הוא מציב באופן ברור את הבחירה בין חדר הילדים והבובות הישנות, הבטחון והתמימות, לעולם המבוגרים עם איפור ונשפים וריקוד עם מלך הגובלינים, כלומר – ביטוי של מיניות. חלק מהבגרות של שרה היא ההבנה ששני הדברים שהוא מציג הם מצגי שווא, שהתבגרות משמעה אחריות והתמדה ולא רק החלפת משחקי הילדים במשחקי מבוגרים.
בנוסף הוא משמש קריקטורה של הצורה בה היא מציגה את האם החורגת בתחילת הסרט, סמכות מוחלטת וגחמנית שלא אכפת לו ממנה אלא רק רוצה להשתמש בה (ואפילו באותו הקשר – של התינוק).
5
רצוּץ וּמצוּץ, xslf, פיטר גבריאל, אליס בארץ המראה, אדם קלין אורון?
קחו את העיצוב של החבובות וערבבו עם זה של המגדל של סרומן והעורק אי משר הטבעות. הוסיפו דמיון וטרוף פסיכדלי כמו שיש באליס בארץ הפלאות (הספר). הכניסו מאט הומור קלטי בסגנון הנסיכה הקסומה או הגביע הקדוש מלמעלה ואז טבלו בעוד קצת שירי פופ משנות השמונים וזה בערך מה שקיבלתם בתוספת כמויות של כישרון מצד הבמאי ג'ים הנסון. אני באמת לא מבין איך הסרט הזה לא הפך לאחד הסרטים האהובים בכול הזמנים. אם היו בוא עוד קצת בדיחות טובות מבחינתי הוא היה מושלם. מצד שני באמת יש בו כול כך הרבה דברים עד שהוא קצת מפוזר מדי.
ולגביי המסר או הרעיון. ראיתי את הסרט היום בפעם הראשונה מההתחלה ועד הסוף והוא מלא בכול כך הרבה דברים עד שקצת קשה לי לחשוב על הרעיון שבו למרות שבבירור היה כזה. בכול מקרה, אני מסכים אם Morin אבל בהחלט לא חושב שזה הכול. מעבר לעובדה שהוא סרט מטורף, הוא גם סרט חכם מאוד שמדבר על התבגרות חומריות, חברות, יאוש ועוד ועוד
הסרט הזה הוא מהסרטים הבולטים שאני זוכר שראיתי בילדותי. כלומר, לא ראיתי אותו מאז הילדות וזכרתי אותו ממש במעורפל, אבל בהחלט זכרתי שצפיתי בו כילד. אולי כי הוא היה כל-כך שונה וביזארי משאר הסרטים שראיתי אז. אבל היה קטע אחד שפתאום חזר אלי בבום.
ראיתי עכשיו את הביקורת של הנוסטלגיה קריטיק על הסרט, ואז הוא מגיע לקטע בו ג'ארת אומר "Nothing? Nothing, tralala?! (זה ב 10:55 בסרטון). אני נשבע שכמעט ירקתי את הקולה שהייתי באמצע לשתות. לא רק שזה בכלל ציטוט מצחיק ואקראי לחלוטין, פתאום נזכרתי שגם בתור ילד קטן שרואה סרט ממש מוזר, גם אז חשבתי שה"טרהלהלה" הזה לגמרי אקראי ולמה לעזאזל הוא אמר את זה? התשובה היא, כנראה, כי הוא דייויד בואי. אחח, איזה איש. חייב לצפות בסרט הזה שוב בהקדם.
היה לי קשה מאוד להגיע לדף הסרט הזהאחדב-10/04/2024 18:56
היה לי קשה מאוד להגיע לדף הסרט הזה
אחד
פורסם אפריל 10, 2024 ב 18:56
פשוט כי חיפשתי ״המבוך״ בדפי סרט ולא הגעתי לכלום.
גם בחיפוש הראשי הגעתי לביקורת של הסרט רק כשהוספתי בחיפוש את המילה ״ביקורת״ למילה ״המבוך״, ורק אז הצלחתי להגיע לביקורת ומשם לפה.
הייתי מציע להוסיף בשם הסרט בסוגריים את השם ״המבוך״, כדי שחיפוש בדפי סרט עם המילה ״המבוך״ יוביל לכאן.
סרט נפלא ויפה כל כך ויזואליתטקרויב-11/04/2024 14:51
סרט נפלא ויפה כל כך ויזואלית
טקרוי
פורסם אפריל 11, 2024 ב 14:51
כילדים קנו לאחים שלי ולי בעיקר-בעיקר סרטים משנות ה-80, וזה היה חלק מצוין ברצף. המסע שאינו נגמר, הנסיכה הקסומה, סרטי סטיבן שפילברג (אי.טי., הגוניס שפחות אהבתי, אינדיאנה ג'ונס שהיה משעשע מאוד), מלחמת הכוכבים, המבוך. כלומר, סרטי פנטזיה משנות ה-80. רוב המוזיקה ששמענו אז גם הייתה משנות ה-80 (היינו בטוחים שהאישה שאיתי של דיויד ברוזה יצא בשנות האלפיים, ומהחברים בבית הספר הבאנו את כוורת בתור איזו להקה מגניבה מהעבר, בואו נגיד שזמנים לא היו החלק החזק שלנו). המבוך היה המאוחר ביותר שמצאנו, אחרי שחיפשנו עוד סרט פנטזיה עם בובות כמו בסיפור שאינו נגמר, והוא היה מעולה (והכיר לאחים שלי את דיוויד בואי שזה דווקא היה חיסרון). סרט סוריאליסטי שלהרגשתי באמת מכוון לילדים ונוער ולא יורה בדיחות מעל הראש שלהם, כמו שהרגשתי בדרך כלל עם אליס בארץ הפלאות. הוא פתח לי פתח לאובססיה ספרותית סביב אגדות "מוחלפים", תינוקות וילדים שנחטפים על ידי פיות וגובלינים (ז'אנר שכנראה לא אחזור אליו לאחר ה-7 באוקטובר).
ומסכימה עם הפרשנות של מורין, ככה הבנתי בתור ילדה.
כנראה משום שהחטיפה שמתוארת בסרט נראית כמו הדבר הכי רחוק מחטיפה אמיתית על ידי ארגון טרור.
התינוק נראה מאושר עם חוטפיו הרבה יותר מכפי שהיה נראה לפני כן בביתו.
נראה גם שהם נותנים לו המון אהבה ומלך הגובלינים רוצה להפוך אותו לבנו.
כלומר, כן, הוא מקפיץ אותו באוויר בצורה יותר מדי מרתיעה, ועדיין זה לא משהו שמזכיר באיזושהי צורה חטיפה ע״י ארגון טרור אכזרי.
מניח שמישהו שמכיר אישית את אחד החטופים (או היה חטוף בעצמו) יראה את הסרט אחרת לגמרי, אבל לי אישית זה לא הזכיר את ה-7 באוקטובר ולא היווה טריגר בשום צורה.
מהסרטים המקסימים שהיו
(ל"ת)
וואו , איזה טריילר נפלא
(ל"ת)
סרט נהדר, שאפשר לראות שוב ושוב
סיפור התבגרות של נערה שאינו "סיפור התבגרות נשי", כלומר, מדבר על התבגרות ואחריות, ולא על נישואין וזוגיות. וגם חמוד להפליא.
הכל נכון
אם כי יש שיצביעו על כך שדייויד בואי במכנסי עור מכניס פן מיני שלא ניתן להכחיש לסיפור ההתבגרות הזה.
זו דעתי על הסרט:
קחו את העיצוב של החבובות וערבבו עם זה של המגדל של סרומן והעורק אי משר הטבעות. הוסיפו דמיון וטרוף פסיכדלי כמו שיש באליס בארץ הפלאות (הספר). הכניסו מאט הומור קלטי בסגנון הנסיכה הקסומה או הגביע הקדוש מלמעלה ואז טבלו בעוד קצת שירי פופ משנות השמונים וזה בערך מה שקיבלתם בתוספת כמויות של כישרון מצד הבמאי ג'ים הנסון. אני באמת לא מבין איך הסרט הזה לא הפך לאחד הסרטים האהובים בכול הזמנים. אם היו בוא עוד קצת בדיחות טובות מבחינתי הוא היה מושלם. מצד שני באמת יש בו כול כך הרבה דברים עד שהוא קצת מפוזר מדי.
ולגביי המסר או הרעיון. ראיתי את הסרט היום בפעם הראשונה מההתחלה ועד הסוף והוא מלא בכול כך הרבה דברים עד שקצת קשה לי לחשוב על הרעיון שבו למרות שבבירור היה כזה. בכול מקרה, אני מסכים אם Morin אבל בהחלט לא חושב שזה הכול. מעבר לעובדה שהוא סרט מטורף, הוא גם סרט חכם מאוד שמדבר על התבגרות חומריות, חברות, יאוש ועוד ועוד
.Blast form the Past
הסרט הזה הוא מהסרטים הבולטים שאני זוכר שראיתי בילדותי. כלומר, לא ראיתי אותו מאז הילדות וזכרתי אותו ממש במעורפל, אבל בהחלט זכרתי שצפיתי בו כילד. אולי כי הוא היה כל-כך שונה וביזארי משאר הסרטים שראיתי אז. אבל היה קטע אחד שפתאום חזר אלי בבום.
ראיתי עכשיו את הביקורת של הנוסטלגיה קריטיק על הסרט, ואז הוא מגיע לקטע בו ג'ארת אומר "Nothing? Nothing, tralala?! (זה ב 10:55 בסרטון). אני נשבע שכמעט ירקתי את הקולה שהייתי באמצע לשתות. לא רק שזה בכלל ציטוט מצחיק ואקראי לחלוטין, פתאום נזכרתי שגם בתור ילד קטן שרואה סרט ממש מוזר, גם אז חשבתי שה"טרהלהלה" הזה לגמרי אקראי ולמה לעזאזל הוא אמר את זה? התשובה היא, כנראה, כי הוא דייויד בואי. אחח, איזה איש. חייב לצפות בסרט הזה שוב בהקדם.
היה לי קשה מאוד להגיע לדף הסרט הזה
פשוט כי חיפשתי ״המבוך״ בדפי סרט ולא הגעתי לכלום.
גם בחיפוש הראשי הגעתי לביקורת של הסרט רק כשהוספתי בחיפוש את המילה ״ביקורת״ למילה ״המבוך״, ורק אז הצלחתי להגיע לביקורת ומשם לפה.
הייתי מציע להוסיף בשם הסרט בסוגריים את השם ״המבוך״, כדי שחיפוש בדפי סרט עם המילה ״המבוך״ יוביל לכאן.
תמיד אפשר לחפש בדפי סרט לפי השם באנגלית
(ל"ת)
וואלה, שכחתי מזה
ועדיין אני חושב שכדאי להוסיף ״המבוך״ בסוגריים כדי להקל על מציאת הדף.
סרט נפלא ויפה כל כך ויזואלית
כילדים קנו לאחים שלי ולי בעיקר-בעיקר סרטים משנות ה-80, וזה היה חלק מצוין ברצף. המסע שאינו נגמר, הנסיכה הקסומה, סרטי סטיבן שפילברג (אי.טי., הגוניס שפחות אהבתי, אינדיאנה ג'ונס שהיה משעשע מאוד), מלחמת הכוכבים, המבוך. כלומר, סרטי פנטזיה משנות ה-80. רוב המוזיקה ששמענו אז גם הייתה משנות ה-80 (היינו בטוחים שהאישה שאיתי של דיויד ברוזה יצא בשנות האלפיים, ומהחברים בבית הספר הבאנו את כוורת בתור איזו להקה מגניבה מהעבר, בואו נגיד שזמנים לא היו החלק החזק שלנו). המבוך היה המאוחר ביותר שמצאנו, אחרי שחיפשנו עוד סרט פנטזיה עם בובות כמו בסיפור שאינו נגמר, והוא היה מעולה (והכיר לאחים שלי את דיוויד בואי שזה דווקא היה חיסרון). סרט סוריאליסטי שלהרגשתי באמת מכוון לילדים ונוער ולא יורה בדיחות מעל הראש שלהם, כמו שהרגשתי בדרך כלל עם אליס בארץ הפלאות. הוא פתח לי פתח לאובססיה ספרותית סביב אגדות "מוחלפים", תינוקות וילדים שנחטפים על ידי פיות וגובלינים (ז'אנר שכנראה לא אחזור אליו לאחר ה-7 באוקטובר).
ומסכימה עם הפרשנות של מורין, ככה הבנתי בתור ילדה.
איך להכיר את דיוויד בואי יכול להיות חסרון?
(ל"ת)
כשראיתי אתמול את הסרט לראשונה זה לא הרגיש לי טריגרי כלל
כנראה משום שהחטיפה שמתוארת בסרט נראית כמו הדבר הכי רחוק מחטיפה אמיתית על ידי ארגון טרור.
התינוק נראה מאושר עם חוטפיו הרבה יותר מכפי שהיה נראה לפני כן בביתו.
נראה גם שהם נותנים לו המון אהבה ומלך הגובלינים רוצה להפוך אותו לבנו.
כלומר, כן, הוא מקפיץ אותו באוויר בצורה יותר מדי מרתיעה, ועדיין זה לא משהו שמזכיר באיזושהי צורה חטיפה ע״י ארגון טרור אכזרי.
מניח שמישהו שמכיר אישית את אחד החטופים (או היה חטוף בעצמו) יראה את הסרט אחרת לגמרי, אבל לי אישית זה לא הזכיר את ה-7 באוקטובר ולא היווה טריגר בשום צורה.