יש סירה על העץ. אף אחד לא יודע להסביר איך זה. "אבא שלי אומר שהיא הגיעה לשם בשיטפון האחרון" אומר אליס לנקבון, אבל זה לא באמת מסביר שום דבר. ובכל זאת היא שם: על צמרת עץ באי קטן ולא מיושב יושבת לה סירה, מראה שכאילו הגיע מארץ עוץ, או ארץ הפלאות. אליס ונקבון, בני 14, לוקחים בהשאלה סירת מנוע כדי לראות את הדבר המוזר הזה, ועל האי הם נתקלים בעוד תופעה לא מוסברת: מאד, אדם שכאילו נפל מהשמים לשם. הוא מסתורי, מרתק, לא מספר הרבה על עצמו: הוא חייב להישאר על האי כי הוא "מחכה למישהו", והוא זקוק לעזרה.
מלבד המראה הקסום הבודד הזה, רובו של "מאד" נשאר עם שתי רגליים על הקרקע, או ליתר דיוק, במים הבוציים. בדומה לסרטים כמו "קר עד העצם" ו"חיות הדרום הפראי", "מאד" הוא קודם כל תיאור של מקום, קהילה ענייה אי שם בארצות הברית. הסרט מציג באופן ישיר את חייהם של הנערים באותה נקודה בדרום. אליס גר עם הוריו הכמעט-פרודים בבית סירה על הנהר, וזה פשוט המצב, הוא וחברו לא מכירים משהו אחר. הסרט מציג את העוני והקושי של יושביו באופן ישיר, בלי טיפת התנשאות ובלי ליפול למלכודת של "תראו כמה הם מסכנים! אנא תרמו!".
אבל אל תוך החיים האלה מגיע מאד. מאד, בשביל נער רומנטי (גם אם הוא לא יודה בזה) כמו אליס, הוא אוצר: גם בלי לדעת בדיוק מה הסיפור שלו, אליס יודע שהוא רוצה לעזור לו. בעיקר כשמתברר שהסיבה למצבו של מאד היא בעצם, איך לא, אהבה. יכול להיות שבמציאות להתרועע עם טיפוסים מפוקפקים וחמושים שמתחבאים מהעולם על אי וטוענים שכולם רודפים אחריהם זה לא חכם במיוחד, אבל עזבו אתכם מהמציאות. כמו הסירה על העץ שבה הוא חי, מאד הוא נקודה של פנטזיה רומנטית בעולם אפרורי. כדי שתהיה תקווה, חייבים להיות לצידו.
בגלל הקצב האיטי והסביבה העלובה, אפשר היה בקלות לטעות ולחשוב ש"מאד" של ג'ף ניקולס הוא איזו הפקה עצמאית, אותנטית ונטולת תקציב – אלמלא הפרצופים המוכרים שמופיעים שוב ושוב. מאד הוא מתיו מקונוהיי, המנסה נואשות להילחם בתדמית המלוקקת שלו ולהוכיח שהוא באמת שחקן, וזה מצליח לו. מקונוהיי הוא בהחלט שחקן, אין ספק, אם כי בדמותו של מאד נראה שהוא מתאמץ קצת יותר מדי. אולי זה אני שלא הצלחתי להפריד בינו לבין התדמית שלו, שממשיכה להידבק אליו כמו מסטיק בשיער, אבל המבטא וניב הדיבור הכבדים שלו נשמעים מעט מעושים, כאילו הוא מתאמץ מאוד להיות יותר רדנק מרדנק. בלי כוונה לרדת על מקונוהיי, ייתכן ששחקן פחות ידוע היה יכול להתאים פה יותר. גם ריס וויתרספון מופיעה כאן, ודוקא מצליחה להשיר מעצמה כל שריד של כריזמה או זוהר שהיה לה. ולמרות זאת הכוכבים האמיתיים הם שני הילדים, בעיקר טיי שרידן (שהופיע גם ב"עץ החיים") שאומר מעט, ושומר על פוקר-פייס בדרך כלל, ובכל זאת מעורר הזדהות. כשהוא לא עוזר לנוודים מסתוריים לברוח מידי החוק, הוא מתמודד עם בעיות מוכרות יותר של נער בגיל ההתבגרות – אהבה ראשונה והורים שעומדים בפני פירוד – והעיסוק של הסרט בכולם נראה מאוד כנה ואותנטי.
לאורך רוב אורכו "מאד" הוא סרט מבטיח, ובסופו של דבר הוא לא מקיים את הכל. בסיום הסרט הוא נופל לנוסחאות שמזכירות לנו שבעצם ראינו כבר את הסיפור הזה פעם או פעמיים. הסיום הזה פוגע ברושם הכללי שמשאיר "מאד" – הוא קצת פחות ייחודי מכפי שנדמה בתחילה – ובכל זאת הוא מספר סיפור ששווה לשמוע שוב. ואם הוא קצת גולש לפנטזיה רומנטית לפעמים, מה רע. מגיעה לנו קצת פנטזיה בחיים.
פורסם במקור בוואלה
תיקון
לילד השני קוראים נקבון, לא טיבון
תיקון 2
עיסוק מאוד כן. לא כנה.
שניהם דרומיים במקור (מקונוהיי וווית'רספון)
וזאת מבלי לגרוע בביקורת (ומבלי לראות את הסרט).
גם אני לא ראיתי את הסרט
אבל אני יכולה להבין על מה דורון מדבר, ב"שתולים" מאט דיימון עושה מבטא בוסטוני שנשמע מתאמץ ומזוייף, למרות שהוא באמת מבוסטון. כנראה שגם הוא וגם מקונהיי הרגישו שזה חלק חשוב מהדמות וניסו להדגיש את המבטא, מה שיצר חוסר אותנטיות.
המבטא הבוסטוני *תמיד* מרגיש מאולץ
לי, לכל הפחות. מה שמה ב"אמריקן הורור סטורי – אסיילום". הלן האנס ב"the sessions". מעייף.
כן, יש בזה משהו.
(ל"ת)
ביקורת טובה. עשית לי חשק לראות את הסרט
ולו רק בשביל לחזות בפלא של מקונוהיי משחק.
מה שהוא עשה בשאר הסרטים שלו לא נחשב בעיני למשחק. אולי דוגמנות.
ציניות בצד, אני תמיד שמח לגלות ששחקן או שחקנית שלא הערכתי stepping up ומביאים משהו טוב לסרט.
השחקן שהכי הרשים אותי בסרט
הוא ריי מקינון, המגלם את אבא של אליס. הוא נראה בהתחלה כמו סטריאוטיפ של גבר דרומי ששולט במשפחתו ביד רמה ומכריח את כולם לקרוא לו "אדוני" כי אין לבן אדם שום דבר חשוב יותר מכבוד. עם הזמן, הדמות שלו הולכת ונעשית עמוקה ורגישה. שילוב בין תסריט טוב ומשחק מצוין, הופכים את האבא, כמו את שאר הדמויות בסרט, להרבה מעבר לתדמית הפשוטה שנראית בהתחלה.
הסרט עוסק באהבה על צורותיה השונות, כולל אהבה רומנטית ואהבת הורים לילדיהם. מאד מאפשר לאליס לאמץ ראיית עולם פנטזיונרית שלא לחלוטין מבינה איך העולם עובד, אבל מתאימה לו כשהצורך לברוח מהמציאות עולה. למרבה המזל, גם הילדים בסרט משחקים טוב ולא עולים על העצבים כמו רבים מבני גילם שמופקד בידיהם תפקיד מסובך כל כך. אני מסכים שסוף הסרט קצת בוגד במקוריות שלו, אם כי הוא השתלב יפה עם תחושת האגדה שקיימת בפתיחה. היה אפשר לקצץ שתיים-שלוש סצנות, אבל בסך הכל, מדובר באחד הסרטים הטובים שראיתי השנה.
האבא
אני חושב דווקא ההפך, המשחק של האבא היה בעיניי מאולץ וממש לא מציאותי וכל מילה שיצא לו מהפה הייתה יותר קלישאתית מהשנייה.
אהבתי
הוא היה טוב-טוב מאוד לדעתי, אבל במיוחד אהבתי את העובדה שהם הציגו אמריקאיים דרומיים, אפילו קצת סטריאוטיפיים, ממש כאילו הם בני אדם ששווים משהו.
כלומר, הדמויות בסרט היו במיטבם כל הזמן, בן אדם שהוא עשירית מחלק מהדמויות שם ברור שהוא "שווה משהו".
וגם דרומיים בסרטים אחרים "שווים משהו".
מה שהתכוונתי להגיד עם הניסוח הגרוע ההוא זה פשוט שהסרט הזה לא התייחס לדרומיות שלהם כset back בשום צורה, ואת זה אהבתי.
שאלה למי שצפו: עד כמה כדאי לראות את הסרט על מסך גדול?
הערת אגב, אלמלא היה מצוין למעלה במפורש שכותב הביקורת הוא "דורון פישלר", הייתי אומר שזו הייתה לונג ג'ון. מעניין למה הביקורת נוסכת הרגשה כזו, אולי בגלל הטון המהורהר יותר.
לטעמי לא חובה.
אני ראיתי את הסרט בחיפה במוזיאון טיקוטין, סוג של סינימטק, על מעין מסך שקופיות משודרג באולם קטן, ובכל זאת לא חשבתי שחווית הצפייה שלי נפגמה. יש שתיים שלוש סצינות יפות של צילום במורד הנהר אבל בסך הכל אין משהו שנועד למסך גדול במיוחד (אני לא יודע אם אתה מתכוון למסך קולנוע גדול, נניח איימקס, או למסך "הגדול" כלומר אתה רוצה להשאיר את הסרט לטלויזיה. בכל מקרה התשובה זהה, היתרונות המרכזיים של הסרט לא נאבדים במסך קטן יותר).
תודה רבה
(ל"ת)
סרט מצוין.
מת'יו מקונוהי נועד לדמות כזאת, למרות שניסו להרוס לו את השיניים, ולמרות שהוא כנראה לא הסכים לוותר על החשיפה הקבועה של הסיקס פאקס שיש לו בבטן (איך בדיוק יש לו זמן לפתח אותם כשהוא תקוע על אי בודד ללא מזון?). אבל מי שגונב את ההצגה זה אכן הילדים שמפגינים משחק מופלא לגיל כזה צעיר. מה שאהבתי בהקשר של המשחק שלהם זה את זה שרואים שהם מכירים כל פינה קטנה באי. הם כבר יודעים בכל מקום איזה "מרצפת רופפת" ישנה ואיפה ומדלגים עליה אוטומטית, כמו שרק ילדים שנולדו במקום מסוים וחיו שם כל חייהם יודעים.
בגדול אני חושב שמה שנאמר בביקורת ובתגובות מעלי מדויק. הסרט עוסק באהבה על כל צורותיה, ולמרות שהוא בנוי על בסיס מותחן מסתורי הוא קצת הזכיר לי את אדפטיישן במובן שיש לו שני חלקים. חלק אחד פילוסופי יותר, ששואל שאלות על מהות האהבה, ומציג את היחסים בין הדמויות בסרט, וחלק אקשני יותר (שנראה כאילו נכתב על ידי האח התאום של צ'רלי קאופמן). גם פה החלק של האקשן יותר בנאלי במרכאות ואולי היחוד של הסרט הוא דווקא בחלק הראשון, בו הוא מציג לנו את שני הילדים, את הביצה בה הם חיים, ואת מאד. אבל עדיין הסוף של לא איכזב אותי כי הוא מתכתב באופן מושלם עם החלק הראשון של הסרט בזה שאחרי כל הרוגע והשקט הוא מכניס גם צד שיודע למתוח את הצופים ולהכניס קצת אקשן.
הסרט הזה, בבסיסו, הוא סיפור התבגרות של ילד במהלך קיץ. הוא לא מחדש הרבה באופן הזה, אבל הרעיון הזה מרגש בגלל היכולת של כל צופה להזדהות איתו, וכשהוא מבוצע טוב ופה הוא בהחלט מבוצע טוב, בעיקר בגלל בימוי ומשחק מצויינים, הוא מצליח לגעת בלב של כל צופה (כולל בני נוער המעטים שהיו באולם, וכולל מרבית הקשישים ששהו שם).
אהבתי את הסרט
אבל הוא בעיקר העלה אצלי שאלה חשובה:
יש סרט שבו מת'יו מקונוהי נשאר עם החולצה שלו במהלך כל הסרט?
לא ראיתי המון (למזלי) סרטי מת'יו מקונוהי, אבל חוץ מהסיפורים שיש שהוא אפילו הגיע להקראת תסריט בלי חולצה, זה נשמע כאילו הבחור פשוט שונא את הרעיון החולצתי.
הסרט היחיד שאני חושב שראיתי שבו מקונוהי נשאר עם חולצה הוא " Dazed and Confused". (וגם בזה אני רק כמעט בטוח ) יש למישהו דוגמא יותר עדכנית?
נדמה לי שב"רעם טרופי" הוא נשאר עם חולצה.
(ל"ת)
זו בהחלט שאלה חשובה ומעניינת
ולכן לא מפתיע שהעניין כבר נבדק. כלומר, אנשים ממש החליטו לצפות בכל הסרטים שלו כדי לבדוק את העניין (רעיונות למרתונים מוזרים זה תמיד טוב).
מתוך 22 סרטים שבהם היה בתפקיד משמעותי (כלומר, לא הופעות קצרות) ב-8 מהן הוא לא מוריד חולצה.
http://movieline.com/galleries/a-comprehensive-history-of-shirtless-matthew-mcconaughey/
לגבי קונטקט והסרט המוזר עם ג'ניפר לופז אני די בטוחה שהוא לא מוריד. יש עוד 6 שאין לי מושג.
והנה תשובה די מפורטת,
ובכלליות אינפוגרפיק ( אין לי מושג מה החלופה העברית. ציור מידעי?) מועיל על תפקידיו של מקונוהי
קצת סטינו לא?
סך הכל הסרט בשביל יצירה שנייה הסרט נהדר. תצוגות המשחק (בייחוד של הילדים) נהדרות
אבל יכול להיות שאני משוחדת כי סרטים שמתארים מקום כחלק אינטגרלי בעלילה ללא ביקורת תמיד שובים את לבי.
לא באמת ספרתי את מספר הפעמים שהוא מוריד את החולצה
אני והחברה לעניים
תגידו, אתם ואני ראינו את אותו הסרט??? מישהו עשה כאן עבודת חיקוי גרועה לסרט התבגרות.
הם אפילו הביאו שחקן שמזכיר את ריבר פיניקס, אבל פה הסתיים הדימיון.
סרט איטי, חורים בעלילה גדולים כמו החורים של רשת דייגים, וגם אם מתיו מקונוהי נראה כאילו לא התקלח חודשיים, זה עדיין לא הופך אותו לשחקן.
.
במבט מעמיק קצת: סרט אנטי נשי מובהק
לאחר צפיה בסרט, ישבתי והרהרתי "מה הסרט לימד אותי?". ובכן, נדמה לי שהתשובה לשאלה היא די מרירה: אל תתחתן. אין זוג אחד בסרט (גבר-אישה) שיש לו חיי זוגיות מספקים. כולם רבים עם כולם; לא מכבדים, לא מבינים ולא נמצאים בשביל השני כשצריך. בכלל, אין דמות נשית טובה אחת בכל הסרט…
היחידים שכן נמצאים אחד בשביל השני זה זוגות הבנים (מאד והצלף, שני הילדים, נקבון והדוד שלו, אליס ואביו).
בקיצור, נדמה לי שזה לא ממש הסיפור הרומנטי/פנטזיה שדורון מציין, ואישית, לא נראה לי שהייתי ממליץ על הסרט לזוג. אולי לזוג פרודים…
אגב, את הסרט ראיתי במטוס בדרך לאיטליה, בלי אוזניות. באופן מעניין זה לא פגע בסרט. זה אפילו עזר לי להתמקד בצילום. תנסו פעם.
הטריילר של הסרט הזה היה טוב מדי.
אולי בגלל זה הוא אכזב אותי כל כך. אולי בגלל מי שאמרה לי שהוא טוב כמו חיות הדרום הפראי. בכל מקרה, התאכזבתי.
הסרט יפהפה, בהחלט, והאווירה שלו נהדרת – בעיקר בהתחלה (סירה על עץ! קסום).
אבל הילד עובר מהר מדי מלהיות הילד הרגיש והמהורהר ללהיות טיפש ומעצבן, הסוף של הסרט מתפורר לגמרי, ושנאת הנשים הנוטפת מהסרט גרמה לי לזוע באי נוחות בכסא. ואני חובבת אקשן – זה לא שאני לא יודעת להתעלם כשסרט לא עובר את מבחן בכדל, או לא מכיל אף דמות נשית חיובית או מעניינת. אבל רבאק, יש גבול כמה אפשר לטחון לי את המסר שנשים הן יצורים שטחיים, אנוכיים וחלשים, שאנחנו לא יכולות להתחייב לאהבה באמת, אבל שצריך להמשיך לנסות לאהוב אותנו, כי בניגוד לאישה, שתמיד תאכזב אותך, האהבה היא משהו ששווה להאמין בו. הבנתי. תודה. באמת, לא צריך להמשיך. נו די.
אהבתי. משחק טוב ובימוי טוב
הבמאי הצליח להעביר את המצב והתחושות בלי לרדת לסרט עם גסויות וסקס מיותרים. הילדים משחקים מדהים . סרט אחד הטובים שראיתי השנה! סוף סוף לא רדוד והפקה גרנדיוזית מיותרת כמו כל השאר. גם מקונוהיי טוב