יש לי הרבה דברים טובים לומר על "משימה בלתי אפשרית" החדש, אבל אני רוצה להתחיל דווקא במה שהוא לא – הוא לא מחדש יותר מדי. באמת, אין כאן משהו שלא ראיתם קודם (טוב, חוץ מטום קרוז קופץ מצוק על אופנוע).
העלילה למשל היא עלילת "משימה בלתי אפשרית" קלאסית: איום גלובלי חדש מגיע, הפעם מבינה מלאכותית שיצאה משליטה. זה מוצג לא רע בסצנת פתיחה חביבה שמתרחשת בצוללת רוסית שאנשי הצוות שלה מרגישים חכמים מאוד, עד שהם לא. מקגאפין גנרי אחראי לשליטה במוח המלאכותי והסורר, וכמובן שאיתן האנט ושות' הם היחידים שיכולים להציל את העולם תוך כדי שהם מטיילים בחלקים נרחבים ממנו. הצוות הקבוע חוזר (וינג ריימס, סיימון פג ורבקה פרגוסון), דמויות נוספות מעבר הזיכיון (ונסה קירבי מהסרט הקודם והנרי צ'רני מהסרט הראשון) וגם כמה חדשות, בראשן היילי אטוול הנהדרת בתפקיד גנבת מסתורית שמשבשת לסוכנים שלנו כמה תוכניות.
והנה הקטע: אני מנסה כבר כמה ימים להסביר לעצמי – ואחר כך לקוראי הביקורת – מה כל כך טוב ב"משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות: חלק ראשון: זה בהחלט שם ארוך מדי לסרט: מה יהיה טום קרוז", ואז קלטתי שדווקא זה שהוא עושה את אותם הדברים, לכאורה, ממחיש את הגדולה שלו.
קחו למשל את סצנת המרדף הגדולה ברומא. ממש לא מזמן ראינו סיקוונס דומה להפתיע בסרט אקשן פומפוזי אחר, וזה לא רק הלוקיישן הכללי, אלא סצנה כמעט זהה שמתרחשת במדרגות הספרדיות שבעיר (ובהן נערכה אגב הפרימיירה של הסרט החדש): מכונית יורדת בהן ברוורס ומנסה להימנע מפגיעה בהמוני אנשים. עכשיו, אני מוכרח להעיר פה שבמרדפים של סרטי מהיר ועצבני יש הרבה יותר פרקטיקה משמקובל לחשוב – ועדיין, כשמשווים בין שתי הסצנות אי אפשר שלא לשים לב מי רועש ומנופף בכל בלון אפשרי כדי להמם את הצופה, ומי מחליק על רחבת הריקודים באלגנטיות של בלרינה. יש משהו בתחכום הקלאסי של הבמאי כריסטופר מקווארי, שעושה את האקשן שלו אולד סקול לא רק מבחינת הפעלולים הפרקטיים, אלא מבחינת ניצול מוחלט ומלא של כל כלי קולנועי אפשרי בארסנל. אם סרטי ג'ון וויק מתהדרים באקשן מגניב ופתחו איזשהו טרנד של "אקשן אמיתי", הרי שלמקווארי לא בוער במיוחד להיות מגניב. הוא עושה משהו יותר טוב: הוא אינטליגנטי. הוא מצלם הכול לפי הספר, עורך את הצילומים בדייקנות של שען שוויצרי, ומזכיר לכל חובבי הוואן-שוטים שבעולם שיש סיבה למה צילמו אקשן בהוליווד עשרות שנים בצורה שבה צילמו אותו: פשוט עשו את זה טוב. הריאקציה שנוצרה מאוחר יותר למצלמה הרועדת של פול גרינגראס השכיחה מרבים שיש דרך אמצע, דרך שבה צועד קרוז עם הבמאי שלו בגאוות כמעט-יחידה.
עוד השוואה: גיבורינו במאבק מול הרעים על גגה של רכבת דוהרת. ממש הרגע ראינו את זה בסצנת הפתיחה הטובה כשלעצמה של "חוגת הגורל", ואין לי מילים רעות לומר על ג'יימס מנגולד, במאי אקשן נהדר, שדווקא מאוד מכבד את המורשת הקולנועית ועשה היטב את שיעורי הבית שהטיל עליו סטיבן ספילברג, ללא ספק מגדולי במאי האקשן בהוליווד (אם לא הגדול מכולם). אבל כאן נכנס עניין הסיכונים: האריסון פורד לא היה על רכבת, טום קרוז כן; בדיוק כפי שווין דיזל צולם על מסך כחול ונערך לאחר מכן לתוך מכונית הפעלולים, בעוד שטום קרוז והיילי אטוול אכן התגלגלו בתוך המכונית הזעירה הזו וצולמו ממש שם. זה סוחף יותר, זה אמין יותר, זה מרתק יותר וזה נראה כל כך פאקינג טוב.
ואומנם האקשן הוא העיקר פה, אבל גם לתסריט יש מה לתרום. חוץ משלב הרעיונות לסצנות אקשן סוחפות שכלל את ההברקה לסצנת מכות ברוטאלית בחלל של סמטה ברוחב קופסת גפרורים, או הימלטות מקרון אחרי קרון אחרי קרון של רכבת מתרסקת, מקווארי רוקח גם כמה סצנות משימה קלאסיות לסדרה הזו, ששוב לא מחדשות הרבה – אבל הן כל כך אפקטיביות. משחק חתול ועכבר בשדה התעופה באבו דאבי עוצר נשימה כמעט כמו המרדפים הגרנדיוזיים שבהמשך. בכלל, הכתיבה מיטיבה לקחת רעיונות בסיסיים ולשדרג אותם שוב ושוב, בין אם זה ברעיונות קטנים שמוסיפים פלפל (במהלך המרדף הגדול ברומא, למשל, קרוז ואטוול אזוקים זה לזו), ובין אם זה בעריכה של סצנות אקשן לתוך רגעי משימה מותחים שעושים אנשים אחרים בצוות בזמן שטום קרוז מסכן את חייו. גם סצנות האקשן עצמן מתוסרטות: אם את רוב השעה האחרונה והנהדרת ללא ספק של "ג'ון וויק 4" אפשר לתמצת במילים "ג'ון וויק הורג ממש הרבה אנשים", הרי שכאן יש מתח ואינטרסים משתנים שגורמים למניעים של הסצנה להשתנות או להשתדרג תוך כדי תנועה. לאורך כל הסרט, למשל, רודפים אחרי האנט וצוותו לא רק האנשים הרעים, אלא גם צוות סוכני CIA נחושים מדי; ההתנגשות המשולשת הזו תורמת לכל מפגש הרעים-טובים נוסף ממד בלתי צפוי. והאם ציינתי שזה גם מצחיק? כי בחיי, יש כאן כמה בדיחות ממש טובות שמשלבות בין סתם שנינויות לתגובות אנושיות להפתיע למצבים מוזרים. האמת שסוג ההומור המעודן הזה נהיה גם הוא סימן היכר של הסרטים האחרונים בסדרה; זה עדיין עובד.
הטוב אפילו לא מסתיים כאן, כי חוץ מסיפורי הריגול והאקשן והטוויסטים שנערמים (כולל אחד ממש טוב מהסוג שלא רק מפתיע, אלא גם מאיר באור חדש דברים שחשבנו שידענו), גם בנוגע לדרמה התסריט עושה עבודה טובה, ואפילו טובה מאוד, ברמה שלא הייתה בעבר בשום סרט בסדרה. צריך לסייג אומנם שבכל הקשור לניסיון לרמוז על עברו של איתן האנט לפני שהצטרף לסוכנות זה לא כל כך אפוי, ומרגיש כמו הטרמה מציקה לדברים שיגיעו מתישהו בהמשך; אבל לצד זה, הדברים שקורים בהווה מסעירים ממש, ומעניקים לדמות של האנט קונפליקטים אישיים ואשכרה עמוקים. באזור הזה הכתיבה אפילו מתעלה מעבר לקלישאות ה-AI הרגילות, ומצליחה להביא לרגע אדיר של הזדהות הצופים עם מניעיו של הגיבור.
זאת, אגב, לעומת מניעיו של הנבל, שלא בדיוק קיימים פה. אסיי מוראלס מגלם את גבריאל, סוכן צללים כלשהו שקשור לעברו של האנט וכעת הוא השליח של אותה בינה מלאכותית על פני הארץ. כדמות בפני עצמה אני מודה שהוא בעובי של קרקר, אבל כנבל שהצופים צריכים לשנוא – אוהו, כמה שהוא אפקטיבי. הסיפור שבחרו פה הוא הסוג שבו הנבל רק מפתח את הגיבור בגלל מעשיו, וזה סבבה בעיניי.
והדובדבן שבקצפת הוא שאם התחלנו עם השוואות, הרי שהסרט החדש הוא השלישי בחודשים האחרונים שמספר לכאורה רק חצי סיפור: זה אפילו בשם שלו, הפעם. אבל בניגוד ל"מהיר ועצבני 10", "ספיידרוורס" החדש, ו"חולית" מלפני שנתיים – הפעם דווקא הסרט שבכותרת שלו כתוב "חלק 1" מספר סיפור שאשכרה עומד בפני עצמו. כן, הסיפור לא נגמר, אבל הסרט כן מסתיים אחרי מערכה שלישית מובהקת, בנקודה הוגנת והגיונית לחלוטין מבחינת העלילה, אחרי קתרזיס לא רע בכלל ואפילו טיפה מרגש. כי "משימה בלתי אפשרית" החדש עושה הרבה דברים שסרטים אחרים עשו – הוא פשוט עושה אותם טוב יותר.
משימה בלתי אפשרית: עלייתו של האביר האפל
הרגשתי שאני שוב ב-2012, מחכה לראות מה אדם שאני מעריץ ומעריך כבר שנים יביא לי הפעם (אז נולאן, עכשיו קרוז), אחרי רצף יצירות מופת שבערך כל אחת יותר טובה מהשנייה. ואז קיבלתי סרט שהוא טוב כמעט מכל בחינה, שיש בו כמעט את כל האלמנטים שגרמו לי להתאהב ביוצר הזה, אבל דברים פשוט לא ישבו עד הסוף הפעם והכל קצת התפרק.
האקשן מצוין ויושב טוב כמעט תמיד, עד שבכמה סצנות שאמורות להיות השיא יש עריכה מוזרה מאוד שלא ניצלה עד הסוף את הקליימקס.
אהבתי את החזרה לסיפור ריגול שמזכיר יותר את הסרט הראשון, גם בעלילה וגם בצילום, אבל זה לגמרי לא היה מבושל.
היילי אטוול הייתה תוספת נחמדה, אבל הכי אהבתי את פום קלמנטיף. תפקיד שלם כמעט בלי טקסט בכלל, כולו פיזי, והיא הצליחה להעביר אותו מושלם.
אז חבל לי שפעם ראשונה (חוץ מ-2, אבל לא מדברים על 2), סרט חדש בסדרה הזאת פחות טוב מהקודם. יכול להיות שזה בגלל כל הבלגן ההפקתי שהסרט נכנס אליו בקורונה. מקווה שיגיעו לחלק 8 יותר מגובשים. מצד שני זה עדיין יותר טוב מבערך כל סרט אחר, ומה לעשות, לא כל סרט יכול להיות Fallout או אפילו "מאווריק".
בהזדמנות זו ממליץ מאוד על סדרת המתח הבריטית The Capture על שימוש ב-AI במשטרה ובביון, שאני בטוח שקרוז ומקוורי ראו לפי הסרט הזה. הרבה יותר ריאלסטי ו-24-י, ובעיקר מאוד מלחיץ. (שודרה ב-yes עם השם המכוער "פשע במעגל סגור", לא בטוח אם זמינה שם עדיין)
וגם על "הגנרל" של באסטר קיטון. כבר אמרתי כמה אני אוהב רכבות מתרסקות?
הולך מחר, אבל באמת? מקווירי עושה פה דה פלמה?
מה שהיה כל כך טוב בסרט הראשון זה השילוב של ארכיטקטורה מזרח אירופאית בעיקר בחצי הראשון של הסרט עם פלטת צבעים שמשלבת ממש טוב חום וקור. כל זה יצר תחושה של מותחן ריגול כמעט גותי, ויותר אירופאי מהוליוודי (כאמור, לפחות בחצי הראשון של הסרט).
ממה שראיתי עד כה ממקווירי, לא נראה שהוא מסוגל להגיע אפילו לדה פלמה בחצי כוח (ולפחות הוא עוקף את דה פלמה כשאין לו כוח).
חלק מהבעיה שזה דה פלמה לא מבושל
יש פה לקרוז דיאלוג עם קיטריג' והוא ניסה לחקות קצת את הצילום מהסרט הראשון. זה ממש בקושי עבד ובעיקר נראה מוזר. יש פה יותר שימוש בצבע מבפרקים 5-6 של מקוורי, אבל שוב, לא דה פלמה. אל תצפה לגותיות של משימה 1 אפילו שזה הסרט הכי דומה לו מאז. אני לא חושב שהוא ניסה לעשות דהפלמה ממש אלא רק לקחת ממנו כמה אלמנטים.
שוב, אני חושב שזה סרט מצוין ובגלל כמה בחירות לא מבושלת והעובדה שהוא מגיע אחרי יצירת מופת, קל מאוד "ליפול עליו" עם תלונות. זה לא Fallout, אבל הלוואי שכל סרט אקשן היה מתקרב לרמה של "נקמת מוות 1".
הסרט הכי דומה למשימה בלתי אפשרית 1 קונה אותי.
(ל"ת)
בדיוק צץ לי סרטון הערכה לויזואליה של מב"א 1.
שווה צפייה.
האם מומלץ לצפות בסרטים שלפני?
צפיתי רק בראשון ובשני. הראשון היה נחמד והשני פחות, ומאז לא חזרתי.
עם כל התשבוחות- שווה השלמה? יש אותם עכשיו בנטפליקס.
לא חובה בכלל, אפשר להבין את החדש בלי להכיר
אבל מומלץ כי אם אהבת אותם, כנראה תאהב גם את זה. דיברתי על זה עם האביר הבהיר פה.
פחות אהבתי
אבל בניגוד ליצחק, אתחיל ממה שכן:
סצנת אקשן גדולה בסוף הסרט היא ללא ספק משהו שטרם ראינו בהוליווד מבחינת סקאלה ומקוריות, ואם יש דבר אחד שאני רוצה כרגע זה שכריסטופר מקוורי יביים סרט של אנצ'רטד כי הוא ללא ספק קיבל משם השראה (ועשה עם ההשראה הזו דברים נהדרים).
וכן, גם אני חיבבתי את מרדף המכוניות ברומא (הומאז' מובהק ללופן השלישי, וספציפית "טירתו של קליוסטרו" אפרופו השראות של אינדיאנה ג'ונס).
ואטוול נהדרת. זהו אין מה להוסיף.
ועכשיו לְמה שלא אהבתי:
מדובר בסרט מטומטם. ראשית, הנבל הכי משעמם שהסדרה הזו אי פעם ידעה הוא גבריאל. האיש נראה ומתנהג כאילו יצא מצעירים חסרי מנוח והוא רחוק מלהיות המאסטרמיינד המבריק שניסו לצייר לנו פה. הבטיחו לנו איזשהו עבר מסתורי איתו ועם אית'ן האנט אלא שקיבלנו כלום בפיתה מלבד פלאשבק עלום בן מספר שניות שלא אומר לנו כלום.
אית'ן האנט נהיה קוסם. הוא תמיד עשה דברים שנראים בלתי אפשריים (pun intended) אבל היה לרוב איזשהו היגיון מאחוריהם שניתן לסספנד. בסרט הזה הוא הפך לבוגר הוגוורטס מן המניין: מופיע, נעלם ומופיע שוב כאוות נפשו, שולף תכסיסים מהשרוול ומגיח בעשירית השניה הנכונה כדי להציל את המצב.
האינטליגנציה המלאכותית הזו היא אחלה רעיון, הביצוע פחות. עם כל מה שאנחנו יודעים שהיא מסוגלת לעשות, העובדה שהאנט וחבורתו שרדו מעבר לרבע השעה הראשונה היא נס. והתכנית הגרנדיוזית של ה-A. I מסובכת שלא לצורך והתסריט, בעקבות כך, מביא לא מעט דמויות חכמות לעשות דברים שאני לא מבין מה ההיגיון מאחוריהם ולמה הם בכלל קרו כפי שקרו (ואם לדייק, אני מתייחס לסצנה מסוימת עם רבקה פרגוסון).
ויש למשימה בלתי אפשרית את אחת מנעימות הנושא המגניבות בעולם, ואיכשהו נראה שמקוורי מתבייש בה או משהו. אפילו על רקע הקרדיטים שבפתיח אין שום דבר מלהיב שמכניס את הצופים להייפ. נעימת הקרדיטים בהתחלה של "קוד הצללים" נותרת מבחינתי בטופ בכל הקשור לנעימות פתיחה של הסדרה.
ואולי הייתי שותף להתלהבות מסצנת האופנוע וההר אם, אל"ף, לא היו מפמפמים אותה למוות בכל יח"צ, ובי"ת – גם הסרט עצמו לא היה אומר לנו בפרצוף במשך כמעט עשרים דקות "וואי וואי וואי איזה פעלול מדהים תכף יגיע וואי וואי אין לכם מושג". באז קילר לחלוטין.
והסרט ארוך שלא לצורך, אפשר היה לחתוך מספר סצינות אקשן פחות מוצלחות.
נחמד מאד. בהחלט יותר מב״א 1 מכל סרט אחר בסדרה.
הוא גם ממש דוחה את תהליכי הבורניפיקציה והבונדיזציה שמקווירי וקרוז נכנעו להם בסרטים 5-6. מצד שני, הסרט די מטומטם כמו שרם כתב – אבל זה בהחלט מוסיף לכיף. לשעתיים וארבעים דקות כיביתי את המוח ונהנתי, ובעיקר מסיקוונס הסיום שעושה בצפר לכל כך הרבה סרטים הוליוודיים.
קרוז הוא כוכב האקשן האחרון והוא זורח כאן, גם אם הביצוע של המלחמה ב-AI הקרינג׳ אפילו נזהר AI כמוני.
ואגב השוואה למב״א 1 – סיקוונס המרדף/מכות בסמטאות בסרט היה מאד יפה והזכיר קטעים דומים שדה פלמה ביים בסרט הראשון.
ויחד עם זאת, אני לא יכול לומר שעפתי באוויר. לא מדובר בחובת צפייה כמו טופ גאן שדורשת יציאה לקולנוע.
אגב מה הסיפור עם האיימקס?
ראיתי את זה באיימקס ירושלים ולא היו קטעי איימקס ייעודיים כמו בסרט הקודם. זה משהו שהיה ידוע מראש ופספסתי?
לא כותבים דברים כאלה על הפוסטר או בתקציר, אבל כן
היה ידוע מראש. ראיתי ב-IMDB שיש רק aspect ratio אחד לפחות כמה שבועות, אז גיגלתי ומצאתי אימותים בכמה מקומות, והלכתי לאולם עם ה-Atmos במקום.
אשמח אם תוכל להמליץ לי על אולם בראשון לציון🙏
כרגע ה-IMAX שם הכי טוב
נראה שהזיזו אותו מהאולמות עם הדולבי לטובת "ההילולה", אז ה-IMAX הכי טוב שם כרגע.
אם זה עוזר, באיילון הוא עדיין מוקרן באולם 6 הגדול.
סרט בינוני.
תסריט מטומטם להפליא, צילום פחות טוב מהסרט הקודם ושני ססצנות אקשן מצוינות.
סרט נחמד, אבל לא סוחף ומלהיב כמו האחרון.
הוליווד נמצאת במקום ממש טוב והסרט הזה מעיד על כך.
הסרטי אקשן של פעם לא מתקרבים לרמה הזו, ובעוד פעם היו לנו את סטאלונה המנופח אך חסר כישרון משחק, היום יש את קרוז הצנום אך מלא בהבעה ורגש. כיף לי
כן כי וין דיזל וקיאנו ריבס נוטפים בכשרון משחק ומלאים בכל-כך הרבה רגש...
(ל"ת)
התגובה נמצאת כאן, לא בביקורת על מהיר ועצבני או ג'ון וויק
הגיוני לשמוח במה שיש, גם אם באמת לא הייתי מתנסח בהכללה של "הוליווד".
בסדר, כמו שאמרת בעצמך - הוא דיבר בכלליות על הוליווד "שנמצאת במקום טוב" ולא רק על הסרט הזה ספציפית
מסכים שהוליווד במקום טוב בכל הקשור לאקשן, בעיקר כשזה מגיע לצילום, פעלולים וכוראוגרפיה, אבל לא רואה שינוי גדול במיוחד בכל הקשור לכוכבי האקשן עצמם (וזה מבלי להיכנס לכך לכך שסטלון דווקא כן שחקן לא רע בכלל כשהוא רוצה).
גם זה, וגם העובדה שקרוז לא צנום. צנום זה טימותי שאלמה.
קרוז פשוט לא מנופח. גם קיאנו ריבס לא.
סרט נהדר, ולמיטב זכרוני, אין בו פיצוץ אחד לרפואה.
כל האקשן שלו הוא מרדפים, קרבות צמודים, נשק קר, וכלי רכב במגמת התנגשות. והיילי אטוול מחליקה בקלילות לתפקיד הגנבת שמסבכת למב"א את החיים פעם אחר פעם. מסצינת האופנוע נהניתי במלואה פשוט כי נמנעתי באדיקות מלצפות בטריילר. אני חושב ששמעתי את אולם הקולנוע כולו עוצר את הנשימה בקטע הזה.
יחסית לסרט אחרון שמחולק ל-2, הוא לא מסתיים בקליפהאנגר (כמו, נאמר, מלחמת האינסוף) או באיזו ידיעה מרעישה (להרוג את ביל 1). אם כבר, ההפך הוא הנכון – בסוף האנט מחזיק במפתח וגבריאל (נבל מעולה, לדעתי) הוא זה שנשאר חסר כל.
אני עדיין מנסה להבין מאיפה אני מכיר את זה ששיחק את ראש המודיעין האמריקאי. (לא, בלי ימד"ב!)
נ.ב.
אה, אז ככה פום קלמנטיף נראית במציאות?
מבצע פור'צן?
(ל"ת)
הנסיכה הקסומה? רובין הוד? המסור?
(ל"ת)
קארי אלווס?
איזה יופי, לא ידעתי שהוא בסרט הזה. זוכרת לו חסד נעורים מהנסיכה הקסומה ורובין הוד גברים בגטקעס. שני סרטים שאהבתי כל כך בילדות (ותכלס גם היום) שאני עד עכשיו לא מבינה איך הקריירה שלו כ-Leading man לא הלכה לשום מקום אחריהם.
רק מזכיר לך שזה אותו שחקן מה-Oogieloves.
(ל"ת)
זה היה מרגש אותי
אם היה לי מושג מה זה Oogieloves.
אחד הממים הידועים בתולדות עין הדג.
https://www.fisheye.co.il/oogieloves/
בסדר מקווארי ביים סיקוונסי אקשן בלתי נשכחים אבל עדיין בראד בירד פיצח את הנוסחה באופן הכי טוב.
(ל"ת)
לא בטוח שאני יכול להסכים עם זה. פולאאוט בעיני יותר טוב מגוסט פרוטוקול.
(ל"ת)
טוב אפשר לא להסכים לגבי איכות,
אבל מבחינת חשיבות גוסט פרוטוקול סוג של המציא את הפרנצייז שאנחנו מכירים כיום. שרוז על הבורג חאליפה זו נקודת המפנה של הסדרה, שהפכה לכמה רחוק קרוז יכול ללכת? כמה שפחות מסכים ירוקים, הכל בלוקיישן וסיכון מרבי.
ואני ממש מבין למה פולאאוט נחשב הכי טוב בסדרה, הוא לוחץ חזק על דוושת ה״וואו״
אבל משהו בקוד צללים פשוט יותר כיפי. לוקח את עצמו פחות ברצינות, אבל לא באופן מגוחך כמו הסרט השני, קטעי האקשן הם ברמה גבוהה מאד, אבל לא מנסים לעצור לך את הנשימה אחד אחרי השני. יש משהו יפה בזה שיש שיא מאד ברור שהוא הבורג חאליפה וגם השאר מאד טובים (מרדפי האופנוע בסרטים האלו פסיכיים) אבל כן יש שיא ברור. וממה שזכור לי ההומור עובד טוב של ולסרט יש אחלה קצב, בלי הבטן הנפוחה שיש ל5 נגיד עם כל מיני סצינות ריגול עלילתיות שהן לא באמת מעניינות. גם הקטע הצוותי מאד מןדגש ברביעי, לפעמים זה כיף החלק שקרוז מסביר לצוות את התוכנית ואנו רואים תוך כדי איך היא מתבצעת ואיך הדברים לא הולכים לגמרי לפי התוכנית, באופן אושן 11 שכזה. באמת סרט קיץ מושלם (אגב השלישי הכי פחות הבין את המשימה בעיני אבל אני סולח בגלל עוד הופעה מושלמת של פיליפ סימןר הופמן. בקלות ההופעה הכי טובה בפרנצייז)
קודם כל - גם במב״א 1-3 היו פעלולים מטורפים שחלקם צולמו על אמת.
אני מסכים איתך שגוסט פרוטוקול היה נקודת מפנה כי הוא היה גדול מהחיים, יותר קרטוני ויותר שאפתני מהסרטים הקודמים.
אבל כשצפיתי לפני כשנה בכל הסרטים מחדש, הרגשתי שהוא לא התיישן כל כך טוב ושבתכלס מקווירי, בעיקר בסרט השישי, סוג של פיצח את הנוסחא (והוא ממש לא היה שם במב״א 5).
אני איתך
הסרט הרביעי בעיניי מצא את האיזון המושלם בין הרצינות, האקשן והצחוקים. הסצנות של קרוז בקרמלין ובכלא הרוסי הן מהמבריקות שהיו בסדרה, ואלו אפילו לא קרובות להיות סצנות השיא.
קארי "as you wish" אלווס! נכון! תודה:)
(ל"ת)
יש מצב שהסרט שובר את שיא כל הזמנים בלהזכיר ולדבר על המקגאפן המגוחך שלו. גם סביר להניח שאת שיא כל הזמנים שבו המקגאפן הזה מחליף ידיים. אפשר לצפות שעם כל הגאדטים שעומדים לרשות גיבורינו הן אולי ישקלו לצייד את "אה" (איתן האנט) בכיס קצת יותר עמיד לזריזות הידיים של אוייביו. אפילו פאוץ לא אלגנטי משנות ה80 היה עושה את העבודה. אבל בסדר, עוד אפשר להתעלם. הסרט לוקה בבעיה טיפוסית של המשכים שמצפים שנגלה סימפטיה לדמויות על סמך הפרקים הקודמים. אבל המגרעת העיקרית היא הנבל הגרוע בתולדות הזיכיון. לא רק שהוא חסר כל כריזמה ונוכחות מאיימת הריי שתמיד גם ברור שהוא בסך הכל פיון שמשרת את המכונה. איפה הוא ואיפה פיליפ סימור הופמן וההופעה המצמררת שלו בסרט השלישי והטוב ביותר בסידרה (הרבה בזכותו אבל גם הרבה בזכות הסיפור ההרבה יותר אישי של הגיבור). המערכה השלישית המצויינת מצילה את הסרט. האקשן ברכבת הרבה יותר מעניין מפעלול קפיצת האופנוע המפומפם. פחד הגבהים של גרייס מזריק אנושיות לאקשן. הסרט גם באמת מצליח להיות חצי סרט ראוי שעומד בפניי עצמו ועדיין בסופו של דבר מדובר באחד הסרטים החלשים בסדרה. נחכה לראות אם ההמשך ישפר את המצב.
דירוג סרטים לפי סט פיסס מרכזיים:
7: מש״ב 3- הגשר
6: משב 1-תלוי מהאוויר
5: משב 5- אופרהֿ
4: מש״ב 2- מרדף אופנועים
3 מש״ב 4- בורג׳ חאליפהֿ
2 משב 6- קשמיר
1 משב 7 – רכבת
אחלה סרט לא יודע
קשה להתלהב ממנו – אולי כי הוא ממש ארוך, אולי כי אני הייתי עייף – אבל קשה שלא גם להבין מה הקטע שלו. בניגוד לסרטים קודמים הוא קצת פחות ממוקד וקצת יותר מפוזר – ואין ספק שקיצוץ של דמויות וסצנות היה עוזר לו – אבל הוא כן, במפתיע, די יודע מה הוא רוצה לעשות, והוא עושה אותו טוב. לא נהדר. אבל טוב.
מסוג הסרטים שקשה לשנוא אבל גם קשה לעוף עליהם. משהו בו עובד, ואני מניח שבקולנוע פי כמה – אבל גם משהו מגביל אותם.
מה שכן – מחזק את ידו של יצחק שמבין כל חצאי הסרטים של השנים האחרונות – זה הטוב ביותר מהבחינה שבה בחר להסתיים.
אבל זו גם הבעיה שלו
הסרט עומד לחלוטין בפני עצמו, וכמעט בלי שום שינוי היה אפשר לבחור לסיים אותו לחלוטין בדיוק בנקודה בה הסתיים החלק הראשון. ההחלטה לחלק אותו לשניים רנדומלית לגמרי. הוא לא מציג נבל גדול יותר מהחלקים הקודמים, הסיפור לא מורכב יותר מהקודמים, ואפילו אין להם מניעים כלכליים כי הפרנצ'ייז מוכר בפני עצמו, ולא זקוק לחלוקה לשניים כדי למשוך לקהל.
אותו מקרה בדיוק עם מהיר ועצבני. הסרטים האלו לא מספקים שום הצדקה בעולם לחלוקה לשניים. לא מצליח להבין מה הקטע.
אפילו במהיר ועצבני 10 היה קליף האנגר מוצדק יותר מהסרט הזה…
(ל"ת)
בסרט הזה אין שום "קליף האנגר"
ולהגיד שהקליף האנגר של מהיר ועצבני 10 היה מוצדק מאיזושהי בחינה בעולם? אין מספיק פחחחחחחחחחחחחח ביקום.
ההשוואה למהיר ועצבני מופרכת
שם לא היה שום דבר בעלילה שהצדיק את סיום הסרט. אפילו לא מקגאפין שהמרדף אחריו הסתיים או משהו. סיפור שפשוט נחתך, והמקרה היה הפוך בדיוק: בעוד "משימה" סיפר מראש שהוא פרק ראשון משניים, מהיר ועצבני בנה על ההלם של הקהל.
כמו שכתבתי, אני לא רואה בזה מעלה
העובדה שהחלק הראשון של הפרק הנוכחי של משימה בלתי אפשרית הסתיים בצורה 'סיומית' כל כך רק חידדה את התחושה שאין כאן צורך בחלק נוסף. במובן של חוסר ההצדקה המוחלט לחלוקה לשני חלקים לא רק שההשוואה אינה מופרכת, היא מתבקשת.
למיטב זכרוני גם בנוגע למהיר ועצבני היה ידוע מראש שהוא מחולק לשני חלקים.
אין "צורך"?
ודאי שיש, הסיפור לא הסתיים. זה כמו פרק סיום עונה בטלויזיה – עומד בפני עצמו אבל ברור שהסיפור לא נגמר. אין הצדקה טובה מזו לחלוקה לשניים.
הבעיה עם מהיר ועצבני זה לא רק שלא היה צורך בסיפור (כי שום דבר לא התפתח שם אלא רק מרדף ועוד מרדף וזהו), אלא שהבחירה איפה כן לסיים היתה מטומטמת.
אם לחדד, אין לי בעיה עם עצם החלוקה של דברים לשניים, יש לי בעיה עם איך מחלקים אותם ואת מה מחלקים.
וכבר לא "חלק 1"
לקראת הפצה בסטרימינג של פרמאונט+, מחקו את ה"חלק 1" מהכותרת. לא יודע מה זה אומר על ההמשך אבל עם כל הקרב של קרוז ופרמאונט זה לא נראה טוב.
הם לא רק עכשיו הזמינו את טופ גאן 3?
לא חושב שיש פה יותר מאשר איזשהו ניסיון לגרום ל-"חלק 2" להיראות כמו סרט שפחות קשור לחלק 1 (סרט שלא הביא את הרווחים שציפו ממנו).
קרוז עובר לוורנר ברוס
אני מקווה שעובר לשלב חדש בקריירה, שפחות עוסק בגיבורי אקשן. מצד שני, בטוח קצה המחר 2 זה בסרט הראשון שעובדים עליו בוורנר. אבל כו נראה שיתנו לו לסיים לפני או תוך כדי המעבר את התחייבותיו בפרמאונט, להשלים את משימה בלתי אפשרית ומשום מה טופ גאן (למה יש המשך?).
אני מאמין שיהיה עוד משימה וטופ גאן, ועדיין קורה פה משהו עם קרוז
קרוז ופרמאונט בשמועות על ריבים מאז "טופ גאן 2", כשהם רצו להפיץ אותו בסטרימינג בקורונה (הוא חסם את זה) ואז לשים אותו בפרמאונט+ אחרי 45 יום בקולנוע כדי לקדם את השירות החדש שלהם (הוא חסם גם את זה), ואז ב"משימה 7" כשהם התעקשו על תאריך שהוא ניסה להזיז (הפעם הוא לא הצליח ונראה שלדעת כולם זה חלק מהכישלון היחסי של הסרט).
אני מאמין ש"משימה 8" יקרה (יש מידע שמצולם ממש כרגע? מצאתי רק שצילמו חלק ועצרו בגלל השביתה), כנראה גם "טופ גאן 3" עם כל הכסף שהקודם הכניס. עדיין פרמאונט עצבנו את קרוז כל כך שהוא ברח לוורנר להמשך הקריירה, ככה שאין לי מושג איך הפרנצ'ייזים האלה ייראו מעכשיו. להוריד את "חלק 1" מהכותרת נראה כמו עוד צעד בעייתי.
אני גם לא חושב שזה קשור להמשך
הם הודיעו הרי לפני תקופה שהשמיני לא ייקרא "נקמת מוות: חלק 2", אז היה צפוי שיורידו את ה"חלק 1" מהשביעי.
ההמשך מצולם עכשיו ובכל מקרה יקרה. אני בספק רב אם יהיה משימה בלתי אפשרית 9
אני אשמח לראות את מקווארי עובר לעבוד על סרטים אחרים, מעניין אם יש פה באמת במאי מוכשר ומעניין או שהוא רק הבחור שזורם עם השגעונות של קרוז
לדעתי יש פה מקרה של האחים רוסו.
(ל"ת)
יש מצב אבל הסרטים שמקווארי ביים יותר מרשימים מסרטי מארוול של האחים רוסו.
מעולם לא הבנתי את ההתלהבות מהאחים רוסו. הם במאי אקשן די גרועים בעיני