמות אדירה של אמירה חברתית-ביקורתית. אם אני אשווה אותו למובנים מאיליהם- ג'אנקשן 48 וסופת חול- בכל הנקודות הקטנות ששני הקודמים פיספסו, 'לא פה, לא שם' צומח בענק. בשלושת הסרטים האלו היה נסיון להגיד משהו על נשים, על נשיות, על מעמד האישה בחברה הערבית (או הבדואית) הפטריאכלית. בשלושת הסרטים היה נסיון להעביר איזושהי אמירה ביקורתית חברתית ואולי גם טיפ טיפה פוליטית. מייסלון חמוד ניצחה את כולם. כמו כן, מבין ה-3 זה הסרט עם הכי הרבה עברית, ועדיין הוא הכי הכי פלסטיני.

    נכנסת בחורה שנראית כמו שיא הקוליות לבר תל אביבי מצוי, שואלת בר' מתגלגלת אם עדיין מחפשים ברמנים. העובד מוזג לה צ'ייסר ושואל אם היא מדרום אמריקה, לא, היא עונה שהיא מתרשיחא. "אז סחא" ושותים.

    התסריט פשוט מעולה, לא נאמרים במפורש דברים שנמצאים בסאבטקסט, הוא מגולל סיפור די ברור אבל לא צפוי להחריד, ולדעתי אפשר למצוא בו שלל פרשנויות ולא רק את אלו שאני נתתי לו.
    הסיפור הזה הוא על להיות אישה פלסטינית בתל אביב, אבל הוא מאוד מאוד סיפור על נשים, ועל אחוות נשים. זו אחווה שאני מכירה מהאחיות שלי, זו אחווה שאני מכירה מחברות, זו הסולידריות שאני מחפשת באקטיביזם פמיניסטי- לאו דווקא על בסיס דמיון, אלא על בסיס הקיום כאישה בעולם הזה, ובכלל לא משנה מה התפיסות החברתיות, הדתיות, המיניות או המגדריות שלנו.
    ככל שאני חושבת על זה יותר, התחושה שעוברת מהדמויות והסיפור והטיפול בהם.. משהו בווייב הכללי, זה משהו שעד היום מצאתי רק אצל מרגרט אטווד. אם הייתי יכולה, הייתי מחבקת את מייסלון חמוד ואומרת לה תודה שהיא קיימת.
    ולמרות כל זה, למרות האוניברסליזם המסויים שקיים באחווה בין נשים, זה גם סרט שהוא מאוד מקומי, והמקומיות שלו היא חלק בלתי נפרד מהחוזק שלו והוא לא היה כזה מושלם לו היה נעשה במקום אחר. הוא מאוד עכשיוי באופן שהוא עשוי והוא גם מאוד מקומי. אחת מנקודות החוזק האדירות של הסרט הזה טמונה בפסקול, שהוא מאוד אקטואלי, הוא סצינת המוזיקה הלא מיינסטרימית שמתנגנת עכשיו בארץ. עד כמה שהצלחתי לשמוע ולזכור, כל הפסקול מקומי.
    ואם כבר פסקול מקומי, עד כמה שאני מצליחה לזכור, מאז צאתו של megafauna, טייני פינגרס לא הופיעו בבלוק. אבל באמת שזו שגיאה נסלחת, ראבאק, שנים שאני חושבת שמישהו צריך כבר לשלב את המוזיקה שלהם לתוך פסקול.

    בקיצור עפתי, ממש מומלץ.

    5
    Jess R, Morin, לב, עידו הלמן, Babs ?
    • אחוות נשים

      אדם קלין אורון

      .."סיפור על נשים, ועל אחוות נשים. זו אחווה שאני מכירה מהאחיות שלי, זו אחווה שאני מכירה מחברות, זו הסולידריות שאני מחפשת באקטיביזם פמיניסטי- לאו דווקא על בסיס דמיון, אלא על בסיס הקיום כאישה בעולם הזה, ובכלל לא משנה מה התפיסות החברתיות, הדתיות, המיניות או המגדריות שלנו."

      את יכולה לפרט קצת? אני מנסה להבין אם מדובר באחווה שנובעות מחוויות משותפות (ואז היא דומה, נגד, לאחווה בין לוחמים או בין מי שגדלו יחד בתיכון) או ממאפיין חברתי בולט ומשותף (ואז היא דומה, למשל, לאחווה בין אנשים בעלי צבע עור משותף או דת משותפת) או שזה משהו אחר.

      • מניחה שמשהו אחר

        מישי

        אני לא יודעת אם אני מתקשה להסביר במילים כי אין מספיק סרטים/סיפורים שעוסקים באחוות נשים או סתם כי אני יוצאת עילגת.
        במעשה השפחה של מרגרט אטווד, השפחה נזכרת בשיחה עם האיש שהיה בעלה לפני שהיתה שפחה (זה לא ספוילר, וכן, ספר חובה לא בתרגום העברי הגרוע). הוא דיבר על כך שגברים יכולים to fraternize ושאין מקבילה נשית למילה הזו (גם אין מקבילה עברית למילה הזו, ועדיין היא לא הדבר שתורגם הכי גרוע). וזה בדיוק מה שיש בסרט הזה. השיא, וראיתי שאיזו ביקורת הזכירה אותו, בסצינה במקלחת, ואני לא אוסיף כי זה יהיה ספוילר. זה הלהבין משהו בלי בהכרח להבין אותו או להגיד אותו, ולהיות שם כי זה מה שצריך עכשיו בלי הרבה הסברים. מייסלון חמוד פשוט הצליחה לזקק את התחושה הזו ואת הפעולה הזו שבאמת שאין לי מושג איך לתאר אותה.

        • אז זו מקבילה?

          אדם קלין אורון

          את אומרת שלגברים יש אחוות גברים בדיוק כמו שלנשים יש אחוות נשים, רק שאחוות גברים מוצגת בתרבות כל הזמן, בעוד שאחוות נשים לא הוצגה כמו שצריך במספיק מקומות – אבל הסרט הזה מצליח להציג אותה?
          אם זה העניין, שוב – ממה את חושבת שנובעת אחווה כזו?

          ואני מצטרף, בחוסר התלהבות מופגן, להמלצה על The Handmaid's Tale. אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי, והמדכא ביותר שבהם.

          1
          Morin ?
          • מניחה שכן

            מישי

            ממה זה נובע? מניחה שזו המהות של סולידריות, לפחות לפרשנותי. הזדהות עם דברים שהם מאוד בסיסיים, שנמצאים מתחת לכל המעטפות והמסכות והמורכבויות שיוצרות את השוני בין הדמויות (או הנשים).

            • אז החוויה של נשים היא אוניברסלית?

              אדם קלין אורון

              (ל"ת)

              • חלקים מתוכה

                מישי

                עם הסייגים הנכונים (ששום דבר לא נכון ל100% מאוכלוסיה) יש חוויות שהן מאוד נשיות, לקבל מחזור בגיל שגם ככה הוא דפוק (לפחות בשנים האחרונות, לפחות איפה שאני קוראת, נפתח שיח איבוד התחתונים לדוגמה), לגדל ציצי עם כל ההשלכות, לחיות בחברה שבלי קשר לכמה היא שמרנית, היסודות שלה הם פטריאכליים..
                אף אחד לא יכסה לי את השיער או את הבירכיים ביום יום, אבל בטיול עבודה לי-ם לקחו אותנו לאיזה בית כנסת עתיק ולא פעיל, והסתבר שנשים יכולות להנות מהאדריכלות והעיצוב מעזרת נשים בלבד. אף אחד לא התנצל על כך שבכלל העמידו אותנו בסיטואציה המגעילה הסו, אף אחד לא חשב שאולי זה חסר טעם, הרי זה ברור שככה נורמלי (סרבתי להכנס אגב). מזל שהיה חורף אז מי שכן החליטה להתפשר יכלה להכנס.

                אגב, מתתי- הנה פסול הסרט
                https://youtu.be/da6eGUgWAYw

                מתתי 2- עושים עיבוד חדש למעשה השפחה לטלויזיה, וחוץ מהעניין שיש גיוון גזעי בקאסט (בספר היה ברור ששחורים והיספאנים לא התקבלו בהבנה) הטריילר נראה ממש טוב.

                2
                Jess R, Morin ?
    • הערה קטנה

      (רק כי זה אחד הרגעים המוצלחים בסרט)
      הברמן שואל אם היא דרום אמריקאית והיא עונה "לא, פלשתינאית".

      1
      מישי ?
      • אוי, תודה על התיקון

        מישי

        (ל"ת)

      • מעניין אותי, מה אהבת בסצנה הזאת?

        (ל"ת)

        • זו סצינה מדוייקת

          מישי

          ישראלי ממוצע רואה בחורה שלבושה "מערבי", יש לה עברית עם ניחוח של מבטא זר ור' מתגלגלת ועור קצת שחום. אז הרי הגיוני להניח שהיא בטח דרום אמריקאית, מה עוד היא יכולה להיות?!
          הברמן שולף בטבעיות את השאלה, ובאותה טבעיות אומר 'סחא' משום שהוא לא מודע לגזענות בסיטואציה, ואין לו "בעיה עם ערבים" או משהו.
          רק שמבין הנשים שמסתובבות בישראל, יש 20% שהן ערביות ואולי אחוז או שניים של נשים שהן דרום אמריקאיות. ועדיין זו לא האסוציאציה הראשונה שנקשרת למראה הנ"ל.

          הסצינה הזו כל כך מדוייקת, ראיתי אותה בלייב מספר לא מבוטל של פעמים עם חברה שלי מהלימודים. פתאום בסרט זה הקליק לי במח, כמה פעמים שמעתי איך שואלים אותה אם היא ספרדיה/דרום אמריקאית, פעם אחת עלתה האופציה לאיטלקיה.

          3
          Morin, Jess R, עידו הלמן ?
  3. הקרנת אקדמיה בת״א, כניסה חינם

    מישי

    https://www.facebook.com/events/134906033757700/?ti=icl

    הזדמנות מצויינת לכל מי שפספסה (או פספס), ולכל מי שצריכ.ה לצפות שוב

    • בואי נדייק - כניסה חינם לחברי אקדמיה

      דואל

      לשאר העולם הכניסה היא על בסיס מקום פנוי ועל בסיס טוב הלב של מחלקות הכרטיסים מטעם ההפקה והאקדמיה

  4. אם כבר: הקרנת חינם בירושלים, עם הבמאית

    אדם קלין אורון
  5. תגובה שמכילה ספוילר ללא פה, לא שם מאת תמר

תגובות מקבילות

62
  תגובות נוספות בדף הביקורת של לא פה לא שם
 

להגיב על Jess R לבטל

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)