ביקורת: קיק-אס 2

או בשמו הנכון, שובה של היט-גירל, ועוד כמה אנשים פחות חשובים
שם רשמי
קיק-אס 2
שם לועזי
Kick-Ass 2
סרט מס' 2 בסדרת קיק-אס

‏"קיק-אס" היה סרט מגניב, רענן, קצבי וכיפי. הדרך הטובה ביותר להעריך עד כמה הוא היה טוב ‏היא לצפות בו בצמוד ל"קיק-אס 2". זה לא שסרט ההמשך הוא כל כך גרוע, זה פשוט שליד הסרט ‏המקורי הוא נראה כמו חיקוי לא לגמרי מוצלח. משום שזה בדיוק מה שהוא.‏

הסרט מתרחש ‏X‏ שנים אחרי הראשון (כאשר ‏X ‎‏ הוא מספר השנים שמאפשר לילדה בת 11 להגיע ‏לבית ספר תיכון, אבל לא מאפשר למי שכבר היה בתיכון לפני ‏X ‎‏ שנים לעזוב אותו. ככל הידוע לי ‏מדובר במספר דמיוני). דייב ליזוסקי עדיין מנסה להיות גיבור הלא-על קיק-אס, ומקבל שיעורים ‏מהמומחית מספר אחת לנושא: מינדי מקרידי, המכונה היט-גירל. בינתיים, יותר ויותר אנשים ‏לובשים תחפושות ומנסים להיות גיבורים, בעוד רד-מיסט, ששינה את הכינוי שלו למאדרפאקר, ‏מכריז על עצמו כעל ארכי-נבל ומקים צוות של רשעים, הכולל בין השאר את אולגה קורקולין ‏הישראלית הענקית בתפקיד "אמא רוסיה". וזה… פחות או יותר הכל. אנשים הורגים אנשים, כמובן, ‏ויש עלילות ועלילות משנה, אבל בגדול, הרעים רוצים להיות רעים, הטובים רוצים להיות טובים, אז ‏הם נלחמים. לא בדיוק טוויסט חדשני שמאיר את כל הסדרה באור חדש.‏

אבל זה כיף. בחלקו הראשון, הסרט נכנס ישר לקצב של "קיק-אס" בלי לפספס פעימה: הוא מהיר, ‏מצחיק, היט-גירל עדיין שולטת. האימונים שלה ושל קיק-אס מצוינים. קיק-אס פוגש את צוות ‏הגיבורים "צדק לנצח" – כי גיבור בודד אחד כבר לא הולך בעידן "הנוקמים", כמובן. הם חבורה ‏חמודה מאוד: ההצגה שלהם ושל סיפורי הרקע שלהם משעשעת בכל פעם מחדש. את מנהיג ‏החבורה מגלם – היטב, וברצינות מלאה – ג'ים קארי.‏
‏ ‏
כמובן, מה שקורה לקיק-אס הוא שולי. כמו בסרט הראשון, הכוכבת האמיתית היא היט-גירל, ‏והסרט יודע את זה. היא אמנם כבר לא בת 11, אבל היא עדיין קלואי גרייס מורץ. היא, כמובן, ‏הדמות הכי טובה, סצינות האקשן בכיכובה הן הכי טובות, עלילת המשנה שלה היא הכי תמוהה. ‏היט-גירל מחליטה שנמאס לה להיות כזאת מיוחדת, חזקה ומגניבה, והיא רוצה להיות בת-עשרה ‏אופיינית ורגילה. משום מה, היא מתחברת דווקא עם חבורת סנוביות עשירות ישירות מתוך ‏‏"ילדות רעות" – שהן, כמובן, מרושעות במידה שמגמדת את רשעי-העלק שבסרט. גם בחלק הזה ‏של הסרט ישנם רגעים טובים (ואחת דוחה להפליא), אבל כשהיא עוברת, לא ברור למה היא היתה ‏טובה, מלבד משיכת זמן.‏

בהמשך, ככל שהוא מתקרב אל השואודאון בסיום, הפגמים בחיקוי הופכים ליותר ויותר בולטים. ‏הסרט הקודם עסק, בדרכו הקלילה, במהות גיבור העל; הסרט החדש כולל משפטים כמו "אולי ‏בעצם זוהי המשמעות האמיתית של להיות גיבור על". הסרט הקודם לא עצר לרגע של שמאלץ ‏פעם בחצי שעה; הסרט הזה עוצר גם עוצר. הסרט הקודם היה מפתיע; כאן, כל ההתפתחויות ‏צפויות מראש. הסרט הקודם כלל המון רפרנסים לקומיקסים אחרים ששולבו בדיאלוג ובעיצוב בלי ‏לפגום בקצב של הסרט; בסרט החדש המצלמה משתהה על חולצה עם כיתוב משעשע הרבה זמן, ‏כדי לוודא שלא פספסתם. בסרט הקודם היתה לקיק-אס חברה; הסרט החדש נפטר ממנה בתירוץ ‏חלש בתוך סצינה אחת. אני שונא שסרטי המשך עושים את זה.‏

כמו הסרט הראשון, גם "קיק-אס 2" הוא בהחלט ברוטלי (אם כי הוא מאוד מרוכך בהשוואה ‏לקומיקס עליו הוא מבוסס). ההבדל הוא שהפעם אין מאחורי האלימות שום דבר. הרעיון של הסרט ‏הראשון היה "מה יקרה אם מישהו ינסה להיות גיבור על בעולם האמיתי?" (תשובה: הוא יקבל ‏מכות רצח ובטח ימות תוך שבוע). הנקודה היתה שבניגוד לעולם הקומיקס, שבו אנשים חוטפים ‏מכות מכאן ועד הודעה חדשה ואקדחים עושים רעש אבל לא חורים באנשים, בעולם האמיתי ‏כשהולכים מכות זה כואב, ומדמם, ולפעמים גפיים מסוימות מופרדות מהגוף באופן בלתי הפיך. ‏אלא מה, מהר מאוד העולם של "קיק-אס" הפסיק להיות אמיתי והתחיל להיות עולם של סרטי ‏אקשן מצויים. בסרט השני, זוהי כבר נקודת המוצא, וכל הניסיונות להציג את עולם הסרט כ"עולם ‏האמיתי" הם מגוחכים לגמרי. האקשן עדיין מגניב, בהחלט, אבל הוא מתנהל לפי כל החוקים ‏והנורמות הידועות של סרטי אקשן (הרעים יכולים לירות על הטוב 20 כדורים ולעולם לא לפגוע; ‏הטוב יכול לירות ב-20 רעים ולעולם לא לפספס). אז תזכירו לי שוב, מה היתה הפואנטה בעצם? ‏אנחנו רואים דם רק בשביל הדם? מתבקש להשוות את הסרט לסרט אחר כלשהו שאולי שמעתם ‏שיצא השבוע. אבל ב"מי מפחד מהזאב הרע" זו לא עצם העובדה ששוברים למישהו אצבע שמוצגת ‏כבידור. האלימות שם מרתיעה ומפחידה. ב"קיק-אס 2", אנשים – רעים וטובים – מכוסחים מול ‏המצלמות באופן גרפי מהמקובל, ואם הבנתי נכון, התגובה שהסרט מצפה לה על כך היא "ווי, איזה ‏כיף".‏

כדי לחתום את הטעם הרע, הסרט מסתיים ברגע מיותר להפליא, אידיוטי ומכעיס. הוא היה גורם לי ‏לשנוא את כל הסרט, אלמלא הוא היה מגיע ממש בסיום, אחרי שכבר נאלצתי להודות בפני עצמי ‏שלמרות כל המגרעות של "קיק-אס 2", נהניתי ממנו. נראה כאילו את הסרט הזה עשו אנשים שראו ‏ואהבו את הסרט הראשון, ומאוד משתדלים לעשות את אותו הדבר. הם לא תמיד מצליחים, אבל ‏הם משתדלים. זה לא "קיק-אס". אבל זה עדיין כיף. ‏