שמו העברי של הסרט המצוין כאן אינו השם הרשמי שניתן לו על ידי המפיצים בארץ, וייתכן שהוא יופץ תחת שם אחר.

רימייק (ראשון מתוך שלושה) לסיפור על חייזרים שמחליפים בני אדם בתחליפים  זהים בכל צורה אך חסרי רגש.

אורך: 1:55

תאריך הפצה בארה"ב: 22/12/1978

בימוי

פיליפ קאופמן

תסריט

ו.ד ריכטר

משחק

ברוק אדאמס
ג'ף גולדבלום
דונלד סאתרלנד
ורוניקה קארטריט
לנרד נימוי

כתבות העוסקות בסרט זה

• מצאנו באינטרנט 90: איך זה קשור לחתיכים? 27 תגובות חדשות 28.6.2024

4 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

1. תגובה שמכילה ספוילר מאת קרקר כפול
   ספוילר

   כשהסאבטקסט גובר על ההיגיון

   קרקר כפול

   פורסם דצמבר 14, 2019 ב 23:57

   "פלישת חוטפי הגופות" מעבר להיותו אחד מהסרטי האימה היותר טובים, ובטח אחד מהרימייקים היותר טובים, הוא גם אחד מהסרטים היותר טובים על התברגנות.

   הרי על זה הסרט, כן? לא סתם האיש המוחלף הראשון קם ולובש חליפה ולא סתם האדם האחרון שנשאר בחיים היא היפית קונספרטיבית. לסרט יש מסר ברור מאוד לגבי כך שבמוקדם ובמאוחר, כולם מתבגרים, מתיישרים, נהיים אדישים לעוולות החיים ועוד כל הדברים שבאים עם הנוחות, הקונפורמיות וכו'.

   וזה סרט אפקטיבי להחריד בנושא הזה, אבל לקראת הסוף הוא נהיה… קצת יותר מדי אפקטיבי.

   הראשונה היא סצנת הילדים. תימטית, היא מדהימה: כן, אנחנו שולחים את הילדים שלנו לחינוך בדיוק בשביל לצאת אנשי אפונה בצד השני. הגיונית, היא כל כך מטומטמת שאפשר ברצינות להתחיל לחשוב שכל הסוף הוא רק חלום לא ברור של איש אפונה או משהו. הרי החלפתם את כל ההורים. מה, דווקא עם ילדים נתקעתם בצורה כזאת שהייתם צריכים להשתמש בבתי הספר בשביל זה? נו באמת. נו באמתתתתתתת. זה אפקטיבי ומדכא אבל מטומטם מדי בשביל שניקח ברצינות. חייזרים בחוץ הולכים ומסתובבים עם אפונים ורק עכשיו נזכרו עם ילדים? די. דייייי. זה טיפשי מדי. תימטית מדהים, כמובן. אבל טיפשי מדי.

   השנייה, וכאן אין עניין של טמטום אלא סתם פספוס לדעתי, הוא הטוויסט שהגיבור שלנו גם הוא נהפך לאיש אפונה. הקטע הוא, שכל מה שמוביל לסצנה הזאת מאושש עניין שהסרט לא דן בו בהרחבה: והיא שבמצבים מסוימים יש הבדל דק מאוד בין מישהו שמעמיד פני קונופורמיסט ומישהו שהפנים את ערכי החברה, ושגם אנשים קונפורומיסטים יכולים עדיין להיות אינדביודאליסטים ולעשות מה שבא להם.

   במובן הזה, הייתי מעדיף בהרבה סיום בלייד ראנר-י לסוגיה. כזה שנותן לנו, הצופים, את הבחירה והמחשבה האם הוא נהפך או לא, ולא מנחית לו אותה על הראש רק כדי ליצור סיום אקפטיבי (והוא, הו כה אפקטיבי). אלא את ההבנה שזה לא משנה אם הוא נהפך או לא. פרקטית, הוא כבר כזה.

   עד הסיום, אגב, אין לי שום בעיה עם הסרט המצוין הזה. וגם אחרי הסיום אין לי הרבה בעיות. אבל זה מרגיש שקאופמן ושות' כל כך לחצו על דוושת הרגשות של הצופים שהם שכחו והזניחו את הסרט שלהם מאחור.

   וזה לפני שמדברים על הכלב הזה. מה הסיפור של הכלב הזה? הוא לא מוזכר לפני או אחרי. אין בזה שום הגיון. שמישהו יסביר לי את העניין עם הכלב הזה.

   2

   Morin, רז גרינברג ?

   הגב
   • אני מודה שלא התחברתי רז ב-15/12/2019 08:58

     אני מודה שלא התחברתי

     בתגובה אל

     רז

     פורסם דצמבר 15, 2019 ב 8:58

     כנראה בגלל שהסרט המקורי משנות ה-50 הוא עדיין אחת מקלאסיקות המד"ב האהובות עלי.

     ?

     הגב
     • אה, אין ספק קרקר כפול ב-15/12/2019 09:26

       אה, אין ספק

       בתגובה אל

       קרקר כפול

       פורסם דצמבר 15, 2019 ב 9:26

       מעדיף (בקצת, אבל מעדיף) את הסרט המקורי. אבל אני מרגיש שהרימייק הצליח לבדל את עצמו בצורה טובה ונכונה – במקום הפרנויה הפרברית של עיירה קטנה, פרנויה עירונית של עיר גדולה. במקום פחד (ספק לגיטימי וספק לא) מאויב חיצוני, פחד שהוא אויב פנימי. במקום הגיון רצוף, כלב עם פנים של בן אדם.

       וכמו שאמרתי, אין ספק שהסיום של הרימייק עוצמתי הרבה יותר, אפילו אם לדעתי שגוי.

       ?

       הגב
   • תגובה שמכילה ספוילר מאת M
     ספוילר

     הכלב

     בתגובה אל

     M

     פורסם דצמבר 15, 2019 ב 22:57

     אני חושב שהקטע עם הכלב נולד כקריצה חמודה למקור.
     במקור, בדומה לרימייק, כשהם מנסים להעמיד פנים שהם אנשי-אפון, בקי (המקבילה של אליזבת) צועקת בבהלה כשהיא רואה כלב שעומד להידרס.
     בעיני המקבילה הגרוטסקית של קאופמן לסצינת הכלב גם מצחיקה וגם מתאימה לרוח הכללית של הרימייק, ואני חושב שההצדקה לזה היא הרעיון שהבחור היה כל כך מחובר לכלב שלו שנוצר כזה בלבול. אפשר להתווכח על האם הרעיון תואם את ההיגיון הפנימי של הסרט/משעשע מספיק (בעיני כן)

     ?

     הגב