אני מוכרח לומר שאני חושב פעם ראשונה שאני מזדהה עם זעקות חמס…
מר פופר והפינגווינים הוא ספר שמאד אהבתי כילד. יש בו משהו חמוד מאד, ואני לא יודע בדיוק להסביר אבל קראתי אותו הרבה מאד פעמים ואני זוכר סצינות בראש. אולי אעשה תגובה עם אזהרה – אבל האמת היא שזה לא כל כך משנה כי אני לא חושב שזה מה שיהיה בסרט.
ג'ים קארי הוא אחלה, קצת מוכר וצפוי אבל אחלה. אבל זה פשוט לא הספר – לדעתי כמובן. יש שם משהו הומוריסטי אבל אחר. אני לא יודע איך היה נכון לעשות את זה – עם איזה במאי ואיזה שחקן מוביל אבל גים קארי זה ממש לא זה. וגם הטריילר סימן אסון מתקרב – מבחינתי. מי שלא מכיר את הספר בכלל – יתכן ויהנה, אבל אני מצהיר בזאת שאני לא מתכוון לראות את זה בשום צורה. סתם חבל שזכרון ילדות וספר שאני אוהב יתחרב.
תגובה שמכילה ספוילר למר פופר והפינגווינים מאת אורי עמית
ספוילר למר פופר והפינגווינים
סצינות
אורי עמית
פורסם יוני 23, 2011 ב 11:35
מהזכרון – כל הרעיון של נקיון האביב. איך שמר פופר שם טפיטים למשפחות. ופעם הוא התלבלבל ושם בצורה שמונה (אולי שני צבעים) וזה נהיה טרנד, שכולם הזמינו.
איך שהוא אוהב את הקוטב ושלח מכתב לאדמירל.
איך שהפינגווינים מגיעים לדירה סקרנים ומצחיקים. הקושי באיזהשהו שלב שלפינגוינים מתחיל להיות חם. הקטעים איתם בהופעה בסוף.
אני מבין למה הפכו את זה לקומדיה ג'ים קארי אבל אני ממש מרגיש שהוא לא האדם המתאים.
למר פופר לדעתי לא היה שום דבר מתחכם. הוא קצת גולם, קצת מרחף, קצת מצחיק והסיטואציות מצחיקות יש בו גם משהו טרגי טיפה – אדם שצובע כל החיים וחולם על הקוטב. משהו יותר מרגש. כל זה לא מתחבר לי לקארי בכלל.
זהו. אם מישהו ראה את הסרט וחושב אחרת אשמח לשמוע. אולי אני טועה…
אני מאד אוהבת את ג'ים קארי, אבל זה היה קצת בזיוני. אני חושבת שהייתה בדיחה אחת בכל הסרט שממש צחקתי ממנה. זה היה נדמה לי כאילו באו לצלם את המשך חייו של אייס וונטורה 20 שנה אחרי: קצת יותר זקן, קצת פחות מופרע, אבל עדיין חביב (הוא עשה את הטריק הזה של "תפסיק להרביץ לעצמך" באותו קול של אייס וונטורה, אפילו עם אותה הבעת פנים!)
באיזה שהוא שלב הזקנה אומרת לו "מיסטר פופר" במבטא בריטי ואני שואלת את חברה שלי "היא אמרה עכשיו מיסטר פוטר???". אכן, להוציא סרט ביחד עם ההארי פוטר האחרון זו אחת ההחלטות הלא חכמות.
מה שממש גרם לי להרים גבה הוא מערכת היחסים בינו לבין האמא. בחיים לא ראיתי גרושים כאלו מדליקים. הלוואי וזה היה עובד ככה גם במציאות.
הפינגווינים היו מאד חמודים ומאד ממזריים ומזלם שהם היו כאלה, אחרת לא היה בשביל מה לבוא לקולנוע.
בקיצור, סרט לכל המשפחה, מאד מאד קליל ומאד "לא מחייב", בואו נאמר ככה. באתי בלי ציפיות ויצאתי מהקולנוע עם חיוך (לא גדול, אבל חיוך).
פשוט באמת, לא מגיע לג'ים קארי לעשות סרטים כאלו. זה מתחת לרמה שלו.
על פניו נשמע לא מעניין.
מעבר לכך, תקציר העלילה מזכיר מעט את "היום בו השתגעו הפרסים" של בוג'י.
לא! לא! לא!
אני מוכרח לומר שאני חושב פעם ראשונה שאני מזדהה עם זעקות חמס…
מר פופר והפינגווינים הוא ספר שמאד אהבתי כילד. יש בו משהו חמוד מאד, ואני לא יודע בדיוק להסביר אבל קראתי אותו הרבה מאד פעמים ואני זוכר סצינות בראש. אולי אעשה תגובה עם אזהרה – אבל האמת היא שזה לא כל כך משנה כי אני לא חושב שזה מה שיהיה בסרט.
ג'ים קארי הוא אחלה, קצת מוכר וצפוי אבל אחלה. אבל זה פשוט לא הספר – לדעתי כמובן. יש שם משהו הומוריסטי אבל אחר. אני לא יודע איך היה נכון לעשות את זה – עם איזה במאי ואיזה שחקן מוביל אבל גים קארי זה ממש לא זה. וגם הטריילר סימן אסון מתקרב – מבחינתי. מי שלא מכיר את הספר בכלל – יתכן ויהנה, אבל אני מצהיר בזאת שאני לא מתכוון לראות את זה בשום צורה. סתם חבל שזכרון ילדות וספר שאני אוהב יתחרב.