האוקיינוס שבינינו
The Mercy

סיפורו הבלתי ייאמן של ימאי חובב שהתחרה במירוץ הגולדן גלוב היוקרתי ב1968 ורצה להיות האדם הראשון שהקיף את כדור הארץ בסירה, לבדו וללא עצירות.

תאריך הפצה בישראל: 12/07/2018

תגובה אחת פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. האוקיינוס שמילאתי בינינו בשטויות של גבורה

    שלמה

    מתישהו בהתחלת הסרט הזה אומר איש יחסי הציבור (דייויד תיוליוס) לדונלד קורהרסט (קולין פירת') משהו בסגנון "אתה שריד לאנגליה של גבורה." לד"ה יש חלומות של גבורה אבל המקום היחיד שאליו הוא יכול לתעל אותם הוא מירוץ להקפת העולם ללא שום עצירות ביניים. החלומות מתנפצים על צוקי המציאות (נו מה, דימוי משובח של ים סוער וכו', כמתבקש) ככל שהימאי החובב מסתבך עם חובות עצומים, לחץ העיתונות, הפרידה מאשתו וילדיו ומעל לכל – הסירה שהוא בונה ושממש לא מוכנה למבצע כזה ביום יציאתו הכפוי לים.
    המחשבות שלי אחרי הסרט: אילו הסיפור היה מעובד למחזה תיאטרון, הוא היה עובד יותר. קצת צילומי ים, שני לוויתנים וכמה דולפינים, כמה שוטים של סערות ומרחבי הים; אבל הסיפור הוא אנושי וקאמרי לגמרי, גם אם פיזית יש אוקיינוס בין ד"ה לאשתו, קלייר (רייצ'ל ווייז שמצליחה לחמוק מהתרגיל הקבוע שלה בזמן האחרון של פרצוף הכלבלב דורש האגרוף ולהעביר דמות באופן משובח כמו שהיא יודעת). אמר לי מישהו שחסרו לו עוד סצנות של אקשן ומאבקים באיתני הטבע ובאתגרים הטכניים, כמו שכריסטופר נולן היטיב לעשות ב"בין כוכבים". אלא שנולן יש רק אחד, מבחינת היכולת לאזן בין הסיפור הפנימי לחיצוני, בין שאר יכולותיו.
    בסיכומו, שחקנים מעולים, צילום טוב, עריכה טובה, בימוי לא הכי מאוזן ובעיקר – סיפור שלא היו חייבים לעשות ממנו סרט.

 

כתיבת תגובה

(חובה)