״איך קראו לסרט שהלכנו אליו אתמול, מאמי?״
-״כן.״
״מה כן, מאמי?״
-״ככה קראו לו – מאמי.״
״לא הבנתי. איך קראו לו, מאמי?״
-״אני רוצה גט!״
״אי אפשר, כבר לא מוקרן.״
יש סרטים טובים, יש סרטים גרועים, אלה החיים. לראות סרט גרוע זה לא תמיד אסון, זה יכול להיות אפילו מצחיק, אבל לראות סרט גרוע שמנסה בכל הכח להיות סרט פסטיבלים איכותי, זה כבר ממש סבל.
במה להתחיל, בעובדה שרוב הסרט מצולם בפורמט הזוי של 4 על 3 ? ( 4 לאורך, 3 לרוחב, לי זה שיגע את המוח)
האם יש דימוי יותר פרימיטיבי מזה לעולמם הבעייתי של הגיבורים ?
או אולי חוק דמיוני שכל המטרה שלו לאפשר סצנה קורעת דמעות, אשר היה ברור כבר מההתחלה כי היא תגיע?
ואולי סיפור קטוע אשר כל מטרתו לייצר מלודרמה, כמו סיפור תביעה משפטית שמופיע ונעלם, לאחר ש"תרם" למטרה של עוד סצנה (כאילו) טעונה….
תנו לי את החדש של אדם סאנדלר בכל יום, כן זה יהיה זבל מוחלט, אבל לפחות אני לא ארגיש כאילו מכרו לי חיפושית יד שניה מרופא……
לקרוא לזה הזוי…. אני לא אפילו… איך בכלל…
אבל הסרט לא מצולם ב-4:3 (כמו — נגיד — הסרט הקודם של דולאן או האזרח קיין), כי אם ב1:1 (!), שזה באמת טיפה הזוי. לא ברור רק מה כ"כ רע בזה שזה הזוי. (דולאן, אגב, אמר שהוא בחר בריבוע בגלל הדמיון לעטיפות תקליטים.)
ובאשר לסרט: כן, זה וולגרי. צעקני. מלודרמתי. אין ספק שדולאן מפתח סגנון יותר ויותר מקטב ונישתי, אבל אפשר עדיין לראות קהל (לא קטן) של מבקרים וצופים שמאוד מעריך אותו. לקרוא לסרט אבסולוטית גרוע, ואז עוד לקפוץ להנחה שכולם מיידית חושבים כמוך — זה… אני לא אפילו… איך בכלל…
3 לאורך ו4 לרוחב שלט בטלויזיות כד להופעת המסכים הרחבים (ושולט עד היום במצלמות CCTV למשל ), כאן זה לא הפורמט הזה, זה גם לא נראה לי 1\1…..
קולנוע זה מדיום ויזואלי בעיקרו, לעבוד נגד המדיום זה דרך פרימיטיבית להעביר דימויים, וזאת כמובן דעתי בלבד… :)
זה איך מר גינזבורג מצליח תמיד להיעלם לפני שמעמתים אותו עם הטענות הללו. רק כדי לחזור על אותו ריטואל עוד פעם מחדש מספר שבועות/חודשים אחר כך, ושגם את ההודעות שיכתבו בעקבותיו הוא לא יקרא וחוזר חלילה.
ממה שאומרים על זאבייה דולן, הוא יותר במאי של ויזואליה מאשר של תסריט ועלילה. אם יש שחר בטענות האלה, אז אין ספק ש"מאמי" מהווה התקדמות מצוינת; אמנם "מאמי" די דל בעלילה (וכשדולן מנסה את כוחו בתפניות עלילתיות אלו ואחרות הסרט לפעמים די מפשל), אבל בתור סרט-של-דמויות הוא נהדר נהדר נהדר. הופעת מחץ של שלושת השחקנים הראשיים, שמצליחים להיות אנושיים וגדולים מהחיים בעת ובעונה אחת. וכמו שאמרו במקומות אחרים לפני, גימיק ה-1:1 משרת אותם לחלוטין, כשכל קלוז-אפ על קלמן, דורוואל או פילון נראה כמו פורטרט יפהפה ופשוט שלהם. וזה בעצם הסרט: פורטרט של שלוש דמויות שמנסות לבנות אחת את השנייה את השלישית, ונכשלים.
יש משהו מאוד שובר לב בסרט הזה, ואם יש לי בעיה אחת איתו היא שהוא נמנע מקתרזיס. המנעות מכוונת, כנראה (אני מחזיק מדולן יוצר מספיק חכם כדי שלא יעשה דברים כמו לצלם סרט בריבוע או לסיים את הסרט בכלום סתם כי בזין שלו), כמו גם התסכול שלי ממנה, אבל זה לא הופך את הסוף לפחות מעיק כתוצאה מכך. ולמרות זאת, אני אישית ממליץ בחום למי שאין לו בעיה עם צרפתית ופורמטי-הקרנה משונים. (ועצם זה שדולן גרם לי להתרגש משיר של לנה דל ריי זה בכלל הישג בפני עצמו)
סרטי דולאן בסינמטק חיפהזה שלא הבין את מרשל מקלוהןב-17/06/2015 14:21
סרטי דולאן בסינמטק חיפה
זה שלא הבין את מרשל מקלוהן
פורסם יוני 17, 2015 ב 14:21
סינמטק חיפה עורך במהלך הסופ"ש (החל מהיום, רביעי 17-06) מעין רטרוספקטיבה של כל (חמשת) הסרטים של דולאן. לא ברור למה (זה גם לא פורסם בשום מקום), אבל מאוד מומלץ לצפונים בינינו שהתלהבו מ"מאמי" וצריכים להשלים חוסרים.
ולא ממש בקולנוע, אבל אנשים עדיין לא היו רגילים לשום דבר אחר. לרוב עדיין לא ממש אכפת. בכ"מ זו עדיין בעיה רצינית בסינמטק בחיפה. (אפרופו — להתרחק מסינמה מוריה כמו משחין!)
לכאורה זה היה אמור להיות קל: הייתי אמור לראות את הסרט ואז לצאת ולהגיד "דולאן הוא הגאון הבא!" או לחלופין "דולאן מלא בחרא!". וכמעט זה קרה. בצפייה ראשונה הפורמט 1:1, הדמות הכי מעצבנת בעולם של הילד והשימוש הבעייתי במוזיקה קטעו את הצפייה באמצע.
אבל אני לא ותרן כל כך בקלות, והחלטתי לנסות ובכל זאת להשלים. ובהחלט יש משהו בקולנוע של דולאן. הוא עדיין מתלהב מדי בשביל להיות משמעותי ויעיד הפורמט (שפשוט לא עובד כמטאפורה),עדיין מחפף מדי בתסריט בשביל לגרום לרגשות לזרום ועדיין לא מצליח ליצור רצף שלם שתופס. אבל יש שם משהו. אין ספק שיש לו עין שיודעת לעצב פריים ומדי פעם גם סצינה וזה לא הישג שניתן לנפנף אותו. הסרט בכלליות לא עובד, אבל יש כמה סצנות שמשכיחות לרגעים את הרגעים הבלתי נסבלים שהיו לפניהם. מעין שק מעורבב שכזה.
אז יצאתי בעיקר בתחושה מבולבלת לגבי דולאן. סקרנות לגבי יצירותיו הקודמות (האם הן יותר מעצבנות? או דווקא יותר מעניינות?) ולגבי עתידו.
אבל כרגע, אחרי 'מאמי'? הוא.. איך אומרים? עם פוטנציאל. בוא נראה אם הוא יממש אותו.
הפגם היחיד בו - האורך והפסקול מיכאל גינזבורגב-21/08/2015 19:19
הפגם היחיד בו - האורך והפסקול
מיכאל גינזבורג
פורסם אוגוסט 21, 2015 ב 19:19
אחלה שנינויות ומנה גדושה ונאה של רגש והומור. הנער קצת אובר אקטינג אבל אימו והשכנה פשוט מופלאות. לא ברור לי למה דולאן עושה שימוש בשירים שחוקים, זו קצת עצלנות אבל בקטנה.
אף אחד לא טרח לספר לי, אבל מסתבר שדולאן ביים (וערך!) את הקליפ של אדל ל-Hello, ושמישהו מצא לנכונה לתת לו גם מצלמת IMAX ב־65/15 לצורך זה. Geez.
צפיתי בקליפ (לראשונה! אני כ"כ קשוח) והוא די נפלא. לא נפלתי מהכיסא; ולא בטוח שהייתי כ"כ מתלהב ממנו מבלי שידעתי על תרומתו של דולאן, אבל יש בו כמה דברים ממש ממש….אחלה. משדיד לחלוטין כיצד דולאן מצליח לייצר אסתטיקה מעין רטרו־אירונית ספק מודעת לעצמה של קליפ פופ, מבלי להפוך לפרודיה או להיות משעמם לאורכו; וג'יזז, אתם קולטים את הDOF בקלוז־אפים? עובד לו טוב האיימקס.
לסיכום: דולאן לפרק IX של מלחמת הכוכבים.
נ"ב: רגע, זה הסרט הנצפה ביותר של דולאן, by far. יוצא שהמגנום אופוס שלו הוא קליפ פופ, אז כן, זה הגיוני לחלוטין.
מ..מאמי?
דה פאק?
״איך קראו לסרט שהלכנו אליו אתמול, מאמי?״
-״כן.״
״מה כן, מאמי?״
-״ככה קראו לו – מאמי.״
״לא הבנתי. איך קראו לו, מאמי?״
-״אני רוצה גט!״
״אי אפשר, כבר לא מוקרן.״
מ...מרץ?
WTF?
לפי האתר שלהם
מסתבר שמשחק הכסאות של לב עם סרטי אוסקר זרים פועל גם לכיוון ההפוך ונכון לעכשיו הוא הוקדם לשבוע הראשון של פברואר, כשבועיים לאחר הכרזת המועמדויות.
מאמי יא מאמי.
(ל"ת)
*שכנה מסתורית
(ל"ת)
סרט ההמשך ייקרא בעברית "יא באבא".
(ל"ת)
"לב" עדכנו את תאריך הבכורה ל05/03.
אני בעד.
כן, הם התחילו להריץ את הטריילר בהקרנות
(ל"ת)
סרט נהדר
(ל"ת)
wtf קולנוע לב?
מישהו יודע איפה זה יוקרן? כי לפי "לב" כל השבוע הראשון יהיו הקרנות רק בשהם, ואני לא רואה את זה באף רשת אחרת.
אני לחוץ מדי
"לב" מוסרים ששעות ההקרנה באתר לא התעדכנו עדיין, והסרט יוקרן בכל הרשת מהשבוע.
סרט מונומנטלי,
של במאי שלא נותר אלא לקנא בו למוות.
לא בהכרח נטול פגמים, אבל הלב והכנות שלו עולים עליהם בעשרות מונים.
זה יותר פלצני מלחזור ל-3:4, זה פאקינג 1:1.
(ל"ת)
וזה רע כי?
(ל"ת)
4:3 זה הפורמט ששלט בקולנוע עד שנות ה-60.
לקרוא לזה הזוי…. אני לא אפילו… איך בכלל…
אבל הסרט לא מצולם ב-4:3 (כמו — נגיד — הסרט הקודם של דולאן או האזרח קיין), כי אם ב1:1 (!), שזה באמת טיפה הזוי. לא ברור רק מה כ"כ רע בזה שזה הזוי. (דולאן, אגב, אמר שהוא בחר בריבוע בגלל הדמיון לעטיפות תקליטים.)
ובאשר לסרט: כן, זה וולגרי. צעקני. מלודרמתי. אין ספק שדולאן מפתח סגנון יותר ויותר מקטב ונישתי, אבל אפשר עדיין לראות קהל (לא קטן) של מבקרים וצופים שמאוד מעריך אותו. לקרוא לסרט אבסולוטית גרוע, ואז עוד לקפוץ להנחה שכולם מיידית חושבים כמוך — זה… אני לא אפילו… איך בכלל…
3 לאורך ו4 לרוחב שלט בטלויזיות כד להופעת המסכים הרחבים (ושולט עד היום במצלמות CCTV למשל ), כאן זה לא הפורמט הזה, זה גם לא נראה לי 1\1…..
קולנוע זה מדיום ויזואלי בעיקרו, לעבוד נגד המדיום זה דרך פרימיטיבית להעביר דימויים, וזאת כמובן דעתי בלבד… :)
לא, זה בהחלט 1:1.
ולא הבנתי מה הקשר לטלויזיות. אנחנו מדברים על קולנוע.
מצטער שאתה רגיל לקולנוע קונבנציונלי נוסחתי
(ל"ת)
יש את זה בפחות מתנשא?
(ל"ת)
מה שבאמת מעניין
זה איך מר גינזבורג מצליח תמיד להיעלם לפני שמעמתים אותו עם הטענות הללו. רק כדי לחזור על אותו ריטואל עוד פעם מחדש מספר שבועות/חודשים אחר כך, ושגם את ההודעות שיכתבו בעקבותיו הוא לא יקרא וחוזר חלילה.
ובלי ספוילר
רע, גרוע נורא….
זבל בתחפושת של איכות…
ומי שעשה את הטעות וראה כבר, שירו יחד איתי-
את הכסף…. ( לשיר בקצב)
מצוין.
ממה שאומרים על זאבייה דולן, הוא יותר במאי של ויזואליה מאשר של תסריט ועלילה. אם יש שחר בטענות האלה, אז אין ספק ש"מאמי" מהווה התקדמות מצוינת; אמנם "מאמי" די דל בעלילה (וכשדולן מנסה את כוחו בתפניות עלילתיות אלו ואחרות הסרט לפעמים די מפשל), אבל בתור סרט-של-דמויות הוא נהדר נהדר נהדר. הופעת מחץ של שלושת השחקנים הראשיים, שמצליחים להיות אנושיים וגדולים מהחיים בעת ובעונה אחת. וכמו שאמרו במקומות אחרים לפני, גימיק ה-1:1 משרת אותם לחלוטין, כשכל קלוז-אפ על קלמן, דורוואל או פילון נראה כמו פורטרט יפהפה ופשוט שלהם. וזה בעצם הסרט: פורטרט של שלוש דמויות שמנסות לבנות אחת את השנייה את השלישית, ונכשלים.
יש משהו מאוד שובר לב בסרט הזה, ואם יש לי בעיה אחת איתו היא שהוא נמנע מקתרזיס. המנעות מכוונת, כנראה (אני מחזיק מדולן יוצר מספיק חכם כדי שלא יעשה דברים כמו לצלם סרט בריבוע או לסיים את הסרט בכלום סתם כי בזין שלו), כמו גם התסכול שלי ממנה, אבל זה לא הופך את הסוף לפחות מעיק כתוצאה מכך. ולמרות זאת, אני אישית ממליץ בחום למי שאין לו בעיה עם צרפתית ופורמטי-הקרנה משונים. (ועצם זה שדולן גרם לי להתרגש משיר של לנה דל ריי זה בכלל הישג בפני עצמו)
סרטי דולאן בסינמטק חיפה
סינמטק חיפה עורך במהלך הסופ"ש (החל מהיום, רביעי 17-06) מעין רטרוספקטיבה של כל (חמשת) הסרטים של דולאן. לא ברור למה (זה גם לא פורסם בשום מקום), אבל מאוד מומלץ לצפונים בינינו שהתלהבו מ"מאמי" וצריכים להשלים חוסרים.
שוב לעלות לחיפה; שוב לקנות כרטיס; שוב להיזכר שבסינמטק חיפה השנה היא עדיין 2004
וזה נורמלי להקרין סרט מDVD.
אני מופתע מזה שאני מופתע.
אני מאוד ממליצה על פעימות לב
שתורגם לעברית גם בשם האהבה הדמיונית. כמובן שגם מאמי מצוין
ב-2004 זה היה נורמלי להקרין סרט מ-DVD?
באולם קולנוע?
טוב, לא 2004
ולא ממש בקולנוע, אבל אנשים עדיין לא היו רגילים לשום דבר אחר. לרוב עדיין לא ממש אכפת. בכ"מ זו עדיין בעיה רצינית בסינמטק בחיפה. (אפרופו — להתרחק מסינמה מוריה כמו משחין!)
עליות ומורדות
לכאורה זה היה אמור להיות קל: הייתי אמור לראות את הסרט ואז לצאת ולהגיד "דולאן הוא הגאון הבא!" או לחלופין "דולאן מלא בחרא!". וכמעט זה קרה. בצפייה ראשונה הפורמט 1:1, הדמות הכי מעצבנת בעולם של הילד והשימוש הבעייתי במוזיקה קטעו את הצפייה באמצע.
אבל אני לא ותרן כל כך בקלות, והחלטתי לנסות ובכל זאת להשלים. ובהחלט יש משהו בקולנוע של דולאן. הוא עדיין מתלהב מדי בשביל להיות משמעותי ויעיד הפורמט (שפשוט לא עובד כמטאפורה),עדיין מחפף מדי בתסריט בשביל לגרום לרגשות לזרום ועדיין לא מצליח ליצור רצף שלם שתופס. אבל יש שם משהו. אין ספק שיש לו עין שיודעת לעצב פריים ומדי פעם גם סצינה וזה לא הישג שניתן לנפנף אותו. הסרט בכלליות לא עובד, אבל יש כמה סצנות שמשכיחות לרגעים את הרגעים הבלתי נסבלים שהיו לפניהם. מעין שק מעורבב שכזה.
אז יצאתי בעיקר בתחושה מבולבלת לגבי דולאן. סקרנות לגבי יצירותיו הקודמות (האם הן יותר מעצבנות? או דווקא יותר מעניינות?) ולגבי עתידו.
אבל כרגע, אחרי 'מאמי'? הוא.. איך אומרים? עם פוטנציאל. בוא נראה אם הוא יממש אותו.
הפגם היחיד בו - האורך והפסקול
אחלה שנינויות ומנה גדושה ונאה של רגש והומור. הנער קצת אובר אקטינג אבל אימו והשכנה פשוט מופלאות. לא ברור לי למה דולאן עושה שימוש בשירים שחוקים, זו קצת עצלנות אבל בקטנה.
Holy Hell
אף אחד לא טרח לספר לי, אבל מסתבר שדולאן ביים (וערך!) את הקליפ של אדל ל-Hello, ושמישהו מצא לנכונה לתת לו גם מצלמת IMAX ב־65/15 לצורך זה. Geez.
צפיתי בקליפ (לראשונה! אני כ"כ קשוח) והוא די נפלא. לא נפלתי מהכיסא; ולא בטוח שהייתי כ"כ מתלהב ממנו מבלי שידעתי על תרומתו של דולאן, אבל יש בו כמה דברים ממש ממש….אחלה. משדיד לחלוטין כיצד דולאן מצליח לייצר אסתטיקה מעין רטרו־אירונית ספק מודעת לעצמה של קליפ פופ, מבלי להפוך לפרודיה או להיות משעמם לאורכו; וג'יזז, אתם קולטים את הDOF בקלוז־אפים? עובד לו טוב האיימקס.
לסיכום: דולאן לפרק IX של מלחמת הכוכבים.
נ"ב: רגע, זה הסרט הנצפה ביותר של דולאן, by far. יוצא שהמגנום אופוס שלו הוא קליפ פופ, אז כן, זה הגיוני לחלוטין.
לא שאני אוהב את הסרט או מבין את האדם שעשה את זה
אבל מישהו ישב וכתב 100 סיבות למה הוא אוהב את הסרט.