כמו התעלות רק עוד יותר טיפשי ומנופחהקרפד המתעתעב-22/08/2014 00:34
כמו התעלות רק עוד יותר טיפשי ומנופח
הקרפד המתעתע
פורסם אוגוסט 22, 2014 ב 0:34
הסקט הזה היה נראה כמו פארודיה על "התעלות" אם הוא לא היה לוקח את עצנו כל כך ברצינות.
ומכל השחקנים רק מורגן פרימן נראה נבוך במידה הראויה מגיבוב בלבולי המוח שהתסריט כופה עליו להגיד…
באמת דומה להתעלות-רעיון מעניין עם אמירה מעניינת שאפשר לפתח לדיון מרתק. אבל סרט טיפשי, סקרלט מביכה את עצמה וסתם חבל. נכון יש רגעים יפים, למשל-(ספויילר) המעבר אחורנית בזמן שרואים את ההתקדמות האנושית-מרהיב אבל בגדול פספוס וטעם רע. סרט שמדבר על אינטליגנציה מפותחת ורק מזלזל בה.
לתסריטאי היה רעיון (מה קורה כשמשתמשים ב-10%, 20%, 50% טכן הלאה) מהמוח, אבל במקום להעביר אותו בתוכנית בערוץ דיסקברי הוא החליט לכתוב סרט אקשן בינוני וללהק בחורה יפה לתפקיד הראשי.
נכון,מי שמחפש בסרט הזה משהו עמוק שיגרום לו לחשוב אחר כך על משמעות החיים – לא זה המקום,למרות שהסרט מאוד מנסה לגרום לנו לחשוב שזאת המטרה שלו.
אבל,וזה אבל גדול – יש פה אחלה בניית מתח (גם אם יש כמה חורים בעלילה),משחק מדהים של ג'והנסון (בדגש על סצנת הפתיחה) ואקשן טוב. לדעתי,כל עוד מי שיגיע לסרט יבין שהרעיון הוא בעיקרון שהבמאי קרא איפשהו על הרעיון של "אנחנו מנצלים רק 10 אחוזים מיכולות המוח שלנו",דמיין מה היה קורא אם,לקח כמות עצומה של משאבים ואת מיטב הטכנולוגיה של ימינו ויצר סרט יפיפה,מהנה,אבל חסר כל עומק מאשר,שוב-מה היה אם.
ואגב,לגבי "מיתוס עשרת האחוזים" – מה שכתוב בויקיפדיה זה איש קש,אף אחד לא טוען ש90 אחוז מהמח נשאר בלי שימוש. אלא שיש לנו גישה מודעת למעט מאוד פונקציות שנשלטות ע"י המח (מן הסתם שהרעיון לכמת את הדבר הזה לאחוזים הוא רק להמחשה),וזה דבר שבבסיסו הוא נכון.
מד"ב סטנדרטי כזה. אם כי בהחלט יכול להיות שאפקט הנמכת הציפיות פעל כאן (חבל שאי אפשר לוודא שהוא יפעל רק באופן חד סטרי, ולא יהיה גם אפקט מקביל של העלאת ציפיות מסרט טוב).
החצי הראשון של הסרט, או שני השלישים הראשונים, מתנהלים די בסדר ולקראת הסוף הוא מתחיל קצת להשתגע, ומזכיר סדרות טלוויזיה מד"ביות.
יש שם קטעים נחמדים, יש קטעים טיפשיים (ספוילר: אם כבר ב-20% היא מפעילה ג'די-מיינד-טריקס ואח"כ גם מרדימה אנשים, למה לא לעשות את זה עד סוף הסרט? למה לא להזיז מהדרך בעדינות את המכוניות שמפריעות לה בדרך? למה היא לא יכולה להתרכז גם במה שקורה בתוך המעבדה וגם לעזור בקרב שמתנהל בחוץ?). זה פשוט סרט שקופץ מעל הפופיק. כשהגיבור שלך הוא סופרמן כל יכול, תמיד יצוצו בעיות. ולמרות זאת, יש סרטים שזה פחות בולט בהם.
מה שבטוח, האורך שלו (אפילו לא שעה וחצי. מה נהיה?) לא מצדיק את המחיר של האיימקס (עוד שטות שצריכה לחלוף מהעולם, כמו תלת מימד).
מה קשור אורך הסרט לנושא האיימקס? אתה משלם יותר על כרטיס לסרט איימקס כדי לראות את אותו הסרט על מסך גדול יותר. זה לא קשור לאורך הסרט בדיוק כפי שאתה לא משלם פחות על סרט קצר יותר באולם קולנוע רגיל.
חוץ מזה, ראוי להגיד שהאיימקס שיש בישראל הוא לא איימקס "אמיתי". זה איימקס דיגיטל, שאי אפשר להשוות בינו לבין איימקס כמו שאיימקס אמור להיות. בתור מי שיצא לו לראות טיפ-טיפה סרטי איימקס "אמיתיים" שהוקרנו בארץ בתקופה הקצרה שבה היה כזה דבר בחיפה, אני יכול להגיד שזה בהחלט שווה את מחיר הכרטיס and then some.
מצד שני, ראיתי כמה סרטים באולם האיימקס דיגיטל של יס פלאנט, ואני יכול להגיד שלמרות שהוא לא איימקס כפי שאיימקס צריך להיות, הוא עדיין אולם נהדר, שהתלת-מימד שלו תמיד טוב יותר בשלוש רמות מעל תלת-מימד באולמות קולנוע אחרים, ככה שבמקרים מיוחדים (נניח, Guardians of the Galaxy) הוא בהחלט שווה את מחיר הכרטיס.
יש קשר רק לתחושת החמיצות שיצאים איתה. זה לא משהו רציונלי. פעם קניתי דיסק במחיר ממוצע וגיליתי שאורך המוזיקה שבו הוא חצי שעה, אם אני זוכר נכון. זה מעצבן אבל זה חוקי.
בכל מקרה, אני לא בא לטעון שזה לא בסדר ושמחיר הסרט צריך להקבע לפי אורכו. אני בעצמי נתתי פעם כאן באתר את התשובה המנוגדת של מחירים אחידים לחולצות XXXXL ולחולצות XS. יש מוצרים שמתנהגים ככה ויש מוצרים שמתנהגים ככה, וזה הכל עניין של הרגלים. לא מצפה לשינוי, זו סתם היתה הוצאת קיטור על מחיר הכרטיס משולבת בתהיה לגבי אורך הסרט.
לגבי איימקס, אני אישית טרם השתכנעתי שמדובר במשהו מיוחד ששווה את הכסף. אני יכול לשבת בסרט רגיל בשורה 4 או 2 ולחוות אותה חוויה. רק ששם לא עוטפים לי את זה זה בצלופן מרשרש ואומרים לי שזו חווית צפיה ייחודית.
אורכם היה כ-40 דקות, והיום כל דיסק הוא 70 דקות. ההתארכות לא הופכת דיסק או סרט ליותר טובים, בדרך כלל להיפך. הנטייה הנפוצה לאחרונה לפיה סרט צריך להימשך שעתיים ומעלה, בעיקר גורמת להתמרחות מיותרת ומשעממת שהיתה מרוויחה מעריכה וקיצוץ אפקטיביים.
ראה ההוביט כדוגמה, אבל יש עוד הרבה אחרות.
דיברתי על תחושת החמיצות, שהיא לא משהו רציונלי. אנחנו פשוט מורגלים לקבל יותר כשמשלמים יותר. אבל כמו שציינתי, זה לגמרי תלוי-מוצר. אני אשלם אותו דבר על חולצה גדולה או על חולצה קטנה, אבל אין סיכוי שיבקשו ממני אותו סכום על גביע גלידה כשיש בו מספר שונה של כדורים. ואין סיכוי שדיסק כפול/משולש יעלה סכום זהה כמו דיסק בודד. למה? ככה זה.
אם לחזור לאיכות (ולטעם אישי) ואם אני זוכר נכון, הדיסק ההוא (Sonny Side Up) כולל קטעים מהאהובים עליי ביותר. גם אם הוא לא אחד האלבומים הגדולים בהיסטוריה.
או בקיצור, כן
בערימת התוהו ובוהו שנקראת "לוסי", לא ניתן למצוא הרבה הגיון, כיף או שנינות מסוימת; למעשה, לא ניתן למצוא כאלו בכלל כמעט. וזה מאוד משונה ואפילו קצת עצוב, לראות איך במאי – בשם לוק בסון – שלפני 20 שנה יצר כמו בדרך נס, את "לאון" הכה מיוחד ויוצא דופן, אחראי היום לסרט שמנסה לדחוף יותר מדי בזמן קצר מדי – ולא זו בלבד, גם לא מתעמק באמת בנושאים בהם הוא, לכאורה, עוסק או מתיימר לבקר.
למען האמת, זה די לגיטימי. לוק בסון הוא יוצר קולנוע שכותב או מביים סרטים, בהתאם לשנה בה הוא נמצא. כך למשל, את "חטופה" הוא כתב ברוח העולם הטכנולוגי שהסמארטפון החל להיות חלק חשוב ממנו. כאן, ב"לוסי", הוא מנסה להטיף על עולמינו כיום, בשנת 2014. עולם שמתנהל בקצב מהיר מדי ומתנער לרוב מהסתכלות רחבה והתעמקות בדברים באשר הם. בסון ניסה לעמוד על הרע שבעולמינו הנורא מפותח טכנולוגית, אך בדרך שקע בבוץ של חומריו ויצר סרט שנראה ומרגיש בדיוק כמו העולם אותו הוא מנסה לבקר – מהיר, ריקני ומנופח.
תראו, זה לא סרט נוראי, כן? הומור למשל – יש, ההתחלה מצחיקה ופה ושם ישנם קטעים די מבדרים; האקשן, מגיח לעיתים, לרוב הוא סוג ב' וכשהוא נורמלי הוא עשוי בצורה מטופשת מאוד (ומעוררת גיחוך), אבל עדיין – בסדר; הבימוי הצליח לקרוץ לי כמה פעמים (וגם החזרתי לו קריצה) – משהו בו היה שופע חן ומושך את העין.
לעומת זאת, עומק ומסר מנסים למצוא את דרכם לכל אורך הסיפור המטופש נורא, אך ההרגשה בסוף, ובכנות, גם די לקראת האמצע, היא של החמצה. לא מובן מה ניסו להעביר כאן וגם אם כן מובן, אז לא ככה מעבירים מסר כזה. במובן מסוים אפשר להגיד שהעלילה היא כזו: לוסי היא בחורה שמקבלת כוחות על ויוצאת לגלות על נפלאות העולם. אלא שכבר עשו דברים דומים ואף טובים יותר, בהם: "כרוניקה בזמן אמת" המקסים באפלוליותו ובבגרותו, שני יסודות שלא קיימים ב"לוסי" בכלל. "לוסי" מנסה לעשות ב-90 דקות מה שקבוצות כדורגל לפעמים לא מצליחות לעשות ב-120 דקות, פלוס זמן פציעות ופנדלים – ליצור עניין. הוא מנסה להיות כיף מאוד ונכשל, מנסה להיות ייחודי ומפספס; מנסה לשלב בין דרמה לאקשן לקיטש, לסטייל, אך בשום דבר איננו באמת טוב וזו בדיוק בעייתו – חוסר המיקוד והזגזוג המשווע שלו.
כמו כן, חייב לציין לרעה את מורגן פרימן. מה נסגר איתך בנאדם? זה המשך של "התעלות" מבחינתך? כנראה כשיש באמתחתך כל-כך הרבה קלאסיקות, אתה כבר פחות מסתכל על הפרויקטים אליהם אתה נכנס. השנתיים האחרונות הן על-הפנים בשבילו, למעט "סרט לגו" ו-"סוף סוף וגאס", הבנאדם די שיחק את אותה דמות רדודה ופלקטית לכל אורך התקופה הזאת.
ועכשיו לגבי גברת ג'והנסון, הייתי אומר שהיא זאת שעושה את הסרט. אבל, אין פה ממש מה לעשות. כל כוסית אחרת יכלה בקלות להשתחל לנעלי העקב השחורות של לוסי ולעשות יופי של עבודה בלהעיף אנשים לשמיים בעזרת מבט. סבבה סקרלט, את כוסית, הבנו את זה עוד ב-2003, מהשוט הראשון והנפלא באורך חצי הדקה שמוקדש כל כולו לאגן שלך ב"אבודים בטוקיו" של סופיה קופולה (שגם היא אגב במאית משונה מאוד), אין צורך שתזכירי לנו את זה כל פעם מחדש. ג'והנסון לא עושה כאן שום דבר מיוחד, רק מדברת בקול קר וחושבת שהיא הארי פוטר. בכנות, לשמוע את הקול המקורי והצרוד שלה, גם במחיר של לא לראות אותה, נשמע לי עדיף. "היא 2", מישהו?
אם הייתי צריך לתת ציון ליצירה המבולגנת הזאת, הוא כנראה היה 6/10.
בעיקר בזכות בימוי די מגניב ומסוגנן לעיתים, פסקול חמוד בהחלט והשחקן הזה שנראה כמו שילוב קריפי ביותר של עמוס תמם ושלום מיכאלשווילי.
לנוחיותכם, תמונה: http://www.imdb.com/media/rm1646502912/nm0906756?ref_=nmmd_md_pv
הוא יצטרך:
א. לספר איך לוסי מחליטה להצטמצם לנוכחות חלקית בלבד כמערכת הפעלה. בין אם היא בוחרת במודע להוריד פרופיל, להסתפק במועט, מאבדת עניין בעולם הרחב, או פשוט בא לה קשר אנושי עם בני אדם, בלי מחויבות להיות גופנית.
ב. לכלול את סקרלט ג'והנסון, כמובן.
החצי שעה הראשונה של הסרט הזה הייתה אחד הדברים המוזרים ביותר שראיתי השנה בקולנוע. זה היה כמו טלוויזיה שמשודר בה סרט עם סקרלט ג'והנסון, הרצאה מדעית של מורגן פרימן ונשיונל ג'יאוגרפיק, ומישהו צופה בה ולא יודע מה מהם בא לו לראות אז הוא כל הזמן מזפזפ בין לבין. אחר כך הסרט קצת מתייצב, אבל עדיין נשאר די מטופש ולא ממש מעניין. גם האקשן לא כזה מלהיב. עדיף כבר לראות שוב את "ללא גבולות".
הפתיחה של הסרט היא מצוינת. חוסר האונים של לוסי כשהיא נקלעת לסיטואציה שגדולה עליה ללא יכולת להימלט (כמו האלגוריה שהסרט עצמו עושה, היא העכבר שמתפתה ונקלע במלכודת עם הגבינה). למרות שהיה לי ברור שלוסי תהיה בסדר עדיין לא יכולתי שלא לחשוש לשלומה, בעיקר כי כמוה לא היה לי מושג מה לעזאזל המאפיונרים האלה רוצים ממנה. הרעיון לא לשים כתוביות כשהמאפיונרים הסינים מדברים ביניהם היתה חכמה מאוד, וכל הסצינות במשרד של הבוס היו מלחיצות ואינטנסיביות מאוד. סקרלט גם היתה מצוינת. לרגע חשבתי שהנה, לוק בסון סוף סוף חזק לעצמו אחרי כל כך הרבה שנים של בינוניות.
אבל אז הסרט המשיך…
מסרט מאפיה אינטנסיבי הוא הפך לפסדו פילוסופי בולישטי ואידיוטי לחלוטין. אבל ההחלטה הכי מטומטמת ללא ספק היתה לגרום לדמות של לוסי להרגיש, או יותר נכון *לא* להרגיש כלום מהרגע בו היא מקבלת את כוחות העל שלה. זה הפך את הדמות שלה ממעניינת בין רגע לריקנית ומשעממת. והמשחק של ג'והנסון בהתאם נהפך לעצי ומעצבן. במשך כל הסרט היא הסתובבה עם אותה הבעה על הפנים, הופכת עולמות בהקשת אצבעות. אף אחד לא באמת היה יכול לעצור אותה, מה שעוד יותר גרע מהסרט. כשהדמות הראשית היא בלתי מנוצחת אז מה פה בדיוק הפואנטה? אפילו שאני יודע שהדמות הראשית לא הולכת למות הסרט לפחות צריך לגרום לי להאמין, אפילו לרגע, שאולי אני טועה (כמו שעשתה פתיחת הסרט).
אפילו אחרי המהפך המיותר הזה לסרט היה סוג של פוטנציאל, אבל במקום זה הוא החליט להפוך את עצמו לסדנאת הרצאות מייגעת שנשענת על תאורית ה"אנחנו משתמשים רק בכ-10 אחוז מהמוח שלנו" שאפילו לא נכונה (ואם זה לא מספיק הסרט בחוצפתו עוד מוסיף לטעון שהדולפינים משתמשים ב-20% מהמוח שלהם, אה?!).
ועוד יותר מעצבן זה… שנראה שיוצרי הסרט דווקא עשו מחקרים. כלומר, לא מחקרים על המוח האנושי אבל כן נראה שהם חקרו על הרבה דברים אחרים: האישה הראשונה, דרווין, האנטומיה של הגוף האנושי, אפילו הריונות. דווקא על המוח לא נראה שהושקעה באמת טיפת מחשבה.
המצחיק הוא שהסרט דווקא כן מעלה תאוריה אחת מעניינת, על זה שאנחנו תופסים את המציאות לפי משוואות וזו תפיסה צרת אופקים ושיכול להיות הרבה יותר שאנחנו לא מודעים לכך שפועל מעבר לאותם משוואות, כולל המוות (לוסי רומזת על זה כשהיא אומרת לשוטר "אנחנו אף פעם לא באמת מתים"), זו תאוריה מעניינת אחת שקבורה תחת ערמות של בולשיט וטמטום ולכן קשה לשים לב אליה. חבל. היה יכול להיות יותר מעניין אם הסרט היה מתמקד דווקא על התאוריה הזאת.
מידי פעם אני צריך להזכיר לעצמי מה זה לראות סרט גרוע. לא "גרוע-בקטע-טוב", גרוע ברמה של "וואו כמה שזה היה גרוע, לא להאמין שיוצרים סרטים כאלו".
הסרט הוא בגדול מטריקס 2, רק שב- 95% מהזמן אני צופים בשיחה של הארכיטקט ורק ב- 5% יש מכות. לוסי כל הזמן מדברת – וכל מה שנאמר הוא פילוסופיה בגרוש ניו-אייג'ית שהזכירה לי את "בליפ"… ובחיי שהייתי מצליח להתחבר יותר אם היה מדובר ב"קסם" או ב"כח", אבל פה הם מדברים על ביולוגיה והמח וזה כ"כ מטופש ורחוק מהמציאות שזה כואב.
הנבלים מגוחכים, ובגלל שלוסי כ"כ עצמתית עם כוחות העל שלה זה מרגיש כמו לצפות בסרט "סופרמן נגד הנמלים במטבח". אתה לא דואג לה, ולאור המבט האטום גם לא כ"כ אכפת לך ממנה.
וה progress bar הזה שמציג עד כמה שהסוללה טעונה… גאד.
קשה להתחרות ברמת הטמטום של הסרט. והוא מתחיל כל כך יפה שחשבתי שזה מפצה על הטימטום ואפשר לחיות איתו. השוטים הראשונים שמערבבים "נשיונל גאוגרפיק" ואת העלילה בנויים נפלא. אבל בשלב כלשהו באמצע הסרט הופך לסלט של ממש כשלעלילה נדחפת בכח דמות גברית (חתיך הורס אבל איך לעזעזל הוא קשור ובמה הוא תורם ללוסי?) וחצי מקטעי האקשן לא הגיוניים עלילתית.
וכמובן הפילוסופיה ההזויה שבניגוד לעמדתו של jbar אני חושבת שהיא הרבה יותר הזויה מבליפ. אם חשבתם שבליפ מפגר, אז באמת שחובה לכבות את המח בזמן הצפיה. כמובן שחוץ מהנוירונים שקשורים לעיבוד תמונה ושמע, כן זה כולל חלקים נרחבים במח כי הם מפעילים גם כל מיני חלקים רגשיים שלמעשה מפעילים סתם כך מעצם צפיה בסרט מעל ל10% מהמח שלנו.
והסוף פשוט מזעזע.
כמה הערות קטנות מדעיות:
– הסרט לא מתיחס ל10% בצורה מטפורית, ממש בהתחלה מורגן פרימן נוקב במספר הנוירונים ואז הוא טוען שאנחנו מנצלים רק 10% מאלה. אי אפשר לעשות פה הנחות.
– הוא אף מגדיל לתאר את מספר הקשרים הנוירונאלים כמספר כמעט אינסופי ומבוזבז. למרבה האירוניה, יודעים כבר שקשרים נוירונאליים לא מנוצלים פשוט מתים. כן חברים, מה שלא תבנו במח עד גיל 20 כבר לא תוכלו לבנות לעולם.
– הכי התרגשתי שהסרט נפתח בלוסי אחרת. רעיון חמוד. רק שבמקום לתת לאנשים להפעיל קצת את המח דקה אחר כך מקבלים הסבר.
– וזה פספוס באופן כללי כי לוסי האחרת מוצגת שפופה ונכנסת לתוך כל פילוסופיית המח, כי כמובן שזהו המסלול האבולוציוני אלינו. בפועל באבולוציה של האדם אוסתרלופיתקוסים ואחרים היו שימפנזות עם אגן מסובב. רוב העץ האבולוציוני של האדם מורכב מקופים, עם מח של קופים, שפשוט הלכו ישר. רק בשלבים מאוד מאוחרים בעץ האבולוציוני של ההומינידים המח התחיל לגדול.
– אגב זה אנחנו לא ההומיניד בעל המח הכי גדול. לניאנדרתלים היה מח גדול הרבה יותר (הבדל של כ400 גרם) וכפועל יוצא עם יותר נוירונים. הם לא יכלו לדבר, לא היתה להם חקלאות והם לא שרדו ממש. אולי הם ניצלו רק 3%.
והיו אינטיליגנטים כמו ההומו ספיאנס בזמנם. המחלוקת היחידה שנשארה היא האם הייתה להם מחשבה סימבולית, מה שמגלים עם הזמן שאכן הייתה להם, אבל לא ברמה של ההומו ספיאנס. את ההבדל המהותי ביותר אפשר לראות בריטואלים בזמן הקבורה ובציורי המערות שמתגלים.
להומו ספיאנס לא הייתה חקלאות הרבה אחרי שהניאנדרתלים נכחדו, ואומנם הם לא שרדו בצורתם הרגילה, אבל כבר ידוע כיום שהם "התבוללו" עם הומו ספיאנס.
עוד ניטפוק קטן, מלבד הניאנדרתלים, יש לפחות עוד הומיניד אחד עם מוח ששווה בגודלו לשלנו.
והרבה יותר מזה בהיסטוריה פרה-עתיקה,
עד שהייתי נזהר מאוד מקביעה מה 'ידעו' ומה לא, או מכל קביעה חברתית כלשהי. אפשר לדעת שהיו מנהגי קבורה אם אתה מוצא קבר מסודר, אבל די קשה לדעת איך תקשרו ואיך לא בהעדר עדות כתובה או הוכחה חותכת אחרת.
והתהליכים שכרוכים ביצירתם שהניאנדרתלים ידעו ליצור. לדוגמא, הדבקת ראש אבן משונן שיצירתו מסובכת, למוט עץ עבה יחסית בעזרת דבק שהניאנדרתלים הכינו בתהליך די ארוך. הדרך היחידה להעביר כזה ידע מדור לדור זה באמצעות תקשורת כלשהי, גם אם לא דיבור.
איזה סוג תקשורת זה מוכיח שיש להם?
(במקרה הספציפי ההוא, חיקוי. אבל הנקודה שלי, שיש כמה אופציות, יש אולי עוד אופציות שאנחנו לא חושבים עליהן, והכרעה על סמך מעט מאוד הנתונים שיש לנו היא בעייתית מאוד, ובטח שקשה לדעת אם הם *לא* ידעו לדבר או *כן* ידעו).
בנוירולוגיה התפתחותית מבדילים בין תקופות קריטיות ללמידה, תקופות סנסיטיביות, ותקופות סתמיות. התקופות הקריטיות אלו תקופות שבהן אתה מפתח כישורים חדשים מכלום, ואם פספסת את החלון שלך, לא התפתחו הסינפסות ("קשרים נוירונאלים" כמו שאת קוראת להם) ואחר כך יהיה לך מאוד קשה לפתח אותם, אבל לא בלתי אפשרי (אנשים לומדים מחול, נגינה ואפילו שפה חדשה בגילאים מאוחרים).
התקופות הקריטיות והסנסיטיביות מחולקות לתחומי למידה כפי שאובחנו ע"י נוירולוגים, ולא "אחרי גיל עשרים המוח לא מתפתח". לצורך העניין, שפה ודיבור (שני תחומים שונים) קריטי לפתח עד גיל שש, כשלעיתים (בעיקר בנוגע לשפה) הגבול לפעמים הוא גיל שלוש. התקופה הסנסטיבית למוטוריקה היא הפרה-התבגרות (preadolescence).
האדם הניאנדרטאלי יליד אירופה היה, ככל הנראה, הרבה יותר חכם ובעל תקשורת יותר מתקדמת (ע"פ זה שהתארגן בשבטים גדולים יותר) מההומו סאפיינס האפריקאי בפעם הראשונה שהוא ניסה להתיישב באירופה ולמעשה גירש אותו. בפעם השנייה, בלי ששום דבר השתנה אנטומית אצל ההומו סאפיינס, הוא פתאום למד להתארגן בקבוצות גדולות יותר מהניאנדרטאל והצליח להביס אותו. ולא סתם להביס אותו, להכחיד לחלוטין. הניאנדרטאל נכחדו לפני 28-40 אלף שנה. הסאפיינס פיתחו את החקלאות לפני 15-20 אלף שנה, אחרי שנכחד הניאנדרטאל. ושפה זה מושג מורכב בזמנים האלה, אבל הוא הצליח להתארגן בקבוצות גדולות יותר מההומו סאפיינס ופיתח כלים מתקדמים יותר (מרמז על העברת מידע בין דורית) עד שהסאפיינס עקף אותו בפתאומיות.
אני מניחה שהמידע של שנינו מגיע פחות או יותר ממקורות דומים, וכך או כך זה לא משנה. אין דרך אמיתית לכמת פוטנציאל לא ממומש, רק לנתח את מה שנמצא, ונמצא שניאנדרתלים לא שרדו, לא פיתחו חקלאות ושככל הנראה גם היכולת התקשורתית שלהם היתה מוגבלת.
אולי אני מפספסת משהו אבל אני לא זוכרת שנמצאו איפשהו שיירים בסדר גודל מספיק כדי לדבר על גודל הקהילות של ניאנדרתלים לעומת ספיאנסים.
טעיתי קצת פחות ממה שכתבת. אני כן אשמה בחוסר דיוק רציני בעניין תמותת נוירונים וסינאפסות שלא בשימוש. אבל נראה לי מיותר להכנס לדיונים וויכוחים על דברים שלא באמת משנים שום דבר ונוירו תמיד היתה התחום הכי פחות מעניין בביולוגיה בעיני.
אנחנו לא ההומיניד בעל המוח הגדול ביותר, ומוח גדול יותר לא בהכרח אומר חכם יותר. שוב, לאחד מאבות ההומו ספיאנס, ההומו היידלברגנסיס, היה נפח מוח כמעט כמו של אדם בן ימינו (וממנו התפתח גם כן האדם הניאנדרתלי) והוא היה משמעותית פחות מתוחכם מההומו ספיאנס. גם לדולפינים אגב יש מוח גדול משל בני האדם.
נקודה משעשעת למחשבה:
הביולוגים מייחדים את מוחם של ההומו ספיאנס בכך שהיו מסוגלים לחשוב באופן סימבולי, לקיים טקסים וכו'. כפי שציינתי קודם, באתרי הקבורה של ההומו ספיאנס אפשר למצוא שלדים הקבורים עם חרוזים, עצמות של חיות, ועוד. האדם הניאנדרתלי גם קיים טקסים כאלו, אם כי בהרבה פחות מההומו ספיאנס. אותה מחשבה סימבולית היא מה שהניע את בני האדם לאמונה דתית. אותה אמונה דתית שהרבה אתאיסטים מתעקשים לבקר כל הזמן היא בעצם מה שמייחד אותנו.
סתם חשבתי שזה יעניין אתכם.
אם מחשבה סימבולית זה מה שמייחד אותנו, ומחשבה סימבולית גוררת אמונה דתית, זה לא אומר שאמונה דתית היא בעצם מה שמייחד אותנו. (או לא רק).
כי אם מחשבה סימבולית גם גוררת שפה מתוחכמת, או יכולת להעביר רעיונות בציורים וסמלים מדור לדור, או יכולת לפשט בעיות ולפתור אותם פתרונות כללים יותר שיהיו נכונים גם בתנאים אחרים, או יכולת לעשות מתימטיקה (ולמשל להבין לוגיקה), אז כל אחד מהדברים הללו מייחד אותנו לא פחות מאמונה דתית.
אבל כן, השאלה היא כמובן איך אתה משתמש ביכולת הסימבולית שלך.
המחשבה הסימבולית היא גם מה שגורם לבני האדם ליצור אומנות. הנקודה המשעשעת היא לא שהעניין הוא שחור ולבן, אלא שבהרבה מוויכוחיי עם אתאיסטים ותאיסטים, עולה עניין הדת כאשר הצד האתאיסטי מבקר את הדת בחריפות מוחלטת (היה עדיף אם מעולם לא הייתה קיימת דת,למשל). השעשוע בעיניי הוא שכל האמונות הדתיות שהתפתחו מאז שחר ההיסטוריה היו בלתי נמנעות ויכולות להיגרם אך ורק ע"י אותה מחשבה סימבולית שמייחדת אותנו והניעה אותנו קדימה, ושתי הראיות העיקריות שנשארו להיסטוריונים להראות שלהומו ספיאנס הייתה את המחשבה הסימבולית הן בציורי קיר וטקסי קבורה דתיים. אז… אולי לא ממש נכון לבקר את הדת בחריפות גמורה.
אני ממש לא מחסידי ביקורת הדת, אבל למה לכך שהדת כרוכה בתהליך חשוב מאוד באבולוציה האנושית יש משמעות כלשהי לגבי הערך שלה כיום? לא ממש הבנתי את הטיעון כאן.
אני אתאיסטית, אני לא מבינה את העניין של הדת, יש לי המון ביקורת על כפיה דתית או על בחירות כאלו ואחרות שמתעלמות מהמציאות בשם תפיסה עיוורת ובלתי מאפשרת דיון כמו דת/טבעונות/כלדבר ומסתבר שלא כל הדתיים/טבעונים/כלדבריים לא מוכנים להתדיין. אני לא נגד דתיים והדת שיחקה ומשחקת תפקיד חברתי מאוד חשוב שהוא חלק בלתי נפרד מהאבולוציה של האדם. איש הקש שלך הוא קומץ האנשים שמשעמם להם ומנהלים ויכוחי סרק בינם לבינם באינטרנט. רוב הדתיים לא גולשים במקומות ולדיונים האלו וגם רוב האתאיסטים לא. לדעתי גם רוב המחזירים בתשובה/שאלה לא.
הנקודה שאתה מעלה מעניינת, אבל באובר פרשנות משום שדת היא תוצר לואי של מחשבה סימבולית ולא העיקר של המחשבה הסימבולית.
הדבר העיקרי שמחשבה סימבולית מאפשרת זו תקשורת מורכבת, העברת רעיונות, פיתוח קבוצתי וכו'.. כך התאפשרו הקפיצות הרציניות בטכנולוגיה שהביאו אותנו עד הלום. בשביל מסרים מיידיים ופשוטים אפשר להסתפק במנעד קולות מאוד מוגבל וזה עובד לכל שאר המינים הווקאליים בעולם. אני לא מספיק בקיאה במדע התפתחות ההומינידים, הפעם האחרונה שישבתי בסמינר מחקרי של מישהו מהתחום היתה לפני 4-5 שנים (כן, זה רמז לכך שלא למדתי את הדברים האלו ממקורות פופולריים) אבל אני מניחה שהשפה היא תוצר של מחשבה סימבולית, או סביר יותר להניח שהתפתחה בקו-אבולוציה עם התפתחות היכולות הסימבוליות.
פעם אחרונה שהתעדכנתי (כאמור לפני כ4-5 שנים) ציורי הקיר ופרשנותיהם הם נושא שאין לגביו הסכמה מלאה. בכל מקרה טקסיות בזמן מוות היא צורה די פרימיטיבית של חשיבה סימבולית. אם אני זוכרת נכון גם פילים מבצעים כל מיני טקסי מוות והם אפילו לא פרימאטים. קישוטים, עיטורים ושימוש בכלים בסיסיים אנחנו רואים בעוד מינים. זה לא מוכיח שניאנדרתלים יכלו לדבר. מבנה הפנים והלסת שלהם מאוד מאוד שונה מזה שלנו, שמעתי הרצאה של מישהו שחקר את הדברים האלו וטען שלא ברור אם המבנה הזה אפשר להם בכלל להפיק מנעד צלילים שאפשר דיבור. זו, אגב, חלק מהמגבלה של שימפנזות בלמידת שפה מדוברת.
רק רציתי להעלות נקודה שכאשר *אני* למדתי אותה מצאתי מעניינת וקצת אירונית, וחשבתי שאולי עוד אנשים ימצאו אותה גם, שהדת היא בעצם תוצר לוואי בלתי נמנע של התפתחות ההומו ספיאנס בעבר.
לגבי המחשבה הסימבולית במינים אחרים (ולמען הסר ספק, אני לא ישבתי באף הרצאה. עניינה אותי אבולוציית האדם אז קראתי כמה מחקרים בחצי שנה האחרונה [נפלאות האינטרנט], אבל אני ממש לא טוען לידע מוחלט); פילים מבצעים טקסיות מסויימת בזמן מוות, אבל רק הניאנדרתלים וההומו ספיאנס קברו את מתיהם עם קישוטים וחרוזים. יצירת כלים שיותר מורכבים מאבן משוננת וקישוטים אחרים, והעברת המידע לדורות הבאים הייתה קיימת רק בניאנדרתלים וההומו ספיאנס. ההומינידים לפני כן היו "ממציאים" את הכלים שלהם כל פעם מחדש, אבל היכולת שלנו לתקשר קידמה את מורכבות הכלים, וכך נולדה ההשערה שגם הניאנדרתלים יכלו לתקשר כי כן היו להם כלים מתקדמים יותר שדרשו שימוש באש בטמפרטורה מסויימת, וכלים שעשויים מעצמות.
עוד השערה שקראתי היא שההומו ספיאנס והניאנדרתלים החליפו קישוטים ביניהם כאשר הראשון רק הגיע לאירופה.
אני זוכר מאיפה שהוא שגם שאר מיני האדם שהתקיימו במקביל להומו סאפיינס והניאנדרטל קיימו טקסי קבורה… תקנו אותי אם אני טועה.
ד"א- כהומניסט (אני שונא את ההגדרה אתאיזם, היא רומזת לניהיליזם בעיני) לא כל כך מעניין בעיניי עם היווצרות הדת הייתה יכולה להימנע, אם כי ברור שהאמונה הייתה חייבת להיווצר כדי שתתקיים חברה. הבעיה בעיניי היא שאתאיסטים חושבים שבגלל שהדת היא "שקרית", היא בהכרח לא תורמת להתפתחות האנושית. שזו מחשבה מעט כיתתית דתית שמתעלמת מהוכחות אמפיריות לטובת תאוריה לא רציונאלית מונעת רגש (שנאת הדת בגלגולה הנוכחי). וכל זה עדיין לא מצדיק את קיומה של הדת עצמה, האם המייסדת של כיתתיות.
עוד משהו לכלל המתדיינים- שפה ודיבור הן שתי יכולות שונות שראוי להפריד בינהן. המונח שפה מתייחס ליכולת של פרט לתת מילים למחשבותיו ורגשותיו, ולהבין את הסובבים אותו, בעוד שדיבור זו יכולת ווקאלית. יכול להיות (וישנם ממצאים המצביעים על כך) שלניאנדרטאלים הייתה שפה לא ווקאלית (כדוגמת השמפנזים המסוגלים לתקשר בסימני ידיים) ובציורי קיר (בדומה לסאפיינס) מבלי שתהיה להם יכולת ווקאלית
לא זוכרת איפה אבל בשבוע האחרון קראתי בבלוג/כתבה/פוסט על כך שאמנם קופי אדם שונים למדו לתקשר בשפת סימנים אבל הם לא הצליחו להשתמש במונחים של שפה סימבולית ולא הראו סימנים שהם מבינים רעיונות סימבוליים.
אולי בבלוג של אלומית ישי.
עד כמה שאני זוכרת קיים ויכוח בנוגע לציורי קיר ע"י ניאנדרתלים. אין כל כך ממצאים שמצביעים על הומינידים אחרים שציירו. מניחים שאש היתה להם עוד קודם, נדמה לי שמדביקים אותה להומו ארקטוסים.
בכל מקרה לפני כמה שנים נפתח איזה אתר חפירות די חדש בגאורגיה (זו שליד רוסיה) ונדמה לי שהיו שם הרבה הומינידים קרובים יחסית אלינו, לא רק ניאנדרתלים. לא יודעת כמה הספיקו להוציא משם לפני המלחמה, אני מניחה שיש הרבה ממצאים חדשים.
בעיקר כי מציינים את הציורים והטקסיות של ניאנדרתלים בעיקר באתרי קבורה. אולי זה סתם כי מדובר במקום היחיד שאפשר להדביק אליהם. בכל מקרה נסחפתי משם.
לא יודעת על קבורה בהומינידים אחרים, אולי.
בדיוק סיימתי לצפות בסרט על אבולוציה והיה נחמד לראות את לוסי
ספיאנס ספיאנס
פורסם אוקטובר 5, 2014 ב 7:45
https://www.youtube.com/watch?v=9gGc4SjxOqk&index=7&list=PLR5Lyp_cOITsQ_n5T8Yc-nkuujDG6mrji
תשקיעו זמן בסרט מדע זה ואח"כ תראו את לוסי. ואז תרגישו איזה דגדוג נחמד בזמן המפגש בין "לוסיות" שכמובן מרמז על התמונה המפורסמת של מיכלאנג'לו על בריאת האדם… כל שאר הדברים המגניבים וכל שאר הטמטום (כרגיל גיבור-על לא מוודא הריגה ברשעים אבל הוא הורג או גורם למוות של חפים מפשע) לא מעלים ולא מורידים.
נדמה לי שבניגוד למה שחשבו בעבר,הפונזב-05/10/2014 11:02
נדמה לי שבניגוד למה שחשבו בעבר,
הפונז
פורסם אוקטובר 5, 2014 ב 11:02
לאחרונה מגלים שמוח יודע ליצור נוירונים – וגם קשרים חדשים – גם בגילאים מבוגרים הרבה יותר.
ראה למשל בקישור הזה, וסליחה על הויתור על לינקים רציניים יותר מחוסר זמן.
אוי כמה נהנתי. נכון 'ספיידרמן המופלא 2' היה אדיוטי ומהנה? אז 'לוסי' מקצין את זה ומכיל גם כמה קטעים שממש גרמו לי לצחוק וקטע אחד שחנוך רוזן היה מתגאה בו. מה שכן, הסרט הזה גרם לי לתהות איך היה נראה 'קיק אס' אם לוק בסון היה מביים אותו.
שהתחלתי את לוסי לא הייתי בציפיות מי יודע מה ממה ששמעתי, אבל בכל ראיתי אותה (זה אומר שהייתה לי תקווה קטנה) אבל הסרט לא הפסיק להוכיח כמה זבל הוא.
תחילת הסרט עוד איכשהו גורמת לך להמשיך להתרווח בכיסא אך ככל שהסרט ממשיך הוא גרם לי עקצוצים של מה זה הבושליט הזה? ומי המסכן ששילם עם הסרט הזה בקולנוע?
העלילה די סתמית (מרדף סינים אחרי לוסי) ובכללי, מאז שהיא קיבלה את ה'כוחות שלהם אין שום דרך להזדהות או להבין את הדמות.
מרגיש כאילו בחצי שעה האחרונה מיהרו לסיים את הסרט אז זרמו עם מה שיצא.
סך הכל, לא מומלץ
אחלה סרט
כל עוד לא משתמשים ביותר מ-10% מהמח שלכם בזמן הצפיה. אפשר להפעיל גם פחות. או לא להפעיל בכלל. כמו שהתסריטאי של הסרט עשה.
לגמרי
במרחק יריקה
באולפני יוניברסל יורקים ממש רחוק. כמן כן – איכס.
"בשלושת השבועות של הסרט ("לוסי") על מסכי ארצות הברית, אולפני יוניברסל שלשלו לכיסם כ-97 מיליון דולר, מרחק יריקה מהביליון המיוחל."
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1113,209,76735,.aspx
כמו התעלות רק עוד יותר טיפשי ומנופח
הסקט הזה היה נראה כמו פארודיה על "התעלות" אם הוא לא היה לוקח את עצנו כל כך ברצינות.
ומכל השחקנים רק מורגן פרימן נראה נבוך במידה הראויה מגיבוב בלבולי המוח שהתסריט כופה עליו להגיד…
התגובה הכי טובה שראיתי לסרט אי פעם
קרעת אותי מצחוק.
ומצד שני,זה כל כך נכון וממצא את הסרט המאכזב הזה.
חבל
באמת דומה להתעלות-רעיון מעניין עם אמירה מעניינת שאפשר לפתח לדיון מרתק. אבל סרט טיפשי, סקרלט מביכה את עצמה וסתם חבל. נכון יש רגעים יפים, למשל-(ספויילר) המעבר אחורנית בזמן שרואים את ההתקדמות האנושית-מרהיב אבל בגדול פספוס וטעם רע. סרט שמדבר על אינטליגנציה מפותחת ורק מזלזל בה.
כשלוסי התחילה להיות מודעת בצורה מוגזמת לכל מה שסביבה,
ממש רציתי שהיא פתאום תהיה מודעת לעובדה שהיא דמות בסרט. אני לא יודע כמה הייתי מעריך את הסרט הזה על דבר כזה.
סרט מיותר
לתסריטאי היה רעיון (מה קורה כשמשתמשים ב-10%, 20%, 50% טכן הלאה) מהמוח, אבל במקום להעביר אותו בתוכנית בערוץ דיסקברי הוא החליט לכתוב סרט אקשן בינוני וללהק בחורה יפה לתפקיד הראשי.
רעיון מטופש מכתחילה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A1_%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%97
עכשיו חזרתי מהסרט,מאוד נהניתי
נכון,מי שמחפש בסרט הזה משהו עמוק שיגרום לו לחשוב אחר כך על משמעות החיים – לא זה המקום,למרות שהסרט מאוד מנסה לגרום לנו לחשוב שזאת המטרה שלו.
אבל,וזה אבל גדול – יש פה אחלה בניית מתח (גם אם יש כמה חורים בעלילה),משחק מדהים של ג'והנסון (בדגש על סצנת הפתיחה) ואקשן טוב. לדעתי,כל עוד מי שיגיע לסרט יבין שהרעיון הוא בעיקרון שהבמאי קרא איפשהו על הרעיון של "אנחנו מנצלים רק 10 אחוזים מיכולות המוח שלנו",דמיין מה היה קורא אם,לקח כמות עצומה של משאבים ואת מיטב הטכנולוגיה של ימינו ויצר סרט יפיפה,מהנה,אבל חסר כל עומק מאשר,שוב-מה היה אם.
ואגב,לגבי "מיתוס עשרת האחוזים" – מה שכתוב בויקיפדיה זה איש קש,אף אחד לא טוען ש90 אחוז מהמח נשאר בלי שימוש. אלא שיש לנו גישה מודעת למעט מאוד פונקציות שנשלטות ע"י המח (מן הסתם שהרעיון לכמת את הדבר הזה לאחוזים הוא רק להמחשה),וזה דבר שבבסיסו הוא נכון.
לא כזה גרוע.
מד"ב סטנדרטי כזה. אם כי בהחלט יכול להיות שאפקט הנמכת הציפיות פעל כאן (חבל שאי אפשר לוודא שהוא יפעל רק באופן חד סטרי, ולא יהיה גם אפקט מקביל של העלאת ציפיות מסרט טוב).
החצי הראשון של הסרט, או שני השלישים הראשונים, מתנהלים די בסדר ולקראת הסוף הוא מתחיל קצת להשתגע, ומזכיר סדרות טלוויזיה מד"ביות.
יש שם קטעים נחמדים, יש קטעים טיפשיים (ספוילר: אם כבר ב-20% היא מפעילה ג'די-מיינד-טריקס ואח"כ גם מרדימה אנשים, למה לא לעשות את זה עד סוף הסרט? למה לא להזיז מהדרך בעדינות את המכוניות שמפריעות לה בדרך? למה היא לא יכולה להתרכז גם במה שקורה בתוך המעבדה וגם לעזור בקרב שמתנהל בחוץ?). זה פשוט סרט שקופץ מעל הפופיק. כשהגיבור שלך הוא סופרמן כל יכול, תמיד יצוצו בעיות. ולמרות זאת, יש סרטים שזה פחות בולט בהם.
מה שבטוח, האורך שלו (אפילו לא שעה וחצי. מה נהיה?) לא מצדיק את המחיר של האיימקס (עוד שטות שצריכה לחלוף מהעולם, כמו תלת מימד).
huh?
מה קשור אורך הסרט לנושא האיימקס? אתה משלם יותר על כרטיס לסרט איימקס כדי לראות את אותו הסרט על מסך גדול יותר. זה לא קשור לאורך הסרט בדיוק כפי שאתה לא משלם פחות על סרט קצר יותר באולם קולנוע רגיל.
חוץ מזה, ראוי להגיד שהאיימקס שיש בישראל הוא לא איימקס "אמיתי". זה איימקס דיגיטל, שאי אפשר להשוות בינו לבין איימקס כמו שאיימקס אמור להיות. בתור מי שיצא לו לראות טיפ-טיפה סרטי איימקס "אמיתיים" שהוקרנו בארץ בתקופה הקצרה שבה היה כזה דבר בחיפה, אני יכול להגיד שזה בהחלט שווה את מחיר הכרטיס and then some.
מצד שני, ראיתי כמה סרטים באולם האיימקס דיגיטל של יס פלאנט, ואני יכול להגיד שלמרות שהוא לא איימקס כפי שאיימקס צריך להיות, הוא עדיין אולם נהדר, שהתלת-מימד שלו תמיד טוב יותר בשלוש רמות מעל תלת-מימד באולמות קולנוע אחרים, ככה שבמקרים מיוחדים (נניח, Guardians of the Galaxy) הוא בהחלט שווה את מחיר הכרטיס.
אין קשר ממשי בין האורך למחיר.
יש קשר רק לתחושת החמיצות שיצאים איתה. זה לא משהו רציונלי. פעם קניתי דיסק במחיר ממוצע וגיליתי שאורך המוזיקה שבו הוא חצי שעה, אם אני זוכר נכון. זה מעצבן אבל זה חוקי.
בכל מקרה, אני לא בא לטעון שזה לא בסדר ושמחיר הסרט צריך להקבע לפי אורכו. אני בעצמי נתתי פעם כאן באתר את התשובה המנוגדת של מחירים אחידים לחולצות XXXXL ולחולצות XS. יש מוצרים שמתנהגים ככה ויש מוצרים שמתנהגים ככה, וזה הכל עניין של הרגלים. לא מצפה לשינוי, זו סתם היתה הוצאת קיטור על מחיר הכרטיס משולבת בתהיה לגבי אורך הסרט.
לגבי איימקס, אני אישית טרם השתכנעתי שמדובר במשהו מיוחד ששווה את הכסף. אני יכול לשבת בסרט רגיל בשורה 4 או 2 ולחוות אותה חוויה. רק ששם לא עוטפים לי את זה זה בצלופן מרשרש ואומרים לי שזו חווית צפיה ייחודית.
תראה סרט באיימקס אמיתי, ואז נדבר. :-)
כאמור, האולמות שיש ביס פלאנט מוצלחים יותר מבחינה טכנית, אבל לא משהו מדהים. בעיני זה שווה את הכסף במקרים מאוד מסוימים.
האלבומים הגדולים בהיסטוריה
אורכם היה כ-40 דקות, והיום כל דיסק הוא 70 דקות. ההתארכות לא הופכת דיסק או סרט ליותר טובים, בדרך כלל להיפך. הנטייה הנפוצה לאחרונה לפיה סרט צריך להימשך שעתיים ומעלה, בעיקר גורמת להתמרחות מיותרת ומשעממת שהיתה מרוויחה מעריכה וקיצוץ אפקטיביים.
ראה ההוביט כדוגמה, אבל יש עוד הרבה אחרות.
לא טענתי שההתארכות משפיעה על האיכות.
דיברתי על תחושת החמיצות, שהיא לא משהו רציונלי. אנחנו פשוט מורגלים לקבל יותר כשמשלמים יותר. אבל כמו שציינתי, זה לגמרי תלוי-מוצר. אני אשלם אותו דבר על חולצה גדולה או על חולצה קטנה, אבל אין סיכוי שיבקשו ממני אותו סכום על גביע גלידה כשיש בו מספר שונה של כדורים. ואין סיכוי שדיסק כפול/משולש יעלה סכום זהה כמו דיסק בודד. למה? ככה זה.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אם לחזור לאיכות (ולטעם אישי) ואם אני זוכר נכון, הדיסק ההוא (Sonny Side Up) כולל קטעים מהאהובים עליי ביותר. גם אם הוא לא אחד האלבומים הגדולים בהיסטוריה.
או בקיצור, כן
לא משהו.
בערימת התוהו ובוהו שנקראת "לוסי", לא ניתן למצוא הרבה הגיון, כיף או שנינות מסוימת; למעשה, לא ניתן למצוא כאלו בכלל כמעט. וזה מאוד משונה ואפילו קצת עצוב, לראות איך במאי – בשם לוק בסון – שלפני 20 שנה יצר כמו בדרך נס, את "לאון" הכה מיוחד ויוצא דופן, אחראי היום לסרט שמנסה לדחוף יותר מדי בזמן קצר מדי – ולא זו בלבד, גם לא מתעמק באמת בנושאים בהם הוא, לכאורה, עוסק או מתיימר לבקר.
למען האמת, זה די לגיטימי. לוק בסון הוא יוצר קולנוע שכותב או מביים סרטים, בהתאם לשנה בה הוא נמצא. כך למשל, את "חטופה" הוא כתב ברוח העולם הטכנולוגי שהסמארטפון החל להיות חלק חשוב ממנו. כאן, ב"לוסי", הוא מנסה להטיף על עולמינו כיום, בשנת 2014. עולם שמתנהל בקצב מהיר מדי ומתנער לרוב מהסתכלות רחבה והתעמקות בדברים באשר הם. בסון ניסה לעמוד על הרע שבעולמינו הנורא מפותח טכנולוגית, אך בדרך שקע בבוץ של חומריו ויצר סרט שנראה ומרגיש בדיוק כמו העולם אותו הוא מנסה לבקר – מהיר, ריקני ומנופח.
תראו, זה לא סרט נוראי, כן? הומור למשל – יש, ההתחלה מצחיקה ופה ושם ישנם קטעים די מבדרים; האקשן, מגיח לעיתים, לרוב הוא סוג ב' וכשהוא נורמלי הוא עשוי בצורה מטופשת מאוד (ומעוררת גיחוך), אבל עדיין – בסדר; הבימוי הצליח לקרוץ לי כמה פעמים (וגם החזרתי לו קריצה) – משהו בו היה שופע חן ומושך את העין.
לעומת זאת, עומק ומסר מנסים למצוא את דרכם לכל אורך הסיפור המטופש נורא, אך ההרגשה בסוף, ובכנות, גם די לקראת האמצע, היא של החמצה. לא מובן מה ניסו להעביר כאן וגם אם כן מובן, אז לא ככה מעבירים מסר כזה. במובן מסוים אפשר להגיד שהעלילה היא כזו: לוסי היא בחורה שמקבלת כוחות על ויוצאת לגלות על נפלאות העולם. אלא שכבר עשו דברים דומים ואף טובים יותר, בהם: "כרוניקה בזמן אמת" המקסים באפלוליותו ובבגרותו, שני יסודות שלא קיימים ב"לוסי" בכלל. "לוסי" מנסה לעשות ב-90 דקות מה שקבוצות כדורגל לפעמים לא מצליחות לעשות ב-120 דקות, פלוס זמן פציעות ופנדלים – ליצור עניין. הוא מנסה להיות כיף מאוד ונכשל, מנסה להיות ייחודי ומפספס; מנסה לשלב בין דרמה לאקשן לקיטש, לסטייל, אך בשום דבר איננו באמת טוב וזו בדיוק בעייתו – חוסר המיקוד והזגזוג המשווע שלו.
כמו כן, חייב לציין לרעה את מורגן פרימן. מה נסגר איתך בנאדם? זה המשך של "התעלות" מבחינתך? כנראה כשיש באמתחתך כל-כך הרבה קלאסיקות, אתה כבר פחות מסתכל על הפרויקטים אליהם אתה נכנס. השנתיים האחרונות הן על-הפנים בשבילו, למעט "סרט לגו" ו-"סוף סוף וגאס", הבנאדם די שיחק את אותה דמות רדודה ופלקטית לכל אורך התקופה הזאת.
ועכשיו לגבי גברת ג'והנסון, הייתי אומר שהיא זאת שעושה את הסרט. אבל, אין פה ממש מה לעשות. כל כוסית אחרת יכלה בקלות להשתחל לנעלי העקב השחורות של לוסי ולעשות יופי של עבודה בלהעיף אנשים לשמיים בעזרת מבט. סבבה סקרלט, את כוסית, הבנו את זה עוד ב-2003, מהשוט הראשון והנפלא באורך חצי הדקה שמוקדש כל כולו לאגן שלך ב"אבודים בטוקיו" של סופיה קופולה (שגם היא אגב במאית משונה מאוד), אין צורך שתזכירי לנו את זה כל פעם מחדש. ג'והנסון לא עושה כאן שום דבר מיוחד, רק מדברת בקול קר וחושבת שהיא הארי פוטר. בכנות, לשמוע את הקול המקורי והצרוד שלה, גם במחיר של לא לראות אותה, נשמע לי עדיף. "היא 2", מישהו?
אם הייתי צריך לתת ציון ליצירה המבולגנת הזאת, הוא כנראה היה 6/10.
בעיקר בזכות בימוי די מגניב ומסוגנן לעיתים, פסקול חמוד בהחלט והשחקן הזה שנראה כמו שילוב קריפי ביותר של עמוס תמם ושלום מיכאלשווילי.
לנוחיותכם, תמונה: http://www.imdb.com/media/rm1646502912/nm0906756?ref_=nmmd_md_pv
ומה החלק השני?
רעיון גדול ☺
100% מטופש.
החצי שעה הראשונה של הסרט הזה הייתה אחד הדברים המוזרים ביותר שראיתי השנה בקולנוע. זה היה כמו טלוויזיה שמשודר בה סרט עם סקרלט ג'והנסון, הרצאה מדעית של מורגן פרימן ונשיונל ג'יאוגרפיק, ומישהו צופה בה ולא יודע מה מהם בא לו לראות אז הוא כל הזמן מזפזפ בין לבין. אחר כך הסרט קצת מתייצב, אבל עדיין נשאר די מטופש ולא ממש מעניין. גם האקשן לא כזה מלהיב. עדיף כבר לראות שוב את "ללא גבולות".
זה אולי הסרט המטומטם ביותר שצפיתי בו מימי.
גורם לי להתגעגע לקוהרנטיות הלוגית השקטה שבנול הגורל.
כל כך חבל. הסרט דווקא מתחיל מצוין
הפתיחה של הסרט היא מצוינת. חוסר האונים של לוסי כשהיא נקלעת לסיטואציה שגדולה עליה ללא יכולת להימלט (כמו האלגוריה שהסרט עצמו עושה, היא העכבר שמתפתה ונקלע במלכודת עם הגבינה). למרות שהיה לי ברור שלוסי תהיה בסדר עדיין לא יכולתי שלא לחשוש לשלומה, בעיקר כי כמוה לא היה לי מושג מה לעזאזל המאפיונרים האלה רוצים ממנה. הרעיון לא לשים כתוביות כשהמאפיונרים הסינים מדברים ביניהם היתה חכמה מאוד, וכל הסצינות במשרד של הבוס היו מלחיצות ואינטנסיביות מאוד. סקרלט גם היתה מצוינת. לרגע חשבתי שהנה, לוק בסון סוף סוף חזק לעצמו אחרי כל כך הרבה שנים של בינוניות.
אבל אז הסרט המשיך…
מסרט מאפיה אינטנסיבי הוא הפך לפסדו פילוסופי בולישטי ואידיוטי לחלוטין. אבל ההחלטה הכי מטומטמת ללא ספק היתה לגרום לדמות של לוסי להרגיש, או יותר נכון *לא* להרגיש כלום מהרגע בו היא מקבלת את כוחות העל שלה. זה הפך את הדמות שלה ממעניינת בין רגע לריקנית ומשעממת. והמשחק של ג'והנסון בהתאם נהפך לעצי ומעצבן. במשך כל הסרט היא הסתובבה עם אותה הבעה על הפנים, הופכת עולמות בהקשת אצבעות. אף אחד לא באמת היה יכול לעצור אותה, מה שעוד יותר גרע מהסרט. כשהדמות הראשית היא בלתי מנוצחת אז מה פה בדיוק הפואנטה? אפילו שאני יודע שהדמות הראשית לא הולכת למות הסרט לפחות צריך לגרום לי להאמין, אפילו לרגע, שאולי אני טועה (כמו שעשתה פתיחת הסרט).
אפילו אחרי המהפך המיותר הזה לסרט היה סוג של פוטנציאל, אבל במקום זה הוא החליט להפוך את עצמו לסדנאת הרצאות מייגעת שנשענת על תאורית ה"אנחנו משתמשים רק בכ-10 אחוז מהמוח שלנו" שאפילו לא נכונה (ואם זה לא מספיק הסרט בחוצפתו עוד מוסיף לטעון שהדולפינים משתמשים ב-20% מהמוח שלהם, אה?!).
ועוד יותר מעצבן זה… שנראה שיוצרי הסרט דווקא עשו מחקרים. כלומר, לא מחקרים על המוח האנושי אבל כן נראה שהם חקרו על הרבה דברים אחרים: האישה הראשונה, דרווין, האנטומיה של הגוף האנושי, אפילו הריונות. דווקא על המוח לא נראה שהושקעה באמת טיפת מחשבה.
המצחיק הוא שהסרט דווקא כן מעלה תאוריה אחת מעניינת, על זה שאנחנו תופסים את המציאות לפי משוואות וזו תפיסה צרת אופקים ושיכול להיות הרבה יותר שאנחנו לא מודעים לכך שפועל מעבר לאותם משוואות, כולל המוות (לוסי רומזת על זה כשהיא אומרת לשוטר "אנחנו אף פעם לא באמת מתים"), זו תאוריה מעניינת אחת שקבורה תחת ערמות של בולשיט וטמטום ולכן קשה לשים לב אליה. חבל. היה יכול להיות יותר מעניין אם הסרט היה מתמקד דווקא על התאוריה הזאת.
מילה במילה
וואו. כמה שזה גרוע.
מידי פעם אני צריך להזכיר לעצמי מה זה לראות סרט גרוע. לא "גרוע-בקטע-טוב", גרוע ברמה של "וואו כמה שזה היה גרוע, לא להאמין שיוצרים סרטים כאלו".
הסרט הוא בגדול מטריקס 2, רק שב- 95% מהזמן אני צופים בשיחה של הארכיטקט ורק ב- 5% יש מכות. לוסי כל הזמן מדברת – וכל מה שנאמר הוא פילוסופיה בגרוש ניו-אייג'ית שהזכירה לי את "בליפ"… ובחיי שהייתי מצליח להתחבר יותר אם היה מדובר ב"קסם" או ב"כח", אבל פה הם מדברים על ביולוגיה והמח וזה כ"כ מטופש ורחוק מהמציאות שזה כואב.
הנבלים מגוחכים, ובגלל שלוסי כ"כ עצמתית עם כוחות העל שלה זה מרגיש כמו לצפות בסרט "סופרמן נגד הנמלים במטבח". אתה לא דואג לה, ולאור המבט האטום גם לא כ"כ אכפת לך ממנה.
וה progress bar הזה שמציג עד כמה שהסוללה טעונה… גאד.
מטומטם ויפה
קשה להתחרות ברמת הטמטום של הסרט. והוא מתחיל כל כך יפה שחשבתי שזה מפצה על הטימטום ואפשר לחיות איתו. השוטים הראשונים שמערבבים "נשיונל גאוגרפיק" ואת העלילה בנויים נפלא. אבל בשלב כלשהו באמצע הסרט הופך לסלט של ממש כשלעלילה נדחפת בכח דמות גברית (חתיך הורס אבל איך לעזעזל הוא קשור ובמה הוא תורם ללוסי?) וחצי מקטעי האקשן לא הגיוניים עלילתית.
וכמובן הפילוסופיה ההזויה שבניגוד לעמדתו של jbar אני חושבת שהיא הרבה יותר הזויה מבליפ. אם חשבתם שבליפ מפגר, אז באמת שחובה לכבות את המח בזמן הצפיה. כמובן שחוץ מהנוירונים שקשורים לעיבוד תמונה ושמע, כן זה כולל חלקים נרחבים במח כי הם מפעילים גם כל מיני חלקים רגשיים שלמעשה מפעילים סתם כך מעצם צפיה בסרט מעל ל10% מהמח שלנו.
והסוף פשוט מזעזע.
כמה הערות קטנות מדעיות:
– הסרט לא מתיחס ל10% בצורה מטפורית, ממש בהתחלה מורגן פרימן נוקב במספר הנוירונים ואז הוא טוען שאנחנו מנצלים רק 10% מאלה. אי אפשר לעשות פה הנחות.
– הוא אף מגדיל לתאר את מספר הקשרים הנוירונאלים כמספר כמעט אינסופי ומבוזבז. למרבה האירוניה, יודעים כבר שקשרים נוירונאליים לא מנוצלים פשוט מתים. כן חברים, מה שלא תבנו במח עד גיל 20 כבר לא תוכלו לבנות לעולם.
– הכי התרגשתי שהסרט נפתח בלוסי אחרת. רעיון חמוד. רק שבמקום לתת לאנשים להפעיל קצת את המח דקה אחר כך מקבלים הסבר.
– וזה פספוס באופן כללי כי לוסי האחרת מוצגת שפופה ונכנסת לתוך כל פילוסופיית המח, כי כמובן שזהו המסלול האבולוציוני אלינו. בפועל באבולוציה של האדם אוסתרלופיתקוסים ואחרים היו שימפנזות עם אגן מסובב. רוב העץ האבולוציוני של האדם מורכב מקופים, עם מח של קופים, שפשוט הלכו ישר. רק בשלבים מאוד מאוחרים בעץ האבולוציוני של ההומינידים המח התחיל לגדול.
– אגב זה אנחנו לא ההומיניד בעל המח הכי גדול. לניאנדרתלים היה מח גדול הרבה יותר (הבדל של כ400 גרם) וכפועל יוצא עם יותר נוירונים. הם לא יכלו לדבר, לא היתה להם חקלאות והם לא שרדו ממש. אולי הם ניצלו רק 3%.
אני דווקא יודע שניאנדרתלים כן ידעו לדבר,
והיו אינטיליגנטים כמו ההומו ספיאנס בזמנם. המחלוקת היחידה שנשארה היא האם הייתה להם מחשבה סימבולית, מה שמגלים עם הזמן שאכן הייתה להם, אבל לא ברמה של ההומו ספיאנס. את ההבדל המהותי ביותר אפשר לראות בריטואלים בזמן הקבורה ובציורי המערות שמתגלים.
להומו ספיאנס לא הייתה חקלאות הרבה אחרי שהניאנדרתלים נכחדו, ואומנם הם לא שרדו בצורתם הרגילה, אבל כבר ידוע כיום שהם "התבוללו" עם הומו ספיאנס.
עוד ניטפוק קטן, מלבד הניאנדרתלים, יש לפחות עוד הומיניד אחד עם מוח ששווה בגודלו לשלנו.
ניטפוק עצמי,
הניאנדרתלחם ידעו לתקשר בעזרת קולות וסימנים, כמו ההומו ספיאנס באותו הזמן. לא לדבר.
אני רק אעיר שיש כל כך מעט נתונים וכל כך הרבה הרבה פרשנות בכל מה שנוגע להיסטוריה עתיקה,
והרבה יותר מזה בהיסטוריה פרה-עתיקה,
עד שהייתי נזהר מאוד מקביעה מה 'ידעו' ומה לא, או מכל קביעה חברתית כלשהי. אפשר לדעת שהיו מנהגי קבורה אם אתה מוצא קבר מסודר, אבל די קשה לדעת איך תקשרו ואיך לא בהעדר עדות כתובה או הוכחה חותכת אחרת.
ההוכחה הכביכול חותכת שמוצגת היא הכלים המורכבים
והתהליכים שכרוכים ביצירתם שהניאנדרתלים ידעו ליצור. לדוגמא, הדבקת ראש אבן משונן שיצירתו מסובכת, למוט עץ עבה יחסית בעזרת דבק שהניאנדרתלים הכינו בתהליך די ארוך. הדרך היחידה להעביר כזה ידע מדור לדור זה באמצעות תקשורת כלשהי, גם אם לא דיבור.
יש דובים ביוסמיטי שיודעים לפתוח מכוניות. הידע עובר מדור לדור.
איזה סוג תקשורת זה מוכיח שיש להם?
(במקרה הספציפי ההוא, חיקוי. אבל הנקודה שלי, שיש כמה אופציות, יש אולי עוד אופציות שאנחנו לא חושבים עליהן, והכרעה על סמך מעט מאוד הנתונים שיש לנו היא בעייתית מאוד, ובטח שקשה לדעת אם הם *לא* ידעו לדבר או *כן* ידעו).
תראי, כל הקטע של ה10% הוא שטות גמורה, אבל את טועה פה בהמון דברים
בנוירולוגיה התפתחותית מבדילים בין תקופות קריטיות ללמידה, תקופות סנסיטיביות, ותקופות סתמיות. התקופות הקריטיות אלו תקופות שבהן אתה מפתח כישורים חדשים מכלום, ואם פספסת את החלון שלך, לא התפתחו הסינפסות ("קשרים נוירונאלים" כמו שאת קוראת להם) ואחר כך יהיה לך מאוד קשה לפתח אותם, אבל לא בלתי אפשרי (אנשים לומדים מחול, נגינה ואפילו שפה חדשה בגילאים מאוחרים).
התקופות הקריטיות והסנסיטיביות מחולקות לתחומי למידה כפי שאובחנו ע"י נוירולוגים, ולא "אחרי גיל עשרים המוח לא מתפתח". לצורך העניין, שפה ודיבור (שני תחומים שונים) קריטי לפתח עד גיל שש, כשלעיתים (בעיקר בנוגע לשפה) הגבול לפעמים הוא גיל שלוש. התקופה הסנסטיבית למוטוריקה היא הפרה-התבגרות (preadolescence).
האדם הניאנדרטאלי יליד אירופה היה, ככל הנראה, הרבה יותר חכם ובעל תקשורת יותר מתקדמת (ע"פ זה שהתארגן בשבטים גדולים יותר) מההומו סאפיינס האפריקאי בפעם הראשונה שהוא ניסה להתיישב באירופה ולמעשה גירש אותו. בפעם השנייה, בלי ששום דבר השתנה אנטומית אצל ההומו סאפיינס, הוא פתאום למד להתארגן בקבוצות גדולות יותר מהניאנדרטאל והצליח להביס אותו. ולא סתם להביס אותו, להכחיד לחלוטין. הניאנדרטאל נכחדו לפני 28-40 אלף שנה. הסאפיינס פיתחו את החקלאות לפני 15-20 אלף שנה, אחרי שנכחד הניאנדרטאל. ושפה זה מושג מורכב בזמנים האלה, אבל הוא הצליח להתארגן בקבוצות גדולות יותר מההומו סאפיינס ופיתח כלים מתקדמים יותר (מרמז על העברת מידע בין דורית) עד שהסאפיינס עקף אותו בפתאומיות.
ההערכות המספריות שאני מכירה קצת שונות
אני מניחה שהמידע של שנינו מגיע פחות או יותר ממקורות דומים, וכך או כך זה לא משנה. אין דרך אמיתית לכמת פוטנציאל לא ממומש, רק לנתח את מה שנמצא, ונמצא שניאנדרתלים לא שרדו, לא פיתחו חקלאות ושככל הנראה גם היכולת התקשורתית שלהם היתה מוגבלת.
אולי אני מפספסת משהו אבל אני לא זוכרת שנמצאו איפשהו שיירים בסדר גודל מספיק כדי לדבר על גודל הקהילות של ניאנדרתלים לעומת ספיאנסים.
טעיתי קצת פחות ממה שכתבת. אני כן אשמה בחוסר דיוק רציני בעניין תמותת נוירונים וסינאפסות שלא בשימוש. אבל נראה לי מיותר להכנס לדיונים וויכוחים על דברים שלא באמת משנים שום דבר ונוירו תמיד היתה התחום הכי פחות מעניין בביולוגיה בעיני.
עיקר הסעיף שלך נכון בעיקרון.
אנחנו לא ההומיניד בעל המוח הגדול ביותר, ומוח גדול יותר לא בהכרח אומר חכם יותר. שוב, לאחד מאבות ההומו ספיאנס, ההומו היידלברגנסיס, היה נפח מוח כמעט כמו של אדם בן ימינו (וממנו התפתח גם כן האדם הניאנדרתלי) והוא היה משמעותית פחות מתוחכם מההומו ספיאנס. גם לדולפינים אגב יש מוח גדול משל בני האדם.
נקודה משעשעת למחשבה:
הביולוגים מייחדים את מוחם של ההומו ספיאנס בכך שהיו מסוגלים לחשוב באופן סימבולי, לקיים טקסים וכו'. כפי שציינתי קודם, באתרי הקבורה של ההומו ספיאנס אפשר למצוא שלדים הקבורים עם חרוזים, עצמות של חיות, ועוד. האדם הניאנדרתלי גם קיים טקסים כאלו, אם כי בהרבה פחות מההומו ספיאנס. אותה מחשבה סימבולית היא מה שהניע את בני האדם לאמונה דתית. אותה אמונה דתית שהרבה אתאיסטים מתעקשים לבקר כל הזמן היא בעצם מה שמייחד אותנו.
סתם חשבתי שזה יעניין אתכם.
לוגיקה משעשעת למחשבה
אם מחשבה סימבולית זה מה שמייחד אותנו, ומחשבה סימבולית גוררת אמונה דתית, זה לא אומר שאמונה דתית היא בעצם מה שמייחד אותנו. (או לא רק).
כי אם מחשבה סימבולית גם גוררת שפה מתוחכמת, או יכולת להעביר רעיונות בציורים וסמלים מדור לדור, או יכולת לפשט בעיות ולפתור אותם פתרונות כללים יותר שיהיו נכונים גם בתנאים אחרים, או יכולת לעשות מתימטיקה (ולמשל להבין לוגיקה), אז כל אחד מהדברים הללו מייחד אותנו לא פחות מאמונה דתית.
אבל כן, השאלה היא כמובן איך אתה משתמש ביכולת הסימבולית שלך.
בוודאי שלא האמונה הדתית היא מה שמייחד אותנו.
המחשבה הסימבולית היא גם מה שגורם לבני האדם ליצור אומנות. הנקודה המשעשעת היא לא שהעניין הוא שחור ולבן, אלא שבהרבה מוויכוחיי עם אתאיסטים ותאיסטים, עולה עניין הדת כאשר הצד האתאיסטי מבקר את הדת בחריפות מוחלטת (היה עדיף אם מעולם לא הייתה קיימת דת,למשל). השעשוע בעיניי הוא שכל האמונות הדתיות שהתפתחו מאז שחר ההיסטוריה היו בלתי נמנעות ויכולות להיגרם אך ורק ע"י אותה מחשבה סימבולית שמייחדת אותנו והניעה אותנו קדימה, ושתי הראיות העיקריות שנשארו להיסטוריונים להראות שלהומו ספיאנס הייתה את המחשבה הסימבולית הן בציורי קיר וטקסי קבורה דתיים. אז… אולי לא ממש נכון לבקר את הדת בחריפות גמורה.
למה?
אני ממש לא מחסידי ביקורת הדת, אבל למה לכך שהדת כרוכה בתהליך חשוב מאוד באבולוציה האנושית יש משמעות כלשהי לגבי הערך שלה כיום? לא ממש הבנתי את הטיעון כאן.
כפי שעניתי למישי,
אין לזה שום ערך לגבי הדת כיום. מצאתי את הנקודה משעשעת כי במעגל האתאיסטים שבהם אני נתקלתי, הדת בכל צורותיה ובכל שלביה זוכה לביקורת חריפה.
אתה מנהל ויכוח עם איש קש
אני אתאיסטית, אני לא מבינה את העניין של הדת, יש לי המון ביקורת על כפיה דתית או על בחירות כאלו ואחרות שמתעלמות מהמציאות בשם תפיסה עיוורת ובלתי מאפשרת דיון כמו דת/טבעונות/כלדבר ומסתבר שלא כל הדתיים/טבעונים/כלדבריים לא מוכנים להתדיין. אני לא נגד דתיים והדת שיחקה ומשחקת תפקיד חברתי מאוד חשוב שהוא חלק בלתי נפרד מהאבולוציה של האדם. איש הקש שלך הוא קומץ האנשים שמשעמם להם ומנהלים ויכוחי סרק בינם לבינם באינטרנט. רוב הדתיים לא גולשים במקומות ולדיונים האלו וגם רוב האתאיסטים לא. לדעתי גם רוב המחזירים בתשובה/שאלה לא.
הנקודה שאתה מעלה מעניינת, אבל באובר פרשנות משום שדת היא תוצר לואי של מחשבה סימבולית ולא העיקר של המחשבה הסימבולית.
הדבר העיקרי שמחשבה סימבולית מאפשרת זו תקשורת מורכבת, העברת רעיונות, פיתוח קבוצתי וכו'.. כך התאפשרו הקפיצות הרציניות בטכנולוגיה שהביאו אותנו עד הלום. בשביל מסרים מיידיים ופשוטים אפשר להסתפק במנעד קולות מאוד מוגבל וזה עובד לכל שאר המינים הווקאליים בעולם. אני לא מספיק בקיאה במדע התפתחות ההומינידים, הפעם האחרונה שישבתי בסמינר מחקרי של מישהו מהתחום היתה לפני 4-5 שנים (כן, זה רמז לכך שלא למדתי את הדברים האלו ממקורות פופולריים) אבל אני מניחה שהשפה היא תוצר של מחשבה סימבולית, או סביר יותר להניח שהתפתחה בקו-אבולוציה עם התפתחות היכולות הסימבוליות.
פעם אחרונה שהתעדכנתי (כאמור לפני כ4-5 שנים) ציורי הקיר ופרשנותיהם הם נושא שאין לגביו הסכמה מלאה. בכל מקרה טקסיות בזמן מוות היא צורה די פרימיטיבית של חשיבה סימבולית. אם אני זוכרת נכון גם פילים מבצעים כל מיני טקסי מוות והם אפילו לא פרימאטים. קישוטים, עיטורים ושימוש בכלים בסיסיים אנחנו רואים בעוד מינים. זה לא מוכיח שניאנדרתלים יכלו לדבר. מבנה הפנים והלסת שלהם מאוד מאוד שונה מזה שלנו, שמעתי הרצאה של מישהו שחקר את הדברים האלו וטען שלא ברור אם המבנה הזה אפשר להם בכלל להפיק מנעד צלילים שאפשר דיבור. זו, אגב, חלק מהמגבלה של שימפנזות בלמידת שפה מדוברת.
אין לי שום טיעון, ולא ניסיתי לאשקש אף אחד.
רק רציתי להעלות נקודה שכאשר *אני* למדתי אותה מצאתי מעניינת וקצת אירונית, וחשבתי שאולי עוד אנשים ימצאו אותה גם, שהדת היא בעצם תוצר לוואי בלתי נמנע של התפתחות ההומו ספיאנס בעבר.
לגבי המחשבה הסימבולית במינים אחרים (ולמען הסר ספק, אני לא ישבתי באף הרצאה. עניינה אותי אבולוציית האדם אז קראתי כמה מחקרים בחצי שנה האחרונה [נפלאות האינטרנט], אבל אני ממש לא טוען לידע מוחלט); פילים מבצעים טקסיות מסויימת בזמן מוות, אבל רק הניאנדרתלים וההומו ספיאנס קברו את מתיהם עם קישוטים וחרוזים. יצירת כלים שיותר מורכבים מאבן משוננת וקישוטים אחרים, והעברת המידע לדורות הבאים הייתה קיימת רק בניאנדרתלים וההומו ספיאנס. ההומינידים לפני כן היו "ממציאים" את הכלים שלהם כל פעם מחדש, אבל היכולת שלנו לתקשר קידמה את מורכבות הכלים, וכך נולדה ההשערה שגם הניאנדרתלים יכלו לתקשר כי כן היו להם כלים מתקדמים יותר שדרשו שימוש באש בטמפרטורה מסויימת, וכלים שעשויים מעצמות.
עוד השערה שקראתי היא שההומו ספיאנס והניאנדרתלים החליפו קישוטים ביניהם כאשר הראשון רק הגיע לאירופה.
אגב, במידה ואני טועה אני יותר מאשמח אם תתקני אותי.
אני לא חושב שאנחנו מתווכחים, אלא מתדיינים.
אממ...
אני זוכר מאיפה שהוא שגם שאר מיני האדם שהתקיימו במקביל להומו סאפיינס והניאנדרטל קיימו טקסי קבורה… תקנו אותי אם אני טועה.
ד"א- כהומניסט (אני שונא את ההגדרה אתאיזם, היא רומזת לניהיליזם בעיני) לא כל כך מעניין בעיניי עם היווצרות הדת הייתה יכולה להימנע, אם כי ברור שהאמונה הייתה חייבת להיווצר כדי שתתקיים חברה. הבעיה בעיניי היא שאתאיסטים חושבים שבגלל שהדת היא "שקרית", היא בהכרח לא תורמת להתפתחות האנושית. שזו מחשבה מעט כיתתית דתית שמתעלמת מהוכחות אמפיריות לטובת תאוריה לא רציונאלית מונעת רגש (שנאת הדת בגלגולה הנוכחי). וכל זה עדיין לא מצדיק את קיומה של הדת עצמה, האם המייסדת של כיתתיות.
עוד משהו לכלל המתדיינים- שפה ודיבור הן שתי יכולות שונות שראוי להפריד בינהן. המונח שפה מתייחס ליכולת של פרט לתת מילים למחשבותיו ורגשותיו, ולהבין את הסובבים אותו, בעוד שדיבור זו יכולת ווקאלית. יכול להיות (וישנם ממצאים המצביעים על כך) שלניאנדרטאלים הייתה שפה לא ווקאלית (כדוגמת השמפנזים המסוגלים לתקשר בסימני ידיים) ובציורי קיר (בדומה לסאפיינס) מבלי שתהיה להם יכולת ווקאלית
הנקודה האחרונה שלך מעניינת
לא זוכרת איפה אבל בשבוע האחרון קראתי בבלוג/כתבה/פוסט על כך שאמנם קופי אדם שונים למדו לתקשר בשפת סימנים אבל הם לא הצליחו להשתמש במונחים של שפה סימבולית ולא הראו סימנים שהם מבינים רעיונות סימבוליים.
אולי בבלוג של אלומית ישי.
עד כמה שאני זוכרת קיים ויכוח בנוגע לציורי קיר ע"י ניאנדרתלים. אין כל כך ממצאים שמצביעים על הומינידים אחרים שציירו. מניחים שאש היתה להם עוד קודם, נדמה לי שמדביקים אותה להומו ארקטוסים.
בכל מקרה לפני כמה שנים נפתח איזה אתר חפירות די חדש בגאורגיה (זו שליד רוסיה) ונדמה לי שהיו שם הרבה הומינידים קרובים יחסית אלינו, לא רק ניאנדרתלים. לא יודעת כמה הספיקו להוציא משם לפני המלחמה, אני מניחה שיש הרבה ממצאים חדשים.
סליחה איבדתי את הפואנטה בחלק השני
בעיקר כי מציינים את הציורים והטקסיות של ניאנדרתלים בעיקר באתרי קבורה. אולי זה סתם כי מדובר במקום היחיד שאפשר להדביק אליהם. בכל מקרה נסחפתי משם.
לא יודעת על קבורה בהומינידים אחרים, אולי.
אני איתך.
(ל"ת)
נדמה לי שבניגוד למה שחשבו בעבר,
לאחרונה מגלים שמוח יודע ליצור נוירונים – וגם קשרים חדשים – גם בגילאים מבוגרים הרבה יותר.
ראה למשל בקישור הזה, וסליחה על הויתור על לינקים רציניים יותר מחוסר זמן.
בתגובה לסאפינס סאפינס
ולא כמו שמופיע.
אוי כמה שהסרט הזה הזוי ומטומטם
אוי כמה נהנתי. נכון 'ספיידרמן המופלא 2' היה אדיוטי ומהנה? אז 'לוסי' מקצין את זה ומכיל גם כמה קטעים שממש גרמו לי לצחוק וקטע אחד שחנוך רוזן היה מתגאה בו. מה שכן, הסרט הזה גרם לי לתהות איך היה נראה 'קיק אס' אם לוק בסון היה מביים אותו.
שהתחלתי את לוסי לא הייתי בציפיות מי יודע מה ממה ששמעתי, אבל בכל ראיתי אותה (זה אומר שהייתה לי תקווה קטנה) אבל הסרט לא הפסיק להוכיח כמה זבל הוא.
תחילת הסרט עוד איכשהו גורמת לך להמשיך להתרווח בכיסא אך ככל שהסרט ממשיך הוא גרם לי עקצוצים של מה זה הבושליט הזה? ומי המסכן ששילם עם הסרט הזה בקולנוע?
העלילה די סתמית (מרדף סינים אחרי לוסי) ובכללי, מאז שהיא קיבלה את ה'כוחות שלהם אין שום דרך להזדהות או להבין את הדמות.
מרגיש כאילו בחצי שעה האחרונה מיהרו לסיים את הסרט אז זרמו עם מה שיצא.
סך הכל, לא מומלץ